יבלעם

יִבְלְעָם הייתה עיר שהתקיימה באזור צפון השומרון בתקופת המקרא, בתקופת בית שני ובתקופת התלמוד, אשר מזוהה כיום עם חורבה בשם "ח'רבת בלעמה" מדרום לג'נין.

ברשימת תחותימס השלישי, אשר פעל בשנים 1490 - 1426 לפנה"ס, הוזכרה העיר כסמוכה לתענך. בעיר הוקם בתקופה הכנענית מפעל מים, שכלל מנהרה חצובה דרכה היו הולכים לשאוב מים ממעין (עין סִנְגַ'אר) שנבע ממזרח לתל[1].

בחפירות ארכאולוגיות בסביבות העיר, נמצאו ממצאים מהתקופה הישראלית. על פי המסופר בתנ"ך, בתקופת ההתנחלות, עם כיבוש הארץ על ידי שבטי ישראל חולקו נחלות לשבטים באמצעות גורל שהוטל. יבלעם נכללה בנחלת שבט יששכר, אף כי העיר עצמה נועדה לחצי שבט המנשה. העיר הכנענית נועדה להעזב מתושביה, לפי תפיסתם של שבטי ישראל. אך על פי המסופר בספר יהושע לא עלה בידם של בני שבט מנשה להוציא את הכנענים מיבלעם ומערים נוספות, אף כי גבו מהם מס על ישיבתם בה:[2]

” וַיְהִי הַגּוֹרָל לְמַטֵּה מְנַשֶּׁה ... וַיְהִי גְבוּל מְנַשֶּׁה מֵאָשֵׁר הַמִּכְמְתָת אֲשֶׁר עַל פְּנֵי שְׁכֶם וְהָלַךְ הַגְּבוּל אֶל הַיָּמִין אֶל יֹשְׁבֵי עֵין תַּפּוּחַ: ... וַיְהִי לִמְנַשֶּׁה בְּיִשָּׂשכָר וּבְאָשֵׁר בֵּית שְׁאָן וּבְנוֹתֶיהָ וְיִבְלְעָם וּבְנוֹתֶיהָ וְאֶת יֹשְׁבֵי דֹאר וּבְנוֹתֶיהָ וְיֹשְׁבֵי עֵין דֹּר וּבְנֹתֶיהָ וְיֹשְׁבֵי תַעְנַךְ וּבְנֹתֶיהָ וְיֹשְׁבֵי מְגִדּוֹ וּבְנוֹתֶיהָ שְׁלֹשֶׁת הַנָּפֶת: וְלֹא יָכְלוּ בְּנֵי מְנַשֶּׁה לְהוֹרִישׁ אֶת הֶעָרִים הָאֵלֶּה וַיּוֹאֶל הַכְּנַעֲנִי לָשֶׁבֶת בָּאָרֶץ הַזֹּאת: וַיְהִי כִּי חָזְקוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּתְּנוּ אֶת הַכְּנַעֲנִי לָמַס וְהוֹרֵשׁ לֹא הוֹרִישׁוֹ:”

מצב עניינים זה המשיך גם בתקופת השופטים ביבלעם ובערים השכנות לה:[3]

”וְלֹא הוֹרִישׁ מְנַשֶּׁה אֶת בֵּית שְׁאָן וְאֶת בְּנוֹתֶיהָ וְאֶת תַּעְנַךְ וְאֶת בְּנֹתֶיהָ וְאֶת ישב [יֹשְׁבֵי] דוֹר וְאֶת בְּנוֹתֶיהָ וְאֶת יוֹשְׁבֵי יִבְלְעָם וְאֶת בְּנֹתֶיהָ וְאֶת יוֹשְׁבֵי מְגִדּוֹ וְאֶת בְּנוֹתֶיהָ וַיּוֹאֶל הַכְּנַעֲנִי לָשֶׁבֶת בָּאָרֶץ הַזֹּאת: וַיְהִי כִּי חָזַק יִשְׂרָאֵל וַיָּשֶׂם אֶת הַכְּנַעֲנִי לָמַס וְהוֹרֵישׁ לֹא הוֹרִישׁוֹ: וְאֶפְרַיִם לֹא הוֹרִישׁ אֶת הַכְּנַעֲנִי הַיּוֹשֵׁב בְּגָזֶר וַיֵּשֶׁב הַכְּנַעֲנִי בְּקִרְבּוֹ בְּגָזֶר:”

בראשית תקופת המלוכה הייתה יבלעם לאחת מערי הלויים[4], והיא נזכרת בצורה המקוצרת "בלעם": ”וּמִמַּחֲצִית מַטֵּה מְנַשֶּׁה אֶת עָנֵר וְאֶת מִגְרָשֶׁיהָ וְאֶת בִּלְעָם וְאֶת מִגְרָשֶׁיהָ”[5].

בסמוך ליבלעם הרג יהוא את אחזיה מלך יהודה ואת יהורם מלך ישראל, כחלק מההפיכה שביצע בברכתו של הנביא אלישע על פי המסופר בספר מלכים:[6]
” וֶאֱלִישָׁע הַנָּבִיא קָרָא לְאַחַד מִבְּנֵי הַנְּבִיאִים וַיֹּאמֶר לוֹ חֲגֹר מָתְנֶיךָ וְקַח פַּךְ הַשֶּׁמֶן הַזֶּה בְּיָדֶךָ וְלֵךְ רָמֹת גִּלְעָד. ב וּבָאתָ שָׁמָּה וּרְאֵה שָׁם יֵהוּא בֶן יְהוֹשָׁפָט בֶּן נִמְשִׁי ... וְלָקַחְתָּ פַךְ הַשֶּׁמֶן וְיָצַקְתָּ עַל רֹאשׁוֹ וְאָמַרְתָּ כֹּה אָמַר ה' מְשַׁחְתִּיךָ לְמֶלֶךְ אֶל יִשְׂרָאֵל וּפָתַחְתָּ הַדֶּלֶת וְנַסְתָּה וְלֹא תְחַכֶּה: ... וְיֵהוּא מִלֵּא יָדוֹ בַקֶּשֶׁת וַיַּךְ אֶת יְהוֹרָם בֵּין זְרֹעָיו וַיֵּצֵא הַחֵצִי מִלִּבּוֹ וַיִּכְרַע בְּרִכְבּוֹ: ... וַאֲחַזְיָה מֶלֶךְ יְהוּדָה רָאָה וַיָּנָס דֶּרֶךְ בֵּית הַגָּן וַיִּרְדֹּף אַחֲרָיו יֵהוּא וַיֹּאמֶר גַּם אֹתוֹ הַכֻּהוּ אֶל הַמֶּרְכָּבָה בְּמַעֲלֵה גוּר אֲשֶׁר אֶת יִבְלְעָם וַיָּנָס מְגִדּוֹ וַיָּמָת שָׁם:”

בספר מלכים ב, מסופר כי שלום בן יבש קשר על זכריהו בן ירבעם ותפס את כס המלוכה בממלכת ישראל: "וַיַּכֵּהוּ קָבָלְ־עָם וַיְמִיתֵהוּ".[7] הביטוי "קָבָלְ־עָם" הוא יחידאי במקרא.[8] בתרגום השבעים, לעומת זאת, כתוב "יבלעם", כלומר שם של מקום, וחוקרים רבים סבורים כי גרסה זו עדיפה.[9]

היישוב נזכר גם בספר יהודית, שם מצוין כי הולפרנס הקים את מחנותיו בין דותן ובין "בלעמה"[10].

בתקופת התלמוד העיר הוזכרה בפסיפס כתובת רחוב, בצורה בלעם עלייתה, כאחת העיירות היהודיות ב"תחום סבסטיה" לעניין פטור ממצוות התלויות בארץ. העיירה נזכרת בכתובת לצד עיירות סמוכות אליה, ובהן דותן (תל דות'אן), מזחרו (ח'רבת מחרון), איקבין (הכפר עקאבה), שפירין (ח'רבת ספירין), עננין (הכפר עאנין), כפר כסדיה (ח'רבת כשדה), כפר יהודית (ח'רבת יהודא), פנטקמוותה (הכפר פנדקומיה), שילתה (הכפר סילת א-ט'אהר) וציר (הכפר ציר)[11].

בתקופה הצלבנית בארץ ישראל בנו הצלבנים מבצר באתר יבלעם בשם: Castellum Beleismum קסטלום בליסימום.

לקריאה נוספת

  • הערך: יבלעם, לכסיקון מקראי, (עורכים: מנחם סוליאלי, משה ברכוז), א-ב, תל אביב: הוצאת דביר, תשכ"ה-1965, עמ' 330.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ אנציקלופדיה מקראית - אוצר הידיעות של המקרא ותקופתו, הוצאת מוסד ביאליק, הערך על לִדְבִר, כרך ג', עמ' 453-452
  2. ^ ספר יהושע, פרק י"ז, פסוקים א'י"ג.
  3. ^ ספר שופטים, פרק א', פסוקים כ"זכ"ט.
  4. ^ יוחנן אהרוני, אטלס כרטא לתקופת המקרא, ירושלים: הוצאת כרטא, 1974, עמ' 70.
  5. ^ ספר דברי הימים א', פרק ו', פסוק נ"ה.
  6. ^ ספר מלכים ב', פרק ט', פסוקים א'כ"ז.
  7. ^ ספר מלכים ב', פרק ט"ו, פסוק י'.
  8. ^ בוסתנאי עודד, תולדות עם ישראל בימי בית ראשון, האוניברסיטה הפתוחה, כרך ב, יחידה 6, עמ' 383.
  9. ^ בוסתנאי עודד, תולדות עם ישראל בימי בית ראשון, האוניברסיטה הפתוחה, כרך ב, יחידה 6, עמ' 384.
  10. ^ ספר יהודית, פרק ז', ג'.
  11. ^ כתובת רחוב, שתי השורות האחרונות בכתובת; וכן י' אליצור, שמות מקומות קדומים בארץ ישראל השתמרותם וגלגוליהם, הוצאת יד יצחק בן-צבי והאקדמיה ללשון העברית, עמ' 27 ו-251.