בקטנותה למדה ריצ'י מאות שירי עם ממשפחתה ומקהילתה הכפרית שבהרי האפלצ'ים במזרחארצות הברית, רבים מהם היו גרסאות מקומיות לשירי עם בריטים ואירים, ביניהם בלדות צ'יילד (בלדות שנאספו על ידי הפולקלוריסטפרנסיס ג'יימס צ'יילד).[2] ביצועיה חשפו את השירים הללו לקהל הרחב.[3] ריצ'י עסקה גם בכתיבת שירים מקוריים תוך התבססות על היסודות העממיים.[4] ריצ'י הובילה את תחייתו של הכלי המסורתי של הקהילה בה גדלה, דולצימר ההרים, זאת באמצעות שימוש נרחב בכלי באלבומים שלה לצד כתיבת ספר הדרכה בנוגע לשימוש בו.[4]
ריצ'י שלחה ידה גם באיסוף מוזיקה עממית בארצות הברית כמו גם בבריטניה ובאירלנד,[5][6] זאת על מנת לחקור את מקורות שירי ילדותה[4] ולעזור לשמר את המוזיקה העממית.
ג'ין ריצ'י נולדה לאביגייל ריצ'י לבית הול (Abigail Hall, 1877–1972) ולבאליס וילמאר ריצ'י (Balis Wilmar Ritchie, 1869–1958) בקהילה הכפרית וייפר (Viper), קהילה קטנה במחוז פרי שבדרום-מזרח מדינת קנטקי, בהרי קמברלנד שבהרי האפלצ'ים.
מקורה של משפחת ריצ'י באלכסנדר ריצ'י (Alexander Ritchie, 1725-1787)[8] ובנו ג'יימס ריצ'י האב (James Ritchie Sr., 1757–1818) שהגיעו מסטיוארטון, שבמזרח איירשייר שבסקוטלנד[9] והיגרו אל צידו השני של האוקיינוס האטלנטי. ג'יימס ריצ'י האב לחם בשורות המורדים במלחמת העצמאות של ארצות הברית (לרבות בניצחון במצור על יורקטאון), וחי בווירג'יניה לפני שהשתקע עם משפחתו לצד אגם קאר קריק (Carr Creek Lake) במה שלימים יהיה בתחומי מחוז נוט שבקנטקי. ג'יימס טבע למוות במהלך חציית הנהר בקאר קריק ב-1818.[10] משפחתו חזרה לווירג'יניה מלבד בנו אלכסנדר קרוקט ריצ'י האב (Alexander Crockett Ritchie Sr., 1778–1878), סבא-רבא-רבא של ג'ין ריצ'י.[11]
משפחת ריצ'י ממחוז פרי מוכרת על ידי חוקרי שירי עם כאחת משתי המשפחות שהובילו את שירת הבלדות בקנטקי, זאת לצד משפחת קומז (Combs) מהמחוז הגובל נוט, כאשר הרפטואר של זו האחרונה הייתה הבסיס לעבודה המחקרית הראשונה בנושא בלדות בריטיות באמריקה, תזה של ג'וזאיה קומז (Josiah Combs) מבריה קולג' (Berea College) עבור אוניברסיטת סורבון אשר פורסמה בפריז ב-1925.
אביה של ג'ין, באליס, הוציא ספר שירים ישנים בשם Lovers' Melodies בשנת 1910 או 1911, ספר שהכיל את השירים הפופולריים ביותר בהינדמן (קהילה סמוכה) באותה התקופה, ביניהם "Jackaro", "Lord Thomas and Fair Ellender", "False Sir John and May Colvin" ו-"The Lyttle Musgrave".[10] עם זאת, העדיף באליס נגינה בדולצימר ההרים על פני שירה, ולעיתים קרובות שר בלדות שלמות בראשו בזמן שהוא מנגן.[13] בשנת 1917 אספן המוזיקה העממית ססיל שארפ[14] ליקט שירים בין היתר מאחיותיה הגדולות של ג'ין - מאי (May, 1896-1982), אונה (Una, 1900-1989).[15][16][17] אחותה הגדולה אדנה (Edna, 1910-1997) הוציאה כעבור שנים אלבום משלה עם שירים מסורתיים בליווי הדולצימר.[18] רוב האחים של ריצ'י היו מסורים לביצוע ולשימור של מוזיקה עממית.[19] רבים מבני משפחת ריצ'י למדו בבית הספר להתיישבות בהינדמן, בית ספר עממי שבו עודדו את התלמידים להוקיר את הרקע שלהם, שם גם שארפ ליקט רבים משיריו. ייתכן שרבים מהשירים בבית משפחת ריצ'י הגיעו משכנים, קרובי משפחה, חברים, חברים לבית הספר ואף ספרים, נוסף על אלו שהועברו מדור לדור במשפחה.[10]
הם היו אנשים שקטים ומתחשבים, שמרכז חייהם היה הבלדות, המשפחות הגדולות וחינוך ילדיהם. סבתה של ג'ין הייתה דמות מרכזית בכנסייה הבפטיסטית מזרם ה-Old Regular, וכל המזמורים העממיים הגיעו ממנה. ג'ייסון הדוד של ג'ין... זוכר את הבלדות הגדולות דוגמת Lord Barnard. אביה של ג'ין... הצליח לשלוח עשרה מארבעה עשר ילדיו לקולג'.
המקור באנגלית
They were quiet, thoughtful folks, who went in for ballads, big families and educating their children. Jean's grandmother was a prime mover in the Old Regular Baptist Church, and all the traditional hymn tunes came from her. Jean's Uncle Jason... who remembers the big ballads like "Lord Barnard". Jean's father... sent ten of his fourteen children to college.
— אלן לומקס
הדוד ג'ייסון שלעיל (1860–1959 ,Jason), שהיה למעשה בן דוד של אביה, עסק בעריכת דין ובבעלות על חווה חקלאית במחוז נוט.[10] הוא היה המקור לכמה משיריה של ג'ין ריצ'י. האספן שארפ כמעט ונפגש איתו ב-1917, פגישה שבסופו של דבר לא יצאה אל הפועל.[20]
ג'ין הייתה הצעירה מבין 14 אחים ואחיות. בילדותה ישנה בחדר אחד עם עשר בנות בבית החווה של משפחתה. ריצ'י ומשפחתה שרו להנאתם, אך גם כליווי לעבודתם החקלאית. כאשר המשפחה התאספה לשיר שירים, הם בחרו מתוך רפרטואר של למעלה מ-300 שירים הכוללים פזמונים, בלדות ישנות כמו גם שירים פופולריים של מלחינים כמו סטיבן פוסטר. השירים נלמדו ברובם בעל פה והושרו ללא ליווי מוזיקלי.[5] בני משפחתה היו נוהגים לשיר הרמוניות מאולתרות כדי ללוות את השיר "Pretty Saro".[21]
לאחר שסיימה את שנות לימודיה התקבלה ריצ'י לעבודה כעובדת סוציאלית בהנרי סטריט סטלמנט (Henry Street Settlement) שבעיר ניו יורק, שם היא לימדה שירים ומסורות של מחוזות ילדותה לילדים המקומיים.[5] בכך משכה את תשומת לבם של זמרים חוקרים וחובבים בתחום הפולק, שהתגוררו בתפוח הגדול, ומכאן החל תהליך ההתיידדות שלה עם אישים כוודי גאת'רי, אוסקר ברנד, פיט סיגר ואלן לומקס. עבור רבים, ריצ'י הייתה אידיאל של מוזיקאית עממית - היא גדלה בהרי קנטקי, שרה שירים שלמדה ממשפחתה וידעה לנגן בכלי מקומי שנקרא דולצימר הרים.[5]
בשנת 1948, ריצ'י חלקה במה עם הוויברז, וודי גאת'רי ובטי סנדרס ב-Spring Fever Hootenanny.[26] באוקטובר 1949 ריצ'י נהייתה לאורחת קבועה בתוכנית הרדיו Folksong Festival של אוסקר ברנד.
בשנים 1949 ו-1950, היא הקליטה בניו יורק מספר שעות של שירים, סיפורים והיסטוריה שבעל פה עבור לומקס.[27] ההקלטות שביצע לומקס עם ריצ'י זמינות במרשתת באדיבות הארכיון הדיגיטלי של לומקס.[28] ב-1951 היא הוקלטה בהרחבה גם עבור ספריית הקונגרס.
ב-1951 ריצ'י נעשתה כבר לזמרת במשרה מלאה, אספנית שירי פולק ומחברת שירים. Elektra Records החתימה אותה ותחתיה הוציאה ב-1952 את אלבומה הראשון, אלבום אשר עסק בשירי המשפחה, Singing the Traditional Songs of Her Kentucky Mountain Family, שכלל גרסאות משפחתיות לשירים כמו "Gypsum Davy", "The Cuckoo", ו"The Little Devils". זה האחרון ריתק במיוחד את האספן ססיל שארפ כששמע אותו מאחיותה הגדולות אונה (Una) וסברינה (Sabrina) ב-1917.[20]
ב-1952 הוענקה לריצ'י מלגה במסגרת תוכנית פולברייט (Fulbright) זאת במטרה שתלך להתחקות אחר הקשרים בין בלדות אמריקניות לבין שירי עם ותיקים מאנגליה, מסקוטלנד ומאירלנד.[29] ריצ'י ובעלה, ג'ורג' פיקו (George Pickow), השקיעו שנה וחצי בהקלטות, ראיונות וצילומים של זמרי עם מן האיים[29]. בין הזמרים ניתן למנות את האיריםאליזבת קרונין (באירית Eibhlís Uí Chróinín, באנגלית Elizabeth Cronin),[4]שרה מאקם ובנה טומי (Sarah Makem, Tommy Makem), ליאו רוסום (Leo Rowsome),[20] ושיימוס אניס (Seamus Ennis),[29] של הסקוטיםג'יני רוברטסון (Jeannie Robertson)[4] וג'ימי מקבית' (Jimmy MacBeath) כמו גם של האנגליםהארי קוקס (Harry Cox) ובוב רוברטס (Bob Roberts).[20] כאשר אנשים שאלו איזה סוג של שירים הזוג מחפש לאסוף, ריצ'י הייתה לפעמים שואלת האם הם מכירים את השיר ברברה אלן (אנ') ושרה להם קטעים מן השיר בגרסתה שלה.[30] ב-1954 הוציאה ריצ'י כמה מההקלטות הבריטיות והאיריות באלבום Field Trip, זאת לצד גרסאות משפחתיות של ריצ'י לאותם השירים.[4] מבחר רחב יותר הוצא על ידי חברת ההקלטות Folkways בשני תקליטים Field Trip–England מ-1959 ו-As I Roved Out (Field Trip–Ireland) משנת 1960.[20] כמה טקסטים ותצלומים פורסמו מאוחר יותר בספרה של ריצ'י משנת 1966, "From Fair to Fair: Folksongs of the British Isles".[20]
ב-1955, ריצ'י כתבה ספר על משפחתה בשם Singing Family of the Cumberlands.[32] הספר תיעד את תפקידם של שירי המשפחה בחיי היום-יום, כמו ליווי משימות בחווה ובבית, אך גם שירה משפחתית משותפת בערב. Singing Family of the Cumberlands נחשבת לקלאסיקה אמריקאית, וממשיכה לשמש בבתי ספר אמריקאים.[4]
ב-1963 הקליטה ריצ'י אלבום עם דוק ווטסון בשם Jean Ritchie and Doc Watson Live" at Folk City".[4] השיר העממי "Shady Grove" שזכה לפופולריות רבה בביצועו של ווטסון נלמד על ידו ככל הנראה מג'ין ריצ'י,[37] אשר היא בתורה למדה אותו מאביה.
בשנות ה-60 מוזיקת הפולק הפכה פופולרית יותר, ושירים פוליטיים חדשים האפילו על הבלדות המסורתיות. בעוד שריצ'י דבקה בשירים המסורתיים, היא גם כתבה והקליטה שירים בעלי ניחוח מחאתי יותר שעוסקים בכריית הפחם בקנטקי וההשלכות שלה על האדם ועל הטבע.[38] בין שירים אלו ניתן למנות את "Blue Diamond Mines", "Black Waters" ו-"The L&N Don’t Stop Here Anymore". זה האחרון זכה לגרסת כיסוי על ידי ג'וני קאש,[4] זאת לאחר ששמע את רעייתו, ג'ון קרטר קאש, שרה אותו. השיר עוסק בגורלו של כפר הכורים ההררי בה גדלה, מקום אשר בילדותה גברים רבים בו עבדו במכרות והרוויחו לא בדולרים אלא ב"סקריפ", מטבע פרטי של החברה (אנ'), והפך למקום עני ועזוב לאחר שהמכרות נסגרו וחברת הרכבותL&N הפסיקה לעבור במקום. כמה משיריה בנושא הכרייה נכתבו תחת שם עט - "Than Hall", זאת כדי שלא לפגוע באמה הא-פוליטית, כמו גם כי האמינה כי הקהל יקבל אותם טוב יותר אם יחשבו כי נכתבו על ידי גבר.[39]
השיר "Nottamun Town" שריצ'י למדה מהדוד ג'ייסון (כאמור, למעשה בן דודו של אביה) שהופיע באלבומיה Kentucky Mountains Songs מ-1954 ו-A Time For Singin מ-1965, זכה ב-1964 לגרסת כיסוי של שירלי קולינס, ב-1966 של ברט יאנש וב-1969 בכיסוי על ידי להקת Fairport Convention.[40] המנגינה שימשה אף את בוב דילן, לימים זוכה פרס נובל לספרות, ביצירתו "Masters of War" מ-1963 מתוך האלבום The Freewheelin' Bob Dylan.
מהדוד ג'ייסון למדה ריצ'י כי יש לגוון מנגינות ומילים מבית לבית בשיר ובין ביצוע לביצוע, מתוך גישה שאלתור ווריאציה הן חלק בלתי נפרד וטבעי במוזיקה העממית. על כן, הגרסאות שלה לשירי משפחה וליצירות מקוריות משתנות מעט בין ביצועים, ולעיתים קרובות היא יצרה שירים חדשים על ידי שימוש בחומרים משירים קיימים או על ידי הוספת חלקים חדשים לקטעי שירים שזכרה מילדותה.[5]
בשנת 1977 הוציאה ריצ'י את התקליט "None But One", שזכה בפרס המבקרים של אותה השנה במגזין הרולינג סטון, תקליט אשר חשף את המוזיקה שלה לקהל צעיר יותר,[4] ושימר את מקומה במיינסטרים של סצנת הפולק.[5] בשנת 1995 הוציאה את האלבום Mountain Born, שהשתתפו בו שני בניה, פיטר וג'ונתן.[41]
ריצ'י הייתה נשואה לצלם ג'ורג' פיקו (George Pickow) מ-1950 ועד שהלך הוא לעולמו ב-2010. נולדו לזוג שני בנים, פיטר וג'ונתן.
בתחילת דצמבר 2009, ריצ'י אושפזה בבית חולים לאחר שלקתה בשבץ מוחי שפגע ביכולתה לתקשר.[43] היא התאוששה במידה מסוימת[44] וחזרה לביתה בבריה (Berea) אשר בקנטקי.[5] ידיד של ריצ'י דיווח ביום הולדתה ה-90 של ג'ין כי היא "בשנים האחרונות גרה בשלווה בבריה, במצב רוח מרומם ומטופלת היטב על ידי שכנים ועל ידי משפחה".[45] ריצ'י הלכה לעולמה בביתה ב-1 ביוני 2015 והיא בת 92.[46]
דולצימר ההרים
ריצ'י מנגנת בדולצימר ההרים, 1950, תמונה מתוך ספריית הקונגרס
ריצ'י נודעה לא רק בשירים שביצעה וכתבה, אלא גם בנגינתה בכלי הנגינה המסורתי שמקורו בהרי האפלצ'ים בה גדלה - דולצימר ההרים (Appalachian dulcimer או mountain dulcimer).
היא הביאה את כלי נגינה זה לקדמת הבמה ולתשומת לב אמריקנית וכלל-עולמית, וישנה טענה כי הייתה הגורם הדומיננטי לפרסומו, שנודע כ"תחיית הדולצימר".[5] כלי נגינה זה נבדל מדולצימר הפטישים (hammer dulcimer). דולצימר ההרים הוא כלי אינטימי לנגינה בתוך חלל סגור, בעל צליל רך ואוורירי.
אביה של ג'ין, באליס, ניגן בדולצימר ההרים אך אסר על ילדיו הקטנים לגעת בו. בגיל חמש או שש, ריצ'י עברה על מצוות אביה והחל לנגן בסתר בכלי. כשהגיע היום שאביה החליט ללמדה לנגן בדולצימר זה, הייתה כבר מורגלת לכלי, מה שגרם לאביה לטעון שבתו היא "מוזיקאית טבעית מבטן ומלידה".[5] עד שנת 1949, נגינתה בדולצימר הפכה לסימן היכר של סגנונה המוזיקלי. לאחר שבעלה ג'ורג' פיקו בנה עבורה דולצימר,[48] הזוג תהה שמא ישנו פוטנציאל עסקי למכירת הכלי. לכן, מוריס פיקו, דודו של בעלה, הקים עבורם סדנת כלי נגינה מתחת לגשר ויליאמסבורג שבברוקלין. בהתחלה נשלחו הכלים לניו יורק במצב לא גמור על ידי קרוב משפחתה של ריצ'י מקנטקי, ג'טרו אמברגי (Jethro Amburgey), המורה לנגרות בבית הספר להתיישבות בהינדמן. ג'ורג' סיים את העבודה וג'ין כיוונה את הדולצימרים, ועד מהרה מכרו הם שלוש מאות יחידות. מאוחר יותר עברו השניים לייצר את הכלים בעצמם מאלף ועד תו.
הביצועים של ריצ'י בדולצימר וספר ההדרכה שלה לנגינה בו, The Dulcimer Book, אשר יצא לאור בשנת 1974, העניקו השראה למוזיקאי תחיית הפולק בארצות הברית ובבריטניה להקליט שירים בהם יש שימוש בכלי.[4] מעריציה של ריצ'י נהגו לשאול אותה באיזה אלבום יש את השימוש הרב ביותר בדולצימר, ועל כן הקליטה ב-1984 אלבום בשם The Most Dulcimer,[49] שכלל נגינה בדולצימר ההרים בכל אחד ואחד משיריו.[50]
דיסקוגרפיה
Singing the Traditional Songs of Her Kentucky Mountain Family (1952)
Appalachian Folk Songs: Black-eyed Susie, Goin' to Boston, Lovin' Hanna (195-)
Kentucky Mountains Songs (1954)
Field Trip (1954)
Courting Songs (1954) (with Oscar Brand)
Shivaree (1955)
Songs from Kentucky (1956)
American Folk Tales and Songs (1956)
Saturday Night and Sunday Too (1956)
Children's Songs & Games from the Southern Mountains (1957)
Ritchie, Jean (1963). The Dulcimer Book; Being a Book about the Three-stringed Appalachian Dulcimer, Including Some Ways of Tuning and Playing; Some Recollections in its Local History in Perry and Knott Counties, Kentucky. New York: Oak Music. LCCN63020754.
Ritchie, Jean (1965). Apple Seeds and Soda Straws. illustrated by Don Bolognese. New York: H.Z. Walck. LCCN65013223.
Ritchie, Jean (1965/1997) Folk Songs of the Southern Appalachians ISBN 978-0-8131-0927-5. The original 1965 edition was issued by Oak Publications, the 1997 expanded version by University Press of Kentucky. The task of transcribing Ritchie's sung music into musical notation was carried out (1965) by Melinda Zacuto and Jerry Silverman.
Ritchie, Jean, ed. (1953). A Garland of Mountain Song; Songs from the Repertoire of the Ritchie family of Viper, Kentucky (New ed.). New York: Broadcast Music. LCCNm53001732.
Ritchie, Jean (1971). Celebration of Life: Her songs, Her poems. Port Washington: Geordie Music Publishing. ISBN0-8256-9676-3.
Ritchie, Jean; Brumfield, Susan (2015). Jean Ritchie's Kentucky Mother Goose: Songs and Stories from My Childhood. Milwaulkee, WI: Hal Leonard Books. ISBN978-1-4950-0788-0.
^Peters, Brian (2018): "Myths of ‘Merrie Olde England’? Cecil Sharp’s Collecting Practice in the Southern Appalachians", Folk Music Journal, Vol. 11, No. 3, p. 15.
.jpg)
.jpg)
