נושאי השיר הם הגעגועים של הלוחמים בחזית הקרב, אל חיי האהבה, המשפחה והכמיהה העזה אל השלום. חפר תיאר את התודעה והוויית הנפש כפי שבוטאה אצל חברי הפלמ"ח. התיאור הפואטי של התודעה נעשה בין השאר באמצעות שימוש אחר בפועלים ושמות עצם, המשובצים בשימוש רגיל. השיר המחורז כולל חמישה בתים.
הבית הראשון פותח במילים מרגיעות לכאורה על אורחות הטבע שכסדרן: „בַּשַּׁלֶּכֶת נוֹשֵׁב כְּבָר הַסְּתָו” ... שמתאר לכאורה את מהלכם הסדיר של עונות השנה, כגון סתיו, וגם את שקיעת האבק שעלה בדרכים בשל התנועה הרבה בהם. רגיעה מדומה זו, מאפשרת כביכול את המבע הרגשי אל האהובה האלמונית במרחקים, שאליה פונה הדובר: „וְהַיּוֹם רַק אֵלַיִךְ נִשְׂרָף / וְחוֹלֵם עַל פְּגִישָׁה רְחוֹקָה.”.
הבית השני מתאר את האמור להתרחש בפגישה העתידית אותה הדובר מדמיין, מהכניסה אל פנים הבית. המשורר יוצר בה שני ביטויים מקוריים, האחד של השער: „וְהַשַּׁעַר יַחֲרֹק לוֹ דּוּמָם”, והשני (המובא בשורה האחרונה), אשר אומץ בספרות העברית לסוגותיה: „וְעֵינַיִךְ יִהְיוּ כֹּה טוֹבוֹת / כְּמוֹ אֵין מִלְחָמָה בָּעוֹלָם”, המתאר את הכמיהה את בת הזוג בהבעה רכה על פניה, הבעה שניתן להעלותה אך בימי שלום. פרטים נוספים מהאמור להתרחש בפגישה העתידית מובאים בבית הרביעי; בו הדובר מספר על חדרה של אהובתו: „חַדְרֵךְ הֶעָצוּב / מְחַכֶּה בְּחִוְרוֹן קִירוֹתָיו”, וכביכול, „וְקוֹרֵא הוּא לִשְׁנֵינוּ לָשׁוּב / מִקְּרָבוֹת, מִדְּרָכִים וּמִסְּתָו”.
הבית השלישי המכיל שש שורות (ולא ארבע כמו הבתים האחרים) מתאר את רצונם העמוק של הלוחמים כי תקופת המלחמה והקרבות האכזריים יסתיימו. חפר תיאר במילים אלו לא רק תודעה אלא דיבורים וקריאות של אנשי הפלמ"ח, כפי שתועדו במקורות שנוצרו בשנות התקופה.
