PROFILPELAJAR.COM

פרדריק ולד
Frederick Weld
לידה	9 במאי 1823; ברידפורט, דורסט, אנגליה
פטירה	20 ביולי 1891 (בגיל 68); צ'ידאק, דורסט, אנגליה
שם מלא	פרדריק אלויסיוס ולד
מדינה	ניו זילנד
השכלה	קולג' סטוניהרסט
מפלגה	ללא שיוך פוליטי
בת זוג	פילומנה מרי אן ליזל פיליפס
	24 בנובמבר 1864 – 16 באוקטובר 1865; (327 ימים)
	→ פרדריק ויטאקר אדוארד סטפורד ←
	1869–1875; (כ־6 שנים)
	→ בנג'מין פיין ויליאם רובינסון ←
	13 בינואר 1875 – 5 באפריל 1880; (5 שנים)
	→ צ'ארלס דו קיין ג'ורג' סטרון ←
	1880–1887; (כ־7 שנים)
	→ אדוארד אנסון ססיל קלמנטי סמית ←
פרסים והוקרה
	Honorary Fellow of the Royal Society Te Apārangi; אביר הצלב הגדול במסדר מיכאל הקדוש וג'ורג' הקדוש ;
חתימה

סר פרדריק אלויסיוס ולד (באנגלית: Frederick Aloysius Weld;‏ 9 במאי 1823 – 20 ביולי 1891) היה מדינאי ניו זילנדי שכיהן כמושל של מושבות בריטיות שונות. הוא כיהן כראש ממשלת ניו זילנד השישי ומאוחר יותר כמושל אוסטרליה המערבית, מושל טסמניה ומושל מושבות המצרים (Straits Settlements, קבוצה של טריטוריות בריטיות בחצי האי המלאי).

ראשית חייו

ולד נולד בברידפורט, מחוז דורסט, אנגליה. אמו, כריסטינה מריה קליפורד, הייתה בתו של צ'ארלס קליפורד, ברון קליפורד השישי מצ'אדלי. שני הוריו היו ממשפחות של בני האמונה הקתולית שסירבו לקבל על עצמן את האמונה האנגליקנית.

אביו, המפרי ולד, שמוצאו מכפר צ'ידאק שבמחוז דורסט, היה בן למשפחה אנגלית ותיקה. אחיו של המפרי ולד, תומאס, היה המייסד של קולג' סטוניהרסט הישועי. חינוכו של פרדריק ולד היה מבוסס על האמונה הקתולית. את שנותיו הראשונות הוא בילה עם הוריו בצרפת. בהמשך הוא זכה לחינוך טוב, למד בסטוניהרסט, עד אשר התקבל לאוניברסיטת פריבור שבשווייץ, שם למד פילוסופיה, כימיה, שפות ומשפטים. מלכתחילה היה בכוונתו לפתח קריירה צבאית, אך הוא שוכנע לותר על כך על ידי מורהו בפריבור. תחת זאת הוא החליט לחפש קריירה במושבות והגיע לוולינגטון, ניו זילנד ב-22 באפריל 1844.

בניו זילנד הוא נכנס לשותפות עם בן דודו, סר צ'ארלס קליפורד. השניים הקימו כמה תחנות לגידול כבשים ברחבי הארץ וולד נעשה אדם אמיד. ולד מצא שחיי הכפר משעממים מדי, אך עד מהרה הוא נעשה מעורב בחיים הפוליטיים. אחת המערכות העיקריות שהוא ניהל הייתה כנגד כל אפשרות של אפליה כנגד הקתולים בניו זילנד. מאוחר יותר הוא נעשה פעיל בשדולה למען דמוקרטיה ייצוגית בניו זילנד.

ב-1848, דחה ולד את הצעתו של המושל הכללי, ג'ורג' גריי, להיות חבר במועצה ממונה שגריי הציע להקימה. ב-1852 הוא ביקר באנגליה, שם הוא פרסם חוברת בשם "עצות למתעתדים להיות חוואי כבשים בניו זילנד". החוברת יצאה בשלוש מהדורות.

חבר הפרלמנט

כאשר הוכרזה הקמתו של הפרלמנט של ניו זילנד, הציג ולד את מועמדותו. הוא היה חבר הפרלמנט הראשון כנציג מחוז הבחירה של וואיראו (צפון-מזרח האי הדרומי). המחלוקת הפוליטית העיקרית הייתה אז בין ה"צנטרליסטים" (מצדדי ממשל מרכזי חזק) לבין ה"פרובינציאליסטים" (מצדדי ממשל חזק של הפרובינציות). בקשת הפוליטית שבין שתי הגישות, מיקם ולד את עצמו כאיש מרכז מתון, למרות שהוא נטה להתנגד לקיצוניים שבשני הצדדים של המפה הפוליטית.

ולד היה גם חבר ב"קבינט" קצר הימים שהוקם סביב מנהיגותו של ג'יימס פיצג'רלד. היה זה ניסיון ללקיחת אחריות של הפרלמנט על ניהולה של ניו זילנד. המושל בפועל, רוברט וויניארד, עצר את המהלך הזה, והקריירה הקצרה של ולד כשר, הסתיימה. למרות כישלונה של "ממשלת" פיצג'רלד, היה ולד שבע רצון מכך שקתולים יכולים לקחת חלק מלא בפעילות פוליטית. העובדה שצ'ארלס קליפורד, קתולי אף הוא, נבחר להיות יושב ראש הפרלמנט, עודדה אותו עד מאוד.

זמן קצר לפני תום כהונתו של הפרלמנט הראשון, התפטר ולד כדי לשוב לאנגליה לזמן קצר. בשובו, הוא נבחר לפרלמנט השני, שוב כנציג וואיראו. הוא נסע שוב לאנגליה לזמן קצר כדי לשאת לאישה את בת דודתו מדרגה שנייה, פילומנה מרי אן ליזל פיליפס. הזוג הביא לעולם 13 ילדים.

שר בממשלה

ב-1860, הוזמן ולד להצטרף לממשלתו של אדוארד סטפורד ולקחת על עצמו את האחריות על ענייני הילידים במקומו של ויליאם ריצ'מונד. במסגרת תפקידו זה היה על ולד להתמודד עם עימותים כמו מלחמת טראנאקי הראשונה. למרות שוולד סלד ממלחמות, והאמין שהמושל גריי טיפל במצב בצורה לא ראויה, הוא האמין בצורך לבסס את כוחה של הממשלה, ותיאר זאת כ"חובה כואבת". תפקידו של ולד הסתיים כאשר ממשלתו של סטפורד הובסה.

ב-1864 התפטרה ממשלתו של פרדריק ויטאקר עקב חיכוכים עם המושל. על הפרק עמדה השאלה מי צריך להיות זה שיממן את הכוחות הצבאיים הבריטים שהיו מוצבים בניו זילנד. ולד, בהאמינו שחוסר היעילות של הבריטים היא זאת שגרמה מלכתחילה לעימות עם המאורים, התנגד נחרצות לדרישותיו של גריי מהפרלמנט לממן את החזקת הכוחות. תחת זאת גרס ולד שהכוחות הצבאיים הבריטים צריכים להתפנות מניו זילנד ולהיות מוחלפים על ידי כוחות מקומיים.

ראש ממשלת ניו זילנד

הצלחתו של ולד כראש ממשלה לא הייתה מלאה. ב-1865 עברה בירת ניו זילנד כמתוכנן מאוקלנד לוולינגטון, והצעותיו לכינון יחסים עם המאורים התקבלו. יחד עם זאת, שני צעדים אלו עוררו מרירות. אנשי אוקלנד זעמו על העתקת עיר הבירה והמאורים זעמו על הפקעתם של קרקעות בשטח של 4,000 קמ"ר באזור ואיקטו. הצלחותיו האחרות של ולד, הנסיגה של הכוחות הבריטים מניו זילנד, היו גם הם שנויות במחלוקת וגרמו לעוינות כלפיו מצדו של המושל. בנוסף, מצבה הפיננסי של הממשלה היה לא יציב. קצת פחות משנה לאחר כינונה, התפטרה ממשלתו של ולד.

קריירה קולוניאלית

ב-1866 פרש ולד, שסבל מבריאות רופפת ומלחץ נפשי, מהחיים הפוליטיים ושב לאנגליה שנה לאחר מכן. לאחר שהוא חזר לאיתנו, הוא שב לחיים פעילים. ב-1869 הוא פרסם ספר על ניו זילנד ובמרץ אותה שנה הוא החל קריירה כמושל קולוניאלי כאשר התמנה לתפקיד מושל אוסטרליה המערבית.

מושל אוסטרליה המערבית

בספטמבר 1869 הגיע ולד לאוסטרליה המערבית. הוא מיד יצא לסדרה של סיורים ברחבי המושבה. במשך ששת החודשים הראשונים לכהונתו הוא גמא כ-1,900 ק"מ כשהוא רוכב על סוס. התרשמותו מבידודה של המושבה, הניעה אותו לדאוג לפיתוחה של רשת הטלגרף ולשיפורים בתחבורה. במרץ 1870 הוא שלח את ג'ון פורסט (לימים ראש הממשלה הראשון של אוסטרליה המערבית), לחקור את האפשרות של הקמתו של קו טלגרף בין אלבני לבין אדלייד. בסופו של דבר נסלל קו זהה ולאוסטרליה המערבית הייתה רשת קווי טלגרף באורך כולל של 1,400 ק"מ. ולד גם דאג להקמתו של שירות אוניות קיטור לאורך החופים והחל בהקמתה של רשת רכבות.

מבחינתו של ולד, מינויו כמושל היה מנדט להשגת שינויים חוקתיים דומים לאלה שהוא הצליח להשיג בניו זילנד. עם התלהבותו של המזכיר הקולוניאלי, פרדריק בארלי, הוא קידם את הקמתה של ממשלה ייצוגית. בהזדמנות הראשונה, הגיש ולד הצעת חוק שעל פיה נבחרו 12 חברים למועצה המחוקקת יחד עם שישה נציגים ממונים. הצעת החוק עברה בסופו של דבר ב-1 ביוני 1870. בארלי החל אז לפעול להקמתה של ממשלה וב-1874 אישרה זאת המועצה המחוקקת. למרות שוולד היה סבור שאוסטרליה המערבית עדיין לא הייתה בשלה להקמתה של ממשלה עצמאית, הוא שלח את הבקשה למשרד המושבות בלונדון. משרד המושבות התנגד מאוד להצעה ומתח ביקורת על ולד על כך שאפשר את הגשת ההצעה. ב-1874 נסע ולד לניו זילנד בענייני עסקיו ולאחר שובו הוא הועבר להיות מושל טסמניה ונושא הממשל העצמי באוסטרליה המערבית נגנז עד 1890.

מושל טסמניה

ולד כיהן כמושל טסמניה בין השנים 1875–1880. הוא מצא שתפקיד זה דורש ממנו הרבה פחות מתפקידו הקודם, שכן לטסמניה כבר היה ממשל עצמי וכל מה שנותר לו היה לשבת בראש ישיבות המועצה המחוקקת.

מושל מושבות המצרים

בין השנים 1880–1887 כיהן ולד כמושל מושבות המצרים, שכללו את מלאקה, פננג וסינגפור. ב-1880 הוא הגיע למושבה והחל לגלות עניין אישי בפיתוחן של המדינות המלאיות. באמצע שנת 1881 הוא ערך ביקור בעיר טאיפינג שבמדינת פרק. הוא מצא ש"ההכנסות הולכות וגדלות והמצב בכללותו מצוין... אך העבודות הציבוריות, סלילת הכבישים, ופיתוח תעשיות נוספות מעבר לכריית בדיל, הם צורך חיוני ביותר". כמו כן הוא דיווח על הצורך בפיתוח אספקת המים לעיר, בסלילת כבישים ומסילות ברזל שיקשרו את העיר לנמל (שמאוחר יותר נקרא על שמו "פורט ולד"). הוא דיווח שהעיר השתקמה מאז השריפה שהשתוללה בה שנה קודם לכן, שנסללו רחובות חדשים ורחבים ושנבנו בתים טובים יותר.

סלילתה של מסילת הברזל בין טאיפינג לפורט ולד פיתחה את האזור. באותה תקופה הגיעו לאזור פועלים מהודו ומציילון. שנתיים לאחר מכן ביקר ולד שוב בטאיפינג וראה את התפתחותה. הוא נסע על מסילת הרכבת שקישרה אותה עם הנמל. הוא גם יזם תוכנית לסלילתה של רשת טלגרף.

שנותיו האחרונות

ב-1887 פרש ולד סופית מהחיים הציבוריים, למרות שהוא המשיך להיות פעיל בתחומים אחרים. ב-1891 הוא ביקר שוב במושבות המצרים ובביקור זה הוא חלה ושב לאנגליה. פרדריק ולד מת בצ'ידאק שבמחוז דורסט ב-20 ביולי 1891. על שמו נקראו מקומות רבים במלזיה, בסינגפור, באוסטרליה המערבית, בטסמניה ובניו זילנד.