בזיליקת פטרוס הקדוש ברומא, היא מבנה הדת הנצרי בעל הכיפה הגדולה בכל העולם, ונחשבת לאחת מדוגמאות המופת של הבארוק בעולםקארלסקירכה, נחשבת לכנסיית הבארוק המרשימה ביותר בווינה בירת אוסטריה
תחילת סגנון הבארוק בשנותיה הראשונות של המאה ה-17 באיטליה, כתולדה מן הזרם האדריכלי המנייריסטי, שיש המייחסים את תחילתו למיכלאנג'לו. הזרם הבארוקי לקח את אוצר המילים האדריכלי שלו מן התקופה ההומניסטית של הרנסאנס ויצק לתוכו רטוריקה ומחשבה תאורטית חדשות, לצד שימוש תיאטראלי ופיסולי של אלמנטים אדריכליים, המבטאים את ניצחון הכנסייה הקתולית והמדינה. יש לייחס לסגנון זה גם תובנות חדשות לתקופה, בחשיבה על אור, צל, ערכים פיסוליים ואינטנסיביות אדריכלית.
מאפייני האדריכלות באו לידי ביטוי בשפה עיצובית המשלבת את הסגנון הקלאסי, אשר נתגלה מחדש עם הרנסאנס באיטליה, עם אופי הקישוטים שאפיינו את האדריכלות הגותית של ימי הביניים, מבחינת עומס הקישוטים ויצירת מראה תחרתי. הסגנון, שיצא מתוך הקלאסיציזם, מתח ועיוות את הצורות האופייניות לו תוך פיתוח פרטים אדריכליים חדשים בעלי מראה תיאטרלי ומהודר יותר ולעיתים אף מצועצע.
האדריכלות, וכמו כן גם התכנון העירוני בתקופת הבארוק התאפיינו בציריות (שימוש בצירים) מאוד נוקשה ומאוד חד-משמעית. הקפדה נוקשה על סימטריה ועל צורה מסודרת של תוכנית המבנה או השטח.
המילה בארוק בספרדית פירושה "דבר חריג, או יוצא דופן המעוצב בצורת פנינה" בעוד שבאיטלקית פירוש המילה היה "קפדני". בהתפשטות הבארוק בכל אירופה נטבע שמה כשם נרדף למושג מפואר, חריג, אבסורדי ואפילו לא יאומן. במהלך החצי השני של המאה ה-19 השווייצרי הנריך וולפין (Heinrich Wolfflin) העניק הגדרה רשמית יותר למושג לפי הקריטריונים הבאים:[1][2]
שילוב תנועה במבנה (למשל קירות מעוגלים ומזרקות המפיחים חיים ותנועה במבנה, או פסלים בעלי עוצמה רגשית גבוהה)
ניסיון לחיקוי האינסוף (למשל ארמון ורסאי מכיל גנים ירוקים באופן מטאפורי עד קצה האופק)
חשיבות האור במבנה
אדריכלות המציגה פאר באופן ראוותני וגרנדיוזי
אדריכלות המשלבת בתוכה אומנויות אחרות כגון ציור, פיסול, רישום ונגרות כחלק בלתי נפרד מהמבנה
אדריכלות הבארוק גם ייחסה חשיבות עליונה למתאר בעיר, ולתכנונה על סמך צורות גאומטריות
אחד האדריכלים המוכרים ביותר לתחילת ניצני הבארוק היה קרלו מאדרנו (Carlo Maderno) שעיצב את חזית בזיליקת פטרוס הקדוש המעוצבת בסגנון הבארוק המוקדם.[3][4] החזית עצמה מהווה שילוב של אדריכלות הרנסאנס והבארוק המוקדם. קרלו מדארנו עצמו גם תכנן את התוכנית הראשית לבזיליקה ובכך עשה היסטוריה בתחילת התפתחות הסגנון (מרכז הבזיליקה עצמה עוצב על ידי מיכלאנג'לו).[3] האדריכל הבא שנחשב לאבי הבארוק הוא מיכלאנג'לו המפורסם, שעיצב את הכיפה ותוכנית חדשה לבזיליקה.
בעוד הבארוק הגבוה מתאר גם סגנונות של מוזיקה, אומנות ואדריכלות בנפרד, אדריכלות הבארוק כללה גם את האומנות בתוכה במבנים רבים, כך למשל הפסל The Ecstasy of Saint Teresa שנמצא בכנסיית Santa Maria della Vittoria ברומא הוא דוגמת מופת לשילוב בין אומנות הבארוק המוקדם לאדריכלות הבארוק הגבוה. בעולם המוזיקה מושג הבארוק הגבוה תיאר מוזיקה מורכבת המביעה רגש באופן חזק במהלכה ביחס לסגנונות קודמים בהיסטוריה.[6]
בירת הבארוק המאוחר הייתה בלי ספק צרפת של בית בורבון, שהולידה את גדולי אדריכלי הבארוק המאוחר. מאפיין חזק של הבארוק המאוחר הצרפתי הוא הגג המשופע המאפיין בניינים צרפתיים רבים בסגנון זה (המצאה צרפתית). המבנה המפורסם ביותר בסגנון זה הוא וודאי חזית ארמון ורסאי (chateaux). מבנה זה קבע את כל סגנון הבארוק המאוחר בכל העולם, ולכן השפעתו הייתה כה גדולה. הוא מכיל קירות מישוריים לחלוטין אומנם שמאפיינים יותר את אדריכלות הרנסאנס, אך מאפיינים בארוקיים צפים בו מכל עבר (במיוחד על הגג).[3]
הרוקוקו הוא סגנון המשלב את השכלולים ההנדסיים המתקדמים של אדריכלות הבארוק, רק באופי מצועצע הרבה יותר. הרוקוקו הוא סגנון עדין הרבה יותר מהבארוק בעיצובו, אך לא פחות מרגש מבחינה אדריכלית. הרוקוקו הומצא על ידי מאדאם דה פומפדור בארמון ורסאי כחלק מסגנון לואי החמישה עשר והתפשט בעיקר למדינות גרמניה (במיוחד בפרוסיה) ולאוסטריה.[7][3]
התכנון העירוני הבארוקי דחה את תפישת הרנסאנס הפשטנית, והעדיף מבני מתאר עירוני מורכבים יותר, שהתבטאו גם בארמונות ובמבני התפילה. בעוד שבאדריכלות הרנסאנס העדיפו צורות פשוטות יותר כמו צלב יווני, מעגל, ריבוע וצלב לתכנון עירוני בתקופת הבארוק העדיפו להשתמש באליפסה למשל שלא נראתה כמעט כלל בתקופת הרנסאנס, והרבייה בצורות גאומטריות מורכבות שהיוו כפיתוחים לצורות גאומטריות פשוטות יותר. האדריכל הנודע פרנצ'סקו בוררומיני אפילו יצר תוכנית מתאר בצורת דבורה, כך שגם צורות אקזוטיות יותר החלו להופיע.[1] התכנון שבא לידי ביטוי באופן מושלם בתכנון הכולל של ארמון וגני ורסאי ושל כיכר סן פייטרו הכתיב צורה גאומטרית ברורה של החלל וחיבור רציונלי של מערכת צירים סימטריים סביב מרכז המבנה המרכזי המכתיבים את בסיס התכנון. להבדיל מגישות התכנון הקודמות בהן צורת החלל העירוני נבעה מדפנות המבנים אשר הגדירו אותו, אדריכלי הבארוק הרבו ליצור חללים בדמות מלבן, טרפז, אליפסה או צורות פשוטות נוספות אשר הכתיבו את דפנות המבנים הסובבים.
מוטיבים אדריכליים
תנועה
כפי שצוין בפרק על הגדרת הבארוק אחד המוטיבים החשובים ביותר באדריכלות הבארוק היא תנועה. את התנועה יצרו האדריכלים על ידי שימוש בחומרים מוצקים, אך שפותלו או פוסלו בצורה המביעה תנועה. בנוסף לתנועה הרגש שהובע באופן דרמטי לראשונה באומנות הרנסאנס גם הוא התפתח. כך אפשר לראות גם בעבודותיו האימוציונליות של ג'ובאני לורנצו ברניני, שהביעו רגש בצורה שלא קדמה להן. רבות מעבודותיו המפוסלות שולבו במבניו האדריכליים, כמו למשל בבזיליקת פטרוס הקדוש בוותיקן.[1]
קמרונות וקשתות
בניגוד לאומנות הרנסאנס גם מוטיבים מימיי הביניים קצת חזרו כמו למשל הקמרון. הקמרון אומנם היה בעל צורה ראוותנית אך גם הוסיף יציבות וחוזק למבנה. לדוגמה באדריכלות הרנסאנס היה נהוג שתקרת הכנסייה תהיה שטוחה בעיקרה (לא כולל החלק של הכיפה), כפי שניתן לראות למשל בכנסיות של הוותיקן. הקמרון הבארוקי היה קשתי הרבה יותר מאשר מקומר לאורך, כפי שהיה נהוג באדריכלות הגותית. דוגמה לקמרון הבארוקי הקשתי אפשר לראות בבזיליקת פטרוס הקדוש.[1]
תפישת הבניין בתקופת הבארוק
תפישת הבניין בתקופת אדריכלות הבארוק הייתה אחידה יותר מאשר בתקופות קודמות, והעיצוב והתכנון של חלקי הכנסייה למשל הומרו כתפיסה של מבנה הכנסייה כמבנה אחד שלם, שעוצב בדרך אחידה, בעלת עיצוב פנים ועיצוב חיצוני לבניין.[1]
שילוב פיסול באדריכלות הבארוק
סממנים אומנותיים כמו פסלים או גמלונים הופיעו פעמים רבות, בעיקר בצידי המבנה, ונועדו להסית את תשומת הלב למרכזו. כך גם הבניין עוטר פעמים רבות בעמודי שיש מרהיבים וחלונות מעוטרים. המבנה עצמו גם נבנה כאשר החלק המרכזי הוא החשוב ביותר, הוא המקושט והמעוטר ביותר, בעוד שהצדדים יהיו מעוטרים פחות- כל זאת ועוד כדי לשמור על צורת בנייה אופקית והיגיון וסדר אחרי פיזור יצירות האומנות בחזית המבנה. העיטורים עצמם מופיעים גם כמשקל, ועקב כך המרכז יהיה העמוס יותר והכבד יותר בעוד שהצדדים יהוו את האזורים ה"קלים" יותר בהשוואה.[1]
מוטיבים נוספים
הבארוק האירופאי כלל פעמים רבות צורות של האותיות הלטיניות C או S בגדרות, במיוחד של ארמונות ומבנים חשובים ומפוארים. הוא גם אופיין במוטיבים של צדפות פעמים מרובות, ובמעין תבליט של גג בצורת קשת מעל חלונות המבנה (Round pediment). פעמים רבות הופיעו גם מוטיבים מהצומח במבני הבארוק, וביניהם צמח הקוציץ. אל כל אלו השפיעה גם אדריכלות מצרים העתיקה בתוספת נוי שהופיעה במבנים רבים ברחבי אירופה בסגנון- הכרטוש. בעיצוב הפנים הופיעו פעמים רבות מראות, כך למשל באולם המראות בארמון ורסאי.[2]
בארוק בארצות אירופה
בארוק איטלקי
איטליה היא ארץ הולדתו של הבארוק, בדיוק כפי שהייתה ארץ הולדתו של הרנסאנס. היא גם ארץ הולדתם של חלק מאדריכלי הבארוק המפורסמים ביותר: ג'ובאני לורנצו ברניני, פרנצ'סקו בורומיני, פייטרו דה קורטונה וגוארינו גוראני (Guarino Guarini). ברניני ייצג בתורו את הבארוק האצילי, המלכותי והרשמי ואיתו כך גם פייטרו דה קורטנה. דוגמת המופת לבארוק האיטלקי היא בזיליקת פטרוס הקדוש שבקריית הוותיקן. היא עצמה עברה תהליך מעבר בין אדריכלות הרנסאנס לבארוק בעוד שתפקיד בנייתה ותכנונה עבר בין אדריכלים רבים וביניהם ברניני ומיכלאנג'לו שתכנן את הכיפה.[1] כנסיות רבות בסגנון הבארוק החלו להופיע בכל רחבי איטליה, ובמיוחד ברומא. כך גם כל הכנסיות החשובות ביותר ברומא של הוותיקן מעוצבות בסגנון זה.[1]
בארוק צרפתי
חזית ארמון ורסאיאולם המראות בארמון ורסאי, אחת מדוגמאות הבארוק הטובות ביותר בעולם. מאת האדריכל הצרפתי ז'ול הארדואין-מנסארקפלת פלפונד בארמון ורסאי
הבארוק הצרפתי כולל גם את תכנון הגנים המופלא ששרר באותה עת בצרפת, ובמיוחד בארמון ורסאי. האדריכל אנדרה לה נוטר (Andre Le Notre) היה הפנים שעמדו מאחורי מיזם זה, ונחשב לגדול אדריכלי הנוסף של תקופת הבארוק.[1]
בעת פריחת הבארוק בצרפת נבנו גם מבנים לבני האצולה בסגנון זה, כמו וו-לה-ויקונט ו-Château de Maisons שנמצאים בתוך תחומי העיר פריז. בית החולים הצבאי בפריז Val-de-Grâce נבנה בסגנון הבארוק בלי לחסוך כלל בהוצאות.
כיכר הבארוק המפורסמת פלאס דה ווז' הבנויה בסגנון אחיד לכל מבנייה החלה להבנות ב-1605 בשלב מוקדם מאוד בתולדות הבארוק הצרפתי. היא התפרסמה במהלך ההיסטוריה עד מאוד ועל שמה נוצר סגנון חדש בהשראתה בשם Brique-et-Pierre.[11]
פראג מכילה כמה אוצרות חשובים באדריכלות הבארוק, ביניהם הלורטה של פראג. הלורטה היא למעשה מתחם הכולל בתוכו בין היתר את סנטה קאזה וכנסייה נוספת, ומגדל פעמונים מהמפורסמים בסגנון הבארוק בכל צ'כיה.[13] גם כנסיית ניקולאס הקדוש ברובע לזר מכילה היסטוריית בארוק מפוארת של כ-300 שנה.[14]
בארוק בספרד
בעת שלטונו של פליפה השני מלך האימפריה הספרדית, ספרד עלתה על מפת המדינות המובילות בתחום הבארוק בעולם. אל אסקוריאל, נחשב מטובי דוגמאות אדריכלות הרנסאנס, נבנה בין השנים 1563 ל-1584. התהודה שיצר המבנה מכונה Herrerism ומושג זה תיאר את סגנון אדריכלות זה. אומנם הארמון נבנה בסגנון אדריכלות הרנסאנס, אך הייתה לו השפעה בלתי מבוטלת על אדריכלות הבארוק באותה התקופה. האדריכל פרנצ'סקו די מורה (Francisco de Mora) שלקח חלק גם במיזם זה, אימץ את הסגנון המלכותי הספרדי שיצר האדריכל ז'אן די הררארה (Juan de Herrera) ויצר בהשראתו מבנים מרובים במדריד. פרנצ'סקו די מורה יצר גם בכפר לרמה Lerma בספרד את הארמון הדוכסי של לרמה ומספר כנסיות, כך שמבנים אלו נחשבים לבעלי חשיבות עליונה בהתפתחות הבארוק הספרדי.[15]
פרנצ'סקו גם יצר את הוילה- "קזה די לה וילה" (Casa de la Villa) במדריד שגם היא מהווה אבן דרך חשובה בהתפתחות הבארוק בספרד. קתדרלת אלמודנה היא אחת הדוגמאות הטובות ביותר שיש לבארוק הספרדי להציע. היא עצומה בגודלה והיא נצבת במקום אסטרטגי בדיוק מול הארמון המלכותי של מדריד.[15] הארמון המלכותי של מדריד הוא בעצמו מהדוגמאות הטובות ביותר לבארוק הספרדי.
בארוק בהולנד
הולנד אומנם לא הייתה שחקנית ראשית בעולם הבארוק האירופאי אך הגיעה לכמה וכמה הישגים חשובים בתחום זה. הובילו אותה 2 אדריכלים חשובים: ג'ייקוב ואן קאמפן ופיטר פוסט. בניין העירייה של אמסטרדם הוא דוגמה לסגנון זה וכך גם הארמון Huis ten Bosch (הבית בעצים) המפורסם בהאג. לרשימה מצטרף גם הארמון Mauritshuis.[16]
בארוק אנגלי
אדריכלות הבארוק הגיעה גם לאנגליה של המאה ה-17, ואיתה התבססו כמה מאפיינים בהם מוטיבים של דמויות קלאסיות ועיטורים בצורת מגילה. בהם גם עיטורי עמודים ססגוניים. בארוק האנגלי התאפיין בפחות תנועיות מאשר אחיו האיטלקי אך הדגיש בתמורה קווי מתאר בולטים. הצבע של המבנה היה בעיקר משוקף מהחומר בו השתמשו הבנאים, למשל אם הם השתמשו לדוגמה באבן אדומה, כך יהיה גם הבניין (הוא פחות נצבע בצבעי הבארוק והרוקוקו הססגוניים בצרפת ובגרמניה למשל). הייחוד של הבארוק האנגלי הוא ההתאחדות שהוא נותן בין המבנה לבין הטבע, יותר מכל סגנון בארוקי אחר. דוגמת מופת לבארוק האנגלי חוץ מקתדרלת סנט פול הוא ארמון בלנהיים, בעיירה וודסטוק באנגליה. הבארוק האנגלי היה בעל השפעה מרובה על סגנון הבארוק בארצות הברית, וגם על הסגנון הנאו קלאסי המאוחר יותר שפרח בכל בריטניה.[17] עיצוב פנים בארוקי אפשר לראות גם בפנים טירת וינדזור שהיא הטירה בעלת עיצוב הפנים הבארוקי המאוישת הגדולה ביותר בעולם.[18]
עיצוב הפנים הבארוקי האנגלי התבטא בצבעים עזים במיוחד (במיוחד החדרים הראשיים עוצבו בכחול/ירוק). בתים של המעמד הבינוני עוצבו בצבעים חומים ואפורים בעיקר. חומרי הבנייה בהם השתמשו היו בעיקר אבן ועץ והם עוצבו גם בריהוט הבארוק עיצוב הפנים הבארוקי האנגלי היה בעל השפעה ישירה וחזקה במיוחד על עיצוב הפנים בארצות הברית בתקופת האימפריה הבריטית.[19]
המונומנט שבנה סר כריסטופר רן בלונדון הוא דוגמה לבארוק האנגלי.[20][21] האדריכל האנגלי ניקולאס האקסמור בנה כנסיות מרובות בלונדון וגם הן מהוות דוגמה לסגנון זה. רחבת המפטון בלונדון ארמון קנזינגטון המפורסם וגניו גם מהווים דוגמה מצוינת לכך. החזית המערבית של כנסיית סנט אבי המפורסמת נבנתה ותוכננה על ידי ניקולאס האקסמור בנוסף, וגם היא מביעה את הסגנון.
עיר הבארוק של רוסיה היא ללא כל ספק סנט פטרסבורג, שנבנתה ברובה על ידי פיוטר הגדול ויקטרינה הגדולה. שני מנהיגים גדולים אלו עצבו את העיר כל אחד בדרכו שלו. פיוטר הגדול הקים את התשתיות לעיר החדשה (שגבו את חייהם של עשרות אלפי רוסים) ויקטרינה את רוב הארמונות הגדולים בעיר. דוגמה לבארוק הפיוטריני הוא אולם קיקין בסנט פטרסבורג (אנ').
תופעת הבארוק ברחבי האימפריה הרוסית (רוסיה הצארית) מתחלקת ל-3 סוגים עיקריים:[22]
היה נפוץ במאה ה-17 ובתחילת המאה ה-18 במוסקבה, האימפריה הרוסית. המונח בארוק מוסקבי (רוסית: moskovskoe barokko) החל להיות בשימוש לקראת תחילת המאה ה-20. פיוטר הגדול ביצע מגוון רחב מאוד של עבודות בנייה של כנסיות שזכו לכינוי בארוק נארישקין (Naryshkin Baroque)- שם נרדף לאדריכלות הבארוק של מוסקבה. הבארוק המוסקבי היה מאופיין בצבע אחיד- והוא אדום. לבנים אדומות עוטרו בעיטורים לבנים ובצבעים מרובים. דוגמה לסגנון זה אפשר לראות בקתדרלת השינוי הקדושה של מוסקבה (אנ'). דוגמה נוספת לאדריכלות הבארוק המוסקבי נוכל לראות ב-Vysokopetrovsky Monastery במוסקבה. במבנים לא דתיים גם נראתה השפעת הבארוק המוסקבי- כך למשל הייתה קיימת גם בבית המרקחת של הכיכר האדומה ובאחוזות ברחבי מוסקבה.[23]
ארמון פיוטרהוף נבנה על ידי פיוטר הגדול, ומכיל גנים מרהיבים כולל את המזרקה המפורסמת של הארמון ונבנה כתשובה הרוסית לארמון ורסאי בצרפת. הארמון שימש כמשכן הקיץ של פיוטר. בתחילה הוא אסף מקבץ רחב של אדריכלים ומהנדסים למיזם. הפרויקט כלל אלפי בני אדם שלקחו בכך חלק.[24]
ארמון החורף- הארמון הגדול הראשון שהוקם בסנט פטרסבורג הוא ארמון החורף העצום (משכנו של המוזיאון הגדול בעולם- מוזיאון הארמיטאז'). הארמון נבנה במשך 8 שנים (בין 1754–1762) לכבודה של הקיסרית אליזבת' (שהייתה אשתו של פיוטר הגדול). חלקים נרחבים מעיצוב הפנים עצמו הם משוחזרים עקב שרפה שפרצה בארמון בשנת 1837. שמו ארמון החורף נובע עקב שימושו בעבר במשכן החורף של שליטי ממשפחת רומונוב. אל הארמון המכיל כיכר עצומה, התווסף במהלך השנים 1830–1834 עמוד עצום במרכז המנציח את ההישג הצבאי של רוסיה הצארית וכיבושו הכושל של נפוליאון בשנים 1810–1814. הוא שימש במקור כשמשכנה של יקטרינה הגדולה, והיא הראשונה שעשתה בו שימוש מעולם. הארמון עצמו מכיל אוספי אומנות עצומים שנאספו על ידי פיוטר הגדול ונשמרו במהלך שנות חיוו.[25]
ארמון יקטרינה (או כפי שנודע בעבר Tsarskoye Selo) הוא ביתו של אחד החדרים הכי מפורסמים בכל רוסיה- חדר הענבר. הוא ניתן במתנה לאימפריה הרוסית על ידי ממלכת פרוסיה, כמחווה ולחיזוק הקשר בין 2 המדינות. הוא ארמון עצום בגודלו, והוא כולל בתוכו את "האולם הגדול" שמשמש כאולם הראשי של כל הארמון. את הארמון תכנן האדריכל ברתומילאו פרנצ'סקו ראסטרלי Bartolomeo Francesco Rastrelli.[26]
הנוף הנשקף מרחבת ארמון ורסאיגני ארמון ורסאי ממבט על
יצירותו הגדולה של אנדרה לה נוטר בגני ורסאי הכתיבה את צורת תכנון הגנים האירופאי לעד. חלק זה יתמקד בחשיבותם ותרומתם המרובה. השקפת עולמו של אנדרה לה נוטר הצביעה כי חשיבות הגנים לא פחותה מחשיבות הארמון, ובמבחן המציאות נראה כי הוא צדק וגם להם השפעה בלתי מבוטלת. עם אנדראה לה נוטר עבד האדריכל זאן בפטיסט קולברט (Jean-Baptiste Colbert) והצייר קרל לה ברון (Charles Le Brun) יצר את ההדגמות המתוכננות לגנים העומדים להיבנות. לכל אלו הצטרף יולס הרודיון מנסראט שתכנן את האורנז'ורי.[28] תפקידם של גנים אלו היה לנוי באופן מוחלט ולתענוגותיו של המלך לואי הארבעה עשר בנוסף לדרך הצגה של כוחו הרב של המלך ושל צרפת כולה. מכאן הפכה צרפת למובילה באירופה בתחום אדריכלות הנוף בסגנון הבארוק.[29]
התכנון הנופי התבצע על ידי חישובים מתמטיים מרובים. השאיפה הגדולה של כל אדריכל נוף הייתה למזג את היערות, הנהרות והנופים המקיפים את המבנה בגנים עצמם. הגנים כללו בדרך כלל מספר רב של מזרקות מפוארות ודרך ראשית המובילה אל הבניין במיקום מרכזי בפארק. כך גם הצמחים פוסלו לצורות גאומטריות מרשימות, ותעלות שררו מפינה אל פינה בגן. אל כל אלו תנאי חשוב בקיום הגנים היה מאגר מים זמין.[29]
אולי אחד התפקידים החשובים של הגן היה להראות לציבור, כשבזמן שהארמון של לואי הארבעה עשר כבש את שיא הפאר העולמי, הוא גם כבש את הטבע בגניו.[30] בין הגנים שנבנו בהשראת גני ורסאי היו גני Herrenhausen וגני ארמון פיוטרהוף ברוסיה הצארית.
בהולנד
המלך צ'ארלס השני ששלט באותה התקופה בהולנד העריץ את גני ורסאי של לואי הארבעה עשר וקינא בהם באותו הזמן. הוא החליט להקים גנים משלו, בסגנון מיוחד שהוא פיתח. הוא לקח את המאפיינים העיקריים של הסגנון הצרפתי והוסיף להם שדרות ענקיות ורחבות (נטולות פרחים ועצמים) שהוזילו את ההליך. בעת שנות מלכותו של ויליאם השלישי של אורנג' ומארי סטיוארט (הזוג המלכותי של אנגליה) הם חדשו את גני ארמון המפטון שבנה צ'ארלס השני ופיתחו אותם מאוד. הסגנון שפתחו אומנם היה קטן מהסגנון הצרפתי בממדי הגנים אך הכיל יותר גינון וצמחים. לארמון המפטון הוסף גם מבוך מפואר מצמחים. הם גם ייבאו צמחים אקזוטיים ממקומות רחוקים מאירופה כמו סרי לנקה.[30]
דוגמה איכותית לבארוק ההולנדי באדריכלות הנוף אפשר למצוא בארמון הט לו (Het Loo).[31]
באנגליה
באנגליה נוכחות הסגנון ההולנדי הייתה גדולה אפילו מזאת של סגנון הגינון הבארוקי הצרפתי, בעיקר עקב מחירם הנמוך יחסית לאחיו הצרפתי. גני ארמונות באנגליה כללו שדרה רחבה (שבמקור מאפיין זה הוא בצרפת) וצמחים אקזוטיים כמו שכניהם ההולנדיים.[30]
שחקנית גני הבארוק המובילה בתחום בגרמניה וודאי הייתה פרוסיה, במיוחד בעת הנהגתו של פרידריך השני. הוא תכנן את האובייקט המפורסם ביותר בגני סנסוסי והוא הטראסות המפוארות המלאות בכרמים לייצור יין. בניגוד לשליטים אחרים בני זמנו הוא לא הכליל בגניו יער לאזור צייד, בעיקר מפני שראה בפעולה זאת אכזריות. גני סנסוסי נכללים כדוגמת מופת לעיצוב הרוקוקו הפרדיכסיאני שהנהיג פרידריך הגדול בפרוסיה בתקופת שלטונו. בשטח הפארק נמצא בית התה הסיני שמכיל מאפיינים בארוקיים אוריינטאלים. לפרידריך השני הייתה חיבה מיוחדת לאומנות רומא העתיקה, ולכן נהג לפזר פסלים ממנה בפארק.[32] גני סנסוסי נחשבים לשיא באדריכלות הנוף של תקופת הבארוק. בנוסף הפארק כולל בתוכו דרך סלולה ענקית באורך של שני קילומטרים וכמה וכמה ארמונות, שנוספו במהלך השנים, על ידי פרידריך ועל ידי מלכי פרוסיה שבאו אחריו.[33]
_2.jpg)
.jpg)
.JPG)
.jpg)
.jpg)
_-_facade.jpg)
.jpg)
