האתר המשתרע על שטח של 29,000 קילומטרים רבועים מייצג את השטח המוגן הגדול ביותר של שילד הטייגה, האזור שבו השילד הקנדי (אנ') חופף לטייגה באמריקה הצפונית. באתר יש מעל ל-3,200 אגמים ומעל ל-5,000 ביצות ובריכות יער.
העדות הקדומה ביותר לפעילות אנושית היא חוד חנית, המתוארך בין לפני 9,000 ל-7,000 שנים שנמצא באזור אגם ראודי (Rowdy Lake). באתר יש 285 אתרים ארכאולוגיים, הכוללים פיקטוגרפים ומקומות יישוב. על פי העדויות נהגו בני האנישינאבג (אנ') הקדמונים ליישם סוג של מחזור משאבים כאשר נהגו להחליף אתרי ציד, דיג וליקוט על מנת לתת לצמחים ולבעלי חיים זמן להתאושש. באמצעות שיטות אלו, הבטיחו בני האנישינאבג שפעילות אנושית לא תדלדל את המשאבים של פימצ'יואין אקי. האזור כולל גם אתרים קדושים רבים, אולם מעטים זוהו בפומבי על ידי האנישינאבג כדי לשמור על מיקומם בסוד.[4]
אתר מורשת עולמית
האתר הוצע כמועמד להכרה כאתר מורשת עולמית ב-2004, ולאחר הבהרות צורף האתר לרשימת אתרי המורשת העולמית בהחלטה מ-1 ביולי 2018. בדברי ההסבר להכרזה נכתב:
”פימצ'יואין אקי ('הארץ שנותנת חיים') הוא נוף של נהרות, אגמים, אדמות ביצות ויער טייגה. הוא מהווה חלק מאדמת האבות של האנישנאבג, עם ילידים שחי מדיג, ציד ואיסוף. האתר מקיף את האדמות המסורתיות של ארבע קהילות אנישינאבג. זוהי דוגמה יוצאת דופן למסורת התרבותית של Ji-ganawendamang Gidakiiminaan ('שמירה על הארץ'), המורכבת מכיבוד מתנות הבורא, כיבוד כל צורות החיים ושמירה על יחסים הרמוניים עם אחרים. רשת מורכבת של אתרי מחיה, אתרי מגורים, נתיבי מסע ואתרי טקסים, המקושרים לרוב בנתיבי מים, מעידה על מסורת עתיקה ומתמשכת זו.”[6]
