במקרא, אֲבִיָּה בֶן יָרָבְעָם היה בנו של ירבעם בן נבט מלך ישראל.

בתרגום השבעים למלכים א, פרק יב, פסוק כד, ישנה תוספת המציגה מסורת מיוחדת על תקופת גלותו של ירבעם במצרים, המקבילה לסיפור הדד האדומי. מן הלשון היוונית ברור כי מקורה בטקסט עברי:^{[דרושה הבהרה]} "ושישק נתן לירבעם את אנו אחות תחפניס הגבירה אשתו לו לאשה. והיא גדלה בתוך בנות המלך ותלד לירבעם את אביה בנו". לפי תוספת זו, אביה נולד עוד בזמן גלותו של ירבעם במצרים.^[1]

לאחר תיאור חטאיו של ירבעם בן נבט, מתוארת במקרא מחלתו של בנו, אביה.^[2] ירבעם שולח את אשתו אל הנביא אחיה השילוני, אשר היה זה שבישר לו שימלוך, לבקש להתפלל על בנו החולה. הוא מצווה עליה להתחפש בבואה אל הנביא, כדי שלא תזוהה כאשת ירבעם.^[3]

אלוהים מודיע לאחיה, שבאותו זמן כבר התעוור מרוב זקנה, שבקרוב תבוא אליו אשת ירבעם, ועל כן כבר בשומעו את קול צעדיה הוא מזהה אותה. אחיה מנבא לאשת ירבעם נבואה קשה על איבוד המלוכה של בית ירבעם והשמדת זרעו, ושגם אביה ימות בבואה העירה. הוא מציין שבעוד מתיו של בית ירבעם ייאכלו על ידי הכלבים ולא יובאו לקבורה, היחיד שיבוא לקבורה הוא דווקא אביה, שגם ייספד על ידי כל ישראל, "יַעַן נִמְצָא בוֹ דָּבָר טוֹב אֶל ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בְּבֵית יָרָבְעָם". ואכן, מיד כשאשת ירבעם חוזרת לביתה, בנה מת, כאשר ניבא לה הנביא, וכל ישראל סופדים לו.

משמעות שמו של אביה: אבי הוא יה (קיצור של יהוה). יש הלמדים מן העובדה שירבעם קרא לבנו האחר (שמלך תחתיו) בשם נדב שירבעם ביקש להידמות לאהרן הכהן, ששני בניו הגדולים הגדולים נקראו נדב ואביהוא.^[4] בחקר המקרא מקובל דווקא הכיוון ההפוך, ולפיו מנסחי הסיפור בתורה על נדב ואביהוא, עשו זאת בהשראת בניו של ירבעם, וכן סיפור חטא העגל כולו הוא סיפור יהודאי שמטרתו לדרוש לגנאי את העגלים שהציב ירבעם בבית אל ובדן.^{[דרוש מקור]}

חז"ל מתקשים בשאלה מהו אותו "דבר טוב" שנמצא באביה. התלמוד הבבלי אומר בהקשר זה:

רבי זירא ורבי חיננא בר פפא (נחלקו בדבר): חד אמר שביטל משמרתו ועלה לרגל, וחד אמר שביטל פרדסאות (הנוסח הנכון:פרוסדאות - שומרים) שהושיב ירבעם אביו על הדרכים שלא יעלו ישראל לרגל"

— תלמוד בבלי, מסכת מועד קטן, דף כ"ח, עמוד ב'

על פי המסורת, נקבר ברומי הקטנה, שבבקעת בית נטופה.^{[דרוש מקור]}

• יגאל אריאל, מקדש מלך - עיונים בספר מלכים, חספין, תשנ"ד.