לדעת רוב המפרשים, הברכה רומזת מצד אחד לטוב הנחלה, המשופעת במעיינות, באדמה פורייה ובאקלים נח, ומצד אחר לשיעבוד של השבט כנראה לכנענים, בימי ההתנחלות והשופטים.
ברכת משה
בברכת משה ששבטים בפרשת וזאת הברכה נאמר
שבט יששכר קיבל את ברכת משה ביחד עם שבט זבולון:
”וְלִזְבוּלֻן אָמַר שְׂמַח זְבוּלֻן בְּצֵאתֶךָ וְיִשָּׂשכָר בְּאֹהָלֶיךָ. עַמִּים הַר יִקְרָאוּ שָׁם יִזְבְּחוּ זִבְחֵי צֶדֶק כִּי שֶׁפַע יַמִּים יִינָקוּ וּשְׂפוּנֵי טְמוּנֵי חוֹל.” (ספר דברים, פרק ל"ג, פסוקים י"ח–י"ט).
אבן החושן של שבט יששכר היא ספיר[1]. הדגל שלו היה ציור של שמש וירח על רקע כחול כהה[2], על פי הכתוב "וּמִבְּנֵי יִשָּׂשכָר יוֹדְעֵי בִינָה לָעִתִּים"[3], ויש אומרים ציור של חמור[4].
יש הטוענים כי בפועל, עד שלבים מתקדמים בתקופת המלוכה, רובו של שבט יששכר לא התגורר בנחלתו, שהייתה קשה לכיבוש בשל נוכחות הכנענים בעלי מרכבות ברזל, וכן קשה להגנה, שכן עמק יזרעאל השטוח היווה נתיב מעבר לגלי פולשים חוזרים ונשנים בימי השופטים והמלוכה. בספר שופטים ניתן למצוא עדות לכך שאנשי השבט התגוררו בהר אפרים המוגן יותר.[7]
השבט בארץ ישראל
ארבע המשפחות הגדולות של השבט היו תולע, פואה, ישוב ושמרון. המשפחות נמנו שלוש פעמים בתנ"ך[8]. מהשבט יצא השופט תולע בן פואה ששפט את ישראל 23 שנה.
שבט יששכר ושבט שמעון הם השבטים היחידים שלא נאמרה כנגדם ביקורת על אי השלמת כיבוש נחלתם בארץ כנען בתחילת ספר שופטים[9].
השבט השתתף במלחמת סיסרא ונזכר לשבח בשירת דבורה. אולם במלחמות הבאות הוא אינו נזכר, אף לא במלחמת גדעון במדינים שהתרחשה בעיקר בנחלתו. חיים גלעד מצביע על קו מגמתי במקרא, להציג את יששכר כשבט שאינו נלחם, מה שמשקף כנראה את נחיתותו לעומת הערים הכנעניות בנחלתו, כנרמז בברכת יעקב.[10]
כשברח דוד מפני שאול המלך, חברו אליו אלפי לוחמים מכל שבטי ישראל. משבט יששכר חברו רק מאתיים איש והם לא היו לוחמים אלא "יודעי בינה" ”וּמִבְּנֵי יִשָּׂשכָר יוֹדְעֵי בִינָה לַעִתִּים לָדַעַת מַה יַּעֲשֶׂה יִשְׂרָאֵל, רָאשֵׁיהֶם מָאתַיִם וְכָל אֲחֵיהֶם עַל-פִּיהֶם.” (דברי הימים א', י"ב, ל"ג). הגמרא לומדת מפסוק זה שתלמידי החכמים, מורי ההלכה לישראל, היו משבט יששכר (בנוסף לאנשי שבט לוי).[11] על פי הביטוי "יודעי בינה לעיתים", כתב הרמב"ם כי בני יששכר עסקו באופן מיוחד באסטרונומיה ובקידוש החודש.[12]
מהשבט יצא בעשאמלך ישראל (מלכים א', ט"ו, כ"ז).
בימי חזקיהו היו בני יששכר בין הבאים מאפרים לעשות פסח בירושלים (דברי הימים ב', ל' י"ח)
בגלות עשרת השבטים גלה שבט יששכר, ומאז לא נודעו עקבותיו.
השבט במדרש
אנשי השבט היו ידועים בחוכמתם הרבה, והתפרסמו במיוחד בזכות ידיעת "סוד העיבור". רבא משבח את חכמתם של בני השבט ואת יכלתם "לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא": ”לא משכחת צורבא מרבנן דמורי אלא דאתי משבט לוי או משבט יששכר ... יששכר דכתב (דברי הימים א יב, לג) (ובני) [ומבני] יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל”[13].
וכן מזכיר מחבר הספר "ספר היוחסין" במאמר השישי, שאחד מהספרים שאבדו מעם ישראל, הוא "ספר התכונה של בני יששכר, ספר הרפואות של שלמה המלך וכו' ".
על פי ברכת משה והמדרש כי השבטים התחלקו בין לימוד תורה (יששכר) ופרנסה (זבולון), נוסד הסכם יששכר וזבולון, שהוא הסכם בין אדם בעל יכולת כלכלית לתלמיד חכם עני.
פירוש נוסף להסכם בין השבטים שם דגש על ההיבט הכלכלי-חברתי של שיתוף הפעולה בין השבטים כך שזבולון ש"שוכן לחוף ימים" אחראי על הסחר הימי ויששכר סוחב על גבו את הפן הלוגיסטי והיבשתי של העסק המשפחתי.[14]
לקריאה נוספת
הערך: יששכר, לכסיקון מקראי, (עורכים: מנחם סוליאלי, משה ברכוז), א-ב, תל אביב: הוצאת דביר, תשכ"ה-1965, עמ' 383-382.
