ב-1814, עם מפלתו של נפוליאון בונפרטה, פרנסואה גיזו שתמך במפלגה הליברלית, שימש כמזכיר משרד הפנים בממשלתו של לואי השמונה עשר, מלך צרפת. כאשר נפוליאון נמלט מן האיאלבה ושב לצרפת, גיזו התפטר מיד מתפקידו וחזר לעיסוקיו הספרותיים. אחרי תקופת מאה הימים גיזו נסע לגנט, פגש שם את לואי השמונה עשר והודיע לו בשם המפלגה הליברלית כי יוכל להמשיך למלוך רק אם ינקוט במדיניות ליברלית יותר – מה שלא התקבל בעין יפה על ידי יועציו של המלך.
בתקופת הרסטורציה גיזו התמנה למזכיר משרד המשפטים אך התפטר ב-1816. ב-1819 התמנה למנהל מספר מחלקות במשרד הפנים, אך איבד את משרתו זו ב-1820. בתקופה זו תמך בשלטונו של לואי השמונה עשר והציע מדיניות ליברלית כדרך בין מונרכיה אבסולוטית לבין ממשלה עממית.
כליברל גיזו התנגד למדיניותו של שארל העשירי, מלך צרפת שנאלץ לוותר על כתרו בעקבות מהפכת יולי 1830. בין השנים 1832–1837 שימש גיזו כשר החינוך בממשלתו של לואי פיליפ, מלך צרפת. כשר החינוך היה לו תפקיד מכריע בהרחבת החינוך הציבורי, ותחת השגחתו נפתחו בתי ספר יסודיים בכל הקהילות ברחבי צרפת.
מאידך, הוא תמך במדיניותו של לואי פיליפ שהגבילה את הרחבת החירות האזרחית, ולכן נתקל בהתנגדות מצדם של הליברלים המתקדמים ושל הרפובליקנים שמחו נגד הגבלת זכות ההצבעה לבעלי רכוש בלבד. גיזו היה שר החוץ (1840–1847) ולבסוף ראש הממשלה (19 בספטמבר 1847 – 23 בפברואר1848). כראש הממשלה גיזו אסר על אסיפות עם פוליטיות, ובכך החיש את המהפכה שגרמה למפלתו של לואי פיליפ ויצרה את הרפובליקה הצרפתית השנייה (24 בפברואר 1848 – 2 בדצמבר1852).
אחרי שהתפטר מתפקידו כראש הממשלה גיזו חצה את הגבול לבלגיה ומשם הגיע ללונדון (3 במרץ 1848). הוא התקבל בכבוד על ידי החברה האנגלית ונשאר באנגליה כשנה לפני שהתיישב באחוזה כפרית במחוז קלבדוס (כיום בחבל נורמנדי תחתית בצרפת). שם הקדיש את 25 שנותיו האחרונות ליצירה ספרותית שהיוותה את מקור מחייתו העיקרי. בנותיו ניהלו את משק ביתו ואחד מחתניו ניהל את אחוזתו. הוא היה גאה, בלתי תלוי וחי בפשטות, ואולי היו אלה השנים המאושרות בחייו.
פרנסואה מת באחוזתו ב-1874.
יצירתו
פרנסואה גיזו כתב מסות וספרים רבים שהתייחסו לפוליטיקה ולחיי התרבות של צרפת, ובהם "ממשלה ייצוגית במצבה הנוכחי של צרפת (1816), "מסה על מצבו של החינוך הציבורי בצרפת (1817), "ממשלות צרפת מאז הרסטורציה" (1820), "הממשלה והאופוזיציה בצרפת של זמננו" (1821). ב-1822 פרסם את הרצאותיו על אודות ממשלה ייצוגית בספר בשם "על הריבונות".
היות שנכדיו גדלו באחוזתו, הוא סיפר להם את תולדות צרפת. בהסתמך על כך כתב את ספרו "היסטוריה של צרפת שאותה סיפרתי לנכדיי" (1870–1875). ספר זה כיסה את התקופה שעד המהפכה הצרפתית. אחרי מותו, בתו, מאדאם גיזו, המשיכה בכתיבתו של ספר זה על סמך רשימותיו, וכיסתה את התקופה 1789–1870.
פרנסואה גיזו כתב ופרסם למעלה משלושים וחמישה ספרים.
רעיונות מרכזיים
רעיון מרכזי בספריו הוא העיקרון של "ריבונות התבונה" כניגוד הן לעיקרון של "ריבונות העם" והן לעיקרון של ריבונות המלך. על פי גיזו, אין אף אדם או קבוצה שיכולים לטעון באופן לגיטימי לריבונות אבסולוטית על עם או על מדינה. הריבונות שייכת באופן אבסולוטי רק לתבונה, לצדק, ולאמת. לעולם בני האדם אינם מחזיקים באמת מוחלטת, אך הם תמיד שואפים לפרוץ מעבר למגבלותיהם האנושיות ולהשיג תפיסה טובה יותר של האמת והתבונה. מאבק זה הוא המנוע מאחורי ההיסטוריה של הציוויליזציות האנושיות כולן, מאחורי הפוליטיקה המהפכנית, והפוליטיקה בכלל. המהפכה שירתה את התהליך הזה, אך עתה יש לפנות את הבמה לשלטון שיאפשר להמשיך את התהליך בדרך רציונלית ומפוכחת. גיזו האמין שאת התפקיד ההיסטורי הזה יכולה למלא רק ממשלה ייצוגית שתשלב עקרונות דמוקרטיים ורעיונות אריסטוקרטיים. הוא סבר שיש להבטיח את החופש לפרסם דעות ברבים ואת קיומם של ארגונים וחברות המהווים אלמנט ביניים בין הממשל לבין העם, אך הוא טען כנגד הרעיון של זכות בחירה אוניברסלית שביסודו הרעיון של ריבונות העם.
הגישה הפוליטית של גיזו שאבה השראה מרעיונות הנאורות בצרפת, אך גם מאלה שהתפתחו בגרמניה, כגון הפילוסופיה של עמנואל קאנט. באופן עקיף, תפיסת ההיסטוריה של גיזו הושפעה מהפילוסופיה של גאורג וילהלם פרידריך הגל, אף כי לא קרא את חיבוריו של הגל בעצמו.
גיזו היה נוצריפרוטסטנטי, אך כיבד את הכנסייה הקתולית שעמה נמנו רוב הצרפתים. הוא כתב את הספרים "הכנסייה בחברה הנוצרית" (1861) ו-"הרהורים על מהותה של הדת הנוצרית" (1866).
