PROFILPELAJAR.COM

רַק עַל עַצְמִי
	רַק עַל עַצְמִי לְסַפֵּר יָדַעְתִּי.; צַר עוֹלָמִי כְּעוֹלַם נְמָלָה,; גַּם מַשָּׂאִי עָמַסְתִּי כָּמוֹהָ; רַב וְכָבֵד מִכְּתֵפִי הַדַּלָּה.; ; גַּם אֶת דַּרְכִּי – כְּדַרְכָּהּ אֶל צַמֶּרֶת –; דֶּרֶך מַכְאוֹב וְדֶרֶךְ עָמָל,; יַד עֲנָקִים זְדוֹנָה וּבוֹטַחַת,; יַד מִתְבַּדַּחַת שָׂמָה לְאַל.; ; כָּל אָרְחוֹתַי הִלִּיז וְהִדְמִיע; פַּחַד טָמִיר מִיַּד עֲנָקִים.; לָמָּה קְרָאתֶם לִי, חוֹפֵי הַפֶּלֶא?; לָמָּה כְּזַבְתֶּם, אוֹרוֹת רְחוֹקִים?

"רק על עצמי"
	כתב היד המקורי של השיר, בארכיון מפלגת העבודה
	שיר
יצא לאור	1930
סוגה	זמר עברי
שפה	עברית
כתיבה	רחל המשוררת (1930)

"רק על עצמי" הוא שיר מאת רחל המשוררת. נכתב בד' באדר תר"ץ, 4 במרץ 1930, כשנה לפני פטירתה משחפת. הוא אחד משיריה האחרונים. הובא לראשונה באסופת שיריה "נבו" שיצאה לאור בהוצאת דבר בתל אביב, בשנת 1932, שנה לאחר פטירתה.

השיר נכלל במסגרת תוכנית הלימודים, לבגרות חובה בספרות בבתי הספר התיכוניים בחינוך הממלכתי בישראל.

תוכן השיר ומבנהו

השיר נכתב ללא כותרת, המילים "רק על עצמי" פותחות אותו, ונלקחו לכותרתו בקובצי שירה שנדפסו לאחר פטירתה של המשוררת.

יש המפרשים את השיר כארספואטיקה, ודיון עצמי אוטוביוגרפי על דרך חייה ויצירתה. רחל, שביקשה לקחת חלק ביצירת חברת מופת בדגניה ובכנרת, ולהגשים את החלום להקים בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל, נאלצת בעקבות מחלתה להיות מגורשת מדגניה. כך, נופי הארץ אותם העריצה והחלומות אותם ביקשה להגשים נגוזו.

בשיר משווה את עצמה רחל לנמלה בשלושה אופנים: עולמה הצר כנמלה, משאה הנפשי הכבד המשווה לגרגרי המזון אשר הנמלה סוחבת ואת המסע הקשה שלה להשגת מטרות כשם שהנמלה צריכה להעלות מזונה לראש העץ. בשיר ישנה גם קובלנה על הכוחות המקשים על הנמלה.

השיר המחורז כולל שלושה בתים.
בבית הראשון בשתי השורות הראשונות כתוב: "רק על עצמי לספר ידעתי" ו"צר עולמי כעולם נמלה", מקבילה רחל המשוררת את חייה ועולמה כאל חייה ועולמה של נמלה. השוואה המורה על צניעות ועל דימוי עצמי נמוך לכאורה, בשל זעירותו ופשטותו של החרק. בשתי השורות האחרונות כתוב: "גם משאי עמסתי כמוהָ" ו"רב וכבד מכתפי הדלה". בשורות אלו, מספרת הדוברת על משאה הנפשי והפיזי הכבד אשר נפשה וגופה אינם יכולים לעמוד בו.^[1]

בבית השני כוללות ארבע השורות את המילים: "צמרת", "דרך מכאוב ודרך עמל", ו"יד ענקים זדונה ובוטחת". בשורות אלו, מספרת המשוררת על דרכה אל פסגת חלומותיה, "צמרת". אך ישויות איתנות, שלא בשליטתה, מונעות ממנה את הצלחתה לממש את רצונותיה.

בבית השלישי מתארת הדוברת את אכזבתה, מהציפייה שזיכו אותה "חופי הפלא" ו"האורות הרחוקים". הדוברת מוסיפה ומתארת את פחדה מדבר שלא בשליטתה שהוא מחלת השחפת ואפילו הפחד מהמוות שיגרם ממחלתה. השיר נגמר בשתי שאלות רטוריות שמביעות את יאושה מהרדיפה אחר מילוי מאווייה ואף מתשוקת החיים.

המילים: "רַק עַל עַצְמִי לְסַפֵּר יָדַעְתִּי", הפכו, כתוצאה מפרסום השיר, לביטוי בשפה העברית, בהקשרים של ענווה מול גאווה, והתכנסות פנימית לעומת פיאור הזולת והסביבה.^[2]

לחני השיר וביצועיו

השיר הולחן על ידי יוסי מוסטקי; על ידי נסים נסימוב ובוצע בשנת 1948;^[3] על ידי יצחק לוי;^[4] על ידי אלברט פיאמנטה.^[5] לחנו של פיאמנטה בוצע לראשונה על ידי חוה אלברשטיין ודני גרנות במופע "שירי רחל" ב-1968, בתקליטם בכותר זה ב-1969, ובביצוע משנת 2004.^[6] בגרסתם של אלברשטיין וגרנות הוחלפה בטעות בבית הראשון המלה "עמסתי" ב"מאסתי"^[7].