יש המכנים[4] קוורציט שעבר התמרה בשם קוורציט מותמר על מנת להבדילו מקוורציט סדימנטרי (כלומר, קוורציט שהוא סלע משקע) או אורתוקוורציט שהוא אבן חול שלא עברה התמרה אלא מילוט בלבד. חומר המילוט הוא סיליקה ששקעה בין גבישי אבן החול ועקב כך היא קשה כמעט כמו קוורציט מותמר. הגדרה זו שנויה במחלוקת.
תיאור
קוורציט הוא סלע קשה בעל גרגירים קטנים עד בינוניים שמשקלו הסגולי בין 2.6 ל-2.7. מטר מעוקב של קוורציט מרוסק שוקל בין 1,250 ל-1,350 קילוגרם.[4] כאשר אבן חול עוברת התמרה לקוורציט עוברים גבישי קוורץ המקורים גיבוש מחדש יחד עם חומר המילוט המקורי על מנת ליצור פסיפס של גבישי קוורץ משולבים בצורה הדוקה. המרקם המקורי והמבנים של סלע המשקע נמחקים בדרך כלל בתהליך ההמרה, אם כי ניתן לגלות קוורציט עם גלונים או שיכוב צולב. כמויות זעירות של חומרי המילוט המקוריים, תחמוצות ברזל, סיליקה, פחמות וחרסית מתרכזים בתהליך ההמרה וההתגבשות מחדש ויוצרים עורקים ועדשות בתוך הקוורציט. ההתמרה הופכת את פני הסלע המקוריים הגרגיריים, דמוי נייר זכוכית למשטח בעל ברק זגוגי.
במרבית המקרים צבעו של קוורציט טהור הוא אפור לבנבן או לבן, כדוגמת אבן הקוורציט הכסופה מאיטליה המשמשת לבנייה. גוונים צהובים או אדומים נגרמים מזיהומים ממינרלי ברזל. הקוורציט הנפוץ בגוון צהוב נוצר בשל המינרל לימוניט. זיהומים שמקורם במגנטיט ובפיריט נותנים לסלע גוון חום או אפור ולעיתים נדירות ירוק עמוק או אפור-כחול. זיהומים שמקורם במינרלים דיומורטיריט או קיאניט צובעים את הסלע בכחול.
מלבד צבע קיים הבדל נוסף בין הסוגים השונים של קוורציט והוא מידת הפצילות. גושי קוורציט כפי שנחצבים בסמוך לוואסה (Vasa) בשוודיה או הקוורציט הכחול (Azul Macaubas) מברזיל, לא ניחנים בפצילות. סלעי קוורציט שניתן לפצל נוצרים בהתמרה אזורית בניצב לכיוון הגבישים תוך יצירת מינרלים מקבוצת הנציצים, שיוצרים שכבות דקיקות המתפקדות כמישורי פצילות.
קוורציט סדימנטרי (כלומר, קוורציט שהוא סלע משקע) או אורתוקוורציט הוא אבן חול הבנויה מגרגירי קוורץ טהורים מעוגלים שעברו מילוט בסיליקה. אורתוקוורציט בנוי בדרך כלל מ-99% SiO2 וכמויות זעירות בלבד של תחמוצות ברזל ומינרלים עמידים אחרים דוגמת זירקון, רוטיל ומגנטיט. אף שרק מעט מאובנים נוכחים בסלע בדרך כלל, נשמר בסוג סלע זה המבנה הסדימנטרי המקורי.
ההבדל הבולט בין קוורציט מותמר לקוורציט סדימנטרי הוא בתהליך המתרחש בסלע כאשר שוברים אותו. הקשרים בין הגרגירים בקוורציט מותמר כה הדוקים שבעת שבירת הסלע נשברים הגבישים בניגוד לקוורציט סדימנטרי שבו השבר גורם לנתק בין הגרגירים.
קוורציט עמיד מאוד לבליה כימית ולעיתים קרובות יוצר רכסים ופסגות הרים עמידים. קוורציט מכיל קרוב ל-100% סיליקה ומשום כך יש על פניו שכבת קרקע דקה מאוד בלבד. מסיבה זו יש מעט מאוד צמחייה (אם בכלל) על רכסים של הרים מקוורציט.
היווצרות
קוורציט נוצר בהתמרה בחום ובלחץ שמקורם בדרך כלל בדחיסה מתנועת הלוחות הטקטוניים בעת יצירת הרים. קוורציט נוצר בעיקר מהתמרה של אבן חול, אבל גם של צור, חלמיש ורדיולריט.[5] בהשפעת הצירוף של חום ולחץ עוברים הגרגירים של הקוורץ עיוות, והסורג הגבישי שלהם מתגבש מחדש. בתהליך ההתגבשות מחדש הם גדלים מעבר לממדים המקוריים של הגרגירים ויוצרים מבנה רשת צפוף. הנקבוביות שהיו באבן המקורית ומבנה סלע המשקע כמעט שנעלמים לחלוטין כתלות בדרגת ההתמרה. מאובנים שהיו בסלע המקורי ייעלמו בהתמרה. חומר אורגני שהיה בסלע המקורי יותמר לגרפיט.
תפוצה
קוורציט הוא סלע נפוץ ברחבי העולם. באירופה יש מרבצים של קוורציט בהרי האלפים, בספרד (בסמוך לקורדובה וסגוביה), בבולגריה (הרי הבלקן), בשוודיה (ואסה - Vasa), ונורווגיה (אלטה – Alta). בבריטניה מצוי רכס טרשי של קוורציט המכונה סטיפרסטונס (Stiperstones) המתוארך לתחילת האורדוביק, לפני כ-500 מיליון שנים, כ-6 קילומטרים צפונית מערבית מרכס לונג מינד (Long Mynd) בדרום שרופשייר. בגרמניה ניתן למצוא גושי סלע מקוורציט שנסחפו על ידי קרחונים.
קוורציט מצוי לעיתים קרובות בקראטונים קדומים, למשל בתוך ג'בל אל-עווינת (جبل العوينات) בגבול שבין מצריםלוב וסודאן שהוא חלק מקראטון מזרח סהרה,[6] בקראטון סאו פרנסיסיקו (São Francisco) בברזיל או בחבורת העל של קניאפיסקאו (Kaniapiskau) באגן לברדור בקצה הצפון מזרחי של קראטון סופריור באמריקה הצפונית.
מקומות נוספים בעולם כוללים את הרי לה קלוש (La Cloche Mountains) באונטריו שבקנדה העשויים בעיקר מקוורציט לבן ואת הר בינגה (Monte Binga), ההר הגבוה ביותר במוזמביק (2,436 מטרים), שהוא ורמות צ'ימאנימאני (Chimanimani) המקיפות אותו עשויים קוורציט אפור בהיר, קשה במיוחד, המתוארך לפרקמבריון.
גם קוורציט סדימנטרי נפוץ למדי. ניתן למצוא קוורציט מסוג זה במסיב רייניש (בגרמנית Rheinisches Schiefergebirge) מסיב המשתרע במערב גרמניה, בלגיה וצפון מזרח צרפת משני צדי עמק הריין המרכזי, בהרי אייפל ובהרי הטאונוס בגרמניה, ובברטאן (קוורציט ארמוריקה) ובמונטיין נואר (Montagne Noire – ""ההר השחור") במסיב סנטרל שבצרפת.
בישראל ניתן למצוא במנסרה במכתש רמון קוורציט שנוצר בהתמרת מגע בשולי דייקים שחדרו לתוך אבן חול קוורצית ו"אפו אותה". החומר המגמטי של הדייקים עבר התמרה לקאולין רך, שעבר סחיפה, תופעה שהבליטה את הקוורציט העמיד לבליה שבשולי הדייק.[11]
במצרים העתיקה היה שימוש נרחב בקוורציט, הן קוורציט "אמיתי" (כלומר מותמר), והן קוורציט סדימנטרי, באדריכלות ובאומנות. דוגמאות לכך הן הסרקופגים של חתשפסות או תות ענח' אמון החצובים מגושי קוורציט גדולים או פסלי הענק של ממנון במקדש אמנחותפ השלישי בלוקסור. אתרי החציבה ההיסטוריים של המצרים הקדמונים שפעלו עד תקופת האימפריה הרומית שוכנים בשני מקומות בג'בל אל אחמר (בגדה המזרחית של הנילוס), צפונית מזרחית לקהיר ובג'בל טינגר (בגדה המערבית של הנילוס) באסואן. בשני המקומות אותרו כמה פירי חציבה. במקומות אלו כרו גם דיאבז, סוג של סלע יסוד קשה.
כיום
"אזול דו מאקובאס" (Azul do Macaubas) - קוורציט בגוון כחול מבאהיה בברזיל
לקוורציט מספר שימושים עיקריים:
אבן לבנייה - לקוורציט שימוש מגוון כאבן לבנייה. בלוחות קוורציט משתמשים לחיפוי קירות, כמשטחי עבודה במטבחים, כרעפים לגגות, כמרצפות, כמדרגות, ולהכנת מצבות. בין הסוגים הבולטים:
"אזול אימפריאל" (Azul Imperial) - קוורציט בגוון כחול מבאהיה בברזיל. משמש למרצפות, משטחי עבודה במטבחים ומצבות
"אזול דו מאקובאס" (Azul do Macaubas) - קוורציט בגוון כחול מבאהיה בברזיל. משמש למרצפות, משטחי עבודה במטבחים ומצבות
"קוורציט רוזה" (Rosa) – קוורציט בגוון ורוד שמקורו בבאהיה בברזיל. משמש בעיקר כמשטחי עבודה במטבחים
"קוורציט אלטה" קוורציט בגוון ירוק-אפור אותו כורים בסמוך לעיירה אלטה בנורווגיה. משמש למדרגות ולחיפוי קירות
"קוורציט ואלה" - קוורציט בגוון ירוק בהיר אותו כורים בקנטוןואלה בשווייץ, שם הוא משמש כרעפים לגגות.
מצע למסילות ברזל – קוורציט מרוסק גס הוא רבד מצוין למסילות ברזל בהיות עמיד לבליה.
