לפי רישומי ההיכל, המחשבה על הקמתו החלה ב־1968, עת ג'ון רוזנקרנס, נשיא אייזנהאואר קולג' הצעיר בסנקה פולס, ביקר בהיכל התהילה לאמריקאים הגדולים באוניברסיטת ניו יורק. הוא הופתע מהופעתן של 9 נשים בלבד בין 110 חברי ההיכל, וסיפר על כך למזכירתו, שירלי הארטלי. עם הקמת המוזיאון, שנועד להוות חלופה להיכל התהילה הניו־יורקי, הייתה הארטלי לנשיאתו הראשונה. בינואר 1969 נערך הכינוס הראשון של הארגון נערך, ובו הוצגה לראשונה מטרתו:
ב־1977 עבר ההיכל למבנה משלו, התיאטרון הישן של סנקה פולס, ושנתיים לאחר מכן, ב־1979, רכש את מבנה הבנק ההיסטורי של סנקה פולס, ושיכן שם את תערוכת הקבע שלו ואת משרדיו. מבנה הבנק שוכן בקרבת הפארק ההיסטורי הלאומי של זכויות האישה (אנ'), שבו נערכה ועידת סנקה פולס ביולי 1848.
פעילות
בין פעילויות המכון:
הנצחת הנשים החברות בו, בתערוכת הקבע של המוזיאון השוכן בו ובתערוכות מתחלפות שונות; המידע במוזיאון מוצג על גבי פאנלים גדולים ובהם ביוגרפיות, צילומים וחפצים של הנשים המונצחות, המחולקים לפי תחומי ההשפעה[4]
תוכניות חינוכיות שונות, דוגמת אירוח סופרים וקבוצות מבתי ספר בהיכל[1]
הפצת הספר "Book of Lives & Legacies", להנצחת ולכיבודן של נשים משמעותיות בחיי היום־יום של האדם הפשוט (אם, אחות, חברה, קולגה וכו')[6]
תהליך הבחירה
הנשים הנבחרות יכולות להיות עכשוויות או היסטוריות, אך חייבות להיות אזרחיות ארצות הברית – או מלידתן, או שהתאזרחו במדינה. תרומתן, שעל פיה הן נבחרות, חייבת להיות בעלת ערך לאומי או בינלאומי, ולהמשיך להשפיע גם בחלוף השנים. אדם שחושב שדמות זכאית להיכלל בהיכל, שולח את פרטיה, שנבדקים על ידי צוות המכון כדי לוודא את עמידתה בקריטריונים. מועמדות שנמצאות כעומדות בקריטריונים יישלחו לפאנל שופטים ארצי, שמורכב מאמריקאים בעלי השפעה ומנציגי ארגונים ברחבי ארצות הברית. הפאנל ינקד את חשיבות הדמות על בסיס ערך תרומתן למדינת ארצות הברית, על בסיס חשיבות ההשפעה של הישגן, ולפי בדיקה של המשכיות מעשיהן.[7][8] על מנת לשמור על האובייקטיביות בתהליך השיפוט, חברי צוות של ההיכל אינם חברים בפאנל השופטים.[1]
