פָּאלֶה-רוֹיָאל (בצרפתית: Le Palais-Royal, "הארמון המלכותי"; הגיית השם בצרפתית: פָּאלֶה רוּאָיאָל) הוא ארמון ואתר היסטורי חשוב שנמצא ברובע הראשון של פריז, מצפון לארמון הלובר. בחצרו הראשית נמצאים מיצב "העמודים" (בצרפתית: Colonnes de Buren, נקראים גם Les Deux Plateaux) של האמן דניאל בורן, ופסל כדורים מאת פול בורי (Bury). בתחום הפאלה רויאל שוכן הקומדי פראנסז.
הפאלה רויאל נבנה בידי האדריכלז'אק למרסייה (Lemercier) לבקשת הקרדינל רישלייה בשנת 1622. הארמון נבנה בחלקו במקום בו עמד לפני כן אוֹטֵל דֶה ראמְבּוּייה (hôtel de Rambouillet). באותה תקופה נקרא המקום "ארמון הקרדינל".
הקרדינל רישלייה ביקר בקביעות בסלון המפורסם של המרקיזה קתרין דה ראמבוייה, שהתקיים בארמונה.
הארמון נבנה כולו מחדש בסביבות שנת 1781, גלריות הוקמו סביב הגן ונמכרו לסוחרים. מהארמון המקורי נותרו רק "גלריית דה פּרוא" (galerie des Proues) בצד הדרום-מזרחי.
מאז 1643, לאחר מותו של לואי השלושה-עשר, המלכה אן מאוסטריה העתיקה את מגוריה, יחד עם בנה הצעיר, לואי הארבעה-עשר ויועצה הקרדינל מאזארן, מהלובר לארמון זה. מאז נקרא המקום "הארמון המלכותי" (היינו, פאלה רויאל).
בתקופת הפרונד, בשנת 1648, עלו ההמונים על הארמון כדי לוודא שהמלך הצעיר, לואי הארבעה-עשר, ואימו לא ימלטו. הם השתמשו בקלעים (פרונד בצרפתית) כדי לנפץ באבנים את חלונותיו (ומכאן השם שדבק במרידות אלה).
ב-1692, העוצר פיליפ השני, דוכס אורליאן (בנו של פיליפ, אחיו של לואי הארבעה-עשר) ירש את הנכס. בתקופת עוצרותו התגורר בארמון וחי שם חיי הוללות.
מארמון למרכז מסחרי
לואי פיליפ השני, דוכס אורליאן (שכונה לימים "פיליפ אֶגָלִיטֶה", משום שצידד בדעות המהפכנים למרות שהיה בן-אצילים) בנה מחדש את הארמון בעקבות שרפה שפרצה בו בשנת 1773, ושיווה לו את צורתו הנוכחית. לואי-פיליפ מאורלאן הפך את המקום לאתר פריזאי נחשב ומיקם בו בוטיקים, תיאטראות, בתי קפה (קפה דה פואה café de Foy וקפה למבלן café Lamblin), פארק קטן ועוד. הארמון כונה בשל כך "ארמון המסחר" ולואי-פיליפ מאורלאן נקרא "ראש הסוחרים". הסיבה להפיכת המקום למקום מסחר הייתה החובות הגדולים אליהם נקלע בגין הקרקעות הרבות והארמונות שהיו ברשותו. הארמון נפתח מחדש בצורתו הנוכחית בשנת 1784 והפך להצלחה כלכלית אדירה. פאלה רויאל התפרסם לא רק בחנויות שלו, אלא גם בבתי הבושת שבתחומו שנודעו למרחוק. אחד המבקרים הידועים בפאלה רויאל שתיעד את ביקורו באחד מבתי הבושת בפאלה רויאל ב-1787 היה נפוליאון בביקורו הראשון בפריז[1].
תקופת המהפכה הצרפתית
הדוכס מאורליאן איפשר לפילוסופים ולמתנגדי המשטר להתאסף בשטח ארמונו וכמו כן הוא מנע משוטרי המלך להיכנס למתחם הארמון וכתוצאה מכך העסקים שם שגשגו מהיעדר רגולציה ומיסוי מכביד. הדבר הפך אותו לפופולרי עוד טרם פרוץ המהפכה הצרפתית בשנת 1789. עם השנים הפך הארמון לאתר של חוסר-נחת ושל הוללות. במהלך המהפכה הצרפתית היה פאלה רויאל במוקד התסיסה ההמונית. דוברי המהפכה נאמו שם בפני ההמון: בין עמודיו עמד ב-13 ביולי1789קַמי דֶמוּלַן והוכיח את הקהל כשהוא עומד על שולחן בקפה פואה ומזמין את העוברים והשבים להצטרף. למחרת היום יצאו משם התוקפים שהסתערו על הבסטיליה. בכל פעם שראש כרות הסתובב ברחובות פריז, תחנתו הראשונה הייתה בפאלה רויאל, על חלון הנסיך. ראשיהם של פולון, ברטייה ושל מאדאם למבל הוצגו שם.
בשנת 1792 עשה לואי פיליפ צעד מרחיק נוסף והצביע בעד הוצאתו להורג של דודנו, המלך לואי ה-16. למרות זאת, בשנת 1793, איבד גם הוא את ראשו בגליוטינה בעת תקופת הטרור[2].
הארמון חזר לידי בני שושלת אורלאן בשנת 1814; הוא נותר מקום משכנם של דוכסי אורלאן עד 1848. ב-24 בדצמבר1814 מונה פייר-פרנסואה-לאונר פונטן לאדריכל בני אורלאן והכניס שינויים שימושיים וסגנוניים לארמון בתקופת הרסטורציה והמונרכיה של יולי.
הארמון נבזז בידי המהפכנים שהפילו את המונרכיה של יולי ב-22 בפברואר1848.
