לורייה פעל להפרדת הדת מהמדינה, במיוחד בקוויבק, מרכז הכוח שלו, שלכנסייה הקתולית הייתה בה אחיזה עזה. למרות שהבישופים של קוויבק הזהירו את צאן מרעיתם לא להצביע עבורו, הוא ומפלגתו הליברלית הצליחו ליצור בקוויבק בסיס כוח יציב. במסגרת זו גם פעל במניטובה לאפשר לכל בית ספר פרטי להחליט בעצמו האם יהיה קתולי (צרפתי) או אנגליקני. הסכסוך על החינוך הקתולי במניטובה פירק את ממשלת קודמו, צ'ארלס טאפר.
ב-1899 תבעה ממשלת האימפריה הבריטית השתתפות צבאית קנדית במלחמת הבורים השנייה. הקנדים דוברי הצרפתית ראו במלחמה זו עניין פרטי של האנגלים וגילו התנגדות למשלוח חיילים. פתרונו של לורייה היה להכריז על משלוח כוח של מתנדבים, במקום כוח מגויס.
קריקטורה מ-1911 נגד מדיניות הדדיות הסחר על ארצות הברית, המציגה את ארצות הברית כזוללת את משאבי הטבע של קנדה
הוא התנגד למדינות של שר הפנים שלו להקמת גושי התיישבות עם אוכלוסייה הומוגנית.
ב-1911 פרץ סכסוך בין המפלגה השמרנית לליברלית על רקע ניסיונו של לורייה להוביל מדיניות של הדדיות סחר בין קנדה וארצות הברית. לדברי השמרנים מי שתצא נשכרת ממדיניות זו היא ארצות הברית ואף היו בהם שהביעו חשש שקנדה תהפוך לחלק מארצות הברית. לורייה, בטוח בניצחונו בציבור קרא לבחירות על רקע הסוגיה, לפני תום הקדנציה. אולם המפלגה הליברלית הפסידה ורוברט בורדן, יו"ר המפלגה השמרנית הפך לראש ממשלה.
ראש אופוזיציה
לורייה שירת כראש האופוזיציה בתקופת מלחמת העולם הראשונה. הוא התנגד בנחרצות לגיוס חובה, בניגוד לדעת רוב חברי מפלגתו דוברי האנגלית, דבר שפיצל ב-1917 את המפלגה הליברלית בין דוברי האנגלית שהצטרפו לממשלת אחדות ולליברלים דוברי הצרפתית בהנהגתו שנותרו מחוצה לה (ראו פולמוס גיוס החובה של 1917). בשל כך, מאז 1917 ועד 1984 (פרט לבחירות של 1958) הצביעו תמיד תושבי קוויבק בעד המפלגה הליברלית.
ב-17 בפברואר 1919 נפטר לורייה כתוצאה משבץ מוחי ונקבר באוטווה.
מוסדות ואתרים רבים נקראו על שמו. כך, למשל, ב-1 בנובמבר1973, החליטה האוניברסיטה הלותרנית של ווטרלו, אחת מהאוניברסיטאות הציבוריות של אונטריו, לשנות את שמה לאוניברסיטת וילפריד לורייה.
בתי ספר תיכוניים רבים בקנדה נקראים על שמו.
לקריאה נוספת
Elizabeth H. Armstrong, The Crisis of Quebec, 1914-1918 (1937; reprinted 1973)
_-_tight_crop.jpg)
