פיליפ ג'ון נואל-בייקר (באנגלית: Philip John Noel-Baker, או הברון נואל בייקר; 1 בנובמבר 1889 – 8 באוקטובר 1982) היה פוליטיקאי, דיפלומט ואקדמאי בריטי. זכה בפרס נובל לשלום לשנת 1959 על פעילותו כחבר בפרלמנט של בריטניה שפעל להשגת שלום ושיתוף פעולה בינלאומי. מלבד זאת, בייקר היה גם אתלט מחונן, אשר זכה במדליית כסף בריצת 1,500 מטר באולימפיאדת אנטוורפן בשנת 1920. בייקר הוא האדם היחידי שזכה גם במדליה אולימפית וגם בפרס נובל לשלום.
נעוריו והקריירה הספורטיבית
פיליפ נואל-בייקר נולד כפיליפ בייקר. אביו, קווייקר ממוצא קנדי, היגר לאנגליה והקים בית חרושת מצליח, ובנוסף לכך היה חבר גם במועצת מחוז לונדון ובבית הנבחרים הבריטי. נואל-בייקר עצמו למד בתיכון ביורק ואחר כך בקינגס קולג' שבאוניברסיטת קיימברידג'.
לאחר סיום לימודיו במכללה פרצה מלחמת העולם הראשונה, במהלכה פיקד על יחידת אמבולנסים שפעלה בצרפת (1914–1915), ואחר כך באיטליה (1915–1918).
במהלך הקריירה שלו כאתלט חובבן השתתף נואל-בייקר בשתי אולימפיאדות: באולימפיאדת סטוקהולם ובאולימפיאדת אנטוורפן. הישג השיא שלו בקריירה היה זכייה במדליית כסף בה בריצת 1500 מטר באולימפיאדת אנטוורפן בשנת 1920.
הקריירה הפוליטית
לאחר סיום מלחמת העולם הראשונה, השתתף נואל-בייקר בתהליך הקמת חבר הלאומים, כששימש עוזרו של לורד רוברט ססיל, ממקימי הארגון. באותו זמן הוא התמנה לפרופסור למשפט בינלאומי, תחילה באוניברסיטת לונדון, ואחר כך באוניברסיטת ייל.
הקריירה הפוליטית שלו כחבר במפלגת הלייבור החלה ב-1924 כאשר התמודד מטעמה ללא הצלחה בבחירות למושב מחוז הנדסוורת' ברמינגהאם (Birmingham Handsworth). במאי 1929 נבחר לנציג מחוז קובנטרי בבית הנבחרים שבו היה חבר עד 1970 (למעט בשנים 1931–1936; בתקופה 1936[1]–1950 מטעם מחוז דרבי, ואילו בתקופה 1950–1970 מטעם מחוז דרום דרבי). בשנות הארבעים היה מנציגי בריטניה באו"ם ועזר לנסח את מגילת האו"ם וחוקים נוספים שלו.
הוא שימש במספר תפקידים זוטרים בממשלתו של קלמנט אטלי. ב-1959 הוא זכה בפרס נובל לשלום, ובריאיון לעיתון הניו יורק טיימס לאחר הזכייה בפרס אמר: ”מלחמה היא דבר מתועב ומטונף, אשר הרס ציוויליזציה אחר ציוויליזציה - זוהי תמצית האמונה שלי”. בשנת 1970 נואל-בייקר הפך ללורד לימי חייו כברון נואל-בייקר מדרבי.
במהלך כל הקריירה הפוליטית שלו פעל בייקר למען עזרה לפליטי מלחמה, בקרה על ייצור נשק ופירוק נשק. בין היתר הוא פעל למען פירוק נשק גרעיני והתנגד להמשך בניית נשק גרעיני.[2] בנוסף הוא כתב ספרים רבים על הנושא, שאחד המפורסמים ביניהם – "מרוץ החימוש: תוכנית עולמית לפרוק מנשק" (The Arms Race: A Programme for World Disarmament) – יצא לאור ב-1958.
על פעילותו ארוכת השנים נגד התחמשות זכה נואל-בייקר בפרס נובל לשלום בשנת 1959.
חייו האישיים
בשנת 1915 התחתן פיליפ בייקר עם איירין נואל, אחות במקצועה. בנם היחיד, פרנסיס נואל-בייקר, הפך גם הוא לחבר פרלמנט ועבד יחד עם אביו בבית הנבחרים הבריטי. נואל-בייקר עצמו מת ב-1982 בגיל 92 וקבור כיום לצד אשתו במערב סאסקס.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
| זוכי פרס נובל לשלום
|
| 1901–1925
|
דינן, פאסי (1901) • דוקומון, גובאט (1902) • קרמר (1903) • המוסד לחוק בינלאומי (1904) • פון זוטנר (1905) • רוזוולט (1906) • מונטה, רנו (1907) • ארנולדסון, באייר (1908) • ברנארט, דה קונסטן (1909) • לשכת השלום הבינלאומית בשווייץ (1910) • אסר, פריד (1911) • רוט (1912) • לה פונטן (1913) • לא הוענק (1914–1916) • הצלב האדום (1917) • לא הוענק (1918) • וילסון (1919) • בורז'ואה (1920) • ברנטין, לאנגה (1921) • ננסן (1922) • לא הוענק (1923-1924) • צ'מברלין, דוז (1925)
|
|
| 1926–1950
|
בריאן, שטרזמן (1926) • ביוסון, קווידה (1927) • לא הוענק (1928) • קלוג (1929) • סודרבלום (1930) • אדמס, באטלר (1931) • לא הוענק (1932) • אנג'ל (1933) • הנדרסון (1934) • פון אוסייצקי (1935) • לאמאס (1936) • ססיל (1937) • משרד ננסן הבין-לאומי לפליטים (1938) • לא הוענק (1939–1943) • הוועד הבינלאומי של הצלב האדום (1944) • הול (1945) • באלץ', מוט (1946) • מועצת שירות הידידים הבריטית, אגודה אמריקאית לשירותי הידידים (1947) • לא הוענק (1948) • אור (1949) • באנץ' (1950)
|
| 1951–1975
|
ז'ואו (1951) • שווייצר (1952) • מרשל (1953) • נציבות האו"ם לפליטים (1954) • לא הוענק (1955–1956) • פירסון (1957) • פיר (1958) • נואל-בייקר (1959) • לוטולי (1960) • המרשלד (1961) • פאולינג (1962) • הצלב האדום (1963) • לותר קינג (1964) • UNICEF (1965) • לא הוענק (1966–1967) • קאסן (1968) • ארגון העבודה הבין-לאומי (1969) • בורלוג (1970) • ברנדט (1971) • לא הוענק (1972) • קיסינג'ר, לה דק טהו (סירב לקבל) (1973) • מקברייד, סאטו (1974) • סחרוב (1975)
|
| 1976–2000
|
ויליאמס, מגווייר (1976) • אמנסטי אינטרנשיונל (1977) • בגין, סאדאת (1978) • תרזה (1979) • אסקיבל (1980) • נציבות האו"ם לפליטים (1981) • מירדאל, רובלס (1982) • ואלנסה (1983) • טוטו (1984) • האגודה הבין-לאומית של רופאים למניעת מלחמה גרעינית (1985) • ויזל (1986) • אריאס (1987) • כוחות שמירת השלום של האומות המאוחדות (1988) • גיאטסו (1989) • גורבצ'וב (1990) • סו צ'י (1991) • מנצ'ו (1992) • מנדלה, דה קלרק (1993) • רבין, פרס, ערפאת (1994) • רוטבלט, ועידות פגוואש בנושא מדע ועניינים בין-לאומיים (1995) • בלו, הורטה (1996) • המאמץ העולמי לאיסור על השימוש במוקשים, ויליאמס (1997) • יום, טרימבל (1998) • רופאים ללא גבולות (1999) • קים (2000)
|
| 2001 ואילך
|
האומות המאוחדות, אנאן (2001) • קרטר (2002) • עבאדי (2003) • מאטאיי (2004) • הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, אל-בראדעי (2005) • יונוס, גרמין (2006) • גור, הפאנל הבין-ממשלתי לשינוי האקלים (2007) • אהטיסארי (2008) • אובמה (2009) • שיאובו (2010) • ג'ונסון-סירליף, בואי, כרמאן (2011) • האיחוד האירופי (2012) • הארגון למניעת הפצת נשק כימי (2013) • יוספזאי, סאטיארת'י (2014) • קוורטט הדיאלוג הלאומי בתוניסיה (2015) • סנטוס (2016) • התנועה הבינלאומית להשמדת נשק גרעיני (2017) • מוראד, מקווגי (2018) • אבי אחמד (2019) • תוכנית המזון העולמית (2020) • מוראטוב, רסה (2021) • ביאליצקי, ממוריאל, המרכז לחירויות אזרחיות (2022) • נרגוס מוחמדי (2023) •ניהון הידאנקיו (2024)
|
