קנגורו גודפלו מחולק כיום לשני תת-מינים, ובעבר היה מחולק לשלושה:
D.g. buergersi - תת-המין הנפוץ אשר מוכר בכינוי המקומי טימבויוק ובעל פרווה כהה יותר. מצוי במרכז גינאה.
D.g. goodfellowi - בעל פרווה בהירה וחיוורת במעט; מאכלס את הקצה הדרום-מזרחי של גינאה.
D.g. pulcherrimus - מצוי בצפון גינאה וקיבל מעמד של מין נפרד; מכונה קנגורו אילני עטוי-זהב.
אנטומיה ומראה
קנגורו אילני גודפלו שונה למדי במראהו מהקנגורו היבשתי. שלא כמו קרוביו השוכנים בערבות אוסטרליה, רגליו כמעט באורך זהה לזרועותיו, והן אינן ארוכות וגדולות במידה לא פרופורציונלית; מאידך, הזרועות שלו עבות יותר, טפריו גדולים, ארוכים ומעוגלים, הוא בעל עצמות עבות ומסיביות וזנב עבה וארוך במיוחד. כל התכונות הללו הופכות אותו למותאם היטב לסביבת המחיה הגבוהה שלו במרומי העצים. לקנגורו האילני אוזניים עגלגלות וקצרות, נחיריים גדולים וחוטם רחב. העיניים שלו בגודל בינוני, וצבען עשוי להיות ירקרק או כחלחל. במונחים של גינאה החדשה, קנגורו אילני גודפלו נחשב לכיסאי גדול למדי, אך הוא נחשב לבינוני בסוגו: אורך ראשו וגופו: 75-55 סנטימטרים ואורך זנבו: 80-65 סנטימטרים; הנקבות גדולות במעט מהזכרים: משקל הנקבה 8.2 קילוגרם, ומשקל הזכר 7.9 קילוגרם.
הפרווה של קנגורו אילני גודפלו עבה, צפופה ובעלת מרקם צמרירי רך. צבעה ססגוני במיוחד: בצלעות ובגב היא נעה בין גוני ארגמן לערמוני או אדמדם, בעוד שבגרון, בבטן, ברגליים ובחזה היא בצבע זהוב או צהבהב בהיר וחיוור. על הכתפיים והחלק העליון של הידיים, יש לקנגורו זה מעין גלימה כהה בצבע שוקולד עד שחור מבריק, בניגוד מובהק לחלק התחתון של הידיים שצבעו צהבהב חיוור.
לאורך השדרה - מעוקץ הזנב עד לעורף, ישנו פס רחב כהה בצבע ארגמן אשר מוקף משני צדדיו בפסים דקים ובהירים בצבע צהבהב המוסיפים צבעוניות לפרווה. ראשו של הקנגורו בצבע כתמתם ופניו חומות אפרוריות, ולו סינר לבן-צהבהב סביב הסנטר וצדדי הצוואר. האוזניים בולטות היטב בצבען הארגמני והכהה, ולעיתים יש כתם ארגמני גם על המצח.
זנבו של קנגורו גודפלו בצבע צהבהב או זהוב, והוא מפוספס לאורכו בטבעות, פסים וכתמים אדומים או ארגמניים; קצה הזנב בצבע כהה. לכל קנגורו גודפלו יש דפוס טבעות שונה על הזנב המאפשר להבדיל בין הפרטים.
תפוצה
קנגורו אילני גודפלו אנדמי לאי גינאה החדשה. הוא מוגבל לרכס אואן סטנלי ורכס ביסמרק בחלק המזרחי של האי הנמצא בשליטת פפואה. בית גידולו מורכב מיערות גשם טרופיים בשפלה, ועד יערות במרומי ההרים בגבהים של 2,860 מטר מעל פני הים. הוא שוכן לרוב בתוך יער סגור וצפוף, ונמנע מיערות דלילים או משטחים פתוחים. כתוצאה מציד ואובדן בית גידול, הוא כמעט ונעלם לגמרי מיערות בשפלת גינאה. כמות המשקעים הממוצעת בבית גידולו גבוהה במיוחד ועומדת על כ-3,000 מילימטר לשנה.
קנגורו אילני גודפלו הוא יונקפעיל דמדומים החי רוב הזמן בגפו, אך באזורים עם הפרעה אנושית גבוהה הוא הופך להיות פעיל בעיקר בשעות החשיכה. הנקבה פעילה בטריטוריה קבועה שמשתרעת על מספר דונמים, בעוד שלזכרים שטחים גדולים יותר הכוללים בתוכם מספר שטחי נקבות.
כפי שמצופה משוכן עצים, קנגורו גודפלו ניזון בעיקר מעלים, במיוחד מעליו של עץ המשי הנדיר (Flindersia pimenteliana ממשפחת הפיגמיים), אך גם ממגוון רחב של פירות, שרכים וצמחים מטפסים; בקצוות היער, הוא יורד לעיתים לקרקע ללקט דגניים, דשא או פרחים. לקיבה הגדולה שלו יש מיצי עיכול חזקים אשר מותאמים לעכל מזון צמחי גס ועשיר בסיבים בדומה לקיבתם של מעלי גירה ואוכלי עשב אחרים. בשבי, הוא עשוי לאכול גם חולייתנים קטנים.
קנגורו אילני גודפלו (תת-המין טימבויוק) בגן החיות של סן דייגו. ניתן להבחין בטפריו הענקיים המשמשים אותו לטיפוס.
על העצים, הקנגורו האילני מטפס במהירות באמצעות חיבוק הגזע וקפיצות תכופות, או מנתר מענף לענף באמצעות קפיצות; במקרים כאלה, הזנב העבה והארוך מאזן את שיווי המשקל. על האדמה לעומת זאת, התנועה שלו איטית ומגושמת למדי: הוא נע לסירוגין באמצעות קפיצות קטנות וריצה על ארבעת הרגליים, ואינו מסוגל לקפוץ ברציפות יותר מפעמיים. לקנגורו גודפלו בדומה לקרוביו, יש יכולת יוצאת דופן של קפיצה ממרומי העצים (בגובה 30 מטר) עד לאדמה מבלי להינזק; זאת הודות לעצמותיו החזקות והמסיביות.
בניגוד למערכת הרבייה הפוליגמית אצל מרבית קנגוריי העצים, ישנן ראיות לכך שקנגורו גודפלו הוא מין מונגומי המתרבה עם נקבה יחידה. לנקבה של קנגורו אילני גודפלו, יש כיס מפותח שנפתח כלפי חוץ ובו ארבע פטמות. לאחר תקופת היריון של 44 ימים (ארוכה יחסית עבור כיסאים), נולד לרוב גור אחד ולעיתים תאומים. בשל תנאי מזג האוויר הבלתי צפויים באקלים הטרופי של גינאה, נקבה עשויה להמליט פעמיים בשנה. מספר שעות לפני ההמלטה, הנקבה מלקקת ביסודיות את פי הטבעת ואז מתיישבת עם זנבה בין רגליה. הוולד השקוף שגודלו כתולעת, יוצא תוך כדי קריעת קרום העובר ומטפס לתוך הכיס ללא עזרה מאימו שם הוא גדל למשך 8–10 החודשים הבאים. לאחר עזיבת הכיס לצמיתות, הגור ממשיך לינוק מאימו תקופה נוספת שקצרה יותר משל קנגוריי עצים אחרים ונמשכת בין חודשיים לשלושה חודשים.
תוחלת החיים המרבית של קנגורו אילני גודפלו בטבע 14 שנים; בשבי הוא עשוי להאריך ימים עד לגיל 23.
מצב שימור
קנגורו אילני גודפלו מסווג על ידי הרשימה האדומה של IUCN במצב השימור סכנת הכחדה (EN), בשל ירידה דרסטית של אוכלוסייתו, המוערכת בכ-50% לפחות במהלך העשורים האחרונים של המאה ה-20. האיומים העיקריים עליו נשקפים בעיקר מציד עבור בשרו ופרוותו הססגונית, ומאובדן בית הגידול שנגרם באמצעות המרת יערות טבעיים למטעי קפה, ובירוא יערות עבור שדות חיטה ואורז. על פי דיווחי IUCN, הוא כבר נעלם מחלקים משמעותיים מהטווח המקורי שלו, ומגמת האוכלוסייה ממשיכה להיות בירידה.
קנגורו גודפלו מצוי במספר אזורים מוגנים. ארגון IUCN, ממליץ לרשויות השימור הפפואניות לחוקק חוקי ציד מחמירים ולפתח תוכניות להעלאת המודעות הציבורית ליונק נדיר זה. בנוסף נדרשים מחקרים נוספים אודות הביולוגיה וטווח התפוצה שלו. מבין המינים בסוגו, קנגורו אילני גודפלו הוא המין השכיח ביותר בגני החיות ברחבי העולם.
.jpg)
