בסופו של דבר רפובליקת קולומביה הגדולה קיבלה עצמאות כעבור מספר שנים. האזור השתייך למחלקת קונדינמרקה (שכללה את שטחי קולומביה ופנמה המודרניות). לאחר פיצול הרפובליקה ב-1830 האזור נכלל ברפובליקת גרנדה החדשה ופרובינציית מריקיטה נוסדה מחדש. ב-1851 הבירה הועברה לאיבגה. ב-1857 הרפובליקה הפכה לפדרלית והאזור השתייך למדינת קונדינמרקה, עד שב-1861 פוצלה ממנה מדינת טולימה שכללה את שטחי המחוזות המודרניים טולימה ווילה. ב-1863 הרפובליקה הפכה לארצות הברית של קולומביה והמדינות המשיכו להתקיים באותה מתכונת. ב-1886 ארצות הברית של קולומביה הפכה לרפובליקת קולומביה הלא-פדרלית והמדינה הפכה למחוז טולימה שכלל את אותם השטחים.
בתחילת המאה ה-20 פוצל מטולימה מחוז וילה וכן שטחים בצפונו נמסרו למחוז קלדס, שכלל אז את מחוזות קלדס, קינדיו וריסרלדה המודרניים.
כלכלה
כלכלת המחוז מסתמכת בעיקר על חקלאות, דיג, כרייה, תעשייה ותיירות.
חלוקה מנהלית
בדומה לחלק גדול ממחוזות קולומביה, יש למחוז חלוקה מנהלית נוספת מלבד החלוקה לרשויות מקומיות והוא מחולק לשש פרובינציות (Provincias) כדלהלן: