התושבים הראשונים של האי אלסמיר היו חבורות קטנות של בני שבט האינואיט, אשר הגיעו לאזור האי במטרה לצוד את הקאריבו וכן יונקים ימיים בין השנים 1,000 - 2,000 לפנה"ס.[1] בשל עידן הקרח הקטן ננטש האזור.
ויקינגים, ככל הנראה מהמושבות בגרינלנד הגיעו אל האי אלסמר במהלך מסעות הציד שלהם, ובנו באי מספר מבנים. בחצי האי באצ'ה התגלו מספר מבנים ארוכים שנבנו ככל הנראה על ידי בני תרבות דורסט שהתיישבו באי.[2]
חמישית משטח האי מוכרז כשמורת טבע רשמית - הפארק הלאומי קווטינירפאק - "Quttinirpaaq National Park" (קודם לכן נקרא הפארק - "הפארק הלאומי האי אלסמיר" - "Ellesmere Island National Park"). הפארק כולל שבעה פיורדים ומספר קרחונים, וכן את אגם הייזן - האגם הגדול ביותר באזור הארקטי.
חלקים גדולים מהאי אלסמיר מכוסים בקרחונים. בדרומו של האי מצויים שדות הקרח מנסון (Manson) וסידקפ (Sydkap), במזרח האי מצויים שדות הקרח הנסיך מוויילס (Prince of Wales Icefield) ופסגת הקרח אגאסיז (Agassiz Ice Cap), בצפון מערב חופי האי מצויים מספר מדפי קרח ובהם מדף הקרח וורד האנט (Ward Hunt ice shelf), אשר החל להתפרק בקיץ 2002.[4]
חקר מאובנים
שי (Schei) ואלפרד גבריאל נתהורסט (Alfred Gabriel Nathorst) גילו באי, באזור פיורד סטנקול, יער מאובן מתקופת הפלאוקן-אאוקן.[5] באזור התגלו שרידי עצים מאובנים שקוטרם הגיע למטר, וככל הנראה, אורך החיים של כל עץ ועץ היה למעלה מ-400 שנים.
באי אלסמיר מתגוררים כ-200 תושבים (191 לפי רישומים בשנת 2016) בשלושה יישובים: אלרט, יוריקה וגריס פיורד. האי מהווה חלק מאזור קיקיקטאלוק שבפרובינציה, אולם בחודשי החורף הקרים מתגוררים באי כ-50 תושבים בלבד.
אלרט הוא בסיס של צבא קנדה שהוא היישוב הצפוני ביותר בעולם. יוריקה, היא היישוב השני הצפוני ביותר בעולם כולל בסיס צבאי, שדה תעופה צבאי וכן תחנה בה משתמשים ארגוני איכות סביבה קנדיים ובה תחנת מחקר אטמוספירית ומצפה לבדיקת האוזון בסטרטוספירה.
^Nathorst, A. G. 1915. Tertiare Pflanzenreste Aus Ellesmere-Land. Report of the Second Norwegian Arctic Expedition in the Fram, 1898-1902. The Society of Arts and Sciences of Kristiania. No. 35.
