קרן השביעית או קרן השמיטה הוא כינוי לקרן סיוע שהוקמה במטרה לתמוך בחקלאיםיהודים שבחרו לקיים את מצוות שנת השמיטה, בה נאסרת הפעילות החקלאית בארץ ישראל, בלא להסתמך על היתר המכירה, היתר הלכתי שנוי במחלוקת המאפשר את המשך הפעילות החקלאית גם בשנת השמיטה.
מטרות
מטרות עיקריות
המטרה העיקרית שלשמה נוסדה קרן השמיטה היא לסייע לחקלאים אשר הכנסתם קטנה בשנת השמיטה, כיון שחדלו מלעבוד את האדמה ולמכור את התוצרת.
מטרות נוספות המנחות כיום את הנהלת הקרן הן ריבוי החקלאים שומרי השמיטה והאדמות המושבתות, החדרת תודעת השמיטה בקרב כלל הציבור בארץ ובעולם, שיתוף כל הציבור במצוות השמיטה, וליווי ותמיכה רוחנית וכלכלית לחקלאים.
קרן השמיטה והיתר מכירה
בעת הקמת הקרן, התעורר דיון רבני הנוגע למטרת הקרן ואופן השימוש בה, כיון שאחת המטרות של קרן השמיטה היא לחסוך ואף למנוע את השימוש בהיתר מכירה- היתר שעורר הדים רבים באותם הימים ונחלקו בו גדולי הפוסקים. היתר המכירה נולד בעקבות הקושי הכלכלי הגדול של החקלאים והחלוצים שהגיעו ארצה, וקרן השמיטה הייתה פתרון אחר לבעיה הזו.
טענת המתנגדים להיתר המכירה היא שאם כל הציבור לא היה משתמש בהיתר המכירה הייתה נמצאת הדרך לממן את כלל החקלאים השובתים. זו הייתה הטענה בשמיטת תרמ"ט בעת שהמושבות הסתמכו בעיקר על תרומות של הברון, אך נאמרה גם בשנים מאוחרות יותר כשהיקף החקלאות בארץ ישראל היה הרבה יותר גדול. הרב יעקב דוד וילבסקי טען שאי שמירת השמיטה גרם לקללה על הארץ שהוציאה פחות יבול מאשר הוציאו הערבים לפני ייסוד המושבות, וזו הסיבה לדוחק הכלכלי[1]. הרב יואל טייטלבוים טען שלא שמירת השמיטה פוגעת בכלכלה של מדינת ישראל אלא הדבקות של מנהיגי המדינה בסוציאליזם אשר מונעת ממשקיעים זרים להשקיע בה[2]. לעומת זאת, רבנים ציוניים רבים טענו שקרן שמיטה יכול להיות רק פתרון ליחידים ולא לכלל החקלאים במדינה ועל כן אין מנוס מהסתמכות על היתר המכירה[3]. בדורנו, הרב יעקב אריאל, כתב שעיקר העול של קרן השמיטה צריך ליפול על כלל הציבור ולא רק על החקלאים[4].
הרב קוק דן בכתביו בשימושים שיש לעשות בכסף של קרן השמיטה. הוא כותב שיש לייסד שתי קופות נפרדות, אחת עבור חקלאים שכלל אינם מעבדים את שדותיהם בשמיטה והשנייה עבור חקלאים הנעזרים בהיתר המכירה אך כדי לעמוד בדרישות ההיתר זקוקים לתמיכה, למשל כדי לממן שכירים גויים לביצוע המלאכות האסורות מהתורה, ולפועלים שפרנסתם נפגעת בגלל המגבלות של היתר המכירה. את התמיכה בפועלים הוא מציע לעשות בדרך של עבודות יזומות נדרשות. הרב קוק הביע תקווה שקרן שמיטה תוכל לאסוף מספיק כסף באופן שיהודים לא יצטרכו כלל לעשות עבודות האסורות בשמיטה וגם פועלים נכרים יעשו רק מינימום של עבודות הכרחיות והוא האמין שפתרון כזה הוא ריאלי[5].
לקראת שמיטת תשפ"ב, יצאה הקרן בקמפיין גיוס, במהלכו הוציאה קליפ בו מככב הזמר מוטי שטיימניץ[6]. בקליפ, המציג את פעילות הקרן דרך עיניו של חקלאי הנאלץ לעבוד בשמיטה תחת היתר מכירה בעקבות נושים כלכליים, מוצג היתר המכירה בצורה שלילית, והרבנים שחתמו עליו כ"רבנים לא מוכרים". הקליפ עורר סערה ברשתות[7], והזמר וחברת ההפקה התנצלו עליו. [8]
היסטוריה
הקמת הקרנות
עם הקמת המושבות הראשונות בארץ ישראל עלתה לקראת שנת תרמ"ט שאלת שמירת השמיטה, מה שגרר את "פולמוס השמיטה" בין תומכי היתר המכירה והמתנגדים לו. תומכי היתר המכירה טענו שהחקלאים לא יוכלו להתקיים אם האדמה תושמט בשמיטה. המתנגדים, לעומת זאת, טענו שהמושבות מקבלות נדבות מחוץ לארץ ועל כן יוכלו להתקיים גם ללא עבודת האדמה בשמיטה. כך למשל כתב הרב נפתלי צבי יהודה ברלין: "ומעט היושבים בקאלאניות ... וגם היום רבו המתנדבים ומשתדלים ביישוב הארץ ... ואם יהי נשמע במרחקים כי שבתו בשביעית יתרבו המתנדבים ... ולהפך אם יהי נשמע כי לא שבתו מעבודת השדה חלילה אזו ירפו ידי המתנדבים"[9].
התרומות שנאספו בתחילה לא הספיקו לכלכלת כל המשפחות של שומרי השמיטה והם נאלצו לקחת הלוואה מקופת הוועד הכללי בירושלים. באדר תרמ"ט יצאו שליחים ממזכרת בתיה לחוץ לארץ במסע איסוף כספים עבור ועד השמיטה. איסוף הכספים נתקל בקושי רב בגלל שאנשים רבים לא הבינו למה האיכרים נמנעים מלהסתמך על היתר המכירה ובגלל שלא רצו לפעול נגד עמדת הברון אדמונד ג'יימס דה רוטשילד[12]. הרב יעקב דוד וילבסקי כתב שהוא התכוון לאסוף כספים עבור שמירת השמיטה וכבר העריך שיוכל לאסוף 500 רובל כסף, אולם בעקבות פרסום היתר המכירה הצליח לאסוף רק 100 רובל כסף[1]. הכסף שנאסף על ידי ועד השמיטה במהלך כל השנה היה מועט והגיע לכ-61,000 פרנק עד טבת תר"ן ושימש בעיקר לחלוקה לחקלאים, אך גם להחזקת מלמד במזכרת בתיה שפקידי הברון סירבו לממן בגלל התעקשות האיכרים לשמור שמיטה, לטיפול בחולים, להוצאות ולקניית חיטה לזריעה בשנה שלאחר השמיטה[13].
בשתי השמיטות שלאחר מכן, בשנים ה'תרנ"ו (1896) וה'תרס"ג (1903) הונהג היתר המכירה בתמיכה של רבני ירושלים וככל הנראה לא היו חקלאים שנזקקו לסיוע בשמירת השמיטה.
לקראת השמיטה בשנת תר"ע (1909/1910) התארגנו רבנים ממתנגדי היתר המכירה, ובראשם הרב יעקב דוד וילבסקי והרב חיים ברלין להקים קרן לעזרת שומרי שמיטה. הקרן תמכה בכ-50 משפחות של חקלאים ששבתו מכל עבודה בשדה ובכרם. אלו כללו את כל מתיישבי יסוד המעלה, 25 משפחות, 9 משפחות ממשמר הירדן, 3 משפחות ממטולה, 3 משפחות ממוצא, 3 משפחות מעין זיתים[14], משפחה אחת ממאיר שפיה[15] ומשפחה אחת מבאר יעקב[16]. עד סוף שנת השמיטה, הצליחה הקרן לאסוף רק כ-9,000 פרנק שנאספו בגליציה[17], הונגריה וגרמניה. בחודש אב תר"ע שלחו הרבנים כרוז בהול לתרומות כדי שיהיה ניתן לקנות זרעים לזריעה של השנה השמינית וכדי לכלכל את השובתים בשנה השמינית[18]. גם הרב קוק ביקש לייסד קרן שמיטה לסיוע לחקלאים על פי שיטתו, אך עוד במר חשוון תר"ע הוא פנה לרב חיים ברלין בבקשת סיוע עבור שתי משפחות מבאר טוביה שנדרש עבורן 2200 פרנק[19]. ניסיון לשיתוף פעולה בינו ובין המתנגדים להיתר המכירה לא צלח[20] מכיוון שהרב קוק לא הסכים לנוסח בקשת התרומות של מתנגדי היתר המכירה אשר כתבו שאסור להסתמך על היתר המכירה[21].
הרב קוק ייסד "קופת שומרי שביעית" לקראת שנת תרפ"ד[22].
בשנת 1937 יסד הוועד הפועל של אגודת ישראל העולמית "קרן שמיטה" לעזרה לחקלאים שומרי שמיטה. על פי כרוז בחתימת הרב חיים עוזר גרודזנסקי שמוען ליהודי גרמניה ההכנסות יועדו "להקמת מפעלים כלכליים ועבודות סיוע פרודוקטיביות על בסיס קיבוצי בשנת השמיטה" וכן לייסוד ישיבה ("ישיבת השמיטה") שבה ילמדו 50 תלמידים[23]. קרן השמיטה גם הוציאה חוברת על השמיטה לצורך גיוס תרומות ובה צוינו הסכומים הנדרשים: מחנה ישראל - 500 לירות, כפר סבא וגדרה - 900 לירות כל אחד, ולפועלים 12,000 לירות[24]. בארצות הברית ועד העזרה של קרן השביעית נוהל על ידי אגודת הרבנים והגזבר היה הרב אליעזר סילבר. הוטל עליהם לאסוף 10% מהתמיכה העולמית הכוללת[25][26].
השליטה בקרן הייתה מוקד מאבק פנימי בתוך אגודת ישראל בין הרב יצחק ברויאר שביקש שהקרן תנוהל ממשרדי פועלי אגודת ישראל בתל אביב ובין הרב בלוי שביקש שהשליטה תישאר בידי חוגי היישוב הישן בירושלים[27]. בינואר 1938 הובא הנושא לדיון בפני הוועד הפועל העולמי של אגודת ישראל בווינה אשר דחתה את דרישתו של יצחק ברויאר ואפילו את הדרישה שהנושא יועבר להכרעתו של הרב יוסף צבי דושינסקי. אולם בעקבות איום התפטרות של ברויאר ויעקב רוזנהיים הועבר הנושא להכרעתו של הרב דושינסקי שהכריע שהקרן תעמוד תחת נשיאותו בירושלים. לימים היה הקרן ל"ועד העזרה שע"י העדה החרדית לשומרי שביעית" שבראשה עמד הלל שלזינגר[28]. בהמשך הוסב שמה ל"קרן השביעית". בשנת 1951 הקימה פועלי אגודת ישראל קרן משלה ומאז פעלו "קרן השביעית" של אגודת ישראל ו"קרן השמיטה" של פועלי אגודת ישראל במקביל.
קרן השביעית
לאחר פטירתו של הלל שלזינגר הועמד בראש קרן השביעית הרב משה הלברשטאם. עיקר פעילותה של הקרן באותן שנים היה סיוע לחקלאים בקוממיות וכפר גדעון[29]. אך לקראת השמיטה בשנת תשל"ג (1973) התגייס הרב בנימין מנדלזון להפצת חזון קרן השביעית והקרן התרחבה מאוד בפעילותה[30].
קרן השמיטה
במרץ 1951 התקיימה אספה של אגודת הרבנים בארצות הברית בה הוקם ביוזמת פועלי אגודת ישראל "קרן השמיטה" לסיוע לכל הקיבוצים החרדיים השומרים שמיטה, שפעלה במקביל ל"קרן השביעית". בין השותפים בארצות הברית היו הרבנים אהרן קוטלר, יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק ואליעזר סילבר[31]. בערב גיוס כספים בארצות הברית הוסבר שמטרת הקרן לממן ציוד חקלאי שתאפשר פרנסה בשמיטה באופן מותר, כולל מחלבות, לולים, טרקטורים, מכונות וחמרי בניין[32]. במקביל, לקראת שנת השמיטה תשי"ב אסף קרן השביעית כסף עבור חקלאים חרדים ומוצרי מזון לחרדים שלא רצו לאכול מתוצרת היתר המכירה[33].
נשיא קרן השביעית הוא הרב ישראל יצחק מנדלזון (בנו של הרב בנימין מנדלזון המכונה "אב"ד קוממיות ירושלים").יו"ר הקרן הרב בן ציון קוגלר חברי ההנהלה הם: הרב אברהם רובינשטיין, הרב יוסי דייטש, והגאון הרב משה מנדלזון. הקרן מפרסמת בשנת השמיטה קול קורא עליו חתומים עשרות רבנים הקוראים לציבור לתרום לקרן במטרה לסייע לחקלאים בשנת השמיטה. הקרן פונה בפרסום רחב לתורמים פוטנציאליים בארץ ובעולם ואף מקיימת ערבי התרמה בריכוזים החרדיים בארצות הברית ובאירופה.
מקורות תמיכה נוספים בחקלאים
בשנת ה'תשע"ד, הקים משרד החקלאות - בראשות השר אורי אריאל - תוכנית חיסכון לחקלאים. המטרה הייתה לעודד חקלאים להפריש חלק מהכנסתם במשך שש השנים לתוכנית החיסכון, שגם המדינה תפריש לתוכה כספים, כך שהחקלאים יוכלו להתפרנס מהקרן בשנה השביעית.[36] קרן השביעית התנגדה לתוכנית זו ממספר טעמים:[37]
הקרן תסייע רק למי ששילם מכיסו במשך שש שנים שקודם השמיטה. אולם לפי נתוני הקרן, כשליש מהחקלאים שומרי השמיטה מחליטים על כך רק בשנה האחרונה. התמיכה באותם חקלאים תיפגע.
כיוון שהחוק אינו מאפשר להפלות בין יהודים לנכרים, הרי שגם חקלאים לא יהודים יוכלו להנות מהקרן, וכן גם חקלאים המעבדים את שדותיהם בהתאם להיתר המכירה.
^הרב עמיהוד יצחק מאיר לוין, מכתב הגאון רבי אליעזר גורדון מטעלז, בתוך נחשוני השמיטה, עמודים 124-125
^ראו למשל בהמליץכ"ח כסלו, תרמ"ט, עמוד 1: "הקולוניסטים אשר בשגגת המקרה באו לעבוד את אדמת ארץ הצבי ... האנשים ההם ישאפו עתה רוח כבא שנת השמיטה כי אם גם בחפץ לב קבלו עליהם את האיסור לזרוע ולחרוש אבל קצירם מוכן לפניהם בקופת האמרכלים. האנשים האלו יראו לחם עצלות כי טוב והיה כעבור שנת השמיטה אז יוסיפו עליהם משלהם אלה יהיו לממונים, אלה לשד"רים ואלה לאמרכלים ורובם לבטלנים הרוצים להיות אוכלים ואינם עושים"