ספרות המוסר היא ענף של הספרות התורנית הכולל ספרים שנכתבו החל מימי הביניים שעיקרם חיזוק האמונה, חיי הרוח ותיקון המידות. לדברי משה הלברטל, מטרתו של ספר המוסר היא להציב דמות של טיפוס אנושי אידיאלי, שעל האדם לשאוף להידמות לו.[1] ניתן לחלק את ספרות המוסר לשתי חטיבות כרונולוגיות: ספרות המוסר של ימי הביניים, שעיקרה ספרות פילוסופיה ומשלים, וספרות המוסר שנכתבה החל מן המאה ה-16 בקרב חוג מקובלי צפת ומגמתה תיקון עצמי-דתי. יורשי ספרות זו החל מהמאה ה-18 הגיעו בעיקר (אך לא רק) מזרם המתנגדים (לחסידות).
במאה ה-18 יצרו חכמים מקרב המתנגדים לחסידות ("ליטאים") ספרות מוסר עשירה בכמותה ובביטוייה החריפים "שיצאה בביקורת קשה על העשירים ובעלי השררה, על מעשי עוול של מנהיגי הקהילה ועל מצבם הקשה של המוני העם, ואף תבעה את תיקון המצב"[2]
במסגרת המאבק בהתפשטות תנועת החסידות התחברו בליטא בתקופה זו מספר ספרי מוסר שהדגישו את מעלת לימוד התורה ותיארו את השקפת העולם המתנגדית. מהם התפרסמו במיוחד "נפש החיים" לרבי חיים מוולוז'ין, תלמיד הגאון מווילנא, ו"מעלות התורה", מאת רבי אברהם, אחי הגר"א.
רבי ישראל מאיר הכהן חיבר בשלהי המאה ספרי מוסר רבים שהקו המנחה שלהם הוא חיזוק לקיומן של מצוות שלדעתו בני דורו התרשלו בהם. מתוכם התפרסמו במיוחד חיבוריו על שמירת הלשון.
עם התפתחותה של תנועת המוסר החל במאה ה-19 חלה פריחה בספרות המוסר. מכתביו של מייסד התנועה רבי ישראל מסלנט הוציא לאור תלמידו רבי יצחק בלאזר את הספר "אור ישראל", המציג לראשונה את עקרונות התנועה, שבמרכזם הצורך להכרה בכוחות הנפש של האדם כבסיס לשיטת העבודה הרוחנית הנדרשת ממנו. גם ספרו של הרב בלאזר "כוכבי אור" השפיע על התפתחות התנועה. כתבי תלמידו, רבי שמחה זיסל זיו יצאו לאור בכמה ספרים, הבולט שבהם הוא "חכמה ומוסר". ספרים מרכזיים נוספים על פי אסכולת קלם הם ספרי הרב ירוחם ליבוביץ ממיר, "דעת חכמה ומוסר" ו"דעת תורה", וספרי הרב אליהו אליעזר דסלר, "מכתב מאליהו", המשלבים גם הגות חסידית וקבלית. אסכולת סלובודקה יוצגה על ידי הספר "אור הצפון", אסופה מכתבי רבי נתן צבי פינקל, ה"סבא מסלבודקה", שיצאה לאור על ידי תלמידיו, חתנו הרב יצחק אייזיק שר והרב אברהם גרודזינסקי, ובאסכולת נובהרדוק יצא לאור הספר "מדרגת האדם", אוסף משיחותיו של "הסבא מנובהרדוק", הרב יוסף יוזל הורוביץ.
בדור השלישי של תנועת המוסר התפרסמו מלבד "מכתב מאליהו" גם ספריו של הרב שלמה וולבה "עלי שור", "אור יחזקאל" מאת הרב יחזקאל לוינשטיין, "לב אליהו", מאת הרב אליהו לופיאן וספרים רבים נוספים.
בעולם הישיבות, ובפרט בישיבות הנמנות עם הזרם הליטאי והספרדי, מקובל סדר לימוד מיוחד המוקדש ללמידת ספרות המוסר. הספר הנלמד ביותר הוא "מסילת ישרים". ספרים פופולריים נוספים הם "חובות הלבבות", "שערי תשובה" ו"אורחות צדיקים". מתוך ההגות החדשה נלמדים בין היתר הספרים מכתב מאליהו ועלי שור. הלמידה מתבצעת על פי הנחיותיו של מייסד התנועה רבי ישראל מסלנט באופן אישי, בשונה משאר סדרי הישיבות בהם נהוג לימוד בחברותא, וניתן דגש על למידה בקול רם ובהתפעלות רגשית.
