בשנת 1567, במהלך מלחמת הירושה הספרדית, בעל פונדק ספרדי ששמו חואן מתאוס (Juan Mateos) הסב את ביתו לבית חולים בן 20 מיטות. מתאוס היה אזרח גיברלטרי בתקופה שגיברלטר הייתה נתונה תחת שלטון ספרדי, והתגורר בעיר העילית של גיברלטר, במדרונות הצוק. בצעירותו השתתף מתאוס בהגנה על גיברלטר מפני שודדי ים ברברים, והתפרסם בכך שהרג את אחד ממנהיגיהם[1]; לאחר מכן נעשה סוחר מצליח, וכן קיבל תפקיד של "מנפק הרישיונות המלכותיים" בגיברלטר, וצבר הון רב[2]. מתאוס החליט להשקיע את כל הונו בבית החולים הקטן שבנה, לאחר שנוכח במצב הקשה של התושבים העניים והחולים בגיברלטר, וכן במצבם של מלחים רבים ששבו מ"העולם החדש" (רבים מהם חלו במחלת העגבת, שהתפרצה כמגפה רק במאה הקודמת[דרושה הבהרה], בלא שנמצא לה טיפול יעיל). במשך 24 שנים הקדיש את מלוא הזמן במוסד הנדבה שהקים, כשהוא עצמו מסתפק בבגדים ובאוכל פשוט, ובחדר קטן בביתו לשינה. לאחר שתם הונו של מתאוס והלה נקלע לחובות כלכליים, החל מתאוס באיסוף נדבות למפעלו. הוא נודע בכל האזור, גם בכפרים הסמוכים, וחולים הגיעו אליו ממקומות רבים[3].
בשנת 1591, הגיע גרסיה דה הארו (García de Haro), הבישוף של קדיס (גיברלטר הייתה באותם ימים תחת בישופות קדיס), לבקר את מתאוס ואת מפעלו הנודע[2]. הוא מצא אותו עייף וחלש מאוד, "כתוצאה מעבודה רבה ומצומות", אותם הוא עשה כדי לבקש ממסדר יוחנן של האלוהים (בספרדית: Orden de San Juan de Dios; מסדר דתי שהוקדש לטיפול רפואי בחולים עניים) של גרנדה[2] לקחת אחריות על בית החולים שלו. יותר מאוחר בנו האחים מנזר וכנסייה סמוך לבית החולים. מתאוס עצמו הצטרף למסדר והמשיך להשקיע זמן בבית החולים, אם כי במידה פחותה. 3 שנים לאחר מכן, בשנת 1594, מת מתאוס. הוא הוספד על ידי כל התושבים המקומיים, ונערכו לכבודו מיסות וטקסים דתיים במשך מספר ימים. בית החולים המשיך להתקיים, וסיפק שירות הן לתושבי גיברלטר והן לתושבים מרוחקים יותר[3].
בשנת 1691, בית החולים התפרסם בשם "Hospital de San Juan de Dios" (מספרדית, "בית החולים של יוחנן של האלוהים")[4].
באוגוסט 1704 נכבשה גיברלטר על ידי ההולנדים והבריטים, ובית החולים הפך לבית חולים צבאי. מושל גיברלטרריצ'רד קיין (1720-1727) שיפץ את בית החולים. בתחילה שימש בית החולים כבית החולים של הצי, אך במהלך המצור של 1727 הוא שימש כבית החולים של חיל המצב והוחזר לצי רק ב-1728. בשנת 1746 בנה הצי בית חולים חדש, ובית החולים של יוחנן של האלוהים נעשה לבית החולים של חיל המצב בגיברלטר, אם כי בשנת 1756 שימש בית החולים גם כקסרקטין.
רוב מבנה בית החולים קרס בהפגזה הצרפתית-ספרדית על גיברלטר במהלך המצור הגדול על גיברלטר, ורק בשנת 1815 נבנה מחדש בחסות המושל ג'ורג' דון, כבית חולים אזרחי לאוכלוסייה המקומית.
בשנת 2005 עבר בית החולים סנט ברנרד למשכנו החדש בשדירת יורופורט.
בית החולים החדש
הכניסה הראשית לבית החולים החדש סנט ברנרד.
בית החולים החדש סנט ברנרד נבנה ביורופורט, בבניין משרדים שעבר הסבה וגודלו הוא פי 3 מגודלו של בית החולים הישן. העבודה על הפרויקט החלה ב-8 ביולי 2002 וכללה שינוי מן היסוד של פנים הבניינים 1-4, כדי להתאימם לצרכיו של בית חולים מודרני. עלות הפרויקט - 60 מיליון לירות שטרלינג, מתוכן 6 מיליון שימשו לקניית ציוד רפואי חדיש. בית החולים מנוהל על ידי רשות הבריאות של גיברלטר.
בית החולים יכול להכיל 210 מיטות, והמחלקות הקיימות בו הן: רפואה דחופה (חדר מיון), טראומה, יולדות, כירורגית, ילדים, מחלקה שיקומית לחולי לב-ריאה. בבית החולים יש 2 חדרי ניתוח כלליים ועוד חדר ניתוח לחירום, וכן בריכה הידרותרפית, מרפאת פיזיותרפיה, יחידה לניתוחי יום (ללא אשפוז) ומרפאת עיניים.
לבית החולים יש חדר מתים מודרני, ובו חדר המתנה וצפייה הסמוך לקפלת תפילה. בית הספר לרפואה עבר מ"הבית השחור" בכף אירופה לבלוק מס' 3, ומשרד המנהל הראשי ושאר המנהלה עברו לבלוק מס 1.
^Fromow, George (2007). "The Legacy of Juan Mateos". DVD documentary highlighting the origins of St Bernard's Hospital, based on historical facts (Gibraltar: HighFlyer Production).
