בין הדפוסים וכתבי היד של הצוואה ישנם שינויים רבים ומהותיים הנובעים ככל הנראה מכך שהצוואה הועברה בעיקר על פה. הנוסח הנפוץ הוא נוסח דפוס ונציה1589. הסעיפים הראשונים של הצוואה מצוטטים בספרו של רבי אליעזר מגרמייזא תלמיד המחבר.[2]
הן בספרות התורנית והן בספרות המחקרית יש שפקפקו על ייחוס הצוואה או חלקים ממנה לרבי יהודה החסיד. בין המפקפקים: החתם סופר,[3] וחוקר מדעי היהדות ישראל אברהמס.[4]
תוכן
חלון בית בירושלים שנסתם, והושאר בו נקב על פי צוואת רבי יהודה החסיד
הצוואה מכילה רשימת אזהרות וציוויים בנושאים שונים, בין האזהרות: אין לשאת אישה ששמה כשם אם החתן או ששם אביה כשם החתן, אין לגזוז ציפורניים בראש חודש, ואין לסתום לגמרי פתח או חלון בבית.
בצוואה ישנן גם מספר הוראות הסותרות לכאורה את דברי חז"ל, כמו הוראה לשחוט תרנגולת שקרקרה כזכר, דבר שנחשב בתלמוד בבלי לדרכי האמורי ואיסור לשאת אחיינית – דבר אותו חז"ל משבחים.
לפי נוסח חלק מכתבי היד, הצוואה נאמרה רק לצאצאי המחבר ולא כהוראה לכלל. על מספר הוראות נכתב בכל הנוסחים שהן מיועדות לזרע המחבר.
בהלכה
חלק מאזהרות הצוואה נכללו בשולחן ערוך, ביניהן: איסור לקבור שני שונאים זה לצד זה,[5] אזהרה שלא לשחוט אווז בחודשים טבת ושבט,[6] ושלא לשמש סנדק פעמיים באותה משפחה.[7]
חלק מפוסקי ההלכה כתבו שיש להקפיד על קיום הצוואה ואף תלו אסונות שקרו באי הקפדה על הוראות הצוואה,[8] מאידך יש שכתבו שאין לצוואה תוקף הלכתי.[9]
