נשים בצמרת (באנגלית: Top Girls) הוא מחזה משנת 1982 פרי עטה של קריל צ'רצ'יל. הוא מספר על מרלין, אשת קריירה שכל מעייניה נתונים להצלחה בעסקים. בהמשך המחזה אנחנו למדים שמרלין עזבה את חייה 'העלובים', ואת ילדתה הבלתי חוקית לאחותה ג'ויס, על מנת להתקדם בדרך ההצלחה. המחזה עוסק בחיים המודרניים ובוחן את תפקידן של הנשים בחברה ומה המשמעות של להיות אישה מצליחה.

הצגת הבכורה של המחזה הייתה בתיאטרון רויאל קורט, לונדון, ב-28 באוגוסט 1982. הבמאי היה מייק סטאפורד-קלארק, מנהלו האמנותי של הרויאל קורט, שהעלה לראשונה מספר מחזות מאת קריל צ'רצ'יל. השחקנים היו סלינה קדל, לינדזי דנקן, דברה פינדלי, קרול היימן, לזלי מנוויל, גוון טיילור ולו וייקפילד. ^[1]

ההפקה הוצגה בתיאטרון ווטפורד פאלאס רצה בין ה-2 ל-8 בנובמבר 2006 (ואחר-כך עברה לתיאטרון גריניץ' בין ה-21 ל-25 בנובמבר 2006). השחקנים היו רייצ'ל סנדרס, זואי אולדריץ, אליין קלקסטון, שרה הוטון, אמה פלנט, קלייר רדקליף, והיילי ג'יין סטנדינג.

"נשים בצמרת" הציגה בעונת 2007–2008 בניו יורק. מנהטן תיאטר קלאב הציג את המחזה בתיאטרון בילטמור בהפקה בכיכובם של מארי קתרין גריסון, מרי בת' הרט, ג'ניפר איקדה, אליזבת מרוול, מרת'ה פלימפטון, אנה רידר ומריסה טומיי. הבמאי היה ג'יימס מקדונלד, שהרבה לשתף פעולה עם צ'רצ'יל בעבר. הפקת מנהטן תיאטר קלאב הייתה הצגת הבכורה של "נשים בצמרת" בברודוויי, אם כי הפקת רויאל קורט המקורית ביקרה בפאבליק תיאטר של ניו יורק.

ב-2011 חודשה ההפקה בפסטיבל התיאטרון של צ'יצ'סטר, קופרודוקציה עם להקת התיאטרון Out of Joint, בבימויו של מייק סטאפורד-קלארק, הבמאי המקורי של ההפקה. ההפקה עברה לטרפלגר סטודיוס בוסט אנד, הצגת הבכורה התקיימה ב-16 באוגוסט 2011. צוות השחקנים כלל את: סוראן ג'ונס, סטלה גונה (Gonet), אוליביה פולט, לורה אלפינסטון, ליסה קר וקתרין מק'קורמק. ההפקה קיימה סיבוב הופעות ברחבי בריטניה בתחילת 2012,^[2] עם צוות שחקנים חדש, ביניהם קרוליין קאץ בתפקיד מרלין.

המחזה מתרחש בבריטניה בראשית שנות השמונים ובוחן את משמעות הרעיון - להיות אישה מצליחה; בתחילה הוא משתמש בדמויות 'היסטוריות' כדי לחקור היבטים שונים של 'הישגים חברתיים' של נשים. צ'רצ'יל סיפרה שהמחזה קיבל השראה משיחותיה עם פמיניסטיות אמריקאיות: הוא תגובה לניגוד בין הפמיניזם האמריקאי, שמעלה על נס את הנשים האינדיבידואליות שרוכשות עוצמה וממון, לעומת הפמיניזם הסוציאלי הבריטי, שכרוך בהישגים קבוצתיים. בנוסף לכך, ישנה התייחסות למרגרט תאצ'ר, ראש ממשלת בריטניה, שמעריכה הישגים אישיים ומאמינה בקפיטליזם של שוק חופשי (תאצ'ריזם). מרלין, אשת הקריירה הקשוחה מתוארת כחסרת נשמה, המנצלת נשים אחרות ומדחיקה את צידה האימהי לטובת ההצלחה. הדעה השלטת במחזה מתנגדת לסגנון הפמיניסטי שהופך נשים לפטריארכיות חדשות, וטוען בזכות פמיניזם בו הצד הדומיננטי הוא האינסטינקט הנשי של עזרה לחלש ולנזקק. המחזה שואל האם אישה בחברה יכולה לשלב קריירה מוצלחת עם חיי משפחה מספקים.

המחזה ידוע בשל תמונת הפתיחה דמוית החלום שלו, שבה מרלין פוגשת נשים מפורסמות מההיסטוריה, בכללן האפיפיורית יוהנה, שהתחפשה לגבר, וסופר שהייתה האפיפיור בשנים 854–856 לספירה; הנוסעת איזבלה בירד; דאל גרט, הלוחמת בגיהנום; הגבירה ניז'ו, פילגשו היפנית של קיסר יפן ואחר-כך נזירה בודהיסטית; וגריזלדה הסבלנית, האישה הצייתנית עליה מספר הפקיד בסיפורי קֶנְטֶרְבֶרִי של ג'פרי צ'וסר. כל הדמויות הללו מתנהגות כמו חבורת נשות קריירה בורגניות מהעיר שמשתכרות ומקטרות, ומתברר שכל אחת מהן סבלה בדרך דומה.

סיפוריהן של הנשים ההיסטוריות מקבילים לסיפוריהן של הנשים המודרניות. לדוגמה, בירד, כמו מרלין, הגיעה לאן שהגיעה לאחר שהשאירה לאחותה את הטיפול בענייני המשפחה. חוסר רהיטותה של דאל גרט מושווה לזה של אנג'י. כמה מההקבלות הללו מודגשות בידי השחקניות שמבצעות תפקידים כפולים של דמויות היסטוריות ומודרניות כאחד.

מבנה המחזה הוא לא קונבנציונלי (אינו ליניארי). במערכה ראשונה, תמונה ראשונה, מרלין מתוארת כאשת עסקים מצליחה, וכל אורחותיה מגילאים שונים חוגגות את קידומה למנכ"ל בסוכנות לתעסוקה "נשים בצמרת". בתמונה הבאה או קופצים לתקופתנו (ראשית שנות השמונים) שם אנו רואים את מרלין בעבודתה עם הנשים במשרדה, שמפגינות התנהגות גברית מאוד, שלפיה נשות "נשים בצמרת" חייבות להיות קשוחות וחסרות רגישות על מנת להתחרות בגברים. באותה תמונה, הקהל רואה את אנג'י זועמת, ואת מערכת היחסים המכמירה וחסרת האהבה שלה עם ג'ויס, אותה הנערה שונאת וחולמת להורגה. רק בתמונה האחרונה, שמתרחשת שנה לפני העלילה במשרד, הקהל שומע שמרלין, לא ג'ויס, היא אמה הביולוגית של אנג'י. עובדה זו, כמו גם הריב הפוליטי בין האחיות משנה את כובד המשקל במחזה ומעלה שאלות חדשות.

• מרלין
• איזבלה בירד
• האפיפיור יוהנה
• הגבירה ניז'ו
• דאל גרט
• גריזלדה הסבלנית
• ג'ויס
• אנג'י
• ווין
• קיט
• נל
• גברת קיד
• לואיז
• שונה
• ג'אנין

האפיפיורית יוהנה היא אחת מאורחות הארוחה החגיגית בסעודה שמרלין עורכה בתמונה הראשונה של המערכה ראשונה, והאורחת הרביעית שמגיעה. האפיפיורית יוהנה מרוחקת מעט, יוצאת בהכרזות אינטלקטואליות וענייניות לאורך השיחה. כשהנושא עובר לדת, יוהנה מספרת מעט אודות חייה. היא החלה להתלבש כנער בהיותה בת שתים עשרה על מנת שתוכל להמשיך ללמוד; היא חיה את שארית חייה כגבר, אם כי היו לה מאהבים גברים. בסופו של דבר יוהנה נבחרה לאפיפיור. היא נכנסה להיריון ממאהבה החדרן וילדה את תינוקה בזמן התהלוכה הגדולה. בשל כך, יוהנה נסקלה למוות. בסיומה של התמונה, יוהנה מדקלמת קטע בלטינית.^[3] כמו כל האורחות בסעודה החגיגית, חייה וגישתה של יוהנה מצביעים על פן באישיותה מרלין. יוהנה מציגה צד באורח החיים של מרלין.

נושא הציור "דאל גרט" מאת פיטר ברויגל האב, שבו אישה לובשת סינור, שריון, קסדה וחרב – מסתערת בראש חבורת נשים להילחם בשדי הגיהנום וממלאת את סלסלתה בגביעי זהב. במחזה היא אוכלת בגסות, גונבת בקבוקים וצלחות כשאיש אינו משגיח ושמה אותם בסינר גדול. לאורך רוב תמונת הסעודה, דאל גרט ממעטת לדבר, מעירה הערות גסות כמו "בלבול ביצים" ו"בן זונה". דיבורה המועט הוא גס, תמציתי ומשעשע, בעוד שתיקתה היחסית מוסיפה מרכיב של מתח עד לנקודה בה היא מגוללת את סיפורה של הפלישה.

הגבירה ניז'ו היא פילגש יפנית מן המאה השלוש עשרה שמופיעה במחזה סמוך לתחילת המערכה הראשונה וממשיכה ומספרת את סיפורה. בתור האישה החומרנית ביותר, היא מושפעת מהתקופה בה חיה, עוד בטרם נהפכה לנזירה נודדת וחיה חיים של קדושה. אנו נוטים להאמין שצ'רצ'יל מגנה את ההתניה החברתי בה היא נתונה, ולא את דמותה, מכיוון שהיא התחנכה בצורה כזאת שאין מסוגלת להבחין במופקרותה. אביה מאלץ אותה לשכב עם הקיסר היפני הזקן, אף על פי שמלאו לה 14 שנים בלבד. כשהיא משוחחת על כך עם מרלין במערכה הראשונה היא חושבת שהיא אינה עושה מעשה רע, ופועלת כמעט כאילו נפל בחלקה כבוד.

גריזלדה הסבלנית היא אחת מאורחות הסעודה החגיגית של מרלין במערכה הראשונה. היא האחרונה שמגיעה למסיבה, כך שמרלין והדמויות האחרות בתמונה מזמינות את האוכל בלעדיה. גריזלדה זוכה למקום בהיסטוריה כשצ'וסר עיבד אותה (מטקסטים מוקדמים של בוקאצ'ו) בסיפורי קֶנְטֶרְבֶרִי. בסיפורו של צ'וסר וגם ב"נשים בצמרת", גריזלדה נבחרת להיות אשתו של המרקיז, למרות שהיא נערה ממשפחת איכרים ענייה. התנאי היחידי שהוא מתנה בפניה הוא שהיא חייבת לציית לו תמיד. אחרי שהם נשואים כמה שנים, גריזלדה יולדת בת. כשהתינוקת מגיעה לגיל שישה שבועות, המרקיז אומר לה שהיא חייבת לוותר עליה, וכך אכן היא עושה. כעבור ארבע שנים, גריזלדה יולדת בן. עליה לוותר גם על הבן כעבור שנתיים, מכיוון שהדבר מכעיס חלק מאנשי החצר. תריסר שנים לאחר שוויתרה על ילדה האחרון, המרקיז מורה לה לשוב לביתה, והיא מצייתת לו.^[4] המרקיז הולך לבית אביה של גריזלדה ומורה לה להתחיל להכין את הארמון לקראת נישואיו. עם הגיעה היא רואה נערה צעירה ונער ומתברר לה שאלו הם ילדיה. כל הסבל בו עמדה היה מבחן לצייתנותה למרקיז.^[5] כשהיא מגוללת את סיפורה בקיצור ובדיוק בארוחת הערב עם הנשים האחרות. בארוחה עם מרלין, גריזלדה אומרת שהיא מבינה את הצורך של בעלה בצייתנות מוחלטת, אולם היה נחמד יותר אם לא היה עושה מה שעשה. היא מעבירה זמן ניכר בהגנה על פעולותיו של בעלה מפני האשמותיה של הגבירה ניז'ו בנוגע לאופיו.

איזבלה בירד היא האורחת הראשונה שמגיעה לסעודה החגיגית של מרלין. בחיים האמיתיים, כפי שנידון לאורך המערכה הראשונה, איזבלה עורכת מסעות בעולם. המחזה אינו מזכיר את העובדה שכתבה כמה ספרים, בכללם "אישה אנגליה באמריקה", "חיי גבירה בהרי הרוקי", ו"בקרב הטיבטים". הרפתקאותיה מתרחשות בכל רחבי תבל. בארוחת הערב איזבלה מספרת לכולם שהרופא שלה הורה לה לנסוע מסביב לעולם מכיוון שסבר שהדבר ישפר את בריאותה הלקויה. בעקבות עצתו היא ערכה את טיולה הראשון, מסע ימי לאמריקה ב-1854. כפי שמצוין במחזה, היא התגוררה עם אימה ואחותה הצעירה תקופה ארוכה, הנרייטה בירד, עליה היא מרבה לדבר באהבה רבה לאורך ארוחת הערב. היא גם מזכירה במסיבה את ג'ים נאג'נט, גבר שבילתה במחיצתו זמן מה בהיותה באמריקה. מחוץ למחזה, ג'ים היה מאוהב באיזבלה, אולם היא מעולם לא נעתרה לכוונותיו. בחיים האמיתיים היא כתבה פעם מכתב לאחותה "הוא אדם שכל אישה יכולה לאהוב, אולם אף אישה שפויה לא תינשא לו". מאוחר יותר ג'ים נרצח. איזבלה היא דמות מעניינת במסיבה המתוארת במחזה, מכיוון שנדמה שיש לה הכי הרבה מן המשותף עם מרלין. איזבלה, בדומה למרלין, לא התחתנה בשל הקריירה שלה, אולם לימים נישאה לד"ר ג'ון בישופ, שהלך לעולמו יומיים לפני יום נישואיהם החמישי. היא מתייחסת אליו כאל "בעלי היקר, הרופא"^[6] ואומרת "התחלתי לאהוב אותו בכל לבי"^[7] אולם למרות אהבתה לבעלה, היא עדיין מאוכזבת מעצם הנישואים ("חבל שלנישואים שלי לא הייתה משמעות גדולה יותר."^[8] איזבלה היא הדוברת האחרונה במערכה הראשונה וממשיכה לספר על מסעה האחרון למרוקו.

המחזה נפתח במסעדה, בה מרלין מחכה להגעת כמה מחברותיה. היא עורכת ארוחת ערב כדי לחגוג את קידומה בסוכנות לתעסוקה "נשים בצמרת" בה היא עובדת. כשהנשים מגיעות ומתחילות לאכול, הן מתחילות לשוחח אודות חייהן וקורותיהן. כל אחת מהאורחות היא אישה היסטורית, בדויה או מיתולוגית שמתמודדת עם מצוקות וסובלת קשות כדי להשיג את יעדיה. הגבירה ניז'ו נזכרת בבואה להיפגש עם הקיסר לשעבר של יפן, ובמפגשה עמו. בעוד יתר הנשים רואות במפגש אונס, היא מסבירה שהיא ראתה בכך את יעודה: המטרה שלשמה גידלו אותה. האפיפיורית יוהנה מפרשת את שיחת הנשים בהקשרים דתיים. בנקודה זו המלצרית, שמפריעה למהלך הסצנה, כבר הביאה את המתאבנים ומתכוננת להגיש את המנה העיקרית. כל הנשים פרט למרלין משוחחות על אהוביהן המתים. הן גם נזכרות בילדים אותן הולידו ואחר-כך איבדו. תינוקה של ניז'ו היה בעל דם כחול, כך שהוא לא היה יכול להיראות בחברתה. האפיפיורית יוהנה נסקלה למוות כשהתגלה שהיא הולידה תינוק ומכאן נודע שהיא אישה ולכן הייתה כופרת. לגריזלדה נאמר ששני ילדה נהרגו, במבחן אכזרי של נאמנות לבעלה. בתום הקינוח, כל הנשים יושבות לשתות ברנדי, כשהן אינן מודעות לכך שבכך הן מחקות את עמיתיהן הגברים.

במערכה הראשונה, בתמונה השנייה, מרלין נמצאת בסוכנות בה היא עובדת, מראיינת בחורה ששמה ג'אנין. מרלין מחבבת אותה למרות שהיא נראית אבודה וחסרת ישע. היא אינה יודעת באיזו עבודה היא מעוניינת – רק שהיא רוצה שהעבודה תהיה כרוכה בנסיעות והיא גם רוצה להיות עם בעלה.

תמונה שלישית נפתחת בשתי הילדות, אנג'י וקיט, המשחקות בחצר האחורית של אנג'י. אנג'י מתנהגת בגסות ומתווכחת הן עם חברתה והן עם אמה, ג'ויס. היא וקיט רבות ואנג'י אומרת שהיא עומדת להרוג את אימה. קיט אינה מאמינה לה, והן מתחילות לדבר על מין. אנג'י מאשימה את אימה של קיט בהיותה מופקרת מבחינה מינית, אולם ניכר שאף אחת מהן אינה יודעת על מה הן מדברות; קיט רק בת 12 ואנג'י בת 16, אבל ילדותית לגילה.

המערכה השנייה מתרחשת שוב בסוכנות לתעסוקה "נשים בצמרת", בה נל וווין חולקות את הרכילות האחרונה במשרד, עד שמרלין מגיעה. ווין פוגשת את לואיז, לקוחה שעבדה שנים רבות באותה חברה, התקדמה לדרגת מנהלת מחלקה ואז הקידום שלה נעצר והיא החליטה להתפטר. לאט-לאט היא נפתחת בפני ווין, מתארת עד כמה הקדישה עצמה לעבודתה, עבדה בערבים על חשבון חייה החברתיים, ללא תגמול. היא הגיעה לגיל 46, בלי בעל או חיים פרט לעבודתה, במשרה בה היא הכשירה גברים שקודמו על פניה.

העלילה עוברת לחדרה של מרלין, כשאנג'י מגיעה לבקרה, אחרי שלקחה אוטובוס מביתה של ג'ויס בכפר. היא ביישנית ומגושמת וברור שהיא מהווה הפתעה בלתי נעימה למרלין, שלמרות זאת מציעה לאנג'י להישאר ללון בביתה. גברת קיד, מתפרצת באמצע שיחתן, היא אשתו של האוורד. החברה קידמה את מרלין למשרת המנכ"ל במקומו. גברת קיד מספרת למרלין עד כמה העבודה חשובה לבעלה, וכמה הוא שבור מכך. מתברר שהיא מבקשת ממרלין לפנות את מקומה לטובת בעלה, הצעה לה מרלין מסרבת בקשיחות. היא מנסה לגרום לגברת קיד לצאת ממשרד, אולם עקשנותה של גברת קיד גדלה, עד שלבסוף מרלין צועקת עליה "את מוכנה בבקשה להתחפף מפה?"^[9] בינתיים שונה מגיעה למשרדה של נל בחיפוש אחר עבודה. בתחילה נל מתפעלת מקורות חייה המרשימים, אולם מהר מאוד היא נוכחת לדעת ששונה צעירה מאוד, חסרת ניסיון ובדתה את קורות חייה. באותה עת, אנג'י משוחחת עם ווין על דודתה של אנג'י ועל חייה של ווין, אולם נרדמת באמצע סיפורה של ווין. נל נכנסת ובפיה החדשות שהווארד סבל מהתקף לב. מרלין שומעת זאת, אולם הדבר אינו מטריד אותה, ונל אומרת: "אם זה מצב הבריאות שלו, מזל שהוא לא קיבל את התפקיד."^[10]

התמונה השנייה והאחרונה מתרחשת שנה קודם לכן במטבחה של ג'ויס. מרלין, ג'ויס ואנג'י חולקות חוויות זו עם זו. אנג'י שמחה מאוד שדודתה (מרלין) באה לבקר אותה, מכיוון שהיא מעריצה אותה וחושבת שהיא נפלאה. מעט לפני שאנג'י שוכבת לישון, מרלין מוציאה בקבוק ויסקי מתיקה ושותה עם ג'ויס. בעודן שותות, הן משוחחות על עתידה של אנג'י. בכנות אכזרית, ג'ויס מספרת למרלין שאנג'י אינה חכמה או מוכשרת במיוחד וסביר להניח שלא תגיע רחוק בחיים. מרלין מנסה לעודד אותה, באומרה שג'ויס מפחיתה מערכה של אנג'י, מאחר שראיה פסימית זו עומדת בסתירה להשקפת עולמה של מרלין שמאמינה שאדם יכול להגיע להכול בחיים. מתברר שמרלין היא אימה של אנג'י, אותה היא נטשה והשאירה אצל אחותה ג'ויס, וייתכן שבכך גרמה לג'ויס לעשות הפלה בשל המתח בו היא נתונה כתוצאה מגידולה של אנג'י.

• קריל צ'רצ'יל, נשים בצמרת, תרגום: רבקה משולח, בית צבי – בית הספר לאמנויות הבמה, 1994.

1. תיאטרון הקאמרי, הצגת בכורה: 2 ביוני 1984

• יוצרים: נוסח עברי - רבקה משולח, בימוי – הלנה קאוט האוסון, תפאורה ותלבושות – רות דר, תאורה – ג'ודי קופרמן.
• שחקנים: מרלין – סנדרה שדה, מלצרית/קיט/שונה – אורלי זילברשץ, איזבלה בירד/נל/לואיז – עפרה וינגרטן, הגבירה ניז'ו/ג'אנין – מלכה מרין, גרט המטורפת/ג'ויס/גברת קיד – עליזה רוזן, האפיפיור יוהנה/אנג'י – רבקה נוימן, גריזלדה הסבלנית/ווין – חיה הורוביץ.

2. תיאטרון הספרייה, הצגת בכורה דצמבר 1989

• יוצרים: נוסח עברי - רבקה משולח, בימוי – אתי רזניק, עיצוב – טלי יצחקי, תאורה – אריאל אריאב.
• שחקנים: מרלין – דפנה רוזנמן, איזבלה בירד/ווין – דורי נאומנקו, הגבירה ניז'ו/נל/גברת קיד – גילי בן אוזיליו, דאל גרט/אנג'י – ענת צדקוני-פולק, האפיפיור ג'והן/ג'ויס – שרית חן, גריזלדה הסבלנית/שונה – אביטל קורמן, ג'אנין – שיה מלמד, קיט – אסתי ברעד, לואיז – שרון גנון-מגיד.

מדיה וקבצים בנושא נשים בצמרת בוויקישיתוף

• מדריך לימודי לנשים בצמרת בבימוי קייסי סטנגל בתיאטרון גוטרי