ג'ורג' פורבס
George Forbes![]() |
|
לידה |
12 במרץ 1869
לייטלטון, ניו זילנד |
|---|
|
פטירה |
17 במאי 1947 (בגיל 78)
צ'ביוט, ניו זילנד |
|---|
|
שם מלא |
ג'ורג' ויליאם פורבס |
|---|
|
מדינה |
ניו זילנד ניו זילנד |
|---|
|
השכלה |
Christchurch Boys' High School  |
|---|
|
מפלגה |
המפלגה הליברלית (1928-1908)
המפלגה המאוחדת (1936-1928)
המפלגה הלאומית (1947-1936) |
|---|
|
בת זוג |
ארנה סרנה גי |
|---|
|
|
|
חתימה |
 |
|---|
  |
ג'ורג' ויליאם פורבס (באנגלית: George William Forbes; 12 במרץ 1869 – 17 במאי 1947) היה ראש ממשלת ניו זילנד ה-22 בין השנים 1930 – 1935. מעטים ציפו שהוא יהיה ראש הממשלה כאשר הוא התמנה לתפקיד וכמה האמינו אף שהוא בלתי מתאים למשרתו. היה זה חוסר מזל מבחינתו לכהן בתפקיד במהלך התקופה הקשה של השפל הגדול. יחד עם זאת, הוא שרד במשך חמש שנים. לעיתים קרובות הוא כונה "ג'ורג' הכנה" (Honest George) והוא רכש לו מוניטין בשל היושרה שלו, יכולת הנאום הנדירה שלו ובשל זכרונו המרשים. אדיבותו וגישתו הידידותית הקנו לו את החיבה והכבוד של חברי הפרלמנט מכל סיעות הבית. לכל אורך הקריירה הפוליטית שלו ברמה הלאומית, הוא שמר אמונים למחוז הבחירה שלו בהורונואי. גם כאשר כיהן כראש ממשלה, הוא הפשיל את שרווליו וסייע להעמיס כבשים בחוותו על קרונות הרכבת לצורך שיווקם. פורבס עמד בראש ממשלת הקואליציה שבסופו של דבר הפכה להיות המפלגה הלאומית של היום.
ראשית חייו
ג'ורג' פורבס נולד בעיר הנמל לייטלטון הסמוכה לקרייסטצ'רץ' שבאי הדרומי. הוא התחנך בבית הספר התיכון לנערים שבקרייסטצ'רץ', אבל לא המשיך ללימודים גבוהים. הוא היה ידוע ביכולתו הספורטיבית, במיוחד באתלטיקה, חתירה ורוגבי, ענף ספורט בו הוא שימש כקפטן של נבחרת קנטרברי. לאחר שסיים את לימודיו, הוא עבד לזמן קצר בעסק של אביו בלייטלטון, אך מאוחר יותר הוא הפך להיות חוואי מוצלח ליד צ'ביוט שמצפון לקרייסטצ'רץ'. עד מהרה הוא החל להיות פעיל בפוליטיקה המקומית באזור, במיוחד במועצת המחוז של צ'ביוט ובאגודת המתיישבים של צ'ביוט.
ראשית הקריירה הפוליטית
בבחירות הכלליות של 1902, עשה פורבס את ניסיונו הראשון להיכנס לפוליטיקה הארצית והעמיד עצמו לבחירה מטעם מחוז הבחירה של הורונואי. הוא רץ כמועמד עצמאי עקב אי הצלחתו להיות מועמדה של המפלגה הליברלית. בבחירות אלו הוא כשל. בבחירות של 1908 הוא רץ באותו מחוז בחירה, והפעם מטעם המפלגה הליברלית וזכה בהן. פורבס ייצג את מחוז הבחירה של הורונואי 35 שנים.
לזמן מה הוא היה מיושבי הספסלים האחוריים, אך הוא מונה להיות מצליף המפלגה הליברלית כאשר מנהיג המפלגה, תומאס מקנזי, נבחר להיות ראש הממשלה במרץ 1912. הוא המשיך למלא את תפקיד המצליף לאחר שמפלגתו הלכה לאופוזיציה ביולי אותה שנה. יחד עם זאת, היה לו מעמד גבוה במפלגה ביחס לתפקידיו הרשמיים, למרות שמעטים חשבו שהוא מתאים להיות מנהיג.
בראשית שנות העשרים, עמדה המפלגה הליברלית בפני החלטה על עתידה הפוליטי. הממשלה מטעם המפלגה הרפורמיסטית בראשותו של ויליאם מאסי שלטה בזירה הפוליטית, על בסיס תמיכת המצביעים השמרנים. במקביל, מפלגת הלייבור שכוחה הלך וגדל אז, החלה לכרסם בבסיס התמיכה הפרוגרסיבי של הליברלים. חברים רבים במפלגה הליברלית האמינו שברית עם המפלגה הרפורמיסטית היא כורח המציאות, מתוך מחשבה ששיתוף פעולה כזה חיוני כדי להוות משקל נגד לראדיקליות של הלייבור. כאשר מת מאסי ב-1925, החליט מנהיג המפלגה הליברלית, תומאס ווילפורד, לפנות ליורשו של מאסי בהצעה למיזוג ולהקמת מפלגה חדשה שתיקרא "המפלגה הלאומית". המפלגה הליברלית בחרה בפורבס שייצג אותה בשיחות האיחוד. מנהיגה החדש של המפלגה הרפורמיסטית, גורדון קואטס, דחה את ההצעה, למרות שווילפורד הכריז שהליברלים יאמצו את השם "המפלגה הלאומית" בכל מקרה.
מנהיג המפלגה
זמן קצר לאחר שנדחתה הצעת המיזוג, התפטר ווילפורד מתפקידו כמנהיג המפלגה ופורבס נבחר במקומו באופן בלתי צפוי. בבחירות הכלליות שהתקיימו באותה שנה, היו הישגיה של המפלגה עלובים, כשהם זכו ב-11 מושבים בלבד בהשוואה ל-52 המושבים של המפלגה הרפורמיסטית. כדי לזרות מלח על הפצעים, לא החזיק עוד פורבס בתואר מנהיג האופוזיציה. הלייבור זכתה בבחירות אלה ב-12 מושבים, ובכך התאפשר למנהיגה, הארי הולנד, לטעון לתואר מנהיג האופוזיציה, למרות שני חברי פרלמנט עצמאיים שישבו באופוזיציה, תואר מנהיג האופוזיציה נותר בלתי מאויש עד אשר הלייבור זכו בבחירות ביניים ב-1926.
מזל הביש של המפלגה לא האריך ימים בכל אופן. ב-1927, יצר חבר המפלגה הליברלית, ביל ויטץ', ברית עם אלברט דווי, איש ארגון לשעבר במפלגה הרפורמיסטית שהחל להיות בלתי מרוצה ממה שהוא ראה כגישה הפטרנליסטית של המפלגה הרפורמיסטית. המפלגה הליברלית לשעבר (שהייתה ידועה עדיין כמפלגה הלאומית) דחתה את הצעתו של דווי לכנות את שם המפלגה החדשה, "הארגון הפוליטי של ניו זילנד המאוחדת", ותחת זאת אימצה את השם "המפלגה המאוחדת". הן פורבס והן ויטץ' ראו את עצמם כמועמדים למנהיגות המפלגה החדשה, אך בסופו של דבר נבחר לתפקיד ראש הממשלה לשעבר מטעם המפלגה הליברלית, ג'וזף וורד. פורבס היה לאחד משני סגני מנהיג המפלגה וקיבל על עצמו בעיקר את האחריות על האי הדרומי.
תחת דגלה של המפלגה המאוחדת, מחוזקים בפורשי המפלגה הרפורמיסטית, החלו שרידיה של המפלגה הליברלית למשוך אליהם תומכים. לאחר הבחירות הכלליות של 1928 הרכיבה המפלגה המאוחדת ממשלה חדשה בתמיכתה של הלייבור. פורבס קיבל את תיקי הקרקעות והחקלאות בממשלה זו. יחד עם זאת, בהדרגה, החלה בריאותו של וורד להתדרדר למצב שבו הוא לא היה מסוגל למלא את תפקידיו ופורבס החל לתפקד כמנהיג בשמו. ב-1930 הגיש לבסוף וורד את התפטרותו באופן רשמי ופורבס נבחר להיות ראש הממשלה. בנוסף הוא קיבל על עצמו את תפקיד שר האוצר.
ראש ממשלת ניו זילנד
כראש הממשלה, תואר פורבס כ"אדיש ופטליסט". הוא הגיב לאירועים, אך הראה מעט חזון או כוונה. מתנגדיו מתחו גם ביקורת על היסמכות היתר שלו על עצת ידידיו. יחד עם זאת, שנות השפל הגדול הוכחו כתקופה קשה לממשלות רבות ברחבי העולם ותומכיו טענו שהוא עשה כמיטב יכולתו בנסיבות המשבר הכלכלי. במהלך תקופת כהונתו כראש הממשלה, כיהן פורבס גם כשר החוץ.
ממשלת פורבס החלה להראות סימנים של חוסר יציבות כאשר הסירה הלייבור את תמיכתה בה. מפלגת הלייבור הביעה חוסר שביעות רצון מכמה צעדים כלכליים של הממשלה. פורבס ביצע את הצעדים הללו כדי לצמצם את ממדי הגרעון וכדי להמריץ את הכלכלה, אך אנשי הלייבור טענו שצעדים אלו יזיקו באופן בלתי רצוי לאינטרסים של השכבות החלשות. פורבס נאלץ בעל כורחו להמשיך עם סירובה של המפלגה הרפורמיסטית לתמוך בו, וכעת היה חשש מכוחה ההולך וגדל של הלייבור.
בסוף שנת 1931, קרא פורבס להקים קואליציה גדולה בהשתתפות המפלגה המאוחדת, המפלגה הרפורמיסטית והלייבור כדי לפתור את הבעיות הכלכליות של ניו זילנד. פורבס אמר למשתתפי הכינוס המשותף שהוא לא יוכל ליישם את הצעדים שמבחינתו היו נחוצים מבלי לקבל תמיכה רחבה ככל האפשר, אנשי הלייבור סירבו להצטרף לקואליציה, אך ראש הממשלה לשעבר, גורדון קואטס (על פי בקשתו של הדובר לענייני כלכלה של המפלגה הרפורמיסטית, ויליאם דאוני סטיוארט הבן), הסכים לבסוף.
בבחירות הכלליות של 1931, זכתה הקואליציה של המפלגה המאוחדת והמפלגה הרפורמיסטית בהישג נאה ובסך הכול זכתה ב-51 מושבים בפרלמנט. פורבס המשיך לכהן כראש הממשלה, אך העביר את תפקיד שר האוצר לדאוני סטיוארט. אט אט, החלו רבים להאמין שקואטס הזיק בידיו יותר מדי כוח ושפורבס נעתר יותר מדי לדרישותיו של קואטס. דעה זו התחזקה כאשר קואטס וסטיוארט התווכחו על צעדי המדיניות הכלכלית, למרות שפורבס היה ידוע כמי שמעדיף את מדיניותו של סטיוארט, הוא צידד בפומבי בקואטס וכתוצאה מכך הגיש סטיוארט את התפטרותו.
קואטס החליף את סטיוארט כשר האוצר והפך להיות דמות מרכזית יותר בקואליציה. כשהבחין בכך סטיוארט, הוא הלין על כך ש"ראש הממשלה פסיבי מדי וששר האוצר אקטיבי מדי". הן פורבס והן קואטס, החלו בהדרגה לזקוף את הקשיים לבעיות הכלכליות המתמשכות של ניו זילנד והם לא יכלו להימנע מחוסר שביעות הרצון של הציבור. בבחירות של 1935 הביסה הלייבור את ממשלת הקואליציה וזכתה ב-55 מושבים בפרלמנט בהשוואה ל-19 המושבים של הקואליציה.
פרישה
ב-1935 היה פורבס כבר עייף מהפוליטיקה. הוא כתב שהוא הסכים עם תיאורו של סטיוארט שהעיסוק בפוליטיקה הוא "עבדות שבטעות קרויה עוצמה". יחד עם זאת, הסכים פורבס בחוסר רצון לבחירת עמיתיו בו כמנהיג האופוזיציה והחל ממאי 1936 הוא הנהיג את "המפלגה הלאומית" החדשה (שנוצרה כמיזוג של המפלגה המאוחדת והמפלגה הרפורמיסטית) עד אוקטובר אותה שנה, כאשר אדם המילטון נבחר כמנהיג המפלגה. הן המפלגה והן מנהיגה הסכימו שתקופת כהונתו של פורבס כמנהיג המפלגה היא זמנית, שכן פורבס הביע את רצונו לפנות את מרכז הבמה.
פורבס המשיך לכהן כחבר הפרלמנט עד 1943, אז פרש לאחר 35 שנות קריירה פרלמנטרית. הוא דחה הצעה לקבל תואר אבירות. ארבע שנים לאחר מכן, מת ג'ורג' פורבס בחוותו שליד צ'ביוט. בתחומי קמפוס אוניברסיטת לינקולן שליד קרייסטצ'רץ', שוכנים ספרייה ויד זיכרון לזכרו.
קישורים חיצוניים
