ת'ורפ התפרסם כמי שמדליות הזהב בהן זכה באולימפיאדה נשללו ממנו לאחר שהפר לכאורה את מעמד החובבן הנדרש בזמנו מהמשתתפים, התגלה כי הוא קיבל שכר עבור משחקים בקבוצת בייסבול בליגת המשנה. הישגיו האולימפיים נמחקו מהרישום הרשמי שנה לאחר האולימפיאדה, אך ב-1983, 30 שנה לאחר מותו, הודיע הוועד האולימפי הבינלאומי כי הוא מחזיר את המדליות לת'ורפ.
ביוגרפיה
ת'ורפ נולד ביחד עם אחיו התאום, ב-1888 בטריטוריות אינדיאניות בסמוך לעיר פרג שבמדינת אוקלהומה. אימו של ת'ורפ הייתה מצאצאי הלוחם האינדיאני "נץ שחור". השם האינדיאני שניתן לו היה "וואה-טו-הוק" שפירושו "נתיב זוהר".
בגיל 9 נפטר אחיו התאום מדלקת ריאות, ת'ורפ החל להשתמט מבית הספר ובתגובה אביו שלח אותו לפנימייה לנערים אינדיאנים בקנזס. לאחר שאימו מתה מסיבוך בעת לידה, עזב ת'ורפ את הפנימייה והחל לעבוד בחוות סוסים. ב-1904 החל ת'ורפ ללמוד בפנימייה וקולג' קרלייל שבפנסילבניה מוסד שאיפשר לנערים אינדיאנים להתמחות ביותר מ-20 סוגי מלאכות, במקביל לתעסוקה באזור. הוא עזב את המוסד בעקבות מות אביו ועבר לעבוד בחווה, אך לאחר מספר שנים חזר לקרלייל והחל בה את הקריירה הספורטיבית שלו.
קריירה ספורטיבית
בקולג'
כישרונו האתלטי של ת'ורפ התגלה למנהלי המוסד ב-1907 כאשר הביס את חבריו ללימודים בקפיצה לגובה בעודו לבוש בבגדי יום-יום. מאמן הפוטבול של קרלייל, גלן "פופ" ורנר, שילב את ת'ורפ בנבחרת המוסד, בה הוא שיחק במגוון תפקידים: רץ אחורי, מגן אחורי ובועט. ת'ורפ הוביל את הקבוצה לניצחונות מול נבחרות בולטות כמו נבחרת אוניברסיטת הרווארד ונבחרת צבא ארצות הברית. במשחק מול הצבא נפצע מי שעתיד להיות נשיא ארצות הברית, דווייט אייזנהאואר, כאשר ניסה לתקל את ת'ורפ, לימים התייחס אייזנהאואר לת'ורפ בנאומו מ-1961, כשציין שהיה שחקן הפוטבול המוכשר ביותר אותו ראה מאז ומעולם.
המשחקים האולימפיים ב-1912
ג'ים ת'ורפ במהלך תחרות הקפיצה לרוחק באולימפיאדת סטוקהולם 1912מלך שוודיה מעניק לג'ים ת'ורפ את מדליות הזהב
סך הכל זכה בארבעה מתוך חמישה מקצועות, וניצח בהפרש גדול את מתחריו.
באותו היום גם השתתף בתחרות הקפיצה לגובה וסיים שביעי (בתוצאה של 1.87 מ'). בתחרות הקפיצה לרוחק שהתקיימה לאחר מספר ימים סיים רביעי (בתוצאה של 6.89 מ').
שבוע לאחר מכן התחרה בקרב עשר, לרוע מזלו נגנבו לו הנעליים ביום השני התחרות והוא נאלץ להשתמש בנעליים לא תואמות שמצא בזבל, אף על פי כן השיג ת'ורפ תוצאות מרשימות.[1]
סך הכל זכה ת'ורפ ב-4 מקצועות, סיים בתוצאה משוקללת של 8,413 נקודות (שווה ערך ל-6,564 נקודות בשיטת הניקוד הנהוגה מ-1964), וניצח בהפרש של 689 נקודות את הבא אחריו, הוגו ויסלנדר, הפייבוריט המקומי משוודיה.
בטקס הענקת המדליות שהתקיים בסוף המשחקים, זכה ת'ורפ לקבל בנוסף לשתי מדליות הזהב, גם פרסים מיוחדים מידי ניקולאי השני, קיסר רוסיה ומידי מלך שוודיה גוסטב החמישי. בעת מתן הפרס, פנה המלך גוסטב לת'ורפ באומרו[2]:
אתה אדוני, האתלט הטוב ביותר בעולם, כבוד הוא לי ללחוץ את ידך
על כך ענה ת'ורפ בפשטות:
תודה מלך
בתום האולימפיאדה חזר ת'ורפ לארצות הברית והתקבל בתהלוכה המונית בשדרות ברודוויי.
ב-1913 פורסמו בעיתונות האמריקאית ידיעות כי ת'ורפ הפר את מעמדו כספורטאי חובבן בכך שקיבל כסף תמורת השתתפות במשחקי בייסבול בזמן לימודיו בקולג', לפני האולימפיאדה. ת'ורפ פנה במכתב למזכיר הוועד האמריקאי הספורטאים החובבנים ובו הודה כי אכן קיבל תשלום, אך ציין כי עשה זאת מתוך חוסר מודעות לנושא, מתוך אהבה למשחק, ושידוע לו כי גם ספורטאים נוספים פעלו כך, אך בניגוד אליו לא השתמשו בשמם האמיתי. פנייתו של ת'ורפ הייתה לשווא, הוועד האמריקאי הסיר מת'ורפ את מעמד החובבן, ופנה לוועד האולימפי הבינלאומי בבקשה לפעול באופן דומה. בתגובה אכן נשללו מת'ורפ התארים והמדליות בהם זכה באולימפיאדה. שלילת המדליות מת'ורפ לא הייתה בהתאם לנוהלי הוועד האולימפי באותה עת, שכן על פי ספר החוקים, ערעור על תוצאות אמור להיות מוגש עד 30 יום מטקס הסיום של האולימפיאדה, בעוד שהפרסום בעיתונות היה כחצי שנה לאחר מכן. קיימת סברה כי ת'ורפ נפל קורבן לגזענות מצד מקבלי ההחלטות.
קריירה מקצוענית
ג'ים ת'ורפ במדי הקנטון בולדוג
ההכרזה על ת'ורפ מקצוען פתחה פתח להצעות מקבוצות מקצועניות שביקשו להשתמש בשירותיו, ת'ורפ הצטרף לקבוצת הניו יורק ג'איינטס מליגת הבייסבול המקצוענית, ה-MLB, ובשנתו הראשונה הצטרף לסיבוב ההופעות העולמי של הקבוצה, בו היה האטרקציה המרכזית. הוא שיחק בקבוצות מהליגה הראשונה במשך שש עונות, האחרונה בהן ב-1919 במדי בוסטון ברייבס בה השיג ממוצע חבטות מצוין של 0.327.
במקביל לקריירה בבייסבול, לא זנח ת'ורפ את אהבתו למשחק הפוטבול, ב-1915 הוא חתם בקבוצת קנטון בולדוג תמורת סכום של 250 דולר למשחק, סכום גבוה משמעותית ביחס לנהוג באותם ימים, הוא הוביל את הקבוצה לזכייה ב-3 תארים (1916, 1917 ו-1919). ב-1920 היו הבולדוג בין 14 הקבוצות שייסדו את ליגת ה-AAFL ששנתיים לאחר מכן שונה שמה ל-NFL, ת'ורפ נהיה לנשיאה הראשון של הליגה, תפקיד אותו מילא במשך שנה, בטרם פרש על מנת להקדיש את זמנו למשחק ואימון הבולדוג. ב-1922 היה ממקימי קבוצת ה-NFL אורנג אינדיאנס, קבוצה שהתבססה על שחקנים אינדיאנים בלבד, הוא שיחק ואימן אותה במשך שנתיים. סך הכל שיחק ת'ורפ במשך 9 עונות בליגת ה-NFL ב-6 קבוצות שונות, בטרם פרש ממשחק בשנת 1929, בגיל 41.
פרק עלום יחסית בחייו של ת'ורפ נוגע לקריירת הכדורסל שלו, ידוע כי שיחק כדורסל במסגרת מופעים עם קבוצת אינדיאנים ברחבי ארצות הברית בסוף שנות ה-20 אך תקופה זו אינה מתועדת היטב.
חייו האישיים
ת'ורפ היה נשוי שלוש פעמים ונולדו לו שמונה ילדים. בנו הראשון נפטר בגיל שלוש ממגפת השפעת הספרדית. לאחר פרישתו מספורט מקצועני נאבק ת'ורפ לפרנס את משפחתו, במיוחד בזמן השפל הגדול, הוא לא החזיק בעבודה קבועה, ועסק במלאכות רבות, בהן ניצב בסרטים, בעיקר במערבונים. לתקופה קצרה ב-1945 הצטרף לצי הסוחר של ארצות הברית. בערוב ימיו סבל ת'ורפ מבעיות רפואיות רבות, ב-1950 אושפז בבית חולים בעקבות גידול סרטני שהתגלה בשפתיו וב-1953 נפטר לאחר שלא התאושש מהתקף לב שלישי שעבר.
הנצחה
על שמו של ת'ורפ קרויה עיירה בפנסילבניה, שנושאת שם זה משנת 1953. העיירה שחיפשה פרסום אשר ימשוך אלייה תיירות, חתמה על הסכם עם אשתו השלישית של ת'ורפ, למקום הובאו שרידיו, והוצב בה פסל בדמותו.
בעיתונות זכה פועלו של ת'ורפ להכרה רבה, ב-1950 בחר סקר מקיף מטעם סוכנות Associated Press בת'ורפ לספורטאי הגדול ביותר של מחצית המאה הראשונה. ב-1999 נבחר במקום השלישי מקרב הספורטאים במאה ה-20 בסקר של הסוכנות, לאחר מייקל ג'ורדן ובייב רות'.
ב-1972 קבע בית הנבחרים של מדינת אוקלהומה כי ה-16 באפריל יהיה ל"יום ג'ים ת'ורפ".
ב-1999 התקבלה החלטה בקונגרס של ארצות הברית לפיה ג'ים ת'ורפ יוכתר בתואר ה"אתלט האמריקאי של המאה ה-20".
ב-1951 יצא לאקרנים הסרט "Jim Thorpe - All-American" בבימויו של מייקל קורטיז ובכיכובו של ברט לנקסטר. בסרט מתואר סיפור חייו ההירואי-טרגי ושזורים בו גם צילומים תיעודיים של ת'ורפ.
ב-1988 הוציא שירות הדואר של ארצות הברית בול לזכרו של ג'ים ת'ורפ.
פרס ע"ש ג'ים ת'ורפ מוענק החל מ-1986 למגן האחורי המצטיין בפוטבול הקולג'ים.
במשך השנים נעשו מספר ניסיונות להחזרת המדליות לת'ורפ, שנחסמו על ידי הוועד האולימפי, המאמץ העיקש ביותר נעשה על ידי איש יחסי הציבור של ABC והביוגרף של ת'ורפ, רוברט וילר. וילר הביא לשינוי החלטת הוועד האולימפי האמריקאי והחזרת ת'ורפ רטרואקטיבית למעמד ספורטאי חובבן וכן לתמיכת הקונגרס האמריקאי במאבק. צעדים אלו נשאו פרי כשב-1982 הודיע הוועד האולימפי הבינלאומי על החזרת אישור הזכייה לת'ורפ, אם כי קבע שמדליות הזהב יהיו משותפות גם לספורטאים שהגיעו למקום השני בתחרויות. ב-18 בינואר1983 קיבלו שניים מילדיו של ת'ורפ את המדליות בחזרה.
ביולי 2022 קבע הוועד האולימפי כי ת'ורפ יוכר הזוכה במדליות הזהב באופן בלעדי.[3]
