פִיזְיוֹתֵרַפְּיָה הוא מקצוע בריאות העוסק באבחון, שיקום ומניעה של בעיות במערכת התנועה. התחום עוסק בשיפור יכולות תפקודיות וטיפול בבעיות עצב - שריר - שלד. תחומים אלה כוללים טיפול נשימתי בפגים, ילדים ומבוגרים, טיפולים התפתחותיים, טיפול ושיקום אורתופדי ונוירולוגי בבוגרים, פגיעות ספורט, כאבי שרירים, טיפול יציבתי, דליפות שתן, שיקום לאחר אירוע מוחי, שיקום קטועים ועוד. תפקיד הפיזיותרפיה הוא להביא את המטופל לתפקוד מיטבי.
הפיזיותרפיה משתמשת בבדיקות אבחנתיות, ובתרגילים המותאמים אישית, כאשר המקצוע הוא מקצוע מדעי - מבוסס ידע במהותו. פיזיותרפיסטים משתמשים בטכניקות ידניות שונות (מניפולציות / מוביליזציות / עיסויים במגוון של גישות טיפוליות), באמצעים של תרמותרפיה (כרית חימום, פאראפין, קרח, מכשירי אולטרסאונד), בטכנולוגיות מתקדמות (גלים קצרים, גירויים חשמליים), והנחיה לתרגול סיבולת וכוח של קבוצות שרירים ומערכת הלב והריאות (בדומה לחדר כושר). במדינות שונות, יש לפיזיותרפיסטים הסמכות החוקית לרשום תרופות ולתת זריקות בנוסף לאמור.
תחומי התמחות
ככלל, הפיזיותרפיסט יכול להתמחות במספר תתי-תחומים נפרדים, או בשילוב שלהם:
פדיאטריה וטיפול התפתחותי: אבחון וטיפול במגוון הפרעות התפתחותיות בילדים, איחור התפתחות מוטורי וכיוצא בזה.
אונקולוגיה: טיפול במגוון ליקויים פיזיקליים המצויים בעיקר אצל חולי סרטן.
רפואת ספורט: אבחון וטיפול בפגיעות שונות, בקרב אוכלוסיית הספורטאים בענפים מגוונים, תוך פיקוח על תוכניות האימון שלהם.
שיקום לב: טיפול בליקויים פיזיקליים בקרב של חולי לב, ושיקום פיזיקלי של מושתלי לב, תוך בניית תוכניות אימון ייחודיות להם.
שיקום אורוגניטלי: טיפול בנשים הסובלות מבריחת שתן, צניחת רחם, בעיה בהתרוקנות המעיים, או וגיניזמוס, או בגברים הסובלים מבעיות של בריחת שתן או בעיות שופכה שונות.
שיקום יציבתי: אצל ילדים ונוער הסובלים מעקמת, עקשת או בעיות יציבה אחרות.
ארגונומיה: תחום מדעי העוסק בתכנון והתאמה של סביבת העבודה לפרט, ייעוץ והכוונה למניעת מגוון הפרעות ופגיעות גופניות הנובעות מתנוחה או יציבה לא מתאימה.
שיקום וסטיבולרי: שיקום לחולים הסובלים מוורטיגו וסחרחורות מסוגים שונים, עקב בעיה באוזן הפנימית או בעיה בסנכרון בין המערכות האחראיות על שיווי המשקל.
היסטוריה
הפיזיותרפיה כמקצוע החלה להתפתח בסוף המאה ה-19. באנגליה של אותה תקופה עסקו אחיות בעיסוי רפואי, לשיקום של בעיות אורתופדיות ונוירולוגיות. בעקבות החדרת תחום העיסוק לתחום הרפואה, התעורר הצורך בביסוסו כמקצוע ולכן נדרש לכך בסיס מדעי, שיאפשר את קבלת המקצוע תחת קורת הגג של הרפואה. בשלהי מלחמת העולם הראשונה עסקו גם אחיות בארצות הברית בשיקום פצועי מלחמה. רק ב-1942 הוקם ארגון הפיזיותרפיה הראשון באנגליה.
שיטות טיפול
בבסיס הפילוסופיה המקצועית ניצבת הידיעה, כי תהליכי ריפוי בגוף האדם נועדו לתקן ליקויים או באים על מנת לתת מענה לנזקים אשר נוצרו עקב מחלות או תהליכים פתולוגיים אחרים. הפיזיותרפיה מסייעת בתהליך הריפוי הטבעי ומעודדת את התפתחותו בכיוונים הרצויים. לדוגמה: בשיקום לאחר שבר, התרגילים הרפואיים המבוצעים נועדו לעודד ריפוי אופטימלי של השבר, וכן החזרת היכולת של השרירים ותנועת המפרקים המעורבים.
הפיזיותרפיסטים משולבים בצוות רב-מקצועי בבתי חולים, בתי-חולים שיקומיים, בתי-אבות, קבוצות ספורט, מכונים בקופות-החולים, גני ילדים ובתי ספר שיקומיים, בריכות טיפוליות וגם בקליניקות פרטיות. מקצוע הפיזיותרפיה עוסק בשיקום של בעיות בתפקוד וכאב, לצד מקצועות פרא-רפואיים אחרים כגון ריפוי בעיסוק, קלינאות תקשורת, תזונאות וכדומה. במסגרת תפקיד פיזיותרפיסטים פועלים בשיתוף פעולה עם עובדים במקצועות הבריאות ובענפים פרא רפואיים כגון אחיות ואחים, דיאטנים, רופאים ועובדים סוציאליים, בין היתר בפיתוח תוכניות התערבות וטיפול משותפות לשיפור איכות החיים של המטופלים[1].
כמו כן, יש פיזיותרפיסטים שעוסקים בייעוץ והכוונה, בייצור והתאמת עזרים אורתופדיים, אורתוטיקה (מכשירי עזר להליכה), פרוסתטיקה (תותבות), טכנולוגיה מסייעת, הדרכת קבוצות התעמלות וייעוץ ארגונומי (תכנון סביבת עבודה).
מאז 2008, בעקבות חקיקת חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות, חל איסור על אנשים ללא תעודת מקצוע המונפקת וניתנת על ידי משרד הבריאות (לאחר בחינה ממשלתית) להציג את עצמם כפיזיותרפיסטים. כמו כן חל איסור על אנשים להעסיק פיזיותרפיסטים ללא אותה תעודת מקצוע[9].