וולבי זנב-שוט (שם מדעי: Macropus parryi; ידוע גם כוולבי פארי או כוולבי נאה-פנים), הוא מין של יונק כיס בינוני בסוג קנגורו האנדמי לחוף הצפון-מזרחי של אוסטרליה. הוא תואר מדעית לראשונה בשנת 1835 על ידי הזואולוג האנגלי אדוארד טרנר בנט, והוא משויך לתת-הסוג Notamacropus. מקור שמו המדעי הוא כדלהלן: "Macropus" = "ארוך רגל" ומתייחס לרגליים הארוכות של המינים בסוג. "parryi" - הוא על שמו של מגלהו סר אדוארד פארי. וולבי זנב-שוט הוא חיית כיס נוחה מאוד לאילוף עם מזג רגוע; למעשה, הפרט הראשון של המין שתואר גודל כחיית מחמד בביתו של אדוארד פארי בשנת 1834 והתנהג כמו כלב מבוית. מבחינה גנטית וחיצונית וולבי זנב-שוט דומה בעיקר לוולבי שיחים מערבי וכן למין הנכחד - וולבי גריי.
אנטומיה
מבנה ומידות גוף
וולבי זנב-שוט בעל מבנה גוף ארוך ורזה יחסית, ועל כן יש לו דמיון מסוים למיני הקנגורו "האמיתיים". הוא נחשב למין בינוני בגודלו: גובה של זכר בוגר בעת עמידה זקופה הוא 70–93 ס"מ, בעוד שהנקבות יהיו קטנות במעט וגובהם יהיה 65–75 ס"מ. ההבדלים הגופניים הנוספים בין הזכרים לנקבות מתבטאים במסת הגוף; משקל הזכר הבוגר הוא 14–26 ק"ג בממוצע לעומת משקל נקבה בוגרת שעומד על 7–15 ק"ג בממוצע.
לוולבי זנב-שוט ראש משולש ואלכסוני בדומה לאייל, והוא בינוני בגודלו ביחס לגוף. האוזניים שלו גדולות ועגלגלות ומחודדות מעט בקצוות, ומלבד קווצות שיער בבסיס האוזן די קרחת בצד הפנימי. כתפיו של הוולבי ישרות ואילו פלג גופו האחורי קמור ועגלגל. השוקיים תחובות ובולטות היטב במותניים, והן נמתחות כמעט לגמרי רק בעת הניתור. האף הבינוני של הוולבי משולש ואלכסוני ומזכיר בצורתו לב, ועיניו גדולות ושחורות עם ריסים בולטים.
פניו של וולבי זנב-שוט.
הגפיים האחוריות של הוואלבי זנב-השוט חזקות, מוצקות ועבות, והן בעלות קרסול רחב שעליו הוולבי נשען בעת העמידה והאכילה. לכל אחת מהגפיים האחוריות יש 3 אצבעות המאפיינות את הקנגוריים: זרת עבה מצד אחד ומצד שני שתי אצבעות מאוחדות; במרכז יש אצבע אחת ארוכה ועבה שנושאת את מרבית הכובד של הוולבי. לכל אצבע יש טופר גדול ושחרחר ולאצבע המאוחדת יש שני טפרים קטנים הסמוכים מאוד אחד לשני. הגפיים הקדמיות והדקות של מין זה ארוכות מאוד ביחס לוולארו למשל, ולהם כפות ידיים קטנות בעלות 5 טפרים קצרים וחדים.
זנב
כפי שמשתמע משמו, אחד המאפיינים הבולטים של וולבי זנב-השוט, הוא הזנב שלו; הזנב ארוך במיוחד ביחס לגופו ולרוב אף ארוך יותר מהאורך הכללי של גופו. אורך זנבם של הזכרים למשל יהיה כ-95 ס"מ, ואורך זנב הנקבות יהיה כ-80 ס"מ. זנבו של מין זה עבה וגמיש למדי והוא נוטה להיות עבה בתחילתו והופך לצר וחד יותר בקצהו. קצה הזנב של הוולבי בצבע שחרחר או חום כהה עם ציצת שיער קצרה בניגוד לצבע האפור של שאר הזנב. מקור השם "זנב-שוט" ניתן על ידי הציידים שהיו צדים אותו בעבר על מנת להשתמש בזנבו בתור שוט.
מראה חיצוני
לוולבי זנב-שוט פרווה עבה וקצרה המורכבת משערות צפופות וזיפיות דמויות צמר. צבע הפרווה של המין די זהה למיני קנגורו רבים ודומה במיוחד לקנגורו אפור מזרחי: אפור כסוף או בהיר ברוב חלקי הגוף, עם גוון חום דהוי או אפור כהה בעיקר בפלג האחורי ובשוקיים. באזור הכתף השערות של הוולבי כהות במעט מן הרגיל ועל כן נראה כאילו יש לו שם פס דהוי קצר. המותניים, המפשעה, החזה, הזרועות והרגליים בצבע לבן קרמי בוהק ואילו הקרסול וכפות הידיים והרגליים בצבע שחור מפוחם. בצידי השוקיים יש לו לעיתים כתם לבנבן דהוי. הפרווה של הוולבי תהיה כהה במעט בקיץ לעומת החורף.
ללא ספק, סימן הזיהוי העיקרי של וולבי זנב-שוט הוא הסימונים המיוחדים שבפניו שהקנו לו את השם "וולבי נאה-פנים". הראש עצמו בצבע אפור כסוף או בהיר בדומה לגוף, בעוד שהמצח יהיה בצבע חום כהה. חרטומו ופניו של וולבי זה בצבע חום שוקולד כהה עד שחור המזכיר מאוד "מסיכה", ולאורך הלחיים יש רצועת שיער בולטת בצבע לבן שנמשכת מתחת לעין עד ללוע ומבליטה היטב את ה"מסיכה" השחורה שמעליה. רצועת השיער עבה וצפופה ונראית לעיתים כחתימת זקן. סביב העיניים של הוולבי יש כתם שחור קטן, ומעליו יש זוג גבות לבנות; במבט מלפנים נראה שהגבות יוצרות חצי "משקפיים" יחד עם הרצועה הבהירה שמתחת לעין. הסנטר והחלק העליון של הגרון בצבע לבן בוהק, ובין האוזניים יש לעיתים כתם לבן קטן. האוזניים של וולבי זנב-שוט אף הן ססגוניות למדי; הצד החיצוני שלהן בצבע חום שוקולד כהה ובמרכז יש פס לבן עבה מאוד. הצד הפנימי לעומת זאת חסר שיער ועל כן צבעו יהיה כתמתם או ורדרד, אולם בבסיס יש עיגול שיער בצבע חום בהיר.
תפוצה ובית גידול
וולבי זנב-שוט אנדמי ליבשת אוסטרליה. הוא מצוי בעיקר לאורך החוף המזרחי של היבשת - מהעיר קוקטאון בצפון-מזרח קווינסלנד ועד לעיר גרפטאון בצפון ניו סאות' ויילס. בעבר המין הובאה לאי הרון בחוף המזרחי ושגשג שם למשך תקופה מסוימת, אולם כיום הוא נעלם משם. התפוצה הגאוגרפית של וולבי זנב-שוט היא לאורך החלק הצפוני של הרי החיץ הגדול.
בית הגידול של הוולבי זנב-השוט הוא בעיקר שטח מחוספס או הררי סמוך לחוף בגובה של עד 1,400 מטר מעל פני הים, המורכב מיערות-אקליפטוס דלילים או צפופים עם קרחות יער, גבעות, שיחים, כרי דשא ואזורי מרעה הסמוכים לסבך. הוא עשוי להימצא לעיתים קרובות גם בשטחים חקלאיים, אם כי צפיפות אוכלוסייה גבוהה נרשמת בעיקר במדרונות מיוערים היטב. כריתת עצים בהיקף נמוך מסייעת לוולבי בשל הגדלת ההיקף של כרי דשא פתוחים הצמודים לסבך. הטמפרטורות בתחומי מחייתו 10–30 מעלות, וכמות המשקעים הממוצעת היא 4,400-700 מילימטר לשנה.
אקולוגיה
התנהגות ופעילות
זוג וולבים זנבי-שוט קופצים.וולבי זנב-שוט לועס עשבים.
המאפיין האקולוגי הבולט ביותר של וולבי זנב-שוט הוא המערכת החברתית שלו: וולבים אלו מתאספים לעיתים קרובות בעדרים גדולים של 50–80 פרטים המורכבים מכל הגילים והזוויגים, בניגוד מובהק למרבית הוולבים שחיים בבדידות או בקבוצות קטנות. בנוסף, בעדרים הללו יש היררכיה דומיננטית שנקבעת על ידי טקס שריטות לא אלים. עדרי הוולבים זנבי-השוט מורכבים מתת-קבוצות פנימיות שבהם יש קשר חזק יותר בין הפרטים, וכל קבוצה מונה כ-10 פרטים בדרך כלל. בשל כך המבנה הכללי של העדרים די רופף ומתחלף תדיר. לכל קבוצה יש שטח "ביתי" (שטח פעילות קבוע) בגודל של עד 110 דונם. הקבוצות מתאספות לעדרים גדולים בעיקר בשעות אחר הצהריים שאז הם רועים יחדיו בכרי דשא.
בעונות החמות, וולבי זנב-שוט נוטה להיות פעיל בשעות הבוקר ואחר הצהריים, בעוד שאת שעות היום החמות ינצל למנוחה באזורי סבך. עם זאת, ההימצאות שלו באזורים מיוערים מאפשרת לו ללקוט מזון גם בשעות חמות יותר שבהם חיות כיס אחרות יעדיפו לבלות במנוחה. בימים עם מזג אוויר חם, ניתן לראות את הוולבי מלקק את מרפקיו ובית שחיו כדי להתקרר ולשמור על עצמו נקי. בעונה החורפית הוולבי עשוי ללקט מזון במשך כל היום כולו.
התזונה המועדפת על וולבי זה היא עשבים, שרכים וצמחים עשבוניים אחרים. הוולבי כמעט ואינו שותה מים בטבע, ואת הלחות הנדרשת לו הוא משיג בעיקר ממזונו. בטבע, אין לוולבי אויבים טבעיים חוץ מהדינגו, ומלבד ציד על ידי האדם הוא עשוי להידרס בשוגג בעת חציית כבישים.
רבייה ומחזור חיים
נקבה וגור של וולבי זנב-שוט.
הנקבות מסוגלות להתרבות במשך כל השנה ללא עונה קבועה, אולם בכל זאת יש שיא מסוים שמתרחש באוקטובר עד מרץ. הזכרים הדומיננטיים והחזקים ביותר הם אלו שמצליחים להתרבות עם הנקבות. כל זכר ינדוד בין קבוצות של נקבות ויקבע בעזרת הריח איזה נקבה מתקרבת ליחום. כאשר הוא מוצא נקבה כזאת הוא נשאר לצידה עד היחום, אך עם זאת הוא עשוי להתחלף בזכר חזק יותר בטרם הנקבה תהיה מסוגלת להתרבות. לנקבת הוואלבי מחזור יחום של 42 ימים. הזכר שישהה לצידה ינסה לסלק מהאזור זכרים אחרים באמצעות טקסי התאבקות אופייניים לבני הסוג קנגורו: נעילת מרפקים, בעיטות לחזה, איגרוף ודחיפות; הלחימה בין הזכרים אינה קטלנית. בדרך כלל זכר מסוגל להתמודד עם זכרים אחרים רק מגיל 3 שנים.
נקבת הוולבי יולדת גור אחד לאחר תקופת הריון קצרה של 34–38 ימים. הלידה תתרחש בדרך כלל בסביבות ינואר, והגור שנראה כתולעת אדומה גדולה שוקל כ-גרם אחד בלבד; מיד לאחר הלידה הוא מטפס בעזרת הגפיים על פני הפרווה של האם עד שהוא מגיע לכיס. הגור נמצא במשך כ-37 שבועות בתוך הכיס ובמהלכם הוא יונק ללא הפסקה מאחת מ-4 הפטמות של אימו וגדל במהירות. הגור נגמל לאחר כ-15 חודשים.
בניגוד למיני וולבי רבים שבהם הנקבה אינה מאפשרת לגור לחזור לכיס בשלב מסוים, אצל וולבי זנב-שוט הגור עוזב מעצמו את הכיס ואימו אינה מונעת ממנו כלל לחזור אליו. לאחר שהגור עוזה את הכיס הוא צועד תמיד בעקבות אימו ואינו מסתתר בצמחייה. הוולבים מגיעים לבגרות לאחר 18–24 חודשים לנקבה, ומעל ל-2 שנים לזכר. הגורים הזכרים עשויים לעזוב את שטח הולדתם ולהצטרף לקבוצה אחרת.
תוחלת החיים של וולבי זנב-שוט היא עד 9.7 שנים בשבי, ועד 12 שנים בטבע.
מצב
איור של וולבי זנב-שוט.
וולבי זנב-שוט מסווג על ידי IUCN במצב השימור "ללא חשש" (LC), בשל תפוצה רחבה, אוכלוסייה גדולה ויציבה, התרחשות במספר אזורים מוגנים, וחוסר באיומים רציניים. במהלך המאה ה-20, המין חווה ירידת מספרים גדולה בשל ציד, אך לאחר הכנסת חוקי ציד נוקשים למשך מספר שנים האוכלוסייה התייצבה במהירות. איומים מסוימים בכל אופן על המין כיום, הם ציד מסחרי של המין בקווינסלנד ואובדן בית הגידול מתאים בעקבות חקלאות אינטנסיבית, רעיית יתר של בעלי חיים, פיתוח מואץ של אזורי כפרים סמוך לבית הגידול ותהליך עיור באזורי החוף שגרמו כנראה להתכווצות התפוצה בקצה הדרומי של הטווח שלו. איום נוסף הוא מצד כלבים משוטטים או כאלה שהפכו לפראיים. מעבר לכך המין אינו מאוים יתר על המידה ולא צפויה ירידה בעתיד הנראה לעין.
_(6008372565).jpg)
