PROFILPELAJAR.COM

מנזר קורווי
Fürstabtei Corvey
	החזית המערבית הקרולינגית
	החזית המערבית הקרולינגית
אתר מורשת עולמית
	החזית המערבית הקרולינגית וקהילת קורווי
	האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2014, לפי קריטריונים 2, 3 ו-4
שטח האתר	120 דונם
שטח אזור החיץ	690 דונם
מידע כללי
סוג	מנזר, קהילה דתית, מנזר, ארמון מלכותי
כתובת	Corvey, 37671 Höxter
מיקום	הקסטר
מדינה	גרמניה
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה	844–885 (כ־41 שנים)
תאריך פתיחה רשמי	המאה ה־9
סגנון אדריכלי	אדריכלות הבארוק
מידות
שטח	12 הקטאר
קואורדינטות	51°46′41″N 9°24′36″E / 51.778°N 9.41°E
	www.schloss-corvey.de
	(למפת גרמניה רגילה) שטוטגרט מינכן ברלין קלן ברמן המבורג פרנקפורט הנובר דיסלדורף לייפציג דרזדן נירנברג קיל בון מגדבורג ארפורט רוסטוק מיינץ פרייבורג שוורין לוקס. הולנד בלגיה צרפת דנמרק צ'כיה פולין אוסטריה שווייץ הים הבלטי הים הצפוני מנזר קורווי

המנזר הנסיכי קורווי (בגרמנית: Fürststift Corvey או Fürstabtei Corvey) הוא מנזר בנדיקטיני ונסיכות דתית נוצרית, הנמצא כיום במדינת נורדריין-וסטפאליה בגרמניה. מנזר זה היה בעבר אחד מחצי תריסר המנזרים הנסיכיים (בגרמנית: Fürstabtei) בשלטון עצמי תחת חסות ישירה של האימפריה הרומית הקדושה, ושמר על מעמד זה מסוף ימי הביניים ועד 1792, כאשר קורווי קיבלה מעמד של נסיכות-בישופות. קורווי, שהטריטוריה שלה השתרעה על שטח עצום, חולטה בתורה בשנת 1803 במהלך החילון של גרמניה ונבלעה בנסיכות החדשה, נסיכות נסאו-אורנז'-פולדה, שקמה באותה שנה (והתפרקה כעבור 3 שנים).

ב-2014 נוספו חלקים מאתר המנזר לרשימת אתרי המורשת העולמית של אונסק"ו: החזית המערבית הקרולינגית של המנזר המקורי ששרדה, ושרידי היישוב שקם סביב המנזר העתיק. בהחלטה להוסיף את האתר לרשימה נכתב: ”החזית המערבית של קורווי מדגימה באופן ייחודי את אחד הביטויים האדריכליים הקרולינגיים החשובים ביותר. זו יצירה אמיתית של תקופה זו, והעיצוב והעיטור האדריכלי שלה ממחישים בבירור את התפקיד שמילאו מנזרים קיסריים באימפריה הפרנקית בהבטחת השליטה והניהול הטריטוריאלי, כמו גם את התפשטות הנצרות והסדר התרבותי והפוליטי הקרולינגי ברחבי אירופה”.^[1]

היסטוריה

הקמה ושנים ראשונות

במלחמות הסקסונים (אנ') שנמשכו יותר משלושים שנה משנת 772, ניצח בסופו של דבר קרל הגדול, מלך הפרנקים, והוסיף את השטח של סקסוניה ההיסטורית (כיום המדינות סקסוניה סקסוניה-אנהלט וסקסוניה התחתונה) לאימפריה שלו והחל בניצורם בכוח של הסקסונים. לשם כך הוקמו בישופויות (בהילדסהיים ובהלברשטאדט). בנוסף, הרעיון להקים מנזר בסקסוניה הועלה לראשונה בתקופת שלטונו של קרל הגדול. עם זאת, התוכנית יושמה רק תחת בנו, הקיסר לואי החסיד, שהודיע על הקמתו של מנזר ממזרח לנהר וזר בסינוד בפאדרבורן בשנת 815. המנזר היה ממוקם במקום שנקרא היתיס (Hethis). אף על פי שיש אי ודאות לגבי המיקום המדויק, הוא נחשב כיום ליד ניוהאוס אים זולינג (Neuhaus im Solling). הנזירים הראשונים הגיעו בשנת 816 ממנזר קורבי (אנ') (Abbaye royale Saint-Pierre de Corbie) הבנדיקטיני בפיקרדי. הם הקימו באתר שלוחה של מנזר האם. המיקום שנבחר התגלה כבלתי הולם, ולכן הנזירים בחרו לעבור בשנת 822 למיקום הנוכחי ליד מה שנקרא אז וילה הוקסורי (Villa Huxori). המנזר החדש נודע בשם "נובה קורביה" (Nova Corbeia, מלטינית: "קורבי החדשה"; בגרמנית עתיקה: קורווי).

אב המנזר הראשון של קורווי היה בן דודו של קרל הגדול, אדלארד מקורבי (אנ'). אנסגר (אנ'), שהפך לימים ל"שליח הנוצרים לסקנדינביה", ייסד את בית הספר של המנזר בשנת 823. ספריית המנזר כללה ספרים שהובאו ממנזר קורבי, שהוגדלו על ידי תפוקת הסקריפטוריום המקומי. בשנת 826 הפך קורווי למנזר עצמאי, שהוקדש לסטפנוס הקדוש. בשנת 833 הוענקה לו זכות להטביע מטבעות בתחום ממלכת הפרנקים, כמקום הראשון ממזרח לריין.

בשנת 836 הוענקו שרידי ויטוס הקדוש למנזר קורווי ממנזר סן-דני ליד פריז. ויטוס הקדוש הפך אז לקדוש הפטרון של הסקסונים. מכיוון שהיה גם אחד מארבעה-עשר הקדושים המסייעים, ופולחנו היה פופולרי מאוד בימי הביניים, הפך מנזר קורווי ליעד לעולי רגל. מתנות ותרומות אחרות של יחידים הפכו את קורווי לאחד המנזרים העשירים במרכז אירופה ומימנו פרויקטים של בנייה שאפתנית. מעמדו כ"מנזר קיסרי" פירושו היה שהוא היה כפוף ישירות לקיסר בעניינים חילוניים (ולא לישות המדינית שבתוכה שכן).

הכנסייה הראשונה הבנויה באבן נחנכה בשנת 844. בשנים 873–885 הוקמה החזית המערבית של המנזר שעדיין קיימת כיום.

קורווי הפך לפיכך ל"אחד המקדשים המנזרים הקרולינגיים המיוחסים ביותר בדוכסות סקסוניה של המאה ה-9". עד מהרה התפרסם בזכות בית הספר שלו, שהצמיח מלומדים מהוללים רבים, ביניהם ההיסטוריון הסקסוני מהמאה ה-10 וידוקינד מקורווי (אנ'), מחבר הספר מעשי הסקסונים (אנ') (Res gestae Saxonicae). מהקלויסטרים שלו היה זרם קבוע של מיסיונרים שהטיפו לנצרות בצפון אירופה.

לאתר המנזר, שם חצה הווזר את הדרך הראשית המזרחית-מערבית שנקראה הלווג (אנ'), היה חשיבות אסטרטגית שהבטיחה את חשיבותו הכלכלית והתרבותית. ההיסטוריון של המנזר, ה.ה. קמינסקי (H. H. Kaminsky), מעריך כי הפמליה המלכותית ביקרה בקורווי לפחות 110 פעמים לפני 1073, באירועים להנפקת כתבי זכויות.

הענקת זכויות קיסריות

תעודה שהעניק אוטו הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה בשנת 940, הראשונה מסוגה, קידמה את אב המנזר פולקמר (Folcmar) למעמד חדש. לאב המנזר הוענק באנוס (bannus) - סמכויות אכיפה - על אוכלוסיית האיכרים שאמורה הייתה לחפש מקלט במבצר שנבנה באדמות המנזר; בתמורה הם נדרשו לתחזק אותו, וזאת בפיקוחו של המנזר. כוח העבודה שזכה בהגנה נזירית נלקח משלושה פאגים (יחידות טריטוריאליות), שבתחום השיפוט של ארבעה רוזנים, אשר, עם זאת, לא הייתה להם רשות לחייב אותם לעבודות בטירה.

עימותים והידרדרות

במאבק האינווסטיטורה נקט אב המנזר של קורווי עמדה עם האצילים הסקסונים נגד היינריך הרביעי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה. אב המנזר מארקוורד בשנים 1081–1107, "ללא ספק אחד מאבות המנזר החשובים ביותר בתולדות המנזר בן אלף השנים" (קמינסקי), ויורשו ארקנברט (Erkenbert‏;1107–1128) הצליחו לנווט את המנזר בתקופה הקריטית.

המנזר השתתף גם בניסיונות לבצע רפורמה בכנסייה הקתולית במהלך המאה ה-11. זה היה המרכז התאולוגי הדומיננטי באזור והקים הרבה מנזרים נספחים.

תקופת השגשוג האחרונה במנזר הייתה בהנהגתו של ויבאלד (Wibald, אב המנזר בשנים 1146–1158). באותה תקופה שוחזרה החזית המערבית בסגנון רומנסקי, והעיצוב הקרולינגי בן שלושה מגדלים הוחלף במגדלים תאומים. באמצע המאה ה-12, גדלה סביב המנזר עיירה משמעותית (שנקראה גם היא קורווי).

בשנת 1265, העיר השכנה הוקסטר (אנ'), שקנאה ביריבה הסמוכה ובגשר שלה על הווזר, התחברה עם הבישוף של פאדרבורן וכוחותיהם הרסו את העיירה קורווי ופגעו במנזר. העיירה מעולם לא התאוששה ובמהלך העשורים שלאחר מכן חזרה להיות כפר קטן. אירוע זה סימן את תחילתה של תקופת ההידרדרות הארוכה של המנזר.

הרפורמציה הפרוטסטנטית איימה על קורווי כמו על שאר השטחים הכנסייתיים בצפון-מערב גרמניה, אך המנזר הנסיכי שרד בקושי כנסיכות בשלטון עצמי בגבול בראונשווייג הפרוטסטנטית והסן-קאסל. מאמצע המאה ה-16 ואילך ניהל הנסיך-אב המנזר והנזירים שלו את הממשל בשיתוף פעולה עם אספה פרוטסטנטית בחלקה, המורכבת משלוש משפחות אצילות, עיר אחת (הוקסטר) וכוהן דת. הנסיך-אב המנזר, שהיה לו מושב וזכות הצבעה ברייכסטאג (אנ') (Reichstag), לקח רק חלק צנוע בענייני הקיסרות, ואילו ענייני הפנים של המנזר היו מוגבלים ללא יותר מניהול האחוזה כמו אציל.

בשנת 1634, במהלך מלחמת שלושים השנים, נבזז בניין המנזר על ידי כוחות קיסריים שהטילו מצור גם על הוקסטר. מאוחר יותר הוא נהרס. רק החזית המערבית נשארה.

שיקום

עשרות שנים נדרשו לאזור להתאושש מחורבן המלחמה. לאחר שכריסטוף ברנהרד פון גאלן (Christoph Bernhard von Galen), הבישוף של מינסטר הפך לנסיך ומנהל המנזר בשנת 1665, החל השיקום. הכנסייה הקרולינגית הוחלפה בבניין גותי, למעט החזית המערבית. תחת מחליפיו של פון גלן, כריסטוף פון בילינגהאוזן (Christoph von Bellinghausen‏; 1678–1696), פלורנץ פון דר פלדה (Florenz von der Felde‏; 1696–1714) ומקסימיליאן פון הוריך (Maximilian von Horrich‏; 1714–1722) הוקמו בנייני הבארוק המשמעותיים האחרים שעדיין שם היום.

הנסיכות-בישופות של קורווי

בשנת 1792 חדל קורווי להיות מנזר בנדיקטיני והועלה על ידי האפיפיור פיוס השישי למעמד של נסיכות-בישופות. תאודור פון בראבק (Theodor von Brabeck אב המנזר / הבישוף 1776–1794) ופרדיננד פון לינינק (Ferdinand von Lüninck, הבישוף 1794–1825) היו הנסיכים הכנסייתיים האחרונים בקורווי.

בשנת 1803, חולטה הנסיכות-בישופות של קורווי תחת ממשל נפוליאון בונפרטה והפכה לזמן קצר לחלק מנסיכות נסאו-אורנז'-פולדה. בשנת 1807 היא הועברה לממלכת וסטפאליה של ז'רום בונפרטה. לאחר קונגרס וינה הועברה קורווי לידי ממלכת פרוסיה בשנת 1815. בשנת 1820 היא הוענקה לויקטור אמדאוס, רוזן הסן-רוטנבורג (אנ') כפיצוי על שטח שאיבד ממערב לריין.

אף שקורווי חדלה להתקיים כמדינה פוליטית בשנת 1803, היא המשיכה להתקיים כדיוקסיה עד 1825.

טירת קורווי

הרוזן ויקטור אמדאוס בנה מחדש את בנייני המנזר כטירה (Schloss). ב-1834 נפל הרכוש בחלקו של ויקטור פון הוהנלוה-שילינגפירסט (Victor von Hohenlohe-Schillingfürst). ב-1840 העניק לו פרידריך וילהלם הרביעי, מלך פרוסיה את התואר דוכס רטיבור ונסיך קורווי (Herzog von Ratibor und Fürst von Corvey). מאז נותרה טירת קורווי (Schloss Corvey) רכוש המשפחה.

הספרייה

ספריית המנזר המפורסמת פוזרה זה מכבר, אך "הספרייה הנסיכותית" (Fürstliche Bibliothek), ספרייה משפחתית אריסטוקרטית, המכילה כ-74,000 כרכים, בעיקר בגרמנית, צרפתית ואנגלית, משנת 1834, שרדה בטירה. אחד המאפיינים הבולטים באוסף הוא מספרם הגדול של רומנים רומנטיים באנגלית, חלקם בעותקים ייחודיים, שכן בבריטניה הושאלו יותר ויותר ספרים מאשר נקנו, ונקראו בהרחבה בספריות השאלה. המשורר והמחבר של המנון גרמניה, אוגוסט היינריך הופמן פון פאלרסלבן, עבד כאן כספרן משנת 1860 ועד מותו בשנת 1874. הוא קבור בבית הקברות של הכנסייה.

אתר מורשת עולמית

מתחם המנזר הפך לאתר מורשת עולמית של אונסק"ו ביוני 2014. האתר תחום בגבולות המנזר הקרולינגי המקורי, שרק החזית המערבית נותרה ממנו בימינו.

כיום

החזית המערבית הקרולינגית של המנזר, עם המגדלים הייחודיים שלו שרדה. זהו המבנה המוקדם ביותר מתקופת ימי הביניים שנמצא בווסטפאליה, אך רוב כנסיית המנזר היא כיום בסגנון הבארוק.

הבעלים הנוכחי של הארמון הוא ויקטור, הדוכס החמישי מרטיבור והנסיך החמישי מקורווי, נסיך הוהנלוה-שילינגספירסט-מטרניך-סאנדור (נולד 1964).

הטירה, הספרייה והכנסייה פתוחים היום לקהל הרחב.

לקריאה נוספת

Poeschke, Joachim (2002). Sinopien und Stuck im Westwerk der karolingischen Klosterkirche von Corvey [Sinopia and stuccowork in the westwork of the Carolingian monastery church of Corvey] (בגרמנית). Münster: Rhema-Verlag. ISBN 978-3-930454-34-1. OCLC 50130269.