שושנה היא צמח המוזכר בתנ"ך פעמים רבות, ואחד מבין המפורסמים שבו[1]. בין מפרשי המקרא והחוקרים קיימת מחלוקת אודות זיהויו. מבין ההשערות השונות קיימות שתי דעות עיקריות המזהות צמח מסוים: ורד או שושן צחור. לפי דעה נוספת השושנה המקראית אינה אלא שם כללי לכמה צמחים. מקור השם שושנה קיים בצמח מצרי המזוהה כיום עם שושנת המים ומינים ממשפחת הנופריים (לוטוס), ויש הסוברים כי אף השושנה המקראית מתייחסת לאלו.
במקרא
שושן צחור בהטבעה על גב המטבעיהוד מדינתא. השושן הצחור הוא מצמחי הבר היפים של ארץ ישראל ומופיע רבות באזורה באמנות מתקופת המקרא וסביבתה
השושנה מופיעה בנביאים, בפסוק ”אֶהְיֶה כַטַּל לְיִשְׂרָאֵל יִפְרַח כַּשּׁוֹשַׁנָּה וְיַךְ שָׁרָשָׁיו כַּלְּבָנוֹן”[2], וכן בכתובים, ובעיקר בספר שיר השירים, שם מוזכרת כמה פעמים - בדימויים של הרעיה על הדוד[3], או של הדוד על הרעיה[4], או של הרעיה על עצמה[5].
במקרא מופיע גם "שושן" כמוטיב אדריכלי - בכותרת לפילסטר (ביכין ובועז)[6], או כשפה לכלי (בים של שלמה) - שבזה קיים אזכור מקביל של שושן[7] מול שושנה[8]. השושנים מוזכרים גם בהקשר מוזיקלי, וייתכן שהיו שם של זמר או של כלי נגינה שצורתו אולי הייתה דומה לפרח השושן[9], או שהיו
למעשה גומא הפפירוס (באשורית: שישנ), שעליו נכתבו אותם המזמורים. לדבריהם גם שאר אזכורי השושנה לקוחים מצמח זה, שכן הם באים לבטא יופי הניבט מגובהו ואשכול הגבעולים שבראשו, מה שמזכיר עמוד עם כותרת[10]. אחרים מערערים על כך[11].
זיהויה
על פי האזכורים במקרא נראה כי בין מאפייני הצמח ניתן לציין אותו כצמח: יפה ואהוב, העומד בניגוד לעשבים רעים וקוצניים; גדל במקומות או בתקופות רוויות מים; צמח בר שבוית למטרות נוי או בגלל ריחם. מאפיינים אפשריים: צמח אדום וקוצני[12]. קיימת גם אפשרות שהשם "שושן" או "שושנה" משמש למעשה בתנ"ך כינוי כללי לפרח יפה, ולאו דווקא מסוג מסוים[13], או לפרחים מקבוצה מסוימת[9]. בדומה לכך יש בספרות חז"ל”שושנה של ורד”[14], וכך גם בערבית השם שושן מתייחס לכמה מיני פרחים יפים[13]. אמנם ייתכן שבמקור הוא התייחס לפרח מסוים[13].
זיהוי השושנה אינו מוסכם על כל הדעות, וקיימות בזה שתי דעות עיקריות, ועוד כמה משנִיות:
ורד - זיהוי השושנה עם הוורד מקובל בספרות התורנית[15], עם יסוד בספרות חז"ל[16] כאשר מבארים ודורשים פסוק בו מוזכרת השושנה[17], וכך גם פורש בידי האירופאיים בעת העתיקה: תרגום השבעים, וולגטה ופדניוס דיוסקורידס[9], וכן לפי הצעה אחת אצל אסף הרופא[10]. בהתאם לכך מתבאר הפסוק ”כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים כֵּן רַעְיָתִי בֵּין הַבָּנוֹת”[18], שכן שיח הורד מכיל קוצים דוקרניים לאורך הגבעול[13][17]. במדרש, ובספרות העברית של ימי הביניים אף כונה צמח זה בשם "שושנה", וכך הופיע בעברית המודרנית במקורות מסוימים שבתקופת תחיית הלשון העברית[17]. אמנם בהמשך השנים הכינוי נשלל מצמח זה בקרב רוב אנשי המדע והלשון. אך יש שעדיין מתעקשים על השארת הכינוי לצמח זה, כולל במפנה המאה ה-21[19].
שושן צחור - במחקר, ובפרט עם התחדשות היישוב היהודי בארץ ישראל, מקובל כי השושנה אינה הוורד (בצירוף כך שאין עדות ברורה על ביות הוורד בתקופת המקרא[9]), וכי היא פרח נאה שאינו קוצני[13]. רבים מהם מזהים את הפרח עם הצמח שושן צחור שלו שישה עלים (לפי זיהוי זה החוחים שבפסוק בשיר השירים[18] הם קוצים כלשהם כמו חוח עקוד[13], ו"שושנה בין החוחים" - אפשר לפרשו: שושנה לעומת חוחים[20])[13], וכך גם סבורים כמה מראשונים (מהם יש מי שראה את השם שושנה כמתאים לששת העלים שיש לשושן הצחור), כמו הרמב"ם, שהציע זאת כאפשרות, וכן רבי אברהם אבן עזרא, שביאר שהמשלת שפתי הדוד שבשיר השירים לשושנים, הוא בהקשר לריח, ולא בהקשר לצבע[10][21], וכך רווח במחקר. בין התומכים בזיהוי זה נמנים עמנואל לעף[13][10] ומשפחת הראובני[10], ובעקבותיהם נקבע שם הצמח בעברית המודרנית "שושן צחור" כבר בין שתי מלחמות העולם[10][21]. אחת הסיבות לתמוך בזיהוי עם השושן הצחור, ואולי המרכזית שבהן, היא שכן השושנה מוזכרת בתנ"ך כמוטיב אדריכלי, ואכן השושן הצחור קיים באמנות מימיה המוקדמים, בתרבות מצרים העתיקה בתרבות המסופוטמית העתיקה ובתרבות המינואית[13]. פרח זה נחשב לאחד מפרחי הבר היפים של ארץ ישראל[13]. הוא נחשב לצמח בר נדיר בארץ ישראל, ובעבר כנראה שימש כצמח תרבותי[22]. זיהוי זה הוא הקדום ביותר עם מסורת רציפה וארוכה לעומת שאר הזיהויים. אמנם הימצאות דימוי השושן הצחור באדריכלות אין בה כדי לאשש את הזיהוי, ובפרט שהמוטיבים האדריכליים יכולים להתאים גם לצמחים אחרים דומים, כמו האירוס או כותרת עלי עץ התמר[22][21].
שושנת מים - יש המזהים את השושנה עם שושנת המים ומינים נוספים ממשפחת הנופריים, כמו הנופר, או עם מינים ממשפחות אחרות מסדרת הנופראים(Nymphaeales). זיהוי צמח זה עם השושנה המקראית קיים כבר מאמצע המאה ה-19, והוא מסתמך בעיקר על סמך בלשני - דמיון השם המקראי "שושנה" עם שם שושנת המים במצרית: סשׁן, ובקופטית: שׁוֹשֶׁן[23]. אמנם רוב החוקרים סוברים כי הקשר הוא רק אטימולוגי, ולמעשה מדובר בצמח אחר שמקור שמו הוא משם שושנת המים במצרית, אך למעשה הוא אינו אותו הצמח[13][10]. סמך נוסף לזיהוי יש מכתב ידעברי של ספר בן סירא שנמצא בגניזה הקהירית, שם מופיע הביטוי "כשושן על יבלי מים"[24].
אירוס - חוקרים ופרשנים מימי הביניים הציעו אפשרות של זיהוי השושנה עם האירוס, בהם נמנים אסף הרופא והרמב"ם[10]. זיהוי זה נתמך גם על ידי מיעוט מהחוקרים המודרניים, כמו עוזי פז ששולל את הזיהוי עם השושן הצחור[10]. בית הגידול של האירוס כולל גם את אזור עיראק (אשור הקדומה), וייתכן שהשימוש בצמח זה באדריכלות מקורות באמנות המסופוטמית העתיקה[25].
סיגל ריחני - הרד"ק הולך בזיהויו את השושנה בעקבות רבי אברהם אבן עזרא, אך מביא למעשה זיהוי אחר: "ויאולי בלע"ז", שמורה על הסיגל הריחני (Viola odorata), וככל הנראה הוא פענוח מוטעה של תיאור רבי אברהם בן עזרא[10].
גומא פפירוס - יש שזיהו את השושנה עם גמא הפפירוס, בהסתמך על הדמיון לשם הצמח באשורית: שישנ, או שישנו - "מין קנה". על פי שיטתם, אזכורי השושנה בתנ"ך באים לבטא יופי הניבט מגובהו ואשכול הגבעולים שבראשו, מה שמזכיר עמוד עם כותרת[10]. אחרים מערערים על כך, וטוענים על אי התאמה בין השפה לבית הגידול והשימוש[11].
שני הזיהויים העיקריים, הוורד והשושן הצחור, מופיעים במפרשי המשנה וההלכה כזיהוי ל"שושנת המלך" המשנאית[27].
שושנת העמקים המוזכרת במקרא, בפסוק ”אֲנִי חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן שׁוֹשַׁנַּת הָעֲמָקִים”[5], אינה אותו הצמח המכונה כיום שושנת העמקים, אך זהותה המדויקת אינה ברורה. יש הסבורים שהיא שושנה מקראית רגילה[28], ויש הסבורים שהיא מין נפרד[29]: חבצלת החוף (כך לדעת עמנואל לעף) או נרקיס, שכן השושנה המקראית - המזוהה עם השושן הצחור - אינה גדלה בעמקים[30][22].
בספרות חז"ל קיימים מספר אזכורים של שושנה. במדרש רבה מוזכר ”שושנה של ורד”[14], וכן ”שושנה אחת של ורד”[16], שמהם ניתן להניח כי אין הכוונה במילה שושנה אלא לכינוי כללי פרח יפה[13]. דבר שגם עולה מתוך מתן שמות פרטיים למיני שושנים (ראו להלן)[9]. כיוון נוסף בזיהוי השושנים החז"ליים מזהה אותם עם האירוס[9].
בתלמוד ירושלמי מופיעה גם "שושנת קרמל"[40], וכן במדרש מוזכרת "שושנה אדומה"[41], שככל הנראה באה להבדיל בינה לבין השושן הלבן[42], ועוד מינים פרטיים של שושנים פרטיים[9].
בספר הזוהר מופיעה השושנה כמי שיש לה חמישה עלים פנימיים וחמישה עלים חיצוניים[43], מה שמקרב את הזיהוי עם הוורד.
הופעותיה הרבות של השושנה במקרא, יחד עם מיקום האזכורים והקשרם, וכן עם היחס שנתנו לה חז"ל, הקנה לה מוטיב עם משמעות עמוקה ובעלת הוד, וכך היא מופיעה רבות בפיוטי התפילה ובשירת ימי הביניים היהודית ושאחריה. בין הפיוטים שבה הוזכרה נמנים שושנת יעקב הנאמר בפורים אחר קריאת המגילה, מי בן שיח הנאמר בעת החופה היהודית, ועוד.
לקריאה נוספת
מערכת אנציקלופדיה מקראית, אנציקלופדיה מקראית, חלק ז', ערך שושן, שושן, שושנה, טור 607-609
_-_8.jpg)
