וולבי צבי אפור (שם מדעי: Dorcopsis luctuosa; ידוע גם כדורקופסיס אפור) הוא מין של וולבי גדול בסוג וולבי הצבי, המצוי בשפלות של מזרח גינאה החדשה. הוא תואר מדעית בשנת 1874 על ידי חוקר הטבע האיטלקי לואיג'י ד'אלברטיס (Luigi Maria d’Albertis). האוכלוסייה שלו נמצאת בירידה כתוצאה מאובדן בית גידול ומציד עבור בשרו. וולבי הצבי האפור הוא המין הגדול ביותר בסוגו, ובין היונקים הגדולים בגינאה החדשה לאחר מיני הקנגורו האילני.
תיאור
לדורקופסיס האפור יש מבנה גוף מקושת ועגלגל, פנים צרות ולוע ארוך ומחודד. האוזניים שלו קטנות ועגולות, עיניו גדולות ובולטות, וחוטמו גדול וריבועי. הוא נבדל מקנגוראים רבים בכך שגפיו הקדמיות ארוכות יחסית ודי דומות בגודלן לגפיו האחוריות, אם כי האחוריות חזקות ועבות יותר. הזנב שלו ארוך ועבה, והוא מחודד וקירח בקצהו. הדו-צורתיות הזוויגית בולטת במיוחד אצל מין זה: משקל הזכר מגיע ל-11.6 קילוגרם, בעוד שמשקל הנקבה 3.6 קילוגרם בלבד. אורך גוף הזכר עד 97 סנטימטרים, ואורך זנבו 39 סנטימטרים. לעומתו אורך גוף הנקבה 52 סנטימטרים ואורך זנבה 31 סנטימטרים.
הפרווה של הדורקופסיס קצרה, עבה וצפופה. צבעה הכללי הוא אפור-מעושן כהה או אפור-כסוף בחלק העליון, ההופך בהדרגה לאפור עמום בהיר בחזה ובבטן. הפרווה נוטה להיות שחרחרה באזור הכתפיים, ובכפות הידיים והרגליים. הראש בצבע אפור-כחלחל כהה עד שחור-פחם, בניגוד ללחיים הצהבהבות. האוזניים כהות משני הצדדים. לדורקופסיס מספר סימני צבע על גופו: כתם צהוב בולט בפתח הביב, סינר צהוב גדול סביב הגרון והסנטר וכתם לבן בקצה הזנב. למין זה שני תת-מינים הנבדלים בעיקר במידות הגוף.
תפוצה
הדורקופסיס האפור אנדמי לשפלות של דרום גינאה החדשה בשטחן של פפואה ואינדונזיה, בגבהים נמוכים של עד 500 מטר מעל פני הים לכל היותר. בית הגידול שלו מגוון למדי וכולל יערות טרופיים, יערות גדותיים הנמצאים לאורך הנהרות, ביצות, ובפרט מרחבי הסוואנות הטרופיות הגדולות לחופי ים אראפורה ומפרץ פפואה.
אקולוגיה
הדורקופסיס האפור הוא יונק פעיל לילה, אך בשבי הוא פעיל בדרך כלל בשעות היום. הוא נע על אדמת היער הבוצית בצורה ייחודית האופיינית לסוג, כאשר הזנב נמצא בתנוחה מקושתת, ורק קצהו נוגע באדמה ומייצב את הגוף. מין זה הוא בעל חיים חברותי, אשר נראה לעיתים קרובות בקבוצות מעורבות של זכרים ונקבות. שני הזוויגים אגרסיביים למדי, כאשר הנקבות נלחמות ביניהן למשך שניות בודדות, ואילו הזכרים נלחמים במשך זמן ממושך יותר. בעוד שהנקבות משתמשות בעיקר בשיניהן ללחימה, הזכרים משתמשים גם בגפיים כדי להכות זה את זה. בניגוד למתרחש בטבע, בשבי הדורוקופסיסים האפורים שלווים יחסית, מה שמוביל ליצירת קבוצות גדולות יותר מבטבע. בתוך הקבוצות, קיים מדרג חברתית המבוסס על גודלו וגילו של הדורקופסיס, אך כל פרט עשוי לנסות לשפר את מעמדו באמצעות לחימה.
הדורקופסיסים מתקשרים ביניהם באמצעות סימנים חזותיים או כימים. הכאה בחוזקה על האדמה עם כף הרגל משמשת כסימן אזהרה, ותנוחה שפופה של הרכנת הראש מצהירה על כניעה בפני היריב ומסיימת לאלתר את הלחימה. הדורקופסיס נוהג לשפשף את חזהו ואת פתח הביב שלו המכילים בלוטות ריח על העצים או על האדמה לצורך דומיננטיות. לא ידוע על טורפים טבעיים של המין; האופי החברתית של הדורקופסיס, מגן עליו מפני סכנה אפשרית מכיוון שיש עיניים רבות שסורקות את הסביבה. הדורקופסיס האפור הוא יונק צמחוני, הניזון בעיקר מעשבים, עשבי תיבול, עלים, ופירות. הדורקופסיס נוהג לחתוך את מזונו ישירות עם פיו, ואז משתמש בידיו על מנת לדחוף את המזון בחלל הפה לעבר השיניים הטוחנות לצורך לעיסה. בתור יונק קרקעי גדול יחסית בגינאה החדשה, הוא תופס תפקיד אקולוגי משמעותי בהפצת זרעים ובחידוש העשבייה.
לדורקופסיס האפור יש התנהגות רבייה פוליגמית. עם זאת, המדרג החברתית שנקבע באמצעות גודל ולחימה מכתיב בדרך כלל את הגישה לנקבות. ההיריון נמשך 35–40 ימים, לאחריהם נולד וולד זעיר הזוחל בכוחות עצמו לכיס ונצמד לפטמה. נקבת הדורקופסיס היא האחראית הבלעדית על הטיפול בצאצאים ועשויה לטפל בשלושה צאצאים בו זמנית: עובר, גור שחי בכיס וצמוד לפטמה אחת, וגור מחוץ לכיס שיונק מפטמה נוספת. מאחר שהיא מניקה שני צאצאים בגילאים שונים במקביל, גופה מייצר סוגים שונים של חלב המותאמים לצורכיו של כל גור. לאחר 180 יום, הגור עוזב את הכיס, אך עדיין אינו עצמאי, ואימו מספקת לו חלב והגנה מפני דורקופסיסים אחרים. היא גם נוהגת לעיתים להתאמן בלחימה עם הגור המתבגר. בדרך כלל, כאשר הגור עוזב את הכיס הנקבה ממליטה גור נוסף, כך שהמרווח הממוצע בין הלידות הוא 190 יום. הנקבות מגיעות לבגרות בגיל 15 חודשים.
תוחלת החיים המרבית של הדורקופסיס האפור היא 13.9 שנים.
מצב שימור
הדורקופסיס האפור מסווג על ידי הרשימה האדומה של IUCN במצב השימור פגיע (VU), שכן חרף העובדה שמצבו הנוכחי יציב יחסית, קיימת תחזית לפיה הוא צפוי לחוות ירידה בשיעור של 30% בגודל אוכלוסייתו כתוצאה מאובדן בית גידול משמעותי ולחץ הציד ההולך וגובר. הדורקופסיס האפור הוא אחד מחיות הבר המבוקשות ביותר למאכל באזורי החוף של פפואה עקב היותו יונק גדול במונחים של גינאה החדשה, ואוכלוסייתו נרדפת במיוחד סביב ערים דוגמת פורט מורסבי. הוא סובל גם מצד סלילת כבישים אשר מקלה על הגישה לחוטבי עצים וציידים. ארגון השימור IUCN ממליץ לרשויות השימור הפפואניות לעקוב בקביעות אחר מין זה ולבצע מחקרים אודות השפעות הציד.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
