פוסט־סְטְרוּקְטוּרָלִיזְם (בעברית: בָּתַר־מִבְנִיּוּת^[1]) היא גישה פילוסופית (או לחלופין, אסכולה) שיצאה מתוך הסטרוקטורליזם בשנות ה-60 של המאה ה-20 ומתאפיינת בדחייה עקבית (אך לא בהכרח מוחלטת) של החשיבה הסטרוקטורלית (ובפרט הסטרוקטורלית־מהותנית).

הפוסט־סטרוקטורליזם דוחה את הרדוקטיביות המתודולוגית של הסטרוקטורליזם; במקום זאת הוא מדגיש את האפשרות לפרש בדרכים שונות רעיונות מסוימים, ולכן הפוסט־סטרוקטורלים נוטים להימנע מלכפות פרשנויות ייחודיות לרעיונות מסוימים. בלשון התאוריה, דפוס זה נקרא "לשחק עם מסמנים".

בהתאם לסלידה מחשיבה סטרוקטורלית ומתוקף הדגשת האפשרות לפרש רעיונות בדרכים שונות שאינן בהכרח מדויקות יותר מאחרות (או לחלופין, מתוקף הדגשת שינוי הפרשנות למסמן מסוים כשיטה כללית לניתוח מידע), הרי שישנה מעט מאוד הסכמה בין תאוריות פוסט־סטרוקטורליות שונות. עם זאת, נקודת המוצא של כולן היא הביקורת על הסטרוקטורליזם (ובפרט על הסטרוקטורליזם המהותני).

הדגשת מושג הפרשנות (משחק המסמנים) הביא תאורטיקנים פוסט־סטרוקטורליזם לקרוא להתנגדות עקבית ל"שדות כוח דכאניים" שהם תפיסות המדכאות תפיסות אחרות בחברה, שנתפסות כאילו הן בקונפליקט עם הראשונות, כאשר אין באמת הכרח לכך. לדוגמה, הטרוסקסואליות והומוסקסואליות אינן בהכרח מתנגשות ויכולות לדור זו לצד זו, ותפיסה הטוענת שהאחת עליונה מהאחרת היא שדה כוח דכאני (כלומר מדכא בני אדם ללא סיבה מוצדקת) ולפיכך יש להתנגד לה.

הפוסט־סטרוקטורליזם קושר את החשיבה האנושית באופן מובהק עם הבניה מנטלית, אישית וקולקטיבית (ובפרט עם הבניה קולקטיבית מסוג הבניה חברתית) ולמושג ההבניה ולנגזרותיו יש יישום ניכר בכתביהם של תאורטיקנים פוסט־סטרוקטורליים.

חקירות פוסט־סטרוקטורליות נוטות להיות עם אוריינטציה פוליטית, משום שרבים מאנשי אסכולה זו מאמינים שהעולם בו אנו חושבים שאנו חיים הוא במידה רבה מבנה חברתי, עם אידאולוגיות וגופים שונים (כולל גופים עסקיים) אשר חבריהם מנסים להשיג הגמוניה בתחומם ולעיתים אף מתפתח צורך זה לצורך להשיג הגמוניה על פני החברה כולה^[2]. בהרבה מקרים אותן קבוצות המנסות לזכות בהגמוניה כזו פועלת כ"שדות כוח דכאניים" בכך שהן מנסות לכפות רעיונות ופעולות מסוימים על הציבור (גם אם אלו שקריים ומזיקים) והפוסט־סטרוקטורליזם קורא להתנגד לכך; דוגמה פשוטה לכך בהקשר של הגמוניה עסקית היא רשת מוצרי פרמצבטיקה המתדרכת את מוכריה למכור תוסף תזונה ממותג ספציפי תוך שימוש בטכניקות רטוריות (כגון דמגוגיה, סרקזם, קישוש) ובאגנוטולוגיה שכל מטרתם לשכנע את הלקוחות או לגרום להם לחשוב שהתוסף שהחברה מקדמת (באופן הגמוני ודורסני) עדיף על תוספי תזונה דומים ממותגים אחרים; זהו שדה כוח דכאני המדכא הן את הלקוחות והן את העובדים בחברה הפועלים ללא כל התנגדות למילוי ההוראות שניתנו להם למכירה אגרסיבית ושימור ההגמוניה.

הפוסט־סטרוקטורליזם עוסק בפירוק רלטיביסטי של עובדות ותהליכים, אם כי הוא נתפס בדרך כלל כגישה מנוגדת לרלטיביזם^{[דרוש מקור]}: בעוד שהרלטיביזם מניח בבסיסו את קיומה של "מטא־שפה", כלומר, נקודת מבט שהיא נייטרלית מהשפעת השפה ומשקיפה עליה כביכול מבחוץ, הפוסט־סטרוקטורליזם שולל את קיומה של נקודת מבט חוץ־לשונית^{[דרוש מקור]}. באשר לפרשנות, הפוסט־סטרוקטורליזם מדגיש את חשיבות הפרשנות הפרסונלית־ספציפית על הפרשנות הסובייקטיבית־קולקטיבית לממצאים ובפרט כאלה שאינם מדויקים מאוד מבחינה מדעית (כמו ממצאים מתחום הפיזיקה או הכימיה).

הפוסט־סטרוקטורליזם ביקורתי מאוד כלפי הבניות חברתיות ואכן יישום בולט של ההשקפה הפוסט־סטרוקטורלית הוא בתאוריות מגדריות של פמיניסטיות מהגל השלישי ושל תאורטיקנים קווירים המבקשים לאתגר את מה שהם מזהים כהבניות מצומצמות ולא מבוקרות של מגדר, ומונחים כמו גזע או מוצא אתני, זהות מגדרית, נטייה מינית ולעיתים גם לאום ועוד; הבניות אותם הם מזהים כמזיקות והרסניות.

הפוסט־סטרוקטורליזם כשלעצמו הוא בין היתר כלי מובחן לניתוח מידע במציאות ואינו מזוהה בכל מקרה עם פמיניזם מהגל השלישי או תאורטיקה קווירית.

הפוסט־סטרוקטורליזם מבקש לקדם התנגדות עקבית ל"שדות כוח דכאניים", שהם עמדות המעוגנות בהבניה קולקטיבית מסוימת (כגון הבניה תרבותית או הבניה חברתית ספציפית), אשר גורמות לדיכוי קבוצות שונות בחברה המבקשות כביכול לחיות את חייהן מבלי לפגוע בקבוצות אחרות.

שדה כוח דכאני הוא אם כך הבניה קולקטיבית המדכאת בני אדם ו\או בעלי חיים אחרים ללא סיבה מוצדקת.

תאורטיקנים פוסט־סטרוקטורלים סבורים כי שדות כוח אלה הם סטרוקטורות נפשיות (רעיונות) שאינן בהכרח גלויות ומשתנות לפי זמן ומקום והיצמדות יתרה אליהן היא פעולה שמטרתה לקדם הגמוניה של הקבוצה המדכאת על פני הקבוצות המדוכאות וכי בכל מקרה השלכותיהן שליליות ומזיקות לחברה בכללותה.

מבחינה פילוסופית, רבים מסווגים גישה זו בתוך הפילוסופיה הקונטיננטאלית. מבחינה מדעית, הגישה שימושית במחקר במדעי החברה ובפרט בפסיכולוגיה (ובזה גם נוירופסיכולוגיה) ובסוציולוגיה.

הגישה הפוסט־סטרוקטורלית מסבירה את ההיבט הנפשי של תופעות נוירופסיכולוגיות מסוימות כגון ראיית צבעים (בהיותה מדגישה את הספציפיות של הפרשנות המנטלית לאובייקט הפיזיקלי הטהור, שיכולה להיות לא הומוגנית בשל תופעות כמו עיוורון צבעים). לתאוריה גם יש יישום בחקר הפסיכולוגיה של מגדר ומיניות ולתפיסה של תופעות שונות של טרנסג'נדריות בקרב הציבור הכללי, ואף בתחומים נוספים תורמת התאוריה לתחומי מחקר מדעיים שונים.

רולאן בארת המאוחר, מישל פוקו, ברונו לאטור, ז'וליה קריסטבה, ז'יל דלז, פליקס גואטרי, ז'אק דרידה, וג'ודית באטלר.

• הבניה מנטלית
• הבניה אישית
• הבניה חברתית
• פוסטמודרניזם
• סטרוקטורליזם

מדיה וקבצים בנושא פוסט-סטרוקטורליזם בוויקישיתוף

• דוד גורביץ' ודן ערב, הערך "פוסט-סטרוקטורליזם", באתר אנציקלופדיה של הרעיונות
• פוסט-סטרוקטורליזם, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• פוסטסטרוקטורליזם, דף שער בספרייה הלאומית