ספרו העיקרי, "תורת חובות הלבבות" (מוכר גם בשם "חובת הלבבות"), הוא ניסוח של תורת מוסר יהודית. הספר נכתב בשנת ד'תת"מ (1080) בערבית בשם "כתאב אלהדאיה אלי פראיץֿ אלקלוב", ותורגם לעברית בידי יהודה אבן תיבון בשנת ד'תתקכ"א (1161). לספר הייתה השפעה על יהודים ועל לא-יהודים. הספר תורגם מחדש מעברית לערבית וליידיש ואפילו לכמה שפות אירופיות. תרגום נוסף של הספר לעברית נעשה בשנת תשל"ג (1973) בידי הרב יוסף קאפח. הספר נחשב לאחד מספרי ההשקפה העיקריים ביהדות.
כתב גם שירים שתוכנם תוכחות ובקשות, וכן מיוחס לו ספר נוסף בערבית בשם תורות הנפש. החיבור תורגם לעברית בשנת תרנ"ו (1896) בידי יצחק דוד ברוידע בפריז, ותורגם שוב על ידי הרב יצחק דיין בשם ענייני הנפש, היו שערערו על יחוסם לרבנו בחיי. עוד חיבר רבנו בחיי פיוט בשם ברכי נפשי.
בספרו ענייני הנפש נזכרים ספרים נוספים שכתב: ספר הדבור, ספר השיטה, כתאב אל נסאת ואנתט'אם אל כ'לק - הסדר וההערכה ביצירה.
הגיית שמו
ד"ר אברהם צפרוני, בהקדמתו לספר חובות הלבבות[1] (עמודים ה'-ו'), כותב:
למרות זאת, ואולי דוקא מפני הפרסום הרב הזה של הספר, שנעשה לנכסי צאן ברזל של האומה, לא שמו לב למחברו ולא התעניינו בו, ועל כן אין אנו יודעים כמעט כלום על ר' בחיי. [...] ולא עוד אלא שאין אנו יודעים אפילו, איך לבטא את שמו. אצל הספרדים מקובל לבטא: בַּחְיֵי, אצל האשכנזים: בְּחַיֵּי או בְּחַיי. דוד קופמן חושב שיש לבטא את השם: בַּחְײַ על משקל יַחְיָא או יַחְיַי וכן חושב גם מונק. ישנה אפשרות גם כן, שבטאו את השם: בַּחַיי על משקל זַכַּי או זַכַּאי. אולם נראה, שבמקרה זה, כמו בהרבה מקרים אחרים, דוקא אצל האשכנזים נשמר הבטוי הנכון. הראיה לזה היא, שאצל הספרדים הפורטוגזים נמצאת הצורה: בחיאל ז"א בְּחַיְאֵל, ויש אפוא לחשב, שהשם בחיי הוא קצור מן בְּחַיֵּיאֵל או בְּחַיְאֵל.
גם בקרב יהודי תטואן, ששמרו בקפידה על מסורת המגורשים, ההיגוי הוא בְּחַיֵּי.
לקריאה נוספת
יעקב רייפמן, תולדות רבנו בחיי, בתוך: אלמה, תרצ"ו, עמ' 69–101
