לאחר זמן קצר נטשו תושבי המקום את היישוב והוא אוכלס מחדש בשנת 1955 על ידי עולים מתוניסיה ומרוקו. בדצמבר 1956 נחנך בית הכנסת במושב[11]. בשנת 1960 נקנסה האגודה השיתופית על שלא קיימה באופן סדיר אסיפות שנתיות[12].
בעשור הראשון לקיומו חובר המושב לכביש 395 בדרך עפר באורך של כ-2.5 קילומטר באיכות ירודה כך שבחלק מהזמן לא נכנסו אוטובוסים למושב[13].
מפאת הסביבה ההררית, היו יחידות המשק במקום קטנות ביחס של 4 דונם בלבד[14] ונטען שלא הספיקו כדי לאפשר פרנסה בכבוד[15]. עיקר פרנסת התושבים הייתה על ענף הלול, ולמושב ניתנו מכסות גדולות כדי לאפשר פרנסה לתושבים. ועדה של משרד החקלאות קבעה בתחילת 1961 כי אין כל טעם בהמשך קיומו של המושב כמושב חקלאי[16]. בשנת 1961 הוכנס ליישוב ענף פיטום אווזים[17]. במקביל נדונה האפשרות של הפיכת היישוב לכפר עבודה תוך צמצום מספר היחידות המשקיות במקום[18].
שם
שרידי הכפר כסלא על תל כסלון, ומאחוריו מושב כסלוןאנדרטת מגילת האש על רקע מושב כסלוןעין כִּסְלָא בתל כְסָלוֹן (כיום יבש)
שמו של המושב הוא כשם "כסלון"המקראית, הנזכרת בספר יהושע בתיאור נחלת שבט יהודה: ”וְנָסַב הַגְּבוּל מִבַּעֲלָה יָמָּה אֶל-הַר שֵׂעִיר וְעָבַר אֶל-כֶּתֶף הַר-יְעָרִים מִצָּפוֹנָה הִיא כְסָלוֹן וְיָרַד בֵּית-שֶׁמֶשׁ וְעָבַר תִּמְנָה”[19]. אוסביוס באונומסטיקון הזכיר כי גם בתקופתו (תחילת המאה ה-4 לספירה) היה היישוב קיים. שם היישוב הקדום השתמר בשם הכפר הערבי "כסלא", שתושביו נמלטו ממנו בזמן מלחמת העצמאות, ולא הורשו לחזור אליו לאחריה. בתחילה, ביקשה ועדת השמות הממשלתית להעניק את השם "כסלון" לרמת רזיאל, אולם לאחר סירוב תושביו לוותר על הנצחתו של דוד רזיאל, הועבר השם למושב כסלון, שנקרא קודם "שופה" או "חורבת שופה"[20].
