PROFILPELAJAR.COM

ז'אן ואהל
Jean Wahl
לידה	25 במאי 1888; מרסיי, צרפת
פטירה	19 ביוני 1974 (בגיל 86); הרובע התשיעי של פריז, צרפת
שם לידה	Jean André Wahl
מקום לימודים	אקול נורמל סופרייר, הפקולטה לאמנויות של פריז, תיכון לואי הגדול
מוסדות	מכללת מאונט הוליוק; הפקולטה לאמנויות של פריז ;
מונחה לדוקטורט	Pierre Boutang
תחומי עניין	פילוסופיה, ספרות, היסטוריה של הפילוסופיה, מערכת חינוך
עיסוק	פילוסוף, היסטוריון של הפילוסופיה, מרצה באוניברסיטה, משורר
הושפע מ	אפלטון, ברגסון, ג'יימס, סנטיאנה, הגל, קירקגור
השפיע על	עמנואל לוינס, ז'אן-פול סארטר, ז'יל דלז
מדינה	צרפת
פרסים והוקרה	פרס בורדין (1939); פרס הספרות הגדול של עיריית פריז (1971)

ז'אן אנדרה ואהל (בצרפתית: Jean André Wahl‏; 25 במאי 1888 – 19 ביוני 1974) היה פילוסוף, מתרגם ומשורר יהודי-צרפתי.^[1] ואהל התחנך באקול נורמל סופרייר. והיה פרופסור בסורבון מ-1936 עד 1967, אך הרצף נגדע במהלך מלחמת העולם השנייה, במהלכה נכלא כיהודי במחנה הריכוז דראנסי, הצליח להימלט, וגלה לארצות הברית בין השנים 1942 ל-1945. הוא לא חזר לצרפת עד לתום המלחמה.^[2]

קריירה

ואהל החל את הקריירה שלו כחסידם של אנרי ברגסון, ויליאם ג'יימס וג'ורג' סנטיאנה. הוא הדגיש את חשיבותה של תולדות הפילוסופיה ביצירתו העיקריות Les Philosophies pluralistes d'Angleterre et d'Amérique (הפילוסופיות הפלורליסטיות של אנגליה ואמריקה) משנת 1920 ו- Etude sur le Parménide de Platon (מחקר הפרמנידס לאפלטון) משנת 1926.^[3] בחיבור זה והאל תרגם את הדדוקציה השנייה בפרמנידס לאפלטון כ-"I ya de l'un" (האחד ישנו). התרגום השפיע, בין היתר, על ז'אק לאקאן שאימץ אותו כנקודה מרכזית בפסיכואנליזה, כמשפט הקיומי המנוגד למשפט "Il n'y a pas de rapport sexuel" (אין יחס מיני).

ואהל ידוע בעיקר כאחד ההוגים הצרפתיים שהציגו את המחשבה ההגליאנית בצרפת בשנות ה-30, לפני ההרצאות המפורסמות של אלכסנדר קוז'ב.^[4] הוא גם היה חסיד מוקדם של ההגות האקזיסטנציאליסטית של סרן קירקגור. מחקריו הפכו לספרים המשמעותיים Le malheur de la conscience dans la Philosophie de Hegel (התודעה האומללה בפילוסופיה של הגל) משנת 1929 ו- Etudes kierkegaardiennes (מחקרים קירקגוריאנים) משנת 1938. שני חיבורים אלו השפיעו על התקבלותם של הגל וקירקגור בצרפת,^[3] ועל מספר הוגים מרכזיים בצרפת, בהם עמנואל לוינס, ז'אן-פול סארטר וז'יל דלז.

ב-1937, בגיליון השני של Acéphale, בעריכתו של ז'ורז' בטאיי, פרסם ואהל מאמר שכותרתו "Nietzsche et la mort de Dieu, note à propos du Nietzsche de Jaspers" ("ניטשה ומות האלוהים: הערה על ניטשה של יאספרס").^[5]

בעודו בארצות הברית, ואהל הקים עם גוסטב כהן (Gustave Cohen) בתמיכת קרן רוקפלר אוניברסיטה בגלות, את ה- École Libre des Hautes Etudes, בניו יורק. מאוחר יותר, הקים את ה- Decades de Mount Holyoke, הידוע גם בשם Pontigny-en-Amérique, לפי דגם של פגישות שניהל בין השנים 1910–1939 הפילוסוף הצרפתי פול דז'ארדינס (Paul Desjardins) באתר המנזר הציסטרסיאני של בורגון. במוסדות אלו נאספו אינטלקטואלים צרפתים והן אמריקאים בהם מריאן מור, וולאס סטיבנס ורוג'ר סשנס. ואהל גם תרגם שירים של סטיבנס לצרפתית.

בצרפת שלאחר המלחמה היה ואהל דמות חשובה, כמורה ועורך של כתבי עת אקדמיים. ב-1946 ייסד את קולג' פילוסופיה (Collège philosophique), מרכז רב השפעה לאינטלקטואהלים נון-קונפורמיסטים, כאלטרנטיבה לסורבון.^[6] החל משנת 1950, הוא עמד בראש ה- Revue de Métaphysique et de Morale.

ביבליוגרפיה

Du rôle de l'idée de l'instant dans la Philosophie de Descartes, Paris, Alcan, 1920; rééd. avec une préface de Frédéric Worms, Paris, Descartes & Co, 1994.
Les Philosophies pluralistes d'Angleterre et d'Amérique, Paris, Alcan, 1920; rééd. préface de Thibaud Trochu, Les Empêcheurs de penser en rond, 2005.
Le Malheur de la conscience dans la Philosophie de Hegel, Paris, Rieder, 1929.
Étude sur le Parménide de Platon, Paris, Rieder, 1930.
Vers le concret, études d'histoire de la philosophie contemporaine (William James, Whitehead, Gabriel Marcel), Paris, Vrin, 1932; rééd. avec un avant-propos de Mathias Girel, Paris, Vrin, 2004.
Études kierkegaardiennes, Paris, Aubier, 1938.
Les Problèmes platoniciens : La République, Euthydème, Cratyle (Paris: CDU, 3 fasc., 1938-1939).
Existence humaine et transcendance, Neufchâtel, La Baconnière, 1944.
Tableau de la philosophie française, Paris, Fontaine, 1946.
Introduction à la pensée de Heidegger, livre de poche, 1946.
Petite histoire de l'existentialisme, Paris, L'Arche, 1947.
Poésie, pensée, perception, Paris, Calman-Levy, 1948.
Jules Lequier 1814-1862, Geneva, Éditions des Trois Collines, 1948.
La Pensée de l'existence, Paris, Flammarion, 1952.
Traité de Métaphysique, Paris, Payot, 1953.
La structure du monde réel d'après Nicolai Hartmann (Paris: Centre de documentation universitaire, 1953) (Cours de la Sorbonne enseigné en 1952).
La théorie des catégories fondamentales dans Nicolai Hartmann (Paris: Centre de documentation universitaire, 1954) (Cours de la Sorbonne enseigné en 1953).
Les Philosophies de l'existence, Paris, Armand Colin, 1954.
Les aspects qualitatifs du réel. I. Introduction, la philosophie de l'existence; II. Début d'une étude sur Husserl; III. La philosophie de la nature de N. Hartmann, Paris: Centre de documentation universitaire 1955. (Cours de la Sorbonne enseigné en 1954).
Vers la fin de l'ontologie - Étude sur l'«Introduction de la Métaphysique» de Heidegger, Paris, SEDES, 1956.
L'Expérience métaphysique, Paris, Flammarion, 1964.
Cours sur l'athéisme éclairé de Dom Deschamps, 1967.