PROFILPELAJAR.COM

שר הטבעות: שני הצריחים
The Lord of the Rings: The Two Towers
מבוסס על	ספרו של ג'ון רונלד רעואל טולקין
בימוי	פיטר ג'קסון
הופק בידי	פיטר ג'קסון; בארי מ. אוסבורן; פראן וולש
תסריט	פראן וולש; פיליפה בוינס; פיטר ג'קסון; לפי ספרו של:; ג'.ר.ר. טולקין
עריכה	מייקל ג'. הורטון
שחקנים ראשיים	ראו פירוט
מוזיקה	הווארד שור
צילום	אנדרו לסני
מדינה	ניו זילנד, ארצות הברית
חברת הפקה	ניו ליין סינמה, WingNut Films
חברה מפיצה	האחים וורנר; ניו ליין סינמה
שיטת הפצה	הורדה דיגיטלית, וידאו על פי דרישה
הקרנת בכורה	18 בדצמבר 2002
משך הקרנה	179 דקות
משך הקרנה של גרסה מורחבת	235 דקות (מתוכן 11 דקות תוספת צופים)
שפת הסרט	אנגלית
סוגה	סרט פנטזיה, סרט דרמה, סרט פעולה, סרט מבוסס יצירה ספרותית
מקום התרחשות	הארץ התיכונה
תקציב	94 מיליון דולר
הכנסות	925,282,504 דולר
הכנסות באתר מוג'ו	twotowers
פרסים	פרס אוסקר לאפקטים הטובים ביותר (Jim Rygiel, Joe Letteri, Randall William Cook, Alex Funke); פרס האוסקר על עריכת סאונד הטובה ביותר (Mike Hopkins); פרס הוגו לעיבוד הדרמטי הטוב ביותר (ארוך) ;
סרט קודם	שר הטבעות: אחוות הטבעת
סרט הבא	שר הטבעות: שיבת המלך
	אתר רשמי
	דף הסרט ב־IMDb

שר הטבעות: שני הצריחים (באנגלית: The Lord of the Rings: The Two Towers) הוא סרט קולנוע ניו זילנדי-אמריקאי מסוגת פנטזיה משנת 2002 שביים פיטר ג'קסון. הוא השני בטרילוגיית סרטי שר הטבעות והוא מבוסס על ספרו של ג'ון רונלד רעואל טולקין, "שר הטבעות". הסרט הכניס מעל 925 מיליון דולר ברחבי העולם, ובכך הפך לסרט העשירי המצליח בכל הזמנים.

הסרט זכה במגוון רחב של פרסים, בהם שני פרסי אוסקר מתוך שישה, בקטגוריות עריכת הסאונד והאפקטים המיוחדים; חמישה מתוך עשרה פרסי סאטורן; שלושה פרסי באפט"א מתוך עשר מועמדויות; שלושה פרסי טקס ה-MTV; פרס גראמי על הפסקול; פרס הוגו היוקרתי על העיבוד הדרמטי הטוב ביותר ומועמדות לפרס גילדת שחקני המסך עבור צוות שחקנים^[1].

עלילה

הסרט מתחיל בפלשבק מהסרט הראשון בטרילוגיה בקטע בו גנדלף נופל מהגשר בקאזאד דום ונלחם בבאלרוג בזמן ששניהם נופלים לתהום. פרודו בגינס ממשיך את מסעו באמין מויל עם סם, כאשר הם מותקפים על ידי גולום, אך מצליחים לקשור אותו. סם רוצה להורגו, אך פרודו מרחם עליו. הם מכריחים את גולום לבסוף להובילם למורדור.

בינתיים, אראגורן, לגולס וגימלי במרדף מתמשך אחר האורקים, אשר מרי ופיפין שבויים בידיהם, עד הגיעם לממלכת רוהאן, ולגולס משער שההוביטים נלקחים לאייזנגארד. סארומן מתחיל במתקפתו על הארץ התיכונה ועל עיר הבירה אדוראס. תיאודן מלך רוהאן מרגיש חולשה מנטלית ופיזית בעקבות השפעת הכישופים של יועצו האישי, גרימא לשון נחש, אשר פועל בשליחות סארומן. האורקים אשר מתקיפים את אדמות רוהאן הורגים את בנו יחידו של המלך, תיאודרד. אחיינו של תיאודן, איאומר, מבין שגרימא לשון נחש כישף את תיאודן מטעם סארומן ותוקף אותו. בעקבות כך הוא מגורש על ידי לשון נחש.

פרודו וסם חוצים את ביצות המתים ומגיעים לשער השחור. אאומר ואנשיו מאתרים את האורקים ששבו את מרי ופיפין וטובחים בהם. מרי ופיפין מצליחים לברוח בלי שאף אורק או אדם יראה אותם ונכנסים ליער פנגורן. שם הם פוגשים את זקן-עץ מגזע העצנים. אאומר פוגש את אראגורן, לגולס וגימלי ומספר להם על הטבח באורקים. שלושת הציידים מגלים כי המסלול של ההוביטים מוביל ליער פנגורן ונתקלים בקוסם הלבן, שמתגלה כגנדלף אשר נולד מחדש, לאחר שהקריב את עצמו בקרב מול הבאלרוג. הם רוכבים לאדוראס, שם הם שוברים את הכישוף של סארומן שהוטל על תיאודן ומגרשים את גרימא לשון נחש. תיאודן מבקר את קבר בנו המת ומחליט להימלט עם בני עמו לנקרת הלם, שם המבצר החזק והמערות הגדולות יספקו הגנה ומחסה מפני אויביו. גנדלף יוצא ברכיבה בחיפוש אחר אאומר.

בדרכם לנקרת הלם, אראגורן יוצא להציל את תושבי רוהאן מזאבי הפרא (וארגים) של סארומן. הוא נופל במהלך הקרב מצוק לנהר ונסחף. בריוונדל, ארוון משתכנעת על ידי אביה שעידן גזע העלפים תם, והיא עוזבת למערב. אלרונד מהרהר האם העלפים צריכים להושיט עזרה לגזע האנושי. ביתילין, גולום מצליח להדחיק את הצד האפל שלו, ומנסה להתחבר אל שני ההוביטים. הם נשבים בידי פאראמיר, אחיו הצעיר של בורומיר, שלוכד בתחילה את גולום משום שהוא מגלה עניין בטבעת האחת. פאראמיר מחליט שהטבעת תעבור לגונדור. ברוהאן, אראגורן מתעורר, וכאשר הוא רוכב בחזרה לנקרת הלם, הוא רואה את צבאו של סארומן: לפחות עשרת אלפים אורקים. כאשר הוא מגיע, 300 לוחמים מתכוננים כבר לקרב. 200 קשתים עלפים מלוריין מגיעים לעזרתם. ביער פנגורן, זקן-עץ ועצנים אחרים מכנסים דיון מועצה לאחר שמרי ופיפין מנסים לשכנעם להשתתף במאבק.

הקרב מתחיל, והעלפים מצליחים להחזיק את האורקים מחוץ לחומות. אך ההגנה נפרצת ורבים נהרגים כאשר האורקים מפוצצים את החומה ופורצים פנימה למרות נסיונותיהם של אראגורן וגימלי להדוף אותם. בפנגורן, זקן-עץ והעצנים האחרים מחליטים שלא לצאת להילחם, אך כאשר פיפין לוקח את זקן-עץ איתו ליער אותו סארומן השמיד באזור אייזנגרד, הוא מתמלא בזעם ומחליט לתקוף את אייזנגרד. באוסגיליאת, פאראמיר וההוביטים מתעמתים עם הנאזגול, רפא הטבעת ושליחו של סאורון. גנדלף, איאומר ואלפיים רוהירים מביסים את צבא האורקים בזמן שהעצנים מתקיפים ומציפים את אייזנגרד. סם ופאראמיר מצילים את פרודו מידו של הנאזגול. פאראמיר מחליט לשחרר את ההוביטים. גנדלף ואדוני הסוסים מבינים כעת כי מתקפה גדולה בדרך אליהם, ושתקוותם היחידה הוא פרודו. אחרי היחס הרע מאנשיו של פאראמיר, הצד האפל של גולום חוזר לשלוט בו, והוא מחליט לבגוד בפרודו וסם בשביל הטבעת.

ההבדלים בין הסרט לספר

לספר "שני הצריחים" סוף פתוח, דבר הפחות נהוג בעולם הקולנוע. בסרט הפך הקרב בנקרת הלם לשיא העלילה ועל כן נעשו התאמות מסוימות במבנה העלילה.

פתיחת הספר - מותו של בורומיר - הופיעה בסרט הקודם, בעוד שסופו - כאשר האחווה הולכת לאייזנגארד ופרודו וסאם נלחמים בשילוב - הועבר לסרט השלישי בסדרה.

שינוי משמעותי נוסף הוא שבסרט תיאודן אחוז דיבוק ונשלט על ידי סארומן, בעוד שבספר הוא פשוט מדוכא ומרומה על ידי גרימא לשון נחש. לאחר מכן, תיאודן לא בטוח עדיין מה יעשה, ובורח לנקרת הלם. בספר הוא רוכב אל המלחמה, ומוצא עצמו מכותר כאשר הוא שוקל לעזור לארקנבראנד, שר החבל המערבי. דמותו של ארקנבראנד לא קיימת כלל בסרטים: דמותו שולבה לדמותו של איאומר בתור המפקד של הרוהירים אשר מגיע עם גנדלף בסוף הסרט. איאומר עצמו נוכח במשך כל הקרב בספר.

בדרך לנקרת הלם, הפליטים מאדורס מותקפים על ידי וארגים. קטע זה בסרט נוצר ככל הנראה בהשראת קטע מתוך הספר "אחוות הטבעת" בה האחווה נלחמת בהם. בסרט לעומת זאת נוצרת עלילת משנה חדשה בה אראגורן נופל במשך הקרב עם הווארגים מצוק גבוה אל תוך נהר ובעקבות כך מניחים כי הוא נהרג בקרב. ג'קסון הוסיף את עלילת המשנה הזו כדי להוסיף מתח לעלילה. קטע זה גם משתלב עם עלילת משנה חדשה נוספת בה ארוון מחליטה לעזוב את הארץ התיכונה לאחר שהיא מאבדת תקווה בעתידה עם אהובה. ארוון מעולם לא תוארה בספר כמי ששקלה פעולה מסוג זה.

שינוי יותר גדול תוכנן בתחילה. ארוון ואלרונד יבקרו את גלדריאל, וארוון תלווה צבא עלפים לנקרת הלם להילחם לצדו של אראגורן. במשך צילומי הסרט, התסריט שונה, בעיקר מפני שהתסריטאים מצאו רעיונות טובים יותר להראות את הקשר הרומנטי וכמו כן עקב ביקורות רבות מצד מעריצי הספרים. בעקבות כך נוצר הקטע החדש בו ארוון עוזבת מערבה, וקטע הדיאלוג נותר אך נערך מחדש לקטע טלפתי. בכל זאת, שינוי עיקרי אחד נשאר: המלחמה של העלפים בנקרת הלם. אף על פי כן, ג'קסון רואה בשינוי כרומנטי מאוד כאשר העלפים חוזרים להילחם למען העתיד של הארץ התיכונה. בסרט, האלדיר, עלף שבספר מוזכר מעט מאוד, מקבל תפקיד הרבה יותר מרכזי כאשר הוא זה שמוביל לבסוף צבא עלפים לנקרת הלם.

שינוי נוסף מהעלילה המקורית היא שזקן-עץ איננו מחליט בתחילה להכריז על מלחמה באופן מיידי. שינוי זה מוסיף למתח ומעצים את תפקידם של מרי ופיפין בעלילה. בסרט ההוביטים מראים לזקן-עץ את ההרס שהותירו אחריהם סארומן וצבא האורקים, דבר אשר מעורר בו כעס רב. שינוי נוסף במבנה העלילה הוא שההוביטים פוגשים את גנדלף הלבן בשלב מוקדם בעלילה, שינוי אשר נוצר ככל הנראה על מנת להסביר מדוע ההוביטים לא מופתעים כאשר הם פוגשים אותו לאחר ההרס של אייזנגארד.

החלטת יוצרי הסרט להשאיר את שילוב לסרט השלישי משמעה הייתה כי פארמיר היה חייב להוות מכשול ולעכב את פרודו וסם. בספר, פארמיר (בדומה לאראגורן) מסיק במהרה כי הטבעת מסוכנת והיא מהווה פיתוי לבאים בקרבה והוא איננו מהסס רבות בטרם הוא מאפשר לפרודו ולסם להמשיך במסעם. בסרט, פארמיר מחליט בתחילה כי הטבעת תועבר לגונדור ולאביו, כדי להוכיח את שוויו לאביו, שאיננו מעריכו כראוי. בסרט, פארמיר לוקח את פרודו, סם והטבעת עמו לקרב של אוסגיליאת - לשם הם אינם הולכים בספר. ג'קסון מרמז על כך לצופים כאשר סם אומר, "אנחנו אפילו לא היינו צריכים להיות כאן, אבל אנחנו כאן". לאחר שפארמיר נוכח לדעת עד כמה הטבעת משפיעה על פרודו במהלך ההתקפה של הנאזגול, פארמיר משנה את דעתו ונותן להם ללכת. שינויים אלו מפחיתים מהניגודיות החזקה שבין דמותם של פארמיר ובורומיר כפי שהם מוצגים בספרים.

בעוד שטולקין נתן בספריו מספר אפשרויות שונות לשני מגדלים, הוא יצר לבסוף איור לכריכת הספר וכתב בסוף הספר "אחוות הטבעת" קטע אשר זיהה אותם כמינאס מורגול ואורתאנק. בסרטו של ג'קסון, אשר אינו כולל את מינאס מורגול, מצוין כי שני המגדלים הם אורתאנק וברד דור, אשר מסמלים את התאחדות של כוחות הרוע כדי להשמיד את הגזע האנושי אשר נותן נופך נוסף לעלילת הסרט.