בשל צבעו, נקרא הקרמבו בארצות אירופה על שם האפריקאים. שמות אלה נחשבים מסוף המאה העשרים לבלתי תקינים פוליטית. בבריטניה נקרא הממתק בעבר בשם Nigger. באמצע המאה העשרים, לאחר שהביטוי Nigger נעשה לכינוי גנאי, שונה ל"פינוק מרשמלו מצופה שוקולד"[2] או ''נשיקת שוקולד''[3].
בגרמניה נקרא בעבר "Negerkuss" (נֶגֵרְקוּס, קרי: נשיקת הכושי), אך כדי למנוע פגיעה ברגשות הציבור כהה-העור שונה שמו ל־"Schokokuss", קרי: "נשיקת שוקו". בהולנדית השם הוא "נֵחֶרזוּן" (נשיקת הכושי) בהולנד ונֶחֶרִינֶטֶט (שַד הכושית) בפלנדריה. בפינלנד מיוצר ממתק דומה, על ידי חברת Brunberg Oy. שמו של הממתק שונה בשנת 1998 מ-"Neekerinsuuko", "נשיקת הכושי", ל-"Brunbergin suukko", "נשיקת ברונברג". בערבית מדוברת כונה הקרמבו בשם "ראס אל-עבד", כלומר "ראש העבד" (במשתמע האפריקאי, ראו: סחר העבדים האטלנטי), אך גם הוא שונה ל"תרבוש" או "שטאווי"[4]. באוסטריה הקרמבו נקרא Schwedenbomben (שְׁוֵדֵנבּוֹמְבֵּן), כלומר "פצצה שוודית".
מאפיינים
קרמבו נגוס בטעם בננה
צורת הקרמבו היא כגליל בעל כיפה בחלקו העליון, המצופה מבחוץ בעטיפת צימקאו דקה מאוד (כמילימטר בערך) בטעם שוקולד, ובתוכו חלבון ביציםמוקצף ממותק. מבנה זה הופך את כיפת הקרמבו לרכה ושבירה. בבסיס הקרמבו נמצאת עוגייה. משקלו הכולל הוא כ-24 גרם, והוא מכיל כ-115 קלוריות ובממוצע 2.5% - 3.6% שומן.
נוסף על הקרמבו התעשייתי הנמכר בחנויות ובקיוסקים קיימים גם מתכונים להכנת קרמבו ביתי, ומסעדות המציעות בתפריטן קינוח המהווה וריאציה על הקרמבו (ולרוב נקרא קרמבו או שם דומה). הקרמבו הביתי והקרמבו הנמכר במסעדות נעשים בדרך כלל מחומרים יקרים יותר ומתאפיינים במגוון טעמים ומרכיבים רחב יותר. המשותף להם הוא שמירה על הרכבת מנה מתחתית קשיחה העשויה מנוגט, בצק או אגוזים, אשר עליה קרם או קצפת בטעמים שונים וציפוי מתוק. קינוחי הקרמבו הללו עשויים להכיל פירות שונים, קפה, משקאות אלכוהוליים ומוצרי חלב ביניהם שמנת וחמאה.
הטמפרטורה הממוצעת הטובה ביותר לשמירת איכות הקרמבו היא כ-15 מעלות צלזיוס.
ייצור
הקרמבו התעשייתי מיוצר במכונה ארוכה אחת. שני מכלים מזינים את המכונה, באחד מהם תמיסת סוכר חמה, ובשני תמיסת חלבון ביצים. החומרים מועברים למכל אחר, אליו מוזרם אוויר, ותהליך ההקצפה מתחיל עד לקבלת קצף קשה ויציב. הקצף מועבר למכונה המזריקה כדורי קצף על גבי העוגייה. לאחר מכן עובר הקרמבו דרך מנהרה בה הוא מצופה בצימקאו, ואחריה הוא מקורר, על-מנת שציפוי הצימקאו יתקשה.
בעבר הקרמבו היה נעטף באופן ידני בשל עדינותו המרובה, בדרך כלל בפיסת רדיד אלומיניום שעליו מוטבע שם היצרן. כיום הוא נארז בתבניות פלסטיק דקות ללא ציפוי זה. הקרמבו נמכר על פי רוב בחבילות קרטון או פלסטיק. את הקרמבו ניתן לקנות בכמויות שנעות בין יחידה אחת, קופסה של שישיית קרמבו ועד לעשרות קרמבואים בקופסת קרטון.
חלבון הביצה שבקרמבו עבר ייבוש ופסטור, ולכן אין חשש שיתפתחו בו זיהומים חיידקיים כמו בחלבון ביצה לא מבושל[5].
אכילת הקרמבו
גישות שונות לאכילת הקרמבו
הקרמבו הוא מוצר פופולרי במסיבות של ילדים, ובמיוחד כפרסים או הפתעות בכיתות לימוד של ילדים, בזכות היותו ממתק חביב על רבים ובזכות מחירו הנמוך.קיימות מספר דרכים מקובלות לאכילת הקרמבו:
אכילת העוגייה בנפרד מאכילת הקצפת עם השוקולד.[6][7]
אכילת העוגייה והקצפת עם השוקולד בו זמנית.
אכילת קליפת השוקולד ואחר כך אכילת הקצפת בנפרד.
שיטוח הקרמבו בעזרת מכה קלה וצמצומו לגודל שמאפשר נגיסה בקרם ובביסקוויט ביחד.
סקר שערכה חברת שטראוס גילה כי בישראל 69% מהאוכלוסייה מעדיף לאכול את הקרמבו בדרך הראשונה.[דרוש מקור]
שיטה פחות נפוצה, היא לחמם את הקרמבו בתנור מיקרוגל לכרבע דקה, או לחלוט אותו בסיר מים רותחים כך שהקרמבו מתחמם והופך למעין קרם חם.
כבר בשנות ה-40 נמכרו בארץ ישראל ממתקי קרמבו תוצרת בית, בשם "כושי" או ראש כושי, שניתן להם בשל ציפוי השוקולד[8]. בשנת 1962 החלה חברת ארטיק לייצר ולשווק את הקרמבו בישראל[9], והיא זו שהעניקה לו את השם החדש "קרם-בו", שקוצר ל"קרמבו"[10]. תוך מספר שנים נוספו יצרנים נוספים של קרמבו בישראל[11]. בשנת 1967 החלה "ויטמן" לראשונה לייצר קרמבו בטעם מוקה. הקרמבו של ויטמן נקרא "בובו"[12]. ב-1979 נקנתה חברת ויטמן על ידי חברת שטראוס, ששולטת על 50% מנתח שוק הקרמבו בישראל. השם "קרמבו" הוא סימן מסחרי רשום של חברת "גלידת שטראוס".
מספר חברות מזון בישראל מייצרות קרמבו תחת שמות שונים. בין החברות המייצרות את הממתק ניתן למצוא את "גלידת שטראוס", פלדמן (מנבו)[13] ריאו[14] "י.ד ג'אנה בע"מ" (דובוני) ו"גלידה קולורדו". בשנות ה-80 נכנסו לתחום ייצור הקרמבו מפעלים ביהודה, שומרון וחבל עזה שמכרו את מוצריהם במחירים זולים בהרבה מהמתחרים הישראלים[15].
ישראל היא המדינה בה נמכר מספר הקרמבואים הרב ביותר בעולם. בכל יום נוצרים במפעל שטראוס בלבד כחצי מיליון קרמבואים, ובעונת החורף נאכלים בישראל מעל חמישים מיליון קרמבואים[16].
החל מספטמבר2018 נמכר הקרמבו (באריזות השמינייה) ללא עטיפת האלומיניום, קו יצור הקרמבו הועבר מיצור ישיר של שטראוס לחברת יוניליוור, אך עדיין ממותג בקופסאות מארזי הקרמבואים תחת חברת שטראוס.[17]
את הקרמבו בישראל נהוג להתחיל למכור ביום הראשון של חודש נובמבר בשנה הקלנדרית, ולהוריד מן המדפים בטרם כניסת חג הפסח.[דרוש מקור]
בדצמבר 2020 הודיעה חברת פלדמן שתפסיק לייצר קרמבואים בשל קושי לעמוד בביקוש ההולך וגדל למוצר[18].
בהלכה
מבנהו של הקרמבו הביא לדיון בברכה שיש לברך על הקרמבו. ברכתה של העוגייה היא בורא מיני מזונות, וברכתם של הקצפת והשוקולד היא שהכול נהיה בדברו. על פי ההלכה בעת אכילת מאכל בו מעורבות שתי ברכות, יש לברך על העיקר ואין צורך לברך על הטפל. כך לדוגמה בעת אכילת קרואסון ממולא בשוקולד יש לברך על הבצק, שהוא העיקר, ולא על השוקולד. בנוגע לקרמבו קיים ויכוח - האם העוגייה היא בגדר הטפל או שמא הקרם והשוקולד הם הטפלים[19][20]. לכן יש שמפרידים את הקצפת והשוקולד מהעוגייה ומברכים על כל אחד בנפרד (ולפי הכללים המקובלים, אוכלים קודם מן העוגייה, שברכתה קודמת). דעות אחרות מסתפקות בברכה אחת - כל אחד לשיטתו בעניין העיקר והטפל.
שאלה אחרת הועלתה באחד מעלוני פרשת השבוע, באשר להפרדת הביסקוויט מן הקרם בשבת כאשר הביסקוויט אינו אהוב על האוכל, מחשש של איסור בורר, החל על הפרדת מאכלים דברים כגון מאכל ופסולת או שני מיני מאכלים זה מזה. הרב המשיב פסק כי הפרדה זו אסורה, מאחר שהביסקוויט הוא מאכל מופרד מהקרם, והתיר רק אם משאירים מעט מן הקרם על הביסקוויט. תשובה זו הלחין הזמר אהרן רזאל כלשונה (ראו להלן).
הזמר אהרן רזאל הלחין וביצע את השיר "הביסקוויט והקרם" (המכונה גם "שיר הקרמבו")[21][22], שהוא למעשה הלחנה של פסק הלכה שניתן בעניין באחד מעלוני השבת (ראו לעיל). השיר התפרש כמחאה כלפי תרבות השאלות ותשובות המאפיינת עלונים אלו, המותקפת כלא-רצינית, אך רזאל עצמו שלל פרשנות זו. לדבריו, הוא ראה איכות פיוטית בתשובה, ועל כן רצה להלחין אותה[23].
.jpg)
