העיר הוקמה בנקודה בה זורם נהר האקס היורד מן הגבעות אל מישור הצפה. עבור המנווט בנהר מדרום (מכיוון הים) הייתה העיר הנקודה הטבעית לביצור לקראת כניסת הנהר אל בין הגבעות. התשתית הגאולוגית של רוב שטח העיר הוא אבן חול, בעוד מרכזה המוגבה מושתת על פקק געשי.
היסטוריה
בתקופה הרומית
קיימות עדויות ליישוב במקום עוד מן התקופה הפרהיסטורית, אולם ההיסטוריה של העיר מתחילה בתקופה הרומית. שמה בלטינית היה איסקה דומנונירום (Isca Dumnoniorum), "איסקה" לפי תרגום ללטינית של שם הנהר הסמוך שהוראתו בברטונית הייתה "מלא דגים" ו"דומנונירום" כלומר "של (אזור) דבון". בשנת 55 לערך ייסדו הרומאים מבצר בנקודה, שהיה המעוז המבוצר הדרום-מערבי ביותר בבריטניה הרומית ושימש את הלגיון השני אוגוסטה. המקום הפך למרכז המנהלי והמסחרי של אזור דבון ומוזכר בחיבורו של תלמי "גאוגרפיה"[1]. בשנת 75 הפכה העיר לאזרחית, עם פינוי הלגיון מהמקום. שרידי בתי מרחץ מהתקופה נמצאים תחת קתדרלת אקסטר[2].
העיר ידעה שגשוג במחצית הראשונה של המאה ה-4 ובשטחה נמצאו אלפי מטבעות רומיים מהתקופה.
בתקופת האנרכיה (1136) שימשה המצודה את מתנגדיו של סטיבן, מלך אנגליה. בשנת 1130 התקיימו בעיר שבעה ירידים שנתיים, משנת 1231 התקיים בעיר יום שוק שבועי ובשנת 1281 דווח כי היא העיר היחידה בדרום-מערב אנגליה המקיימת שלושה ימי שוק בשבוע. ב-1238 נבנה גשר האבן הראשון על האקס[3]. בשנים 1250 ו-1384 נפגעה העיר עקב שיטפונות בגאות נהר האקס על גדותיו[4]. בשנת 1400 לערך נשלמה בנייתה של קתדרלת אקסטר, שהחלה כבר ב-1112[5].
המאות 16–18
מפת אקסטר מ-1563
ב-1537 הפכה העיר למחוז עצמאי קטן (County corporate). ב-1566 נכרתה תעלת אקסטר, נתיב המים המלאכותי העתיק ביותר בבריטניה, על מנת לאפשר מעבר ספינות גדולות יותר לעיר, תוך מעקף ביצות ושרטונות חול בנתיב הנהר[6]. לפי המסורת, ב-1588 לערך בנו במספנות העיר את ספינות המלחמה שסייעו לצי הבריטי להביס את הארמדה הספרדית, בתמורה העניקה אליזבת הראשונה, מלכת אנגליה לעיר את הרשות לשאת את המוטוSemper fidelis ("נאנמנה תמיד", בלטינית). מסורת אחרת מקשרת את המוטו לתמיכתה של העיר בצ'ארלס השני, מלך אנגליה בעת מלחמת האזרחים האנגלית (1650 לערך), מסורת זו נתמכת בעובדה שהמוטו מופיע בכתב לראשונה רק ב-1660[7]. איש האשכולות האיטלקי לורנצו מגלוטי (Lorenzo Magalotti), שביקר בעיר ב-1665 ציין שהיא מרכז סחר עשיר בצמר ובבדים.
עם ראשית המהפכה התעשייתית ניצלה העיר את נהר האקס מהיר-הזרימה לרתימת המים לאנרגיה עבור מכונות לעיבוד צמר ומכונות אריגה והשיגה יתרון תחרותי. אולם, התפתחות הקיטור כמקור אנרגיה פגע בהתקדמות העיר, שהייתה מרוחקת מאתרי כריית פחם. העיר נותרה מאחור ולא התפתחה תעשייתית במהלך המאה ה-19.
מרכז הקניות Princesshay עם קתדרלת אקסטר ברקע, 2008
ב-1905 נבנה גשר חדש, עשוי ברזל יצוק מעל האקס, במקום הגשר הג'ורג'יאני שנהרס לשם כך[3] וברחובות העיר החלו לנוע חשמליות.
במהלך מלחמת העולם השנייה הופצצה העיר במסגרת הבליץ (שנודע כ"בליץ בדקר", Baedeker Blitz) ב-23 באפריל וב-3 במאי1942. ההפצצות הרסו חלקים נרחבים במרכז העיר, כולל מבנים היסטוריים רבים, בהם הקתדרלה שניזוקה. בשנות ה-50 של המאה ה-20 נעשה מאמץ לשקם את מרכז העיר במהירות, תוך סילוק ההריסות והמבנים הפגועים והקמת מבנים מודרניים, ללא ניסיון לשחזור או שימור המבנים ההיסטוריים וללא זיקה לבנייה המסורתית. אחת מתוצאות הבנייה החדישה באותה עת הייתה הקמת מרכז הקניות המודרני Princesshay במרכז העיר ההיסטורי[8]. ב-1955 הוקמה אוניברסיטת אקסטר, על בסיס קולג'ים שהתקיימו בעיר מאמצע המאה ה-19[9].
ב-27 באוקטובר וב-3 בדצמבר1960 נפגעה העיר קשות עקב שיטפון, דבר שהוביל להקמת מערך מחסומי שיטפונות שבנייתם החלה ב-1965 והסתיימה ב-1977[4]. כחלק מהעבודות נבנו שני גשרי בטון על הנהר ב-1969 וב-1972 וגשר הברזל מ-1905 הועבר ממקומו ונשמר במקום אחר[3].
אזכור ראשון של יהודים בעיר קיים משנת 1181. בשנת 1287 התקיים בעיר סינוד נוצרי שחייב את יהודי אנגליה לענוד טלאי צהוב בצורת לוחות הברית. ב-1290גורשו היהודים מאנגליה. ב-1724 השתקע בעיר סוחר יהודי בשם יעקב מוניס מפדובה. ב-1757 הגיעו לעיר סוחרים יהודים מהנובר שרכשו שטח לבית קברות מחוץ לחומות העיר. בשנת 1763 נוסד בעיר בית כנסת, לשירות סוחרים ספרדים מהולנד[12]. מאוחר יותר הפך בית הכנסת לאשכנזי, כאשר רוב הקהילה בעיר הייתה אשכנזית. בשנת 1842 נמנו בעיר שלושים משפחות יהודיות בלבד וב-1878 נמנו בה פחות מעשרה בתי אב. ב-1889 הפסיק בית הכנסת לפעול באופן סדיר[13].
ב-1895 החיה צ'ארלס סמואלס את חיי הקהילה בעיר, הוא שימש כראש הקהילה עד 1944[14].
כלכלה
העיר מהווה מרכז תעסוקתי לסביבתה. נכון ל-2013, כ-35,000 מועסקים מגיעים אליה מדי יום לעבודה בעיר מיישובי הסביבה המהווים כ-28% מאוכלוסייתה הקבועה[15]. המעסיקים העיקריים הם המטה הארצי של המשרד הלאומי למטאורולוגיה בבריטניה ומן הגדולים בעולם (Met Office) ואוניברסיטת אקסטר. זאת בנוסף למרכזי שירותים ומסחר המשרתים את כל אזור "לב דבון". קשרי התחבורה הטובים של העיר עם שאר חלקי המדינה וקרבתה לנמל התעופה הבינלאומי המתפתח (Exeter International Airport) הופכים אותה ליעד מועדף לעסקים. מרכזי הקניות בעיר כוללים סניפים של רשתות בינלאומיות ובריטיות גדוליות.
תחנת הרכבת החשובה של העיר היא תחנת סנט דייוויד'ס (מתוך שבע תחנות רכבת), התחנה מהווה תחנת מעבר בין קווים רבים. בין היתר משרתת התחנה שני קווים ללונדון, אחד מהיר לתחנת הרכבת פדינגטון והשני, מאסף דרך סולסברי לתחנת ווטרלו. קו נוסף הוא קו עורקי היוצא מאקסטר ועובר דרך בריסטול, ברמינגהאם, לידס, ניוקאסל, אדינבורו ואברדין. כן משמשת התחנה צומת בין קווי דרום-מערב אנגליה. תחנת הרכבת המשרתת את מרכז העיר היא Exeter Central ובנוסף קיימות עוד חמש תחנות רכבת פרבריות.
תעלת אקסטר שימשה כנתיב מים מסחרי מאז כרייתה ב-1566 ועד המאה ה-19, כאשר שימוש מסחרי אחרון בה נעשה ב-1972. מאז משמשת התעלה בעיקר לנופש וקיט[6].
בתרבות
"ספר אקסטר" (Exeter Book או Codex Exoniensis) הוא קודקס מן המאה ה-10 הכולל אסופת שירהאנגלו-סקסונית שנתרם לספריית קתדרלת אקסטר ב-1072. זהו אוסף השירה הגדול ביותר באנגלית עתיקה שהגיע לידינו. הספר כולל גם כמעט 100 חידות.
ספר המס של אקסטר (Liber Exoniensis או Exon Domesday) הוא חלק מספר יום הדין הכולל את מרשם תשלומי המס של מחוזות דרום-מערב אנגליה: קורנוול, דבון, דורסט, סאמרסט ווילטשייר לשנת 1086.
.jpg)
