רלף פיליפס לאו (באנגלית: Ralph Phillips Lowe; 27 בנובמבר 1805 – 22 בדצמבר 1883) היה פוליטיקאי ושופט אמריקאי מאיווה, איש המפלגה הרפובליקנית, שכיהן כמושל איווה הרביעי בשנים 1858–1860 ולאחר מכן ועד 1867 כשופט בבית המשפט העליון של איווה.
ראשית חייו
רלף לאו נולד במחוז וורן שבאוהיו[1] כבנם החמישי של ג'ייקוב דריק לאו ומריה (לבית פרלי) לאו. בעת שגדל הוא עבד בחווה המשפחתית, שהייתה גם תחנת עצירה לכרכרות ופונדק לנוסעים. כשהיה בן חמש מתה אמו. אביו נישא שוב פעמיים נוספות, והמשפחה עברה למחוז מיאמי שבאוהיו, לאחר מכן לסינסינטי, ולבסוף לדייטון, שם מת האב ב-1839. מתוך חמשת בני המשפחה, שלושה, כולל רלף לאו עצמו, היו לעורכי דין.
לאו למד באוניברסיטת מיאמי (אנ') שבאוקספורד, אוהיו, שם סיים את לימודיו כשהיה בן 24, ב-1829. אביו הציע לו לקבל חווה בפאתי שיקגו, אך ללאו היו תוכניות אחרות. יחד עם שני ידידים הוא יצא ברכיבה דרומה לאלבמה, בתקווה למצוא משרת הוראה תוך כדי לימוד משפטים. כשהיה בדרכו, השליך עליו פושע שתוי סלע, וכמעט גרם לפגיעה בראשו. לאו הכה אותו במקל עד שהאיש התחנן על חייו. אביו טען שתקרית הייתה סימן שהוא לא היה צריך לצאת דרומה, אך לאו השיב לו שהוא תהה בשאלה אם האל היה בוחר ברשע לפעול בשמו. בעקבות התנסות זו, הוא אימץ לעצמו את המוטו "אל יאוש" (בלטינית: nil desperandum).
לאחר שעבר את בחינות לשכת עורכי הדין של אלבמה, היה לאו לעורך דין מצליח. ב-1834 הוא שב לאוהיו ופתח שותפות בדייטון עם אחיו פיטר. הוא גם הכיר את פיבי קרלטון, שלמדה בקולג' בדייטון, וב-1837 השניים נישאו.
ב-1840 עברו לאו, רעייתו ובנם התינוק, קרלטון, מערבה לאיווה, במסע של שישה שבועות בפרריה. ברשותם היו שני סוסים, מיטת קפיצים בתוך עגלה מכוסה וארגז לחפציהם. בתחילה הם התיישבו בעיר מסקטין, ניכשו חלקת אדמה, ובנו בקתה קטנה. תוך שנה החל לאו לעסוק בעריכת דין תוך כדי עיסוק בחוואות. לו ולרעייתו נולדו עוד שבעה בנים ושתי בנות. לימים דיבר לאו על התקופה של עשר השנים במסקטין כמאושרת ביותר בחייו.
קריירה פוליטית ושיפוטית
בערך ב-1850 הוא עבר לעיר קיאקק והיה לשופט של המחוז השיפוטי הראשון. ב-1857 זכה לאו במועמדות המפלגה הרפובליקנית למשרת מושל איווה ונבחר כמושל המדינה הרביעי, תפקיד בו הוא כיהן בשנים 1858–1860. טרם בחירתו של לאו, בוצע שינוי בחוקת איווה, כך שתקופת כהונתו של המושל קוצרה לשנתיים. כמו כן הוגדר אז בחוקת המדינה לראשונה תפקיד סגן מושל, וכסגנו של לאו נבחר אוראן פאביל. שנתו הראשונה של לאו כמושל הייתה גם השנה הראשונה בה התכנס בית המחוקקים של איווה בבניין הקפיטול הישן הבנוי לבנים בדה מוין, לאחר שעיר זו הייתה לבירת המדינה במקום איווה סיטי בסתיו הקודם.
לאחר תום כהונתו כמושל, נבחר לאו כאחד משלושת שופטי בית המשפט העליון של איווה, תפקיד בו הוא כיהן בשנים 1860–1867, שמתוכן שנתיים הוא כיהן כנשיא בית המשפט. כשופט, אמרו עליו עמיתיו שהוא ראה בכל אדם ישר מיסודו ואומר אמת כל עוד לא הוכח אחרת. מתוך יושרו ותחושת הצדק שלו, הוא הולך לעיתים שולל בעקבות טיעונים סבירים לכאורה. הוא מעולם לא הקדיש זמן רב מדי לשמוע את המקרה, החליט במהירות על השאלה שבנדון, ורק לעיתים רחוקות ירד לעומקם של פרטים. הוא חש שהשכל הישר היה בסיס ראוי יותר לשיפוט מאשר התייחסות לתקדימים ולספרים. היה לו חוש חד למה נכון והיה נכון להתעלם מכל השיקולים הטכניים.
שנותיו האחרונות
ב-1868 עזב לאו את כס השיפוט ועבר לעסוק בעריכת דין בוושינגטון הבירה, בה הוא ייצג את האינטרסים של איווה. הוא הקדיש את זמנו לניהול תביעה של איווה נגד הממשלה פדרלית על חוב בסכום של 800,000 דולר, שהצטבר במהלך תקופת כהונתו כמושל. הממשלה הפדרלית הבטיחה לפצות את המדינות על אי גביית מיסים על רכישות קרקע בחמש השנים הראשונות לאחר מכירתן. המדינות שמרו על הבטחותיהן, אך הממשל הפדרלית הפרה את הבטחתה. לאו התגורר בוושינגטון במשך כמעט 15 שנים, ופעל להשפיע על הקונגרס לשלם את חובה של הממשלה, אך הדבר לא עלה בידו.
רלף לאו נפטר בוושינגטון ב-22 בדצמבר 1883. הוא נטמן בבית הקברות גלנווד שבעיר.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
