שער הכניסה למתחם ההנהלהסמלה הקודם של החברה עד 2016פגזי טנק תוצרת תעש מערכותהדגמת ירי כידון קסום, נובמבר 2016עמדת נשק ימית
תעש מערכות בע"מ היא חברה ישראלית, העוסקת בפיתוח וייצור נשק, תחמושת, טכנולוגיות ומערכות לכוחות היבשה, האוויר, הים והסייבר, ולביטחון המולדת והעורף (HLS). החברה היא חברה בת של אלביט מערכות, במסגרת חטיבת אלביט מערכות יבשה. החברה פועלת במספר מתחמים ברחבי מדינת ישראל, ולכל מפעל תחום התמחות ייחודי.
החברה הייתה יחידת סמך במשרד הביטחון, והגיעה לשיא גודלה בתחילת שנות ה-80 של המאה ה-20, והייתה מהחברות הגדולות ביותר בישראל. בעקבות משבר כספי עברה החברה גלי פיטורים והפרטה, שהביאו לצמצום ניכר בגודלה. בתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20 החליטה ממשלת ישראל להעביר את כל התעשיות הביטחוניות מיחידת סמך של משרד הביטחון, לחברה בע"מ. התעשייה הצבאית הייתה החברה הראשונה שעברה שינוי זה והפכה לחברה ממשלתית. עד ל-1 בינואר 2016 נודעה החברה בשם התעשייה הצבאית או תעש ובעולם בשם Israel Military Industries (בראשי תיבות: IMI), ובמועד זה שינתה את שמה ל"תעש מערכות".
בנובמבר 2013 אישרה ממשלת ישראל ה-33 את המתווה להפרטת תעש, שחלק ממנה, שהוגדר כאינטרסים הביטחוניים של מדינת ישראל, יופעל במסגרת חברה ממשלתית שתוקם לאחר הפרטה. במרץ 2018 הוסכם על מכירת החברה לחברת אלביט מערכות, כאשר חלק מהפעילויות, כולל ייצור מערכות הנעה רקטית קלה[1] יישארו בידי המדינה במסגרת חברת תומר חברה ממשלתית.[2] המכירה לאלביט מערכות הושלמה בנובמבר 2018.
לאורך שנות קיומה עסקה תעש בפיתוח ובייצור מערכות נשק בהתאמה לצרכים המבצעיים של צה"ל. החברה מפתחת ומייצרת מערכות נשק, פתרונות לחימה וטכנולוגיה ייחודית לצה"ל ולצבאות בעולם. החברה משקיעה משאבים רבים בתחום המחקר והפיתוח של שדה הקרב העתידי, ומהווה מוקד ידע ממלכתי ומעבדה מתקדמת לניסויים וסימולציות. מערכות הנשק והלחימה של החברה כוללות רקטות מדויקות למגוון טווחים עד ל-300 ק"מ, משאיות שיגור לרקטות, פגזיטנקים רב תכליתיים, מערכת חץ דורבן להגנה אקטיבית, פצמ"ר מדויק, גשרי סער לטנקים ורק"מ, מערכת שמיים אדומים להגנה על מתחמים ותחמושת לנשק קל בעלת דיוק משופר. תעש מערכות גם פיתחה ומייצרת מיגון לטנקי המרכבה ולנגמ"ש הנמ"ר. גם כיום עוסקת החברה בהשבחת רכב קרבי משוריין ובייצור שריון ומערכות מיגון. בעבר פיתחה וייצרה תעש גם נשק קל אך ב-2005 הופרטה חטיבת הנשק הקל ונהפכה לחברת תעשיות נשק לישראל.
לחברה מפעלים ומתקני פיתוח, ייצור וניסוי ברחבי ישראל. משרדיה הראשיים של החברה נמצאים ברמת השרון.
היסטוריה
עד מלחמת העצמאות
מכון המים וגן תע"ש בגבעתיים
התעשייה הצבאית הישראלית נוסדה בשנת 1933, והייתה יצרן הנשק הראשון של כוחות "ההגנה". המפעל הראשון של תעש הוקם ב-1933 במכון המים בשכונת בורוכוב בגבעתיים. במפעל זה עובדו הגופים היצוקים של רימוני היד והרובה; מילוי חומר הנפץ וייצור המצתים נעשו בבית פרטי סמוך (החדר הראשון). במקום הוקם "גן תע"ש" ובו כלי נשק מראשית המדינה ושלט על פעילות המכון. המקום נמצא ברחוב "השומר" בגבעתיים. ב-1936 הועברה הפעילות למפעל לעיבוד עורות של האחים לבקוביץ בשכונת מחלול א' על שפת הים בצפון תל אביב, ונקרא "מכון א'". באותה שנה נוסד גם בית היציקה המרכזי לרימונים ולפצצות מרגמה בנען. בשנת 1939 מונה ישראל עמיר מפקד ה"הגנה" בגוש הרצליה, למנהל תעש. עם פרישתו, ב-1940, הקיף תעש שבעה מכונים ו-50 עובדים קבועים. בתקופתו של עמיר יוצרו 48 מרגמות ו-5,000 פצצות.[3] המנהל השני, חיים סלבין, הפך את תעש למפעל תעשייתי, המייצר לפי סדרות, שיטות, סטנדרטים, נהלים ותקציבים. עובדי תעש היו חברי "הגנה", שעבדו בתנאי מחתרת ובסודיות מוחלטת. בתקופה זו הוחל בייצור התת-מקלע "סטן". סלבין פרש עקב חילוקי דעות, ובמקומו נתמנה איסר בארי. ב-1945 נתמנה לתפקיד המנהל יוסף אבידר. בתקופתו הוקם מכון איילון לייצור כדורי 9 מ"מ. בשנים 1946–1947 כיהן יוסף יזרעאלי כמנהל התע"ש ואז מונה שוב חיים סלבין, עד להקמת המדינה.
לוחית זיכרון למכון א' של תע"ש ברח' הירקון 121 בתל אביב. המפעל עצמו של האחים לבקוביץ היה על רכס הכורכר בשכונת מחלול א'לוחית זיכרון ל"חדר הראשון" של תע"ש ברח' ערבי נחל 22 בתל אביבסמל תעש ההיסטורי במכון איילון
משנת 1945 ובעיקר בשנים 1947–1948, כאשר היה כבר ברור שבפתח עומד עימות צבאי בין המדינה שעתידה לקום לבין מדינות ערב, הורחב היקף הייצור. מספר העובדים עלה[4] מכ-300 לכ-1000. התעשייה הצבאית ייצרה מוצרים רבים כגון: רימוני יד, פצצות למרגמות בקוטר 2 אינץ' (51 מילימטרים) ו-3 אינץ' (76 מילימטרים), מוקשים נגד רכב, מוקשים נגד אדם מרגמות בקוטר 6 אינץ' (150 מילימטרים) ועוד.
חלק מהמוצרים היו עותקים של מוצרים זהים מתוצרת בריטית. כך למשל המוקש נגד רכב שנקרא "עכביש", היה עותק של המוקש הבריטי מסוג סימן 5. המרגמות בקוטר "2 וכן בקוטר "3, והפצצות לאותן מרגמות גם הן היו עותקים למוצרים בריטים זהים. חלק מהתחמושת, כגון כדורים ורימונים, סומן באותיות USA שנועדו להטעות את הבריטים, אך משמעותם האמיתית הייתה "אוּנְזֶער שְטִיקְל אָרְבֶּט" (ביידיש: חתיכת עבודה שלנו).
בשנים 1972–1990 ניהל מיכאל שור את התעשייה הצבאית. בעקבות מלחמת יום הכיפורים, שאחת מבעיותיה הייתה מחסור בתחמושת, חל גידול ניכר בפעילות תעש, והיא הפכה לגוף תעשייתי מהגדולים בישראל. בתקופה זו גדל הייצוא של תע"ש מעשרות מיליוני דולרים לכחצי מיליארד דולר, ופותח תחום הייצור לתעופה האזרחית.
ב-1975 אירע במפעל פיצוץ שגרם ל-32 פצועים ברחבי רמת השרון ולנזק רב לרכוש. ב-10 במאי 1979 אירעו שני פיצוצים במפעל בהם נהרג עובד ונפצעו 21 מתושבי רמת השרון. כ-2,000 דירות וחנויות ניזוקו: חזיתות בניינים הושחתו, תריסים קרסו והעיירה הייתה מכוסה ברסיסים.[7] תריסר בתים נפסלו למגורים. אספקת החשמל הופסקה ומאות תלמידים ותושבים נכנסו למקלטים. למחרת התקיימה הפגנת תושבים גדולה בכניסה למפעל בקריאה להעתקת המפעל מהאזור.[8]תאונה נוספת ארעה ב-1992 במפעל נוף ים.
מקום מדינת ישראל ועד 1990 הייתה תעש יחידת סמך של משרד הביטחון. בשנת 1990 שונה מעמדה לחברה ממשלתית, ומאז היא נתונה במשבר מתמשך. "ועדת ואיש", בראשות היועץ הכלכלי למשרד הביטחון, דוד ואיש, הגישה בנובמבר 2001 דוח בדבר מצבה של תעש. הוועדה הצביעה על הקשיים שנגרמים לחברה מהפסדים של מפעלי הנשק הקל ומהוצאות פרישה של עובדים בעקבות תוכנית ההבראה משנת 1995.
המוצר הראשון שהעניק לתעשייה הצבאית מוניטין בינלאומי הוא תת מקלעעוזי. לאחר הדגם המקורי הופיעו דגמים נוספים: דגם עם קת מתקפלת, ועוזון – דגם קצר במיוחד. בהמשך סדרת הנשק הקל הופיע רובה הסער גליל, שמבוסס על הקלשניקוב הרוסי. הוא נכנס לשימוש בצה"ל בשנת 1973, אך נדחק על ידי הרובה האמריקאי M16 בתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20. הרובה החדש של החברה הוא רובה סערבולפפתבור.
מוצר נוסף של תעש הוא האקדח "יריחו", שמיוצר בעיקר לשוק האזרחי, ונבחר כאקדח השירות של אנשי המשטרה. בנוסף ייצרה החברה במשך תקופה ארוכה את האקדח החצי-אוטומטי "נשר המדבר", שרשום כפטנט של חברת מגנום לאקדחים.
בפברואר 2003, בעקבות המלצות ועדת ואיש, הסכימו הממשלה ותעש בתיאום עם העובדים על תוכנית ייצוב. במסגרת התוכנית ננקטו בחברה צעדי ייעול: מכירת מפעלים וסגירתם; פיטורים ופרישה של כ-520 עובדים; הפחתת שכר של כ-10%. במקביל התחייב האוצר להעניק לתעש סיוע למימון פרישת העובדים והמשך העסקתם של עובדים אחרים. תוכנית הייצוב לא הצליחה לשפר את תוצאותיה העסקיות של החברה והמשבר נמשך עד כדי קשיים בהעברת תשלומים לספקים, לביטוחי העובדים ולקרנות העובדים.
בינואר 2008 הודיע מנכ"ל תעש למשרד הביטחון, כי המשך האחזקה והשימור של הקווים האסטרטגיים החיוניים למערכת הביטחון בתחום ייצור התחמושת הכבדה מהווה נטל, שהחברה איננה יכולה לשאת בו עוד. בשנים 2008–2010 נסגרו חלק מקווי הייצור שהוגדרו "חיוניים" בלי שהתקבלה על כך החלטה של מערכת הביטחון. על פי מבקר המדינה משמעות הדבר היא פגיעה במוכנות לעת חירום.[9]
באפריל 2009 זכתה תעש במכרז להקמת קווי ייצור לפגזי 155 מ"מ בביהר שבהודו בסך 300 מיליון דולר. באותה שנה נעצר בהודו סודיפטו ג'וש, שהיה הממונה על סחר הנשק עם חברות זרות בחשד לקבלת שוחד משש חברות נשק בהן תעש.[10] במרץ 2012 החליט משרד ההגנה ההודי לאסור עסקאות עם תעש למשך 10 שנים.[11]
באוגוסט 2011, לאחר שנתיים בהן פעלה החברה ללא יו"ר ובהנחיית רשות החברות הממשלתיות נבחרה ניצה פוזנר לתפקיד וכיהנה בו במשך שנתיים בהן פעלה להפרטת החברה.[12] בדצמבר 2012 מונה יעקב עמידרור על ידי ראש הממשלה בנימין נתניהו ליישב את המחלוקות עם משרד הביטחון שעיכבו את ההפרטה,[13] לדברי ניצה פוזנר העיכוב מצדו של משרד הביטחון קשור בחטיבת גבעון העוסקת בהנעה רקטית והנחשבת ל"נכס אסטרטגי".[12]
ב-2016 שינתה התעשייה הצבאית את שמה ומתגה את עצמה מחדש כתעש מערכות (באנגלית: IMI Systems).
בשנת 2016 צבר ההזמנות של החברה עמד על 8 מיליארד שקל ומכירותיה של החברה הסתכמו ב-2.1 מיליארד שקל. 60% ממכירות תעש הופנו ליצוא, 80% ממוצריה היו תוצר של הפיתוח שלה ו־30% מפעילותה היו שירותי מחקר ופיתוח למפעלים זרים. תעש הפסידה ברציפות מאז הפכה מיחידת סמך לחברה עצמאית.[14] אך בשנת 2016, עברה תעש מערכות לראשונה לרווח תפעולי של 17 מיליון שקל. בשנת 2017 עברה החברה לרווח נקי שהסתכם ב-12 מיליון שקל ממכירות של 2.3 מיליארד שקל.
פרס ביטחון ישראל הוענק לתעש מערכות על חלקה בפיתוח מערכת חץ 3
בתחילת חודש יולי 2017 זכתה החברה בפרס ביטחון ישראל, שהוענק לנציגתה – ראש מנהלת הנעה בתעש מערכות, על חלקה בפיתוח מערכת החץ 3 יחד עם תעשיות נוספות בפרויקט בהובלת התעשייה האווירית.
הפרטת החברה ומכירתה לאלביט מערכות
בנובמבר 2013 אישרה ממשלת ישראל ה-33 את המתווה להפרטת תעש, שחלק ממנה, שהוגדר כאינטרסים הביטחוניים של מדינת ישראל, יופעל במסגרת חברה ממשלתית שתוקם לאחר הפרטה. כחלק מכך התחייב משרד הביטחון לרכוש מתעש תוצרת בסך של 550 מיליון ש"ח לפחות בכל שנה למשך 5 שנים.[15] בינואר 2017 הודיע משרד הביטחון שירכוש מתעש מערכות תחמושת בהיקף של 1.75 מיליארד ש"ח עד לשנת 2025. בהודעת המשרד נאמר כי הרכש יאפשר לצה"ל להשלים את חידוש המלאים שהחל לאחר מבצע צוק איתן ויתמוך בתוכנית האימונים של צה"ל לעשר השנים הקרובות כחלק מתר"ש גדעון.
לקראת הפרטת החברה ניתן צו, בהתאם לחוק החברות הממשלתיות, הקובע שלמדינה אינטרסים חיוניים בחברה, ובהתאם לכך חלות הגבלות רבות על פעילותה גם לאחר ההפרטה, והעברת השליטה בה מצריכה היתר משרי הממשלה.[16]
במרס 2018 הגיעה המדינה לסיכום על מכירת החברה לחברת אלביט מערכות, כאשר חלק מהפעילויות, כולל ייצור מערכות הנעה רקטית קלה[1] יישארו בידי המדינה במסגרת חברת תומר חברה ממשלתית.[2] המפעל ברמת השרון יפונה ומפעלי תעש מערכות יועברו לדרום.[17] בנובמבר 2018 הועברו מניות המדינה בחברה (100% מהון המניות הנפרע) לבעלות אלביט מערכות בע"מ, תמורת 1.4 מיליארד ש"ח במזומן ו-400 מיליון ש"ח אשר ישולמו בשני תשלומים עתידיים ו-100 מיליון ש"ח נוספים תלויי ביצועים (סה"כ 1.9 מיליארד ש"ח).[18] החברה מוזגה בתוך חטיבת היבשה של אלביט. החברה הממוזגת נקראת אלביט מערכות יבשה ואת החברה המשולבת מנהל אודי (יהודה) ורד. הטיפול בטיהור המתחמים (מחומרי נפץ וקרקעות מזוהמות) ששימשו את פעילות החברה, הועבר לחברה ממשלתית בשם "נצר השרון בע"מ".[19]
תעש מערכות תעבור למתחם תעש ברמת בקע שבנגב. תעש תקים את המפעלים במתחם לטכנולוגיה ביטחונית על שטח של 52,000 דונם, אשר יכלול מפעלי תעשייה לפיתוח וייצור פגזי טנקים, פצצות אוויר קרקע מדויקות והשבחת טנקים ונגמשים. בכוונת תעש היה להקים את מפעליה ולהתחיל לייצר בדרום הארץ עד לשנת 2022. ב-2 בנובמבר 2020 דחה בית המשפט העליון עתירה של משפחה בדואית שבנתה מבנים בלתי חוקיים בשטח המיועד למפעל, ובכך סלל את הדרך להעברת המפעל לנגב.[20]
מבנה ארגוני
עד לתחילת חודש ינואר 2016 פעלו בחברה החטיבות העסקיות הבאות:
חטיבת מערכות יבשה (סלבין) – עוסקת בחידוש והשבחה של טנקים ורק"מ (רכב קרבי משוריין).
חטיבת מערכות הנעה רקטית ופירוטכניקה (גבעון) – מפתחת ומייצרת מערכות הנעה רקטית, החל ממערכות לטילים נגד טילים, דרך משגרי לוויינים (המנועים (שלב 1 ו-2) של משגר הלוויינים הישראלי "שביט"), רקטות ארטילריות ועד מטולים אישיים. החטיבה מספקת פתרונות מערכתיים בתחומי מערכות ארטילריה רקטיות וחליפות הגנה למסוקים.
חטיבת מערכות מתקדמות (מלט"מ) – מספקת מגוון פתרונות אוויריים חדשניים שכוללים טילים מנגד לפגיעה נקודתית, מפזרי חימוש גולשים, גלשני הטעייה ואימונים.
חטיבת התחמושת הזעירה (יצחק) – נמנית עם יצרני התחמושת המובילים בעולם.
במסגרת שינוי הפנים ארגוני שבוצע בחברה בשנת 2016, הוקמו מנהלות עסקיות (בוטלו חלק מהחטיבות) בהתאמה להקטנת מצבת כ"א של החברה בעקבות פרישת 1,200 עובדים:
עשות אשקלון תעשיות בע"מ הייתה חברה בת של התעשייה הצבאית עד מכירתה לקרן פימי ב-2022.[21] העוסקת בייצור של מערכות מבוססות גלגלי שיניים, גלים למנועי סילון, ממסרות לשימושים צבאיים, תעופתיים, רכבי שטח וציוד בניה. החברה מתמחה בייצור חלקי מכונות מסונטרים מטונגסטן.[22] מפעל החברה שוכן באשקלון. ניירות הערך של החברה נסחרים בבורסה לניירות ערך בתל אביב.
מפעל יצחק לפיתוח וייצור תחמושת קלה אחראי לפיתוח וייצור התחמושת הקלה של תעש מערכות. החברה נמנית עם היצרנים המובילים של התחמושת הקלה (כדורים לנשק קל כגון אקדחים, רובים, רובי צלפים ונשק אוטומטי) ומייצרת תחמושת לשימושים צבאיים, משטרתיים ואזרחיים. כמו כן מייצרת החברה תחמושת צליפה, כולל תחמושת ברמת Match Grade שנועדה להבטיח דיוק מקסימלי בירי צלפים. חלק נכבד מהתחמושת מיוצר ומפותח בעבור מדינת ישראל ובפרט עבור צה"ל והימ"מ, ולכן מתוכנן בהתאם לרובים (ובפרט רובי הצלפים) בהם הם משתמשים.
היקף ההזמנות לתחמושת הקליעית בשוק האזרחי בארצות הברית בו משווקים מוצרי תעש באמצעות שישה מפיצים עמד על 25 מיליון ש"ח בשנת 2014 ובשנת 2016 גדלו ההזמנות לשוק זה לרבע מיליארד ש"ח.[23]
תחמושת כבדה ומערכות אש
חטיבת התחמושת הייתה החטיבה הגדולה ביותר של התעשייה הצבאית, והיא ייצרה החל מתחמושת לנשק קל וכלה בתחמושת לארטילריה כבדה. החטיבה עוסקת בפיתוח בתחומי הכימיה הצבאית והבליסטיקה ומתמחה בתחמושת לטנקים וארטילריה, תחמושת אוויר-קרקע ומערכות נשק לחי"ר. משרד הביטחון וצה"ל מגדירים יכולת ייצור ופיתוח של תחמושת כבדה בתעש כתחום פעילות חיוני של המדינה.[9] במסגרת ארגון מחדש פוצלה החטיבה למספר מנהלות: מנהלת מערכות אש המייצרת רקטות, ארטילריה רקטית ומנועים רקטיים עבור טילים גדולים; מנהלת שריון והנדסה המייצרת תחמושת נפיצה, פגזי טנקים ופגזי ארטילריה עבור חיל השריון וחיל התותחנים, בנוסף לרכב קרבי משוריין ואמצעים הנדסיים; ומנהלת אוויר שמייצרת מערכות אוויריות וחימוש לכלי טיס, בהם פצצות וטילי אוויר-קרקע.
תעש מערכות מהווה מוקד ידע של מדינת ישראל בתחום הרקטות. בשנת 2013 החליטה ממשלת ישראל כי תעש מערכות תהיה ספק יחיד בתחום הרקטות. בחודש ינואר 2017 החליטה מערכות הביטחון על הקמת חיל טילים בצה"ל ובהמשך להחלטה זו מתקיים שיח בין מערכת הביטחון תעש מערכות לאספקת מערכות רקטיות.
רקטות מדויקות ומשגרים למגוון טווחים. הרקטות מתוכננות לפגוע ולהשמיד מטרות קרקעיות כגון סוללות ארטילריות, מפקדות, שטחי כינוס וריכוזי כוחות אויב. מוצרים:
חימוש מדויק ופגזי טנקים רב תכליתיים (פגזי "חצב", "כלנית" ו"רקפת")
"כלנית" הוא פגז טנקים רב-תכליתי ייחודי ומתקדם, המעניק לטנק גמישות רבה ויכולת לפגוע במגוון מטרות: רכב קרבי משוריין, חי"ר מחופר ומבוצר, מבנים ואף מסוקים מנמיכי טוס. ה"כלנית" נמצאת בשימוש מבצעי של חיל השריון ועל פיתוחה הוענק לתעש והצוות המפתח פרס ביטחון ישראל.
פגז החצב הוא פגז טנקים ייחודי מסוגו – מצוי בשימוש מבצעי של חיל השריון וביכולותיו הטכנולוגיות לחדור דרך קירות ולהתפוצץ בתוך מבנים. החצב מחזיר את הטנק למרכז המערכה כולל ללוחמה אורבנית ומאפשר לכוחות הלוחמים בשטח בנוי להתמודד עם אויב מסתתר בתוך מבנים תוך מזעור הפגיעה בסביבה ובבלתי מעורבים. הפגז פותח כתוצאה מסבבי לחימה קודמים: מלחמת לבנון השנייה, מבצע עופרת יצוקה ומבצע עמוד ענן. הוא רשם טבילת אש מבצעית במבצע צוק איתן.
MPR500 – היא פצצה מדויקת המוטלת ממטוס ובעלת יכולת חדירה של ארבע תקרות בטון, תוך גרימת נזק מזערי והקטנת הפגיעה באוכלוסייה אזרחית. הפצצה עמידה, אינה נשברת במהלך חדירת בטון מזוין, ובניסויים שנערכו הוכחה יעילותה ויכולתה לפגוע נקודתית בחדר ייעודי בתוך מבנה.
בנוסף, החברה מנהלת השבחות רק"מ בהיקפים נרחבים עבור מדינות בעולם. תעש ניהלה את פרויקט השבחת הטנק הטורקי - השבחת טנקי M60 פטון של צבא טורקיה ל-M60T סברה, שבמהלכו שדרגה החברה 170 טנקים על פלטפורמות של טנקים ישנים והפכה אותם לטנקי מערכה מתקדמים בהיקף כספי של 780 מיליון דולר.
רכב קרבי משוריין שחטיבת מערכות יבשה (סלבין) תכננה או יצרה:
ב-2016 עברה החטיבה ארגון מחדש והפכה למנהלת שריון והנדסה. במסגרת זו היא מפתחת ומייצרת, בנוסף לרק"מ כבד, גם רכבי שטח ממוגנים, אמצעי גישור בהם גשר מישר וגשרים לטנקי גישור, ומגוון רחב של חומרי נפץ ואמצעי חבלה לצורכי הנדסה קרבית.
תעש הפסידה ברציפות מ-1999 ועד 2012.[25]
היקף המכירות השנתי ב-2004 היה 374 מיליון דולר, ו-55% מהם מקורם ביצוא. צבר ההזמנות של החברה היה באותה שנה 1.1 מיליארד דולר. ביוני 2005, לאחר כמה תוכניות הבראה, הועסקו בתעש 2,770 עובדים קבועים ו-250 עובדי חברות כוח-אדם.[26]
בשנת 2006 הסתכמו הפסדי תעש בכ-150 מיליון שקל.[27] באותה שנה הועברו לתעש 400 מיליון שקל כהלוואה (שלא הוחזרה) מהממשלה.[28]
בשנת 2009 עמד גירעון תעש על 220 מיליון שקל,[29] בסוף אותה שנה הזרימה המדינה 60 מיליון שקלים בחודש לחברה לתשלום משכורות העובדים,[28] הזרמה דומה נדרשה לתשלום משכורות יולי 2010.[25]
בעקבות צפי לגירעון של למעלה מ-360 מיליון שקל ב-2010, גובשה תוכנית חירום הכוללת פיטורי 500 מתוך 3400 העובדים, קיצוץ שכר וביטול השקעות.[29] באותה שנה הגדיר מנהל רשות החברות הממשלתיות את תעש, בניגוד לתעשייה האווירית ולרפא"ל, כחברה כושלת:[31]
חברה צריכה להוציא דוחות כספיים ואם יש לה בעיות כספיות שתתמודד עם הערת עסק חי. תעש היא חברה כושלת ואם היא לא מסוגלת להתמודד עם הערת עסק חי שתעבור לבית המשפט לפירוק
— דורון כהן, מנהל רשות החברות הממשלתיות, יולי 2010
נכון ל-2010 תעש היא החברה הביטחונית הממשלתית היחידה שאינה רווחית.
משנת 2005 משמש אבי פלדר כמנכ"ל וכנשיא החברה,[32] היו"ר, תא"ל (מיל) אבנר רז, התפטר ביוני 2010.[25] החל מנובמבר 2016, יו"ר תעש מערכות הוא יצחק אהרונוביץ', לשעבר השר לביטחון הפנים וסגן מפכ"ל משטרת ישראל.[33]
בשנת 2011 דיווחה תע"ש על הפסד נקי של 165.8 מיליון שקל, באותה שנה עמדו חובותיה לממשלה על 1.39 מיליארד ש"ח.
מתחילת 2011 העבירה המדינה לתעש הלוואות בסך 734 מיליון שקל לכיסוי חובות. מאז שנת 2000 הזרימה המדינה לתעש סכום מצטבר של 2.83 מיליארד שקל. באוגוסט 2012 התעוררה סערה ציבורית כשפורסם כי משנת 2011 העסיקה תעש את צחי הנגבי בתפקיד יועץ, בשכר חודשי של כ-5,000 דולר, למרות מצבה הפיננסי הקשה ותוכניות ההבראה והפיטורין שגיבשה.[34]
כוח אדם
בשיא כוח האדם הועסקו בתעש יותר מ-12,000 עובדים. פיטורים נרחבים והפרטה של חלק מיחידות החברה הביאו לכך שבשנת 2013 העסיקה תעש כ-3,000 עובדים שעלות אחזקתם הממוצעת היא 240,000 שקל בשנה לכל עובד (נמוך ביחס לחברות ממשלתיות אחרות) ו-500 עובדים נוספים בחברת הבת עשות. 950 מהם באותה שנה היו עובדים שאין לחברה צורך בהם (מפעילי קווי ייצור שנסגרו או התייעלו).[14]
הפרטת תעש
המצב הכלכלי הקשה של החברה הביא בשנת 2005 את ממשלת ישראל להחליט על הפרטה של התעשייה הצבאית כיחידה אחת, למעט מפעל גבעון ומפעל הטילים, תוך שמירה על שליטה ישראלית, הימנעות מהשתלטות של גורמים עוינים ומניעת חשיפת סודות והבטחת המשך הפעילות הביטחונית. על פי ההחלטה, מפעל גבעון ומפעל הטילים יימכרו לרפא"ל.[35]
בשנת 2009 גובשה תוכנית להנפיק 49% ממניות החברה בבורסה ולמכור את היתר למשקיע פרטי, בינואר 2010 הוחלט ברשות החברות הממשלתיות כי החברה אינה בשלה להנפקה והוחלט לבחון מכירה למשקיע פרטי ללא הנפקה.[29]
בשנת 2007 דחתה ממשלת ישראל את ההצעה למזג את תעש עם רפאל או עם התעשייה האווירית. בנוסף, הממשלה אישרה לבחון את האפשרות למכור את מפעל גבעון, או מפעל הטילים, לתעשייה האווירית.[37] בינואר 2011 הסכימו שר הביטחון אהוד ברק, שר האוצר יובל שטייניץ ויו"ר ההסתדרותעופר עיני על מיזוג של תעש עם רפאל[38] תוכנית מיזוג זו לא מומשה. הסכם להפרטת תעש נחתם באפריל 2014 בין הממשלה, הנהלת תעש וההסתדרות. ההסכם מוחל לתעש על חובות בהיקף מיליארדי שקלים ונותן למדינה את ההכנסות מהקרקעות עליהם בנויים מפעלי תעש כאשר יועתקו ממקומם. על פי ההסכם תפוצל מתעש חברה העוסקת ב"טכנולוגיה רגישה" שתישאר בבעלות ממשלתית. לפי ההסכם יפוטרו בשנה שלאחר החתימה 1,170 עובדים (מתוך כ-3,500 עובדים).[39] כחלק ממהלך זה אישרה ועדת הכספים מחיקת חוב של התעשייה הצבאית למדינה בסך 3.14 מיליארד ש"ח.[40] בתחילת 2016 נותרה חברת אלביט החברה היחידה במכרז לרכישת תע"ש (מתוך 5 חברות שפנו שהביעו עניין והוזמנו על ידי ועדת המכרזים למכירת מניות המדינה). בדוח מבקר המדינה פורסם כי מנהל רשות החברות אורי יוגב נשמע בהקלטת הישיבה של דירקטוריון תעש מאוקטובר 2015 אומר בבירור כי משרד הביטחון לוחץ על אלביט להציע מחיר גבוה עבור רכישת תעש מערכות ומבטיח לה "כל מיני הבטחות מהצד".[41] בשלהי שנת 2015 קבע משרד האוצר מחיר מינימום של 1.1 מיליארד ש"ח לרכישת תעש מערכות.[41] במרץ 2016 החליטה ועדת המכרזים ברשות החברות למכור את תע"ש לאלביט בסכום שנע בין 1 ל-1.3 מיליארד שקלים. נכון לסוף 2016 המדינה מתכוונת למכור את החברה לאלביט, בכפוף להערכת שווי מחודשת, עקב טענות שעלו בדבר שווי גבוה יותר לאלביט. הוועדה נאלצה לבצע הערכות שווי חוזרות לאחר שהתברר כי מעריך השווי מצוי במצב של ניגוד עניינים[41] במרץ 2018 הוחלט למכור את מניות המדינה בתעש מערכות לאלביט תמורת 1.8 מיליארד ש"ח ועוד סכום של 100 מיליון ש"ח שהוא תלוי תוצאות עסקיות של החברה. בתהליך המכירה לא הצליחה המדינה להבטיח העברה של מפעלי תעש לנגב.
זיהום
בתקופת היותה יחידת סמך של משרד הביטחון ובהיעדר חקיקה ומודעות לאיכות הסביבה, זוהמו הקרקעות שעליהן פעלה התעשייה הצבאית, שהפכה לגורם זיהום מרכזי בשרון ובגוש דן. על פי החלטת ההפרטה של תעש, אוצר המדינה נושא בנטל ההוצאות של הטיפול במפגעי תעש שבוצעו לפני שנת 2005 וכן בתביעות עתידיות על נזקי הזיהום
...לגבש, יחד עם החשב הכללי ואגף התקציבים, המשרד לאיכות הסביבה ונציבות המים, הסדר להשתתפות המדינה בהוצאות תעש בנושא איכות הסביבה ומי התהום, בין היתר, בגין תביעות קיימות ועתידיות נגד תעש, וכל טיפול נדרש, לרבות מכוח צווים על פי דין בגין נזקי איכות הסביבה ומי התהום...המדינה תשפה את תעש בגין כל העלויות וההוצאות שיחולו על תעש
— החלטת ועדת השרים לענייני הפרטה, אוגוסט 2005
אתר "מגן" בגבול תל אביב - גבעתיים
ב-1995 החלה בדיקת קרקע באתר "מגן" – 44 דונם בדרך השלום פינת רחוב עליית הנוער, שבהם פעלה תעש מאז שנת 1950 ועד שנת 1996. בשנים אלו התרחשו במקום תהליכי ייצור מזהמים, שכללו עיבוד שבבי, טיפול פני שטח וציפוי מתכות. תהליכים אלו כוללים שימוש בחומרים מסוכנים, בהם מתכות כבדות כמו עופרת וקדמיום, בממֵסים אורגניים מסרטנים וציאנידים. עד שנת 1981 שפכי המפעל הוזרמו ללא כל טיפול לבורות סופגים. רק בשנת 1981 החל לפעול מתקן לטיפול בשפכי המפעל לפני הזרמתם למערכת הביוב של עיריית תל אביב.
בשנת 1995, במסגרת ההליכים לסגירת המפעל ותוכניות של מינהל מקרקעי ישראל לפיתוח השטח, נדרשה תעש על ידי המשרד להגנת הסביבה לבצע סקר זיהום קרקע ומים מקיף במטרה לשקם את האתר. עיקרי הממצאים:
מים – נמצא זיהום קשה במתכות כבדות וסולבנטים וכן נמצאה פאזה אורגנית נפרדת.
הממצאים בדוחות נציבות המים הצביעו על זיהום מי תהום בחומרים אורגניים נדיפים (VOCs) בהיקף נרחב. מרכיבים אורגניים נדיפים זוהו בכל 25 הבארות שנדגמו באזור המחקר. בעומק 13 מטר מתחת למפלס פני מי התהום בבאר שנקדחה באתר מגן נמצא טריכלורואתילן בריכוז של 82,800 מק"ג/ליטר ומתכות – כרום, קדמיום ועופרת, בריכוזים הגבוהים מהתקן.[42]
— המשרד להגנת הסביבה, סקר זיהום מים וקרקע ממפעלי תעש מגן 2005
שפכי המפעל זיהמו את סביבתם באופן כה חמור, עד שהיה צריך לסגור 25 בארות מים בגבעתיים וברמת גן, שבהם היה ריכוז מזהמים של פי 1,600 מהרמה המרבית המותרת בתקן הישראלי. בבארות נמצאו ממֵסים אורגניים כמו דיכלורו אתילן החשוד כמסרטן ומזיק לנשימה, וטטרה-כלורו-מתאן, המסרטן ופוגע בחשיפה כרונית בכבד, בכליות ובמוח.
בנוסף לפגיעה במי התהום, ממֵסים הספוגים בקרקע מתנדפים ממנה ועשויים להצטבר במרתפים, חניות תת-קרקעיות וחללים סגורים אחרים במבנים שייבנו באזור המזוהם. הפתרון היחיד לשטח המפעל לשעבר של תעש בתל אביב, היה חפירה והעברה לרמת חובב של כ-12 אלף טונות של קרקע מזוהמת, פתרון שבוצע סופו של דבר. אלא שעל אף ההעברה היקרה של קרקע לדרום, דיווח המשרד לאיכות הסביבה כי
התוצאות הראשוניות של בדיקות האוויר במרתפים, שערכה היחידה הסביבתית של עיריית תל אביב-יפו, הצביעו על ערכים חריגים של אדי פחמימנים הלוגניים במרתפי חנייה באזור
— המשרד להגנת הסביבה, סקר זיהום מים וקרקע ממפעלי תעש מגן 2005
רמת השרון
המתחם משתרע על שטח של 6,050 דונם, וכולל מתקני ייצור תחמושת מכל הסוגים ומפעלים לציפוי מתכות.
משנת 1950 ועד תחילת שנות ה-90' סולקו שפכים תעשייתיים לא מטופלים או מטופלים חלקית מהמתקנים השונים לשטח, לערוצי הנחלים באזור (פרדס והדרים) ולבריכות אידוי וחילחול.
בשטח רמת השרון קיימות שמונה בארות של מי שתייה. בסקרים שבוצעו בהן החל משנת 1989 נתגלו ריכוזים גבוהים של כרום, עופרת וחנקות. כתוצאה מזיהומים אלו נסגרו ארבע בארות. בחודש דצמבר 2004, לפני כשלושה חודשים, נסגרה באר חמישית בעקבות מציאת ריכוזים גבוהים של פרכלורט. בשנת 1994 זוהו בשטח התעש (335 דונם) 19 מוקדי זיהום קרקע בחומרי נפץ, מתכות, חנקות וממסים מוכלרים. בשנת 1997 תוחם כתם כרום במי התהום בשטח של 4.5 קמ"ר, וכיוונו מהתעש לשקע הידרולוגי סמוך.
את מצב זיהום הקרקע באזור מפעלי תעש ברמת השרון מסווג המשרד לאיכות הסביבה כ"קשה במיוחד". דו"חות על הזיהום במפעלים בהרצליה (נוף ים) וברמת השרון מגלים כי הזיהום העיקרי בהם נגרם מחומרי נפץ. בקרקעות מתחם תעש נוף ים התגלו ריכוזים גבוהים של TNT, DNT, ניטרוגליצרין, ניטרוצלולוזה ופחמימנים שמקורם בנפט,[43] ... גם כאשר התברר היקף הזיהום וחומרתו היו פעולות משרדי הממשלה לטיפול בזיהום איטיות וחלקיות:
הגופים השונים החלו בפעולות אופרטיביות לטיפול בזיהומים רק לאחר שבית המשפט נדרש לנושא... אולם, מחלוקות בין משרדי הממשלה הנוגעים בדבר, כגון משרד האוצר, נציבות המים והמשרד לאיכות הסביבה, ובינם לבין תעש, גרמו לעיכובים במשך שנים בטיפול בזיהומים
— מבקר המדינה, דו"ח שנתי 56 א'
כך, למשל, טופלו זיהומי מי שתייה שנוצרו בשרון:
בשנים 1988–1992 נסגרו ארבע בארות מים באזור רמת השרון כתוצאה מהזיהום. רק בשנת 2006, כ-18 שנים לאחר סגירת שתי הבארות הראשונות, אמור להסתיים סקר זיהומים, שעל בסיסו אמורה להיות מוכנת תוכנית לטיפול בזיהום
— מבקר המדינה, דו"ח שנתי 56 א'
בפועל עד תחילת 2008 לא הסתיים הסקר הכולל. בשנת 2020 קבע המשרד להגנת הסביבה, על פי ממצאי סקר זיהום, כי יש למגן מבנים תת-קרקעיים ואת דירות הקרקע בבתים שיוקמו בשטח המתחם. בסקר נמצאה חריגה מרמת הזיהום המותרת בסביבת מגורים ב-15 מתוך 210 דגימות קרקע ופליטת גזים מזהמים בריכוז גבוה מהתקן ב-5 מתוך 48 קידוחים. המזהמים שנמצאו היו פרכלורט, חומרים אורגנים נדיפים וכן מתכות ככרום ועופרת.[44]
בית הכרם
מפעל תעש בשכונת בית הכרם (גבעת בית הכרם) שבירושלים פעל בין השנים 1951–1997. בין תהליכי הייצור במחלקות המפעל השונות נכללו תהליכי ניקוי מתכות, שימוש בממיסים, ציפוי אלקטרוני עם קדמיום ובדיל, ציפוי בניקל, תהליך חמצון אנודי של אלומיניום, תהליכי טיפול כימיקלים, צביעה והסרת צבע וניסויי כלים.
סוגים שונים של פסולת נוצרו במפעל וכללו ממיסים לניקוי, תרכובות כרום וכימיקלים נלווים, כימיקלים לחמצון על בסיס נתרן ותרכובות צבע, חומרים אלקליניים (בסיסיים) לניקוי ולציפוי, ואף נעשה שימוש בקדמיום, בבדיל, בניקל ובכימיקלים נלווים.
בשנת 1994 החליטה הממשלה לסגור את המפעל הזה, התהליך היה הדרגתי והסתיים בשנת 1997. תהליכי הייצור הופסקו כבר בדצמבר 1995, עם זאת הריסת המבנים ופינוי מבנים אלו לאתר פסולת מורשה הסתיימה ב-1997. בסקר קרקע מקיף נמצאו מזהמים המהווים
סיכון גבוה לדיירים עתידיים באתר, לעובדי תחזוקה באתר, לדיירים המתגוררים בשכנות לאתר ולעולם החי
בבדיקות איכות מי תהום בקידוחים הסמוכים לאתר נמצאו חומרים מזהמים, חלקם מסרטנים, שמקורם עלול להיות ממפעל התעש, כתוצאה מחלחול מזהמים שהיו בשימוש המפעל. המזהם הדומיננטי שנמצא בקידוחי "ירושלים 1" (כ־1.5 ק"מ מהאתר) ו"ירושלים 3" (כ־3 ק"מ מהאתר) הוא טטראכלורואתילן (Tetrachloroethylene, TTCE), חומר רעיל ביותר ומסרטן. ערכי החומר שנמצאו במים בבדיקות השונות עלו בסדר גודל ויותר על המותר.[45]
נוף ים
מפעל התעשייה הצבאית שכן על פני שטח של כ-400 דונם[46] בקרבת שכונת נוף ים בצפון-מערב הרצליה. המפעל החל דרכו בתחילת שנות ה-50.
בשנת 1992אירע במפעל פיצוץ עז עקב אחסון לא נאות של חומרי נפץ. בפיצוץ נהרגו שניים מעובדי המפעל. הפיצוץ נשמע והורגש עד חולון מדרום וחדרה מצפון, וגרם נזקים למבנים שבקרבת המפעל. בעקבות הפיצוץ, העבודה במפעל הצטמצמה עד כדי סגירת המפעל סופית ב-1997.
בשנת 2000 כל מבני המפעל נהרסו כשלב מקדים לטיהור הקרקע, לטובת הקמת שכונות מגורים בעתיד.
מפלגת הירוקים טוענת כי הקרקע רעילה ודורשת טיפול מידי, וכמו כן, טוענים שהמפעל בזמנו הזרים לים, שהיה בקרבת המפעל, פסולת רעילה וגרם לזיהום. מתחילת שנות ה-90 מופיע כתם צהבהב בים 200 מטר דרומית-מערבית למפעל. מחקר שהזמין המשרד להגנת הסביבה מצא כי הגורם לכתם הוא זהום בחומר 5-NIPA שהוא נגזרת של חומר שיוצר על ידי מפעל תעש. החומר אינו מזיק ומדובר בפגם אסתטי בלבד. החומר נמצא בבריכת השפכים של תעש ובמי התהום שמתחתיה.[47] לפי המחקר "נוכחות החומר בקרקע, בריכוזים של (בערך) 30–70 חל"מ, מעידה על כך שבעיית הצבע עתידה להמשך עוד שנים רבות".
ב-22 ביוני 2023 אירע פיצוץ עז נוסף במפעל הנטוש, ככל הנראה של שאריות חומרי נפץ שנשארו במקום מתחת לאדמה.[48]
מתחם "רביבים"
בשכונת רביבים בצפון-מזרח תל אביב שכן מפעל תע"ש. דו"ח של נציבות המים מצביע על זיהום מים חמור במתחם[49] גם זמן רב לאחר פינויו.[50]
ייצוא נשק וזכויות האדם
התעשייה הצבאית הואשמה על ידי ארגוני זכויות אדם במכירת נשק מסיבית למשטרים רודניים. חלק חשוב בהצלחת השיווק של תעש היה הנכונות למכור נשק למשטרים שהוחרמו על ידי ממשלות אחרות. כך, למשל, כאשר בשל הפרת זכויות האדם הוטל אמברגו נשק על גואטמלה בידי נשיא ארצות הבריתג'ימי קרטר ב-1977, הפכה התעשייה הצבאית לספקית הנשק העיקרית למדינה זו. התעשייה הצבאית סיפקה למשטר המוחרם בגואטמלה תת-מקלעים עוזי, מרגמות ותחמושת. לקוח חשוב נוסף של התעשייה הצבאית במרכז אמריקה היה הרודן סומוזה בניקרגואה. ערב נפילת המשטר בידי המורדים הסנדיניסטים ב-1979 הייתה התעשייה הצבאית ספק הנשק היחיד של המשטר.[51] לקוח אחר של התעשייה הצבאית בסוף שנות השבעים ותחילת שנות השמונים היה צבא אל סלוודור שבשנת 1981 טבח כ-12 אלף מאזרחי מדינתו.[52] מכירות מסיביות של נשק בוצעו עם החונטה הצבאית ששלטה בארגנטינה בין השנים 1976–1983 בתקופה בה נעלמו ונרצחו כ-30,000 מתנגדי משטר בהם אלפי יהודים (הרבה מעבר למשקלם באוכלוסייה).
התעשייה הצבאית מייצרת ומשווקת פצצות מצרר. השימוש בסוג חימוש זה יעיל מאוד כנגד גורמים צבאיים, אולם גורם פגיעות נרחבות באזרחים לאחר תום הלחימה בשל פיזור פצצונות על שטח רחב שרבות מהן לא מתפוצצות מיד אלא נשארות זמן רב בשטח. בשל הביקורת מצד ארגונים בינלאומיים הופסק הייצור של סוג חימוש זה בארצות רבות. בתערוכת הנשק האירופית DSEi Arms Fair בשנים 2003 ו-2005 הייתה התעשייה הצבאית היצרן היחיד שהציג פצצות מצרר על אף הסתייגות מארגני התערוכה מתחמושת זו.[57]
בול יובל לתעשייה הצבאית
במלאת 50 שנה לתעשייה הצבאית הונצח האירוע בבול מזכרת מיוחד ; ב- 12 באפריל1983, הנפיק דאר ישראל את בול יובל זה שעליו ציור סמלי המשווה מוצר של התעשייה הצבאית (מרגמה) משנת היסוד 1933 למוצר שלה משנת היובל 1983 (רקטה). האמן אליעזר ויסהוף עיצב את הבול. דאר ישראל מכר 1,370,000 בולים של בול היובל במשך כחצי שנה עד להפסקת מכירתו.[58]
^לפי פרסומים בעיתונות המפעל נמכר תמורת כ-2 מיליון דולר על אף ששנה לפני כן נחתמה עסקה למכירת המפעל לחברת ג'נרל דיפנס האמריקאית תמורת 20–25 מיליון דולר. פרשת המכירה נחקרת על ידי מבקר המדינה
^כך, למשל מדווח המשרד לאיכות הסביבה(הקישור אינו פעיל, 11.11.2019) על ריכוז עופרת שבין 80 ל-380 מיקרוגרם לליטר בעוד הריכוז המרבי המותר הוא 50 מיקרוגרם לליטר, על ריכוז קדמיום הכפול מהמותר
^דו"ח המשרד לאיכות הסביבה מוסיף, כאמור, הסתייגות על פיה "אין הוכחה מדעית מובהקת לקשר בין הפעילות שהייתה במפעל לזיהום שנמצא. ההסתייגות נובעת מהימצאות מקורות נוספים שעלולים היו לזהם את הבארות: בית החולים "שערי צדק", האוניברסיטה העברית בגבעת רם, מכבסות לניקוי יבש ועוד. עם זאת דוח של "תהל" פוסל אפשרויות אלה לאחר שבדק את ההידרולוגיה המקומית של כל אחד מהם ואת החומרים בהם השתמשו.
^לפי Jane's Intelligence Reviewב-1991 ביקרה משלחת ביטחונית ישראלית במיאנמר ומכרה 500 רובי עוזי לכוחות הביטחון המיוחדים של החונטה. כמו כן, התחיל הצבא הבורמזי לייצר בתחילת שנות ה-90 במפעל מיוחד רובי סער הדומים לחלוטין לרובי הסער הישראליים גליל 5.56 מ"מ.
