בהלכה, עיר הנידחת היא עיר שרוב תושביה נדחו מהדרך ופנו לעבוד עבודה זרה. האדם שמסית תושבי עיר לעבודה זרה עד הפיכתה לעיר הנידחת נקרא "מדיח".
פרשת עיר הנדחת בתורה
דיני עיר הנידחת כתובים בספר דברים:
כִּי תִשְׁמַע בְּאַחַת עָרֶיךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לָשֶׁבֶת שָׁם לֵאמֹר. יָצְאוּ אֲנָשִׁים בְּנֵי בְלִיַּעַל מִקִּרְבֶּךָ וַיַּדִּיחוּ אֶת יֹשְׁבֵי עִירָם לֵאמֹר נֵלְכָה וְנַעַבְדָה אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתֶּם. וְדָרַשְׁתָּ וְחָקַרְתָּ וְשָׁאַלְתָּ הֵיטֵב וְהִנֵּה אֱמֶת נָכוֹן הַדָּבָר נֶעֶשְׂתָה הַתּוֹעֵבָה הַזֹּאת בְּקִרְבֶּךָ. הַכֵּה תַכֶּה אֶת יֹשְׁבֵי הָעִיר ההוא [הַהִיא] לְפִי חָרֶב הַחֲרֵם אֹתָהּ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּהּ וְאֶת בְּהֶמְתָּהּ לְפִי חָרֶב. וְאֶת כָּל שְׁלָלָהּ תִּקְבֹּץ אֶל תּוֹךְ רְחֹבָהּ וְשָׂרַפְתָּ בָאֵשׁ אֶת הָעִיר וְאֶת כָּל שְׁלָלָהּ כָּלִיל לַה' אֱלֹהֶיךָ וְהָיְתָה תֵּל עוֹלָם לֹא תִבָּנֶה עוֹד. וְלֹא יִדְבַּק בְּיָדְךָ מְאוּמָה מִן הַחֵרֶם לְמַעַן יָשׁוּב ה' מֵחֲרוֹן אַפּוֹ וְנָתַן לְךָ רַחֲמִים וְרִחַמְךָ וְהִרְבֶּךָ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ. כִּי תִשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר אֶת כָּל מִצְוֹתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לַעֲשׂוֹת הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה' אֱלֹהֶיךָ.
הקריטריונים לעיר הנידחת
חז"ל החילו מספר קריטריונים בסיסיים על מנת להשית את דיני עיר הנידחת על עיר:
- מספר התושבים צריך לעלות על מאה איש.
- העיר לא מכילה רובו של אחד מי"ב השבטים.
- העיר איננה עיר ספר, או ירושלים, ולשיטת הרמב"ם גם לא עיר מקלט.
- אנשי העיר הוסתו לעבוד עבודה זרה על ידי 2 מסיתים (לפחות) תושבי העיר.
- אנשי העיר לא חזרו בתשובה גם אחרי ששני תלמידי חכמים נשלחו אליהם והתרו בהם.
לדעת התנא רבי אליעזר, נצרכים תְנאים נוספים, אשר צירופם הוא כמעט בלתי אפשרי, ובדומה לדעת רבי יהודה בדין בן סורר ומורה, סובר שעיר הנידחת לא הייתה ולא תהיה לעולם, וכתיבתה בתורה היא לשם "דרוש וקבל שכר"[1]. דעה זו מופיעה אף בתוספתא[2]. לעומתו, רבי יונתן אומר: "אני ראיתיה וישבתי על תילה".
אטימולוגיה
במקרא לא בא הצירוף "עיר הנידחת". מקורו בלשון חז"ל, במקורות שונים הדנים בפרשייה מקראית זו, למשל: "אמר רבה בר איתי אמר ריש לקיש עיר הנדחת שהוזמו עדיה כל המחזיק בה זכה בה" (בבלי כריתות כד ע"א).[3]
התואר "הנידחת" ניתן לעיר על שם התיאור המקראי של העיר (ראו לעיל) המציין את הפועל "וידיחו". הצירוף "עיר הנידחת" מיודע באיברו השני (הנידחת) אך אינו מיודע באיברו הראשון (עיר, ולא העיר) על פי דרכה של לשון חז"ל, למשל בביטויים "עולם הבא", "שעיר המשתלח" ועוד.
דין עיר הנידחת
כאשר מתברר לסנהדרין שקיימת עיר נידחת באחת מערי ישראל, עולים כל ישראל למלחמה עליהם, וכאשר העדים מעידים שרובם עבדו עבודה זרה, הורגים בחרב את העובדים ויש אומרים אף את הטף[4]. לאחר מכן שורפים את כל שללה באש. חל איסור לבנות עיר זו מחדש.
דיני עיר הנדחת אינה ליחידים שעבדו עבודה זרה, ולא לציבור, רק לגדר של "עיר". ישנה מחלוקת בגמרא, בגדרי עיר הנדחת. לפי שיטת רבי יאשיה מעשרה עד מאה זה עיר הנדחת, ולפי רבי יונתן ממאה עד רוב השבט זה עיר הנדחת.
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ע"א, עמוד א'
- ^ תוספתא מסכת סנהדרין (צוקרמנדל) פרק יד הלכה א, ג
- ^ אפשר שמקורו הקדום ביותר של הצירוף דווקא במגילות מדבר יהודה, ראו אלכסיי יודיצקי, "העיר הנידחת במגילת פשר בראשית", העברית סג (תשע"ה–תשע"ו), עמ' 117–123.
- ^ כ"כ הרמב"ם (פ"ד הלכה ו), אך אין זה מוסכם עיין מגדל עוז וכסף משנה
