PROFILPELAJAR.COM

מקנזי בוול
Mackenzie Bowell
	Sir Mackenzie Bowell
לידה	27 בדצמבר 1823; ריקינגהאל, אנגליה
פטירה	10 בדצמבר 1917 (בגיל 93); בלוויל אונטריו, קנדה
שם לידה	Mackenzie Bowell
מדינה	קנדה
מקום קבורה	Belleville Cemetery
מפלגה	המפלגה השמרנית של קנדה
בת זוג	הריאט בוול
	21 בדצמבר 1894 – 27 באפריל 1896; (שנה)
	→ ג'ון תומפסון צ'ארלס טאפר ←
פרסים והוקרה
	אביר מפקד במסדר מיכאל הקדוש וג'ורג' הקדוש
חתימה

סר מקנזי בוול (באנגלית: Mackenzie Bowell;‏ 27 בדצמבר 1823 - 10 בדצמבר 1910) היה עיתונאי ופוליטיקאי קנדי שכיהן כראש ממשלת קנדה, החמישי במניין מאז איחוד קנדה, בין השנים 1894 – 1896.

בוול נולד בריקינגהול שבמחוז סאפוק, אנגליה. ב-1832 היגרו הוא ומשפחתו לבלוויל שבאונטריו. שנתיים לאחר הגעתם מתה אמו. בשנות נעוריו המוקדמות הועסק בוול כשוליה בבית הדפוס של העיתון המקומי, Belleville Intelligencer וכ-15 שנים לאחר מכן הוא היה לבעליו.

ב-1867 לאחר איחוד קנדה הוא נבחר לבית הנבחרים של קנדה מטעם המפלגה השמרנית. ב-1878 הצטרף בוול לקבינט ושירת תחת שלושה ראשי ממשלה: ג'ון אלכסנדר מקדונלד, ג'ון אבוט וג'ון תומפסון. הוא שימש במגוון תפקידים כמו שר המכס (1892-1878), שר המיליציות וההגנה (1892) ושר המסחר (1894-1892). בוול החזיק במושבו בבית הנבחרים ברציפות במשך 25 שנים, גם במהלך תקופת שלטון המפלגה הליברלית בשנות השבעים של המאה ה-19. ב-1892 התמנה בוול כחבר בסנאט ובשנה שלאחר מכן הוא היה למנהיג סיעת הממשלה בסנאט.

בדצמבר 1894 מת באופן פתאומי ראש הממשלה, ג'ון תומפסון כשהוא בן 49. המושל הכללי של קנדה, הלורד אברדין מינה את בוול להחליפו, בשל מעמדו כחבר הקבינט הבכיר ביותר. הבעיה העיקרית שניצבה בפני בוול במהלך כהונתו כראש הממשלה הייתה סוגיית בתי הספר של מניטובה. בעקבות ניסיונותיו לפשר את חברי מפלגתו המתנכרים, לאחר ההתקוממות בקרב חברי הקבינט בראשית 1896, הוא נאלץ להתפטר והוחלף בצ'ארלס טאפר. בוול המשיך לכהן כחבר הסנאט עד למותו בגיל 93, אך הוא לא כיהן שוב בתפקיד ממשלתי. בסך הכול הוא כיהן כחבר הפרלמנט של קנדה במשך 50 שנה.

ראשית חייו

בוול נולד בכפר ריקינגהול (Rickinghall) שבאנגליה לאביו ג'ון בוול ולאמו אליזבת לבית מרשל. ב-1832 היגרה משפחתו לבלוויל שבקנדה העלית, שם הוא הועסק כשולייה בבית הדפוס של העיתון המקומי Belleville Intelligencer. הוא עשה חיל כפועל דפוס וכעורך בעיתון ולימים היה לבעליו. הוא היה חבר בבונים החופשיים,,^[1] אך גם חבר ב"מסדר אורנג' (Orange Order), והיה לנשיא הגדול (Grandmaster) של מסדר אורנג' בצפון אמריק הבריטים בין השנים 1870 – 1878. בשנת 1847 הוא נשא לאישה את הרייט מור ויחד הם הביאו לעולם חמישה בנים וארבע בנות.

קריירה פוליטית

בוול נבחר לראשונה לבית הנבחרים של קנדה ב-1867 כחבר המפלגה השמרנית מטעם מחוז הבחירה של צפון הייסטינגז, אונטריו. הוא המשיך להחזיק במושב זה עבור מפלגתו גם לאחר שהם נפלו מהשלטון בינואר 1874 בעקבות "השערורייה הפסיפית". ב 1878, כששבו השמרנים לשלטון, הצטרף בוול לקבינט כשר המכס. ב-1892 הוא היה לשר המיליציות וההגנה והמשיך להחזיק במושבו בבית הנבחרים במשך 25 שנים. כאיש מנהל מוכשר וחרוץ, המשיך בוול לכהן בקבינט כשר המסחר, תיק שנוצר אז, וזאת לאחר שהוא מונה באותה שנה כחבר בסנאט. ביקורו באוסטרליה ב-1893 הוביל לוועידת המנהיגים הראשונה של מושבות בריטניה שנערכה באוטווה ב-1894. ב-31 באוקטובר 1893 הוא היה למנהיג סיעת הממשלה בסנאט.

ראש ממשלת קנדה

בדצמבר 1894 מת באופן פתאומי ראש הממשלה, סר ג'ון תומפסון ובוול, כבכיר חברי הקבינט, מונה להחליפו על ידי המושל הכללי. לפיכך הפך בוול לאחד משני ראשי ממשלת קנדה, לאחר ג'ון אבוט, שכיהן בתפקידו בעודו משמש כחבר בסנאט ולא בבית הנבחרים.

סוגיית בתי הספר במניטובה

כראש הממשלה התמודד בוול עם סוגיית בתי הספר במניטובה. ב-1890 ביטלה ממשלת הפרובינציה את המימון הציבורי לבתי הספר הדתיים, הן הקתולים והן הפרוטסטנטים, שרבים סברו שצעד זה מנוגד לסעיפים שנגעו לבתי הספר הדתיים ב"חוק מניטובה" של 1870. עם זאת, בדיון משפטי, קבעה הוועדה השיפוטית של המועצה המלכותית שביטול המימון הציבורי בבתי הספר הדתיים של מניטובה עמד בקנה אחד עם סעיפי חוק מניטובה. בדיון משפטי נוסף קבעה הוועדה השיפוטית שלפרלמנט הפדרלי יש את הסמכות לכפות על מניטובה בחקיקה את החזרת המימון שבוטל.

משבר מנהיגותי

בוול וקודמיו בתפקיד נאבקו לפתור את הבעיה שפילגה את המדינה, את הממשלה ואף את חברי הקבינט שלו. בנוסף, הוא כשל בטיפולו בסוגיה עקב חוסר ההחלטיות וחוסר היכולת שלו כסנאטור, לקחת חלק בדיונים בבית הנבחרים. בוול גיבה את הצעת החוק שאילצה את מניטובה להשיב את המימון לבתי הספר הדתיים, אך לאחר מכן הוא דחה את צעדו זה בשל התנגדות בקרב חברי הקבינט. בשל הקיפאון שנכנסה אליו הממשלה, החליטו חברי הקבינט שבוול בלתי כשיר להנהיג וכפו עליו להתפטר. שבעה שרים הגישו את התפטרותם וסיכלו את מינוים של מחליפיהם.

התפטרותו

אף על פי שבוול גינה את השרים המורדים כ"קן של בוגדים", היה עליו להיעתר לדרישה להתפטר. לאחר עשרה ימים, בעקבות התערבותו של המושל הכללי בשמו של בוול, נפתר המשבר הממשלתי ונראה היה שהעניינים חוזרים למסלולם כאשר שישה מהשרים המתפטרים חזרו בהם, אך באופן מעשי מי שהנהיג את הממשלה היה צ'ארלס טאפר, שהצטרף לקבינט באותה עת ומילא את מקומו של השר השביעי. טאפר, שהיה הנציב העליון (שגריר) של קנדה בבריטניה, נקרא על ידי קושרי הקשר להחליף את בוול. בסיום מושב הפרלמנט הגיש בוול רשמית את התפטרותו והוחלף על ידי טאפר.

שנותיו האחרונות

בוול המשיך לכהן כחבר הסנאט וכיהן כמנהיג סיעת השמרנים עד 1906 ולאחר מכן כיהן כחבר הסנאט מן השורה עד למותו ב-1917 וכיהן ברצף של 50 שנה כחבר בפרלמנט של קנדה.

מקנזי בוול מת מדלקת ריאות בבלוויל, 17 ימים לפני יום הולדתו ה-94. הוא נקבר בבית הקברות המקומי. בטקס הלוויה שלו הייתה נוכחות מלאה של חברי מסדר אורנג', אך לא של אף אחד מחברי הממשלה שכיהנה אז או חברי ממשלות קודמות.

מורשתו

ב-1945 הוכנס בוול לרשימת האישים בעלי החשיבות הלאומית של קנדה. ב-1954 הוציא הדואר הקנדי בול עם דמותו, כחלק מסדרת בולים לזכר ראשי הממשלה. עד 2017 היה בוול ראש ממשלת קנדה היחידי שלא פורסמה אודותיו ביוגרפיה באורך מלא על חייו ועל הקריירה שלו. באתה שנה פורסם ספרה של ההיסטוריונית בסטי דיואר בויס "ראש הממשלה במקרה" (The Accidential Prime Minister). הספר יצא לאור לרגל מאה שנה למותו של בוול. בוייס הלכה לעולמה עשר שנים לפני כן ולא זכתה לראות את ספרה יוצא לאור.