הצמח גדל בדרום אירופה ותפוצתו מגיעה עד לצפון ישראל. בעונת הסתיו הבצל מצמיח שושנת עלים; בחודשים פברואר-מרץ מתחיל להתפתח גבעול הפריחה, ובסוף אפריל - תחילת מאי מופיעים הפרחים. הפריחה נמשכת כשבועיים, ולאחריה השחלות המופרות מתפתחות להלקטים, שבתוכם זרעים פחוסים וקלים. במהלך הקיץ, הגבעולים הנושאים את הפירות, וכן שושנות העלים, מתייבשים בהדרגה ומתים. הגבעולים וההלקטים היבשים נותרים על כנם חודשים רבים, וטלטול שלהם על ידי הרוח או בעלי-חיים, מפזר את הזרעים מסביב. בבוא הסתיו הבא תופיע שושנת עלים חדשה, וחוזר חלילה.
לשושן הצחור פרח עם 6 עלי-כותרת, שצורתו כפעמון גדול בצבע לבן. הפרח בעל ריח מתוק חזק - מבנה טיפוסי להאבקה על ידי רפרפים. עם זאת, החוקר אמוץ דפני גילה שהפרח לא מואבק בישראל על ידי רפרפים, אלא על ידי זבובי רחף. דפני משער שהפרח הואבק בעבר על ידי רפרף שנכחד מהאזור וזו הסיבה למבנה הפרח האופייני.
אבקת פרחי השושן הצחור קטלנית לחתולים.[1] אין עדויות חותכות לגבי רעילות לכלבים.[2]
השושן הצחור בתרבות ובאמנות
ביהדות
זיהויו של השושן באומנות היהודית מתחיל בזיהויים מן הספרות התנ"כית, למשל, יש המנסים לזהות את השושנה המוזכרת בספר הושע[3] ובשיר השירים (”כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים, כֵּן רַעְיָתִי בֵּין הַבָּנוֹת”)[4] לא כוורד כפי שנהוג לחשוב אלא כשושן צחור[5]. פירוש אבן עזרא המאוחר למילה שושנה בשיר השירים, מתאר אותה כפרחלבן, שיש לו ריח טוב, ויש לו שישה עלים ושישה אבקנים. זיהוי זה אינו וודאי, מכיוון שאינו מתאים לתיאור "שושנת העמקים", בשל העובדה שמקום גידולו של השושן הוא בהרים.
בנוסף לזיהוי ספרותי זה, יש המנסים לזהות את השושן הצחור עם עיטורי הכותרות בראשי העמודים מארמונו של שלמה המלך בראשי העמודים, יכין ובעז, שניצבו בבית המקדש: ”וַיָּקֶם אֶת הָעַמֻּדִים לְאֻלָם הַהֵיכָל, וַיָּקֶם אֶת-הָעַמּוּד הַיְמָנִי וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יָכִין, וַיָּקֶם אֶת הָעַמּוּד הַשְּׂמָאלִי וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ בֹּעַז. וְעַל רֹאשׁ הָעַמּוּדִים מַעֲשֵׂה שׁוֹשָׁן, וַתִּתֹּם מְלֶאכֶת הָעַמּוּדִים”.[6]
באמנות של תקופת הבית השני השושן מקבל מקום של כבוד, החל מהופעותיו על מטבעות יהד מהמאה הרביעית לפסה"נ, דרך עיטורים על נרות חרס, חזיתות של מערות קבורה וגלוסקמות, מן המאה הראשונה לספירת הנוצרים .[7]
דימוי שושן צחור הוטבע על ידי יהודים במטבע יהוד מדינתא בארץ ישראל בתקופת שיבת ציון במאה הרביעית לפסה"נ. בתחילה הדגם החליף את הינשוף המופיע על מטבעות אתונאים, ובהמשך תפס הדגם מקום של כבוד, ומילא את כל צד המטבע. דגם זה הועתק אל מטבע השקל אשר הונפק על ידי מדינת ישראל במאה ה-20. הדגם שוכלל ונוספו לו גם אבקנים, ומהלך זה מזהה אותו בצורה סופית עם השושן הצחור - שאבקניו ועמוד העלי שלו גבוהים ובולטים.
בנצרות
שושן צחור מסמל עבור הנוצרים את בתוליה של מרים, אם ישו, והוא האטריבוט שלה בציורים רבים שנעשו בידי אמנים אירופאיים מתקופות שונות בהיסטוריה. הפרח בולט במיוחד בציורי הבשורה, בהם מופיע המלאךגבריאל לפני מרים, לבשר לה כי תלד את בנו של האלהים, לעיתים קרובות כשהוא אוחז בידו את הפרח (ראו תמונה).
עם השנים התגלו עוד מספר אתרים בארץ שבהם גדל שושן צחור, אך הצמח עודנו נחשב בסכנת הכחדה. כיום השושן הצחור גדל בישראל, לפי הידוע, בכרמל (בנחל כלח למשל) ובשלושה אתרים בגליל העליון: נחל כזיב, הר שזור ורכס פקיעין. בתי גידול אלה חשובים מאוד לשימור, הן בשל התיירים הנוצרים, והן משום היותם גבול התפוצה הדרומי של המין.
בית הגידול האופייני של השושן הצחור בישראל הוא מצוקי גיר קשה תחת צל חלקי של חורש. פרטים של שושן הגדלים בצל מלא במעבה החורש, אינם מצמיחים פרחים. כדי לעודד את פריחתו והתרבותו של המין באזורים שבהם החורש מתעבה, מבצעת רשות הטבע והגנים מדי פעם דילול ופתיחה של החורש, באזורים מסוימים בהם גדל השושן.