עיינו גם בפורטל:
	פורטל פמיניזם

תחת עיניים מערביות: הגות פמיניסטית ושיחים קולוניאליים (באנגלית: Under Western Eyes: Feminist Scholarship and Colonial Discourses) הוא מאמר שנכתב על ידי צ'נדרה טלפדה מוהנטי והתפרסם ב-1988. המאמר תורגם מאנגלית לעברית על ידי רונה ברייר גארב, נערך על ידי ד"ר שרון הלוי ופורסם בספר "ללמוד פמיניזם: מקראה": מאמרים ומסמכי יסוד במחשבה פמיניסטית, שיצא ב-2006 בהוצאת האגודה הישראלית ללימודים פמיניסטים ולחקר המגדר.

ערך מורחב – צ'נדרה טלפדה מוהנטי

צ'נדרה טלפדה מוהנטי היא חוקרת פמיניסטית ממוצא הודי. היא מוכרת כפרופסור ויו"ר המחלקה ללימודי נשים ומגדר באוניברסיטת סירקיוז בארצות הברית. תחומי המחקר והלימוד שלה עוסקים בפוליטיקה של השוני והסולידריות, היחס בין הידע והארגון הפמיניסטי לבין התנועות החברתיות, וביקורת פמיניסטית אנטי קפיטליסטית. עבודתה בוחנת את המדיניות של הניאו ליברליות באקדמיה ובתנועות החברתיות. מוהנטי כתבה ספרים בתחום המחקר שלה, מתוכם: Third world women and the politics of feminism (1991), Feminist genealogies (1997), Feminism without borders: Decolonizing theory, practicing solidarity ((2003), Feminism and war (2008), Sage handbook of identities (2010^[1].

המאמר בא לבקר את הכתיבה הפמיניסטית המערבית על נשים מהעולם השלישי, בטענה שלמרות הרצון הטוב הטמון בתוך כתיבה זו, כתיבה פמיניסטית מערבית מסייעת בדיכוי נשים מהעולם השלישי ואף מכפילה אותו, הן בשל היותן נשים והן בשל השתייכותן לעולם השלישי.

• השיח הפמיניסטי המערבי^[2] - ההנחות והדיונים שאותם מעלות כותבות פמיניסטיות מערביות המבוססים על ההנחות הסמויות של המערב. במילים אחרות, כל הגדרה, דיון, ייצוג, תפישות וכו' הנושאים חותם המערב.

• האישה הממוצעת מן העולם השלישי^[3] - דמות האישה שנוצרה על ידי תפישה אחידה של דיכוי נשים כקבוצה. האישה הממוצעת מן העולם השלישי חיה חיים מוגבלים כתוצאה מהשתייכותה למגדר הנשי ולעולם השלישי. ייצוג זה של אישה ממוצעת מהעולם השלישי מנוגד לייצוגן העצמי של נשים מערביות, הרואות בעצמן משכילות, חופשיות ואחראיות על החלטותיהן השונות.

• נשים כקטגוריה של ניתוח^[4] - ההנחה כי כל הנשים זהות זו לזו, ללא כל התייחסות למעמדן, גזען ותרבותן. הגדרת נשים כקבוצה הומוגנית המאופיינת כחסרת אונים, מנוצלת, מוטרדת מינית וכו'. קבוצת הנשים במאמר מזוהה כקבוצה מדוכאת.

• החפצת נשים מן העולם השלישי^[5] - נשים מן העולם השלישי נתפשות על ידי המערב כקורבנות של אלימות גברית, התהליך הקולוניאלי, המערכת המשפחתית ועוד. נשים מהעולם השלישי מוגדרות כאובייקט (חפץ) על ידי כותבות פמיניסטיות מערביות, ולא כסובייקט.

• אלימות גברית^[6] - האלימות המופעלת על נשים לסוגיה (הפיזית, המינית ועוד) המבוצעת תוך הסכמה גברית גורפת, במטרה להבטיח את תלותן וכניעותן של נשים, כלומר לחזק את השליטה הגברית ולהנציחה.

• תלותיות משותפת^[6] - לפי המאמר, תלותיות היא הראייה בנשים מן העולם השלישי כתלויות בגברים, יחסי תלות אלה מבוססים על גזע, מין ומעמד, דבר המאחד בין נשים מהעולם השלישי.

• אוניברסליזם מתודולוגי^[7] - פמיניסטיות מערביות מתארות את השליטה הגברית כפעולה אוניברסלית, הן משתמשות במתודולוגיות מגוונות כדי להדגים את אותה פעולה.

מוהנטי מנתחת במאמר שלה את דמות האישה הממוצעת מן העולם השלישי כפי שהיא באה לידי ביטוי בכתבים פמיניסטיים מערביים שהתפרסמו ב-Zed Press (אנ'), הוצאת ספרים עצמאית בלונדון, בתקופה שקדמה לכתיבת המאמר. מוהנטי מביאה את הדמות של האישה מהעולם השלישי כפי שתוארה בכתבים פמיניסטיים מסוימים, ומבקרת את האופן בו הוצגה דמות זו:

• פראן הוסקין (1981) (Fran Hosken)‏^[8] - לפי מוהנטי, הוסקין מדברת בכתב פמיניסטי זה על האלימות הגברית המתבטאת בהתעללות באיברי המין של נשים כדרך לשמר את השליטה הגברית בנשים. בכתב זה מוצגת האישה כקורבן לאלימות גברית מה שמעורר את הסתייגותה של מוהנטי, כך לטענתה מוצגת האישה כ"אובייקט המגן על עצמו" (עמ' 423) בעוד שהגבר מוצג כ"סובייקט המפעיל אלימות" (עמ' 423), דבר שמקבע את הנשים במעמדן המוחלש, בעוד שמחזק את מעמדו של הגבר כשולט.
• בוורלי לינדסי (1983 ,Beverly Lindsay)^[9] - לפי מוהנטי, בוורלי מציגה את הנשים מהעולם השלישי כזהות בשל היותן תלויות בגבר. מוהנטי במאמר שלה מסתייגת מהגדרה זו של נשים וטוענת כי הגדרה מסוג זה אמורה אך ורק להנציח את מעמדן האפוליטי של נשים.

• מריה קטרופילי (1983, Maria Cutrufelli)^[10] - לפי מוהנטי, קטרופילי מציגה את הנשים האפריקאיות בכתב שלה כקבוצה הומוגנית התלויה כלכלית בגבר, אחת ההוכחות לטענה זו היא עיסוקן של נשים אלו בזנות לצורך פרנסה. מוהנטי מבקרת את התפישה שתלותן של נשים אלו מבוססת על הבדלי מגדר. בנוסף, קטרופילי מדברת בכתב שלה על טקסי הנישואים של שבט בימבה (שבט אפריקאי מסוים) לפני ואחרי הקולוניזציה של המערב, ומציגה את הנשים כקורבנות לתהליך הקולוניאלי, מה שמעורר את הסתייגותה של מוהנטי כך שהיא מציעה לבחון את ההשפעות וההשלכות של טקסי הנישואים על מעמדן של נשים בתוך המבנה החברתי.
• אליזבת' קואי (1978 ,Elizabeth Cowie)^[11] - לפי מוהנטי, קואי רואה בנשים מהעולם השלישי כמעוצבות על ידי החברה הפטריארכלית, דבר הגורם להן להיות זהות על בסיס זה, וזה ספג ביקורת ממוהנטי.
• ג'ולייט מינסס (1980 ,Juliette Minces)^[12] - לפי מוהנטי, מינסס בדומה לקואי, מציגה את הנשים כמעוצבות על ידי החברה הפטריארכאלית, כאשר מינסס שמה את הדגש על נשים בחברות ערביות ומוסלמיות. מינסס רואה בנשים אלה כקורבנות למערכת המשפחתית הפטריארכאלית. מוהנטי מבקרת את היחס הדומה הניתן לכל החברות הערביות והמוסלמות ללא שום הבחנה בין מבני הכוח ההיסטוריים ואידאולוגיים, ובכך כל הנשים השייכות לחברות אלה הן מוגדרות באופן זהה כנפגעות של מערכת שארות פטריארכלית.
• פטרישה ג'פרי (1979 , Patricia Jeffery)^[13] - לפי מוהנטי, ג'פרי מדברת בכתב שלה על הרעלה אצל נשים שיעיות בפירזדה. ג'פרי טוענת כי הצדקת האסלאם לרעלה מסמלת ומסבירה את מעמדן של נשים כנשלטות על ידי גברים. מוהנטי מבקרת את היחס הקוהרנטי והאחיד הניתן לאסלאם על בסיס בחינת קבוצה מוסלמית מסוימת.
• פרדיטה יוסטון (1979 ,Perdita Huston)^[14] - לפי מוהנטי, יוסטון ערכה מחקר במצרים, בקניה, בסודאן, בתוניסיה, בסרי לנקה ובמקסיקו, שמטרתו לבחון את ההשפעה של תהליך הפיתוח על התא המשפחתי ובני המשפחה. ממצאי המחקר הביאו אותה לטעון כי לכל הנשים מכל הארצות יש צרכים משותפים סביב השכלה, עבודה ועוד. הביקורת של מוהנטי שוב מתבטאת בהגדרת הנשים כקבוצה קוהרנטית המוגדרת מראש. בנוסף, מוהנטי מסתייגת מהטענה שכל הנשים הן בעלות אותם צרכים, מאחר שזה מביא לתפישה מוטעית שלכולן יש אותם תחומי עניין ואותן מטרות, וכי הן מושפעות מתהליכי הפיתוח באותו אופן. לבסוף, מוהנטי מביעה הסתייגות מפני התפישה וההנחה המערבית שלנשים מהעולם השלישי יש צרכים ומטרות אך נגזלה מהן החירות לבחור ולפעול, דבר שמנחית את נשות העולם השלישי אל מול נשות המערב המוצגות, באופן מובלע, כחופשיות.
• אן דירדון (1975, Ann Dearden)^[15] - מוהנטי (2006) מתייחסת לכתיבה של דירדון בה מוצג קשר ישיר בין שליטה גברית בנשים והפרדה מינית לבין מספר הנשים הלובשות רעלה, כך שככל שמספרן של נשים אלו עולה, כך מתעצמת התפישה שישנה שליטה גברית בנשים. מוהנטי מבקרת את התפישה הזו וטוענת כי המסקנה ששליטה גברית עומדת מאחורי לבישת הרעלה היא בעייתית מאחר שישנו שחקן עיקרי, שלא נתנו עליו את הדעת, שהוא ההקשר התרבותי והאידאולוגי של לבישת הרעלה. על כן, מוהנטי מציעה לבחון את הקונטקסט של לבישת הרעלה כדי לייצר אסטרטגיות פוליטיות אפקטיביות.

מוהנטי רואה בכתיבתן של פמיניסטיות מערביות על נשים מהעולם השלישי כחלק מתהליך קולוניאליסטי, היא מסבירה זאת על ידי השוואה בין מעמדן של נשים בעולם השלישי לעומת גברים, לבין מעמדן של נשים בעולם השלישי לעומת נשים מערביות. בחלק הראשון של המשוואה, ניתן להבחין בנשים מהעולם השלישי כאובייקטים המאופיינים בחוסר אונים, לעומת גברים המזוהים כסובייקטים בעלי כוח. במקביל, ניתן לראות בחלקה השני של המשוואה שנשים מהעולם השלישי הן אובייקטים חסרי כוח, אל מול נשים מהמערב המזוהות כסובייקטים בעלי כוח. מטרת המשוואה הזו היא להדגיש שכמו בחברה פטריארכלית הגבר הוא המרכז, כך גם פמיניסטיות מערביות שמתארות את עצמן כמרכז לעומת נשים מהעולם השלישי המתוארות כאחר. במילים אחרות, כתיבתן של פמיניסטיות מערביות על נשים מהעולם השלישי נעשית מנקודת מבט מערבית, בה נתפש המערב כאידיאל וכמרכז לעומת העולם השלישי הנתפש כאחר. מוהנטי טוענת שנשים מהעולם השלישי יכולות לכתוב את עצמן, ואין הן צריכות מי שיכתוב עליהן.

• דיכוי נשים - משמעו של דיכוי על פי דה בובואר הוא שלילת הזכות להגשמה עצמית, זכות זו נשמרת בידי המדכא למען עצמו (Lundgren-Gothlin, 1996)^[16].

• אלימות גברית נגד נשים - אלימות זו זכתה להתייחסות רבה בספרות, לפי קונל (2009)^[17] רבים מחברי הקבוצה השולטת הנהנית מזכויות יתר-פה הגברים- משתמשים באלימות כדי לשמר את שליטתם. האלימות הגברית נגד נשים היא פועל יוצא מאידאולוגיה של עליוניות הגבר על האישה.

• תלותן של נשים בגברים - תלותן של נשים בגברים הופיעה בצורה רחבה בספרות, לטענתה של חסן (1999)^[18] היחס התלותי של נשים בגברים אמור לחזק את השליטה הגברית בתוך המשפחה ובתוך החברה הפטריארכלית. אישה צריכה להיות תלויה טוטלית בגבר, אחרת היא מערערת את כבודו ואת הסדר של המערכת הפטריארכלית.

• כתיבה נשית - לפי סיקסו (2006)^[19] נשים צריכות לכתוב את עצמן, מאחר שהן יכולות להציג את עצמן בצורה אמיתית, ולא להניח לגברים לכתוב עליהן מאחר שגברים כותבים עליהן מנקודת המבט שלהם, ולא מנקודת מבט נשית. כתיבתם של גברים על נשים לפי סיקסו דומה לכתיבתן של פמיניסטיות מערביות על נשים מהעולם השלישי לפי מוהנטי, כאשר הדמיון בין השתיים הוא ייצוג חסר מהימנות, האמור אך ורק לשמר דיכוי נשים.

• מנאר חסן. (1999). "הפוליטיקה של הכבוד: הפטריארכיה, המדינה ורצח הנשים בשם כבוד המשפחה". בתוך: יזרעאלי, ד. ואחרות (עורכות), מין, מגדר, פוליטיקה (עמ' 267–305). תל אביב: הקיבוץ המאוחד.
• צ'נדרה טלפדה מוהנטי. (2006). תחת עיניים מערביות: הגות פמיניסטית ושיחים קולוניאליים. בתוך: אום, ד. ואח' (עורכות), ללמוד פמיניזם: מקראה (עמ' 415–442). תל אביב: הקיבוץ המאוחד.
• הלן סיקסו. (2006). צחוקה של המדוזה. בתוך: באום, ד. ואח' (עורכות), ללמוד פמיניזם: מקראה (עמ' 135–153). תל אביב: הקיבוץ המאוחד.
• ריווין קונל. (2009). גברויות (עמ' 89–106). חיפה: פרדס הוצאה לאור.

• קישור למאמר באנגלית באתר JSTOR
• Review of "Under the Western Eyes: Feminist Scholarship and Colonial Discourses מאמר בקורת של Monireh Mohammadi, ‏ 3 בינואר 2013
• Chandra Talpade Mohanty (n.d.). retrieved February 20, 2017. From Syracuse University
• Under Western Eyes - Summary, מאמר של Minu Vettamala באתר academia.edu