יוחנן פאולוס השני
Ioannes Paulus II

יוחנן פאולוס השני בקרקוב, 1983
לידה	18 במאי 1920 הרפובליקה הפולנית השנייה ודוביצה, הרפובליקה הפולנית השנייה
פטירה	2 באפריל 2005 (בגיל 84) קריית הוותיקן ארמון האפיפיור, קריית הוותיקן
שם מלא	שמו בלידה - Karol Józef Wojtyła
שם לידה	Karol Józef Wojtyła
מדינה	פולין
מקום קבורה	קריית הוותיקן בזיליקת פטרוס הקדוש
השכלה	האוניברסיטה האפיפיורית של סנט תומאס אקווינס (יולי 1947) Theology faculty of the Jagiellonian University (1954) האוניברסיטה הקתולית של לובלין ע"ש יוחנן פאולוס השני
דת	הכנסייה הקתולית, נצרות קתולית
אתר רשמי
האפיפיור ה־264 16 באוקטובר 1978 – 2 באפריל 2005 (26 שנים) → יוחנן פאולוס הראשון בנדיקטוס השישה עשר ←
פרסים והוקרה
מסדר טומאש מסריק, דרגה 1 (2024, פטר פאבל) מדליית הזהב של הקונגרס (27 ביולי 2000) קולר בית לחם 2000 (22 במרץ 2000) איש השנה של המגזין "טיים" (1994) עיטור מסדר העיט הלבן של פולין (3 במאי 1993) מדליית רובר שומאן (2004) מדליית החירות הנשיאותית (4 ביוני 2004) פרס קרל הגדול (24 במרץ 2004) Śląski Wawrzyn Literacki (2005) מדליית הזהב הבין-דתית של סטרנברג (2005) honorary citizen of Nieszawa (2014) מדליית הזהב של גליסיה (1992) מדליית אקווינס (1979) מסדר הזהב האולימפי (1981) מסדר הדרבן המוזהב מסדר הקדוש גרגוריוס מסדר פיוס התשיעי צלב ארמייה קריובה אביר במסדר הקדוש סילבסטר Order Ecce Homo אזרח כבוד של לודז' מסדר החיוך
חתימה

יוחנן פאולוס השני (בלטינית: Ioannes Paulus II;‏ 18 במאי 1920 – 2 באפריל 2005), נולד בשם קרול יוּזף ווֹיטילה (בפולנית: Karol Józef Wojtyła ‏האזנה^ⓘ‏^Ⓘ‏) בוודוביצה שבפולין. כיהן בתפקיד האפיפיור, ראש הכנסייה הקתולית, בישוף העיר רומא וראש הכנסייה הקתולית, מה-16 באוקטובר 1978 ועד מותו ב-2005. היה האפיפיור הראשון זה כ-400 שנה שאינו ממוצא איטלקי, והאפיפיור הראשון ממוצא סלאבי.

תקופת כהונתו - יותר מ-26 שנים - הייתה השנייה באורכה (אחרי פיוס התשיעי), והיוותה ניגוד לכהונתו של קודמו, יוחנן פאולוס הראשון, אשר כיהן רק 33 ימים (ולזכרו בחר יוחנן פאולוס השני את שמו הרשמי). שניהם נקראים על שם שני קודמיהם, יוחנן העשרים ושלושה ופאולוס השישי.

קרול יוזף ווֹיטילה (Karol Józef Wojtyła) נולד ב-18 במאי 1920 בעיר ודוביצה שבדרום פולין, השוכנת כ-30 ק"מ ממחנה ההשמדה אושוויץ. אמו נפטרה עליו בעודו ילד ועול גידולו נפל על אביו, אשר היה קצין בצבא הפולני. בצעירותו רכש חברים רבים מבין יהודי קרקוב. תחביביו העיקריים היו ספורט, משחק וכתיבת שירים ומחזות.

בזמן הכיבוש הנאצי של פולין עבד במחצבה ובמפעל כימיקלים. ב-1942, בעקבות תאונה ולאחר מות אביו החל ללמוד לימודי כמורה וב-11 בנובמבר 1946 הוסמך ככומר. לימד אתיקה באוניברסיטה היגלונית של קרקוב ובאוניברסיטה הקתולית של לובלין.

ב-1958 מונה לבישוף משנה של קרקוב וב-30 בדצמבר 1963 מונה על ידי האפיפיור פאולוס השישי להיות הארכיבישוף של קרקוב, וכן השתתף בוועידת הוותיקן השנייה והיה מבין מחברי "ההכרזה על חופש הדת" (Dignitatis Humanae).

ב-1967 מונה לחשמן (קרדינל), ובאוגוסט 1978 היה בין חברי מועצת החשמנים (מועצת הקרדינלים - הקונקלווה) שבחרה את אלבינו לוצ'יאני, קרדינל ונציה, להיות האפיפיור יוחנן פאולוס הראשון. לאחר מותו של יוחנן פאולוס הראשון השתתף במועצת החשמנים השנייה של 1978, שבה בחרו אותו עצמו לתפקיד האפיפיור.

בגיל 58 מונה קרול יוזף וויטילה לאפיפיור, על אף גילו הצעיר ומוצאו הפולני. זמן קצר לאחר מינויו חזר לבקר במולדתו פולין כאפיפיור והתקבל בה בהתרגשות עצומה. יש המייחסים את נפילת הגוש המזרחי גם לעמידתו הנחושה מול האתאיזם הקומוניסטי ורדיפתו את הפולחן הדתי.

ב-13 במאי 1981 ניסה אזרח טורקי בשם מהמט אלי אג'ה להתנקש בחייו של האפיפיור, בכניסה לכיכר פטרוס הקדוש. האפיפיור נפצע קשה מכדורי המתנקש. לאחר ההתנקשות היו חוקרים, ובהם אדוארד ס' הרמן ונועם חומסקי, שסברו שהתנקשות זו הוזמנה על ידי הקג"ב של ברית המועצות באמצעות השירות החשאי הבולגרי. ועדה פרלמנטרית איטלקית הגיעה למסקנה זהה בשנת 2006, אלא שהיא נקבה בגר"ו, המודיעין הצבאי הסובייטי, כמזמין עיקרי לפעולה - טענות שנדחו מכל וכל בידי דובר הארגון. על כל פנים, אג'ה ריצה תקופת מאסר בכלא באיטליה מאז ההתנקשות, עד שזכה לחנינה והוסגר לטורקיה בשנת 2000. בטורקיה נכלא לעשר שנים נוספות בשל רצח עיתונאי טורקי ב-1979.

בשנת 1982 נעשה ניסיון התנקשות נוסף באפיפיור, ושוב יצא ממנו בשלום, הפעם בידי כומר מעורער בנפשו בשם חואן פרננדס קרוהן. המתנקש נעצר, אך לא לפני שדקר את האפיפיור.^[1][2] בשנת 1983 אישרו הרשויות בפולין ליוחנן פאולוס השני לבקר בה בפעם השנייה. בביקורו נשא נאום במנזר יסנה גורה שנחשב כמכריע בקיום תנועת ההתנגדות למשטר הקומוניסטי במזרח אירופה.^[3]

בשנת 1984 חידשו הנשיא רונלד רייגן ויוחנן פאולוס השני את יחסי ארצות הברית–הוותיקן, לארצות הברית לא היו יחסים דיפלומטיים עם הוותיקן מאז 1867.^[4] שגרירות ארצות הברית לכס הקדוש פועלת בשיתוף עם הכס הקדוש בנושאים גלובליים הכוללים: דמוקרטיה, שלום וביטחון, סחר בבני אדם, דיאלוג בין דתי, פיתוח וסיוע חוץ, וזכויות אדם.^[5][6]

בשנת 1994 נבחר יוחנן פאולוס השני לאיש השנה של השבועון טיים.

בתקופת כהונתו ביקר יוחנן פאולוס השני ביותר ארצות מכל האפיפיורים שקדמו לו גם יחד. בסך הכול ערך 104 מסעות מחוץ לותיקן.

יוחנן פאולוס השני ביקר בארצות שביקר בהם האפיפיור פאולוס השישי (שכונה "האפיפיור העולה לרגל"), כגון ישראל וארצות הברית, אך גם במדינות שבהן לא ביקר אף אפיפיור מעולם. היה האפיפיור הראשון שביקר באנגליה, שם נפגש עם המלכה אליזבת השנייה, שהייתה ראש הכנסייה האנגליקנית, והתפלל יחד עם הארכיבישוף מקנטרברי בקתדרלת קנטרברי. ביקר בין היתר בפורטוגל, אירלנד, מקסיקו, קובה וצרפת.

ניסיון נוסף להתנקש בחייו היה בעת ביקורו במנילה שבפיליפינים, בינואר 1995. במהלך הביקור ניסה מחבל מתאבד מארגון אל-קאעידה להתקרב אליו באמצעות אופנוע תופת ולהתפוצץ לידו. במקרה פרצה שרפה בדירת אחד ממתכנני הפיגוע, רמזי יוסף, ובמקום נמצאו תוכניות הפעולה של המחבלים. ב-1999 ביקר יוחנן פאולוס השני ברומניה, והיה האפיפיור הראשון שביקר במדינה שבה רוב האוכלוסייה נוצרית אורתודוקסית.

בשנת 2001 ביקר בסוריה והיה האפיפיור הראשון שביקר והתפלל במסגד. הוא ביקר במסגד האומיי בדמשק, שעל פי המסורת הנוצרית היה בעבר כנסייה שנקבר בה יוחנן המטביל. הוא נשא במסגד נאום הקורא למוסלמים, נוצרים ויהודים לחיות יחד. כמו כן ביקר בהריסות מבנה הכנסייה היוונית-אורתודוקסית האנטיוכית בקוניטרה.^[7]

יוחנן פאולוס השני נבחר לאפיפיור בגיל צעיר יחסית ובבריאות טובה. קודם לבחירתו היה ספורטאי שנהג לשחות ולעשות סקי. לאחר ניסיון ההתנקשות שפגע קשות בבריאותו, חלה יוחנן פאולוס השני בסרטן מספר פעמים. בשנת 2003 אושר רשמית כי הוא חולה במחלת פרקינסון. בפברואר 2005 אושפז פעמיים בבית חולים ברומא בשל שפעת אשר חששו כי תתפתח לדלקת ריאות, ואף עבר ניתוח טרכאוסטומיה לפתיחת קנה הנשימה. במהלך מרץ הידרדר מצבו הבריאותי, וב-31 במרץ נערך לו סקרמנט המשיחה האחרונה. פיתח דלקת בדרכי השתן. ב-1 באפריל עבר התקף לב, ונפטר למחרת היום, ב-2 באפריל.

לאחר מותו הוצבה גופתו בכנסיית פטרוס הקדוש ומאות אלפי בני אדם עברו על פניה.

הלווייתו התקיימה ב-8 באפריל והשתתפו בה כ-4 מיליון בני אדם. מאות אלפים הגיעו מפולין, ארץ הולדתו. בהלוויה השתתפו גם כ-200 ראשי מדינות והיא תוארה כהלוויה הגדולה ביותר שנערכה אי פעם.

החלק הציבורי של ההלוויה נערך בכיכר פטרוס הקדוש, ולווה במחיאות כפיים בלתי פוסקות של הקהל. לאחר מכן הוכנס הארון אל המערה שמתחת כנסיית פטרוס הקדוש (שם קבורים האפיפיורים הקודמים), ושם נערך טקס פרטי בהשתתפות הקרדינלים.

ביום ראשון באחד במאי 2011 הוצא ארונו של יוחנן פאולוס מקברו והועמד במרכז כיכר פטרוס הקדוש. בתום מיסה חגיגית במהלכה בירכו האפיפיור בנדיקטוס השישה עשר ויתר חשמני ובישופי הכנסייה הקתולית את האפיפיור המנוח. אירוע זה הוא העלאתו של יוחנן פאולוס למעמד של מבורך, השלב לפני הדרגה העליונה, מעמד של קדוש.

נמל התעופה הבינלאומי בקרקוב אשר בפולין נקרא על שמו.

יוחנן פאולוס השני היה בעל גישה שמרנית מאוד בנוגע לאמונה, שבאה לידי ביטוי, בין היתר, בהתנגדות נחרצת להפלות, לתכנון המשפחה, למתן לגיטימציה להומוסקסואליות ולנישואי כמרים. על אף שמרנותו בנושאי אמונה הכניס רוח מודרנית במוסדות הכנסייה כשהוא מקים שני מרכזי טלוויזיה ורדיו. בשנת 2001 עשה צעד היסטורי כשפנה אל ציבור מאמיניו דרך אתר אינטרנט שהקים גם כן.

האפיפיור הכריז על מספר גדול של קדושים, צעד שמטרתו לחזק את האמונה ברחבי העולם. הוא ביטל את מוסד פרקליט השטן, שמטרתו לימוד קטגוריה על מועמדים לקדושים.

יוחנן פאולוס השני נחשב לידיד העם היהודי, הוא הביע פעמים רבות צער על העוולות שגרמו נוצרים ליהודים בהיסטוריה, וקבע כי הנצרות אינה מאשימה את היהודים בדבר. כאשר שימש בתפקיד כמורה אחרי השואה סירב להטביל ילדים יהודים שהוסתרו במנזרים ופעל להשיבם אל היהדות. כשמונה חודשים בלבד לאחר בחירתו כאפיפיור בעת ביקורו באושוויץ כרע ברך בפני המצבה הראשית במקום, ביקש מחילה מהעם היהודי והתנצל על סבלם של קורבנות השואה. יוחנן פאולוס השני היה האפיפיור הראשון שביקר בבית כנסת - הוא ביקר בבית הכנסת הגדול של רומא בשנת 1986. את היהודים כינה בהזדמנות זו "אחינו הבכורים והאהובים". ב-1993, לאחר מאמצים דיפלומטים של שגריר ישראל באיטליה אבי פזנר, כונן הוותיקן לראשונה יחסים דיפלומטיים עם ישראל.

ב-21-26 במרץ 2000 ביקר בישראל כחלק מאירועי שנת 2000, והיה האפיפיור השני שביקר בישראל (לפניו ביקר בשנת 1964 פאולוס השישי ואחריו בנדיקטוס השישה עשר בשנת 2009 ופרנציסקוס הראשון בשנת 2014). בישראל ביקר בין היתר ביד ושם, ובכותל המערבי, שם הטמין פתק.

נשיא איחוד הקהילות היהודיות של איטליה, עמוס לוצאטו, אמר כי "יוחנן פאולוס השני היה האפיפיור שעשה הכי הרבה, באופן מעשי וחומרי, לטובת העם היהודי, עם ביקורו ההיסטורי בבית הכנסת ברומא, חילופי המשלחות הדיפלומטיות עם מדינת ישראל וביקורו בכותל המערבי".

לאחר מות האפיפיור פרסם משרד החוץ בישראל הודעה, ובה נאמר כי מותו הוא "אבדה גדולה בראש ובראשונה לכנסייה הקתולית על מאות מיליוני מאמיניה, אך גם לאנושות כולה. יוחנן פאולוס השני הצעיד את הכנסייה הקתולית ליחסים טובים יותר עם ישראל והעם היהודי. בפעילותו הציבורית והדתית, פעל לקדם את ההבנה והדיאלוג בין הדתות, תוך התמודדות עם העבר ומחויבות עמוקה ליצירת עתיד של אחווה ושלום בין העמים. העם היהודי, מדינת ישראל והעולם כולו איבדו היום לוחם גדול למען הפיוס והקרבה הבין דתית".

• ביקור האפיפיור יוחנן פאולוס השני בישראל

מדיה וקבצים בנושא יוחנן פאולוס השני בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של יוחנן פאולוס השני (באנגלית)

• יוחנן פאולוס השני, ברשת החברתית Goodreads
• יוחנן פאולוס ה-2, (1920-2005), אפיפיור, דף שער בספרייה הלאומית
• ד"ר אריה קיזל על הצלתה של ילדה יהודיה (אדית צירר) על ידי קרול וויטולה, יוחנן פאולוס השני
• רותי שילוני, ‏הווידאופדיה: האפיפיור יוחנן פאולוס השני, באתר ‏מאקו‏, 10 במרץ 2009
• על ביקורו של יוחנן פאולוס השני ביד ושם, באתר יד ושם
• יואל רמתי, פולני יותר מאפיפיור, דבר, 8 ביוני 1979, באתר עיתונות יהודית היסטורית.
• סוכנויות הידיעות‏, מכתבי האפיפיור המנוח חשפו מערכת יחסים קרובה עם אישה נשואה, באתר וואלה, 16 בפברואר 2016
• כרמה בן-יוחנן, "פוליטיקת המחוות של האפיפיור פרנציסקוס", 'הזמן הזה' - מגזין למחשבה פוליטית, תרבות ומדע מבית מכון ון ליר בירושלים, אוגוסט 2018
• יוחנן פאולוס השני, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• יוחנן פאולוס השני, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)