מקומות רבים מקודשים בשל האישיות הקבורה בהם, ולעיתים בזיהוי שונה של הקבור במקום. מרבית המקומות הקדושים הם קברי צדיקים הנמצאים בגליל. חלקם מיוחס לתקופת האבות, ומרביתם מתקופת התנאים. המאוחר שבאתרים אלה הוא קבר השל"ה.
המרכז עוסק בפיתוח של האתרים, שיקומם, טיפוחם, והרחבת השירותים עבור ציבור המבקרים, אחזקתם השוטפת ושמירה על הסדר, אך אינו רשאי להשתמש בסמכויות הנתונות מכח תקנות השמירה על המקומות הקדושים.
על אתרים אלה כותב המרכז כך: ”ברחבי הארץ למעלה ממאה ועשרים מקומות קדושים. מקום קדוש הוא אתר או קבר שישנה מסורת הקושרת אותו לאירוע היסטורי בתולדות עם ישראל, או שלפי המסורת קבורה במקום אישיות תנכית או תורנית בעלת שם, דוגמת התנאים. אתרים אלה משמשים כמקום עלייה לרגל, תפילה וכינוס של הציבור הבא להתפלל שם במשך כל ימות השנה ובעיקר בחגים, בחודשי אלול ותשרי, בראשי חודשים ובימי הילולה.”[2]
על תחום בתי העלמין העתיקים מופקד המרכז הארצי לפיתוח המקומות הקדושים תחת סמכות משרד התיירות, ואף הוא לוקח חלק בתחום האחזקה והפיתוח של אתרי המקומות הקדושים ליהודים בישראל ובפיתוח תשתיות תיירותיות במקומות דוגמת הר ציון, עיר דוד, טיילת החומות, מערת צדקיהו ואתרים נוספים[3].
רשימת מקומות קדושים ליהודים
ברשימה מצוינים בעיקר מקומות שהוכרזו כמקומות קדושים בתקנות שמירה על מקומות קדושים ליהודים, תשמ"א-1981[4]
_B.JPG)
