אִמְרוּץ (או סמים בספורט) הוא נטילת חומרים משפרי ביצועים (אנ'), ובהם תרופות וסמים על ידי ספורטאים על מנת לשפר את הישגיהם. קטגוריה זו כוללת גם עירויי דם, וכן תרופות המיועדות לטשטש עקבות של תרופות אחרות האסורות בספורט או להפחית את משקל הגוף לפני תחרויות בהן מתחרים לפי קבוצות משקל. בשנים האחרונות מדובר אף על שימוש בטיפולים גנטיים.
סמים בספורט נחשבים כבלתי אתיים על ידי רוב ארגוני הספורט הבינלאומיים, ובמיוחד על ידי הוועד האולימפי הבינלאומי. על הסיבות לכך נמנות הסכנות הבריאותיות למשתמשים, חוסר שוויון בין הספורטאים המתחרים, והמופת הציבורי של הרוח הספורטיבית - שאיננו יכול לדור בכפיפה אחת עם סמים. בדיקות נעשות לספורטאים במסגרת תחרויות ואף מחוץ לתחרויות, ומתחרים שהתגלה שהשתמשו בסמים - תוצאותיהם נפסלות.
בין סוגי הסמים הנפוצים ביותר ניתן למצוא את הסטרואידים האנאבוליים, הורמונים נוספים הגורמים להגדלת השרירים, תרופות ממריצות, וכן עירויי דם, אריתרופויאטין ואגוניסטים להורמון זה - המגדילים את כמות תאי הדם האדומים. שיטות הבדיקה הולכות ומשתכללות לאורך השנים, אך במקביל תעשייה שלמה מפתחת סמים מתוחכמים וקשים יותר לגילוי, ואף תרופות ושיטות לטשטוש עקבות של תרופות אסורות אחרות.
הארגון המקצועי המרכז את הפעילות כנגד סמים בספורט הוא הסוכנות העולמית נגד סמים בספורט (WADA), שנוסדה בשנת 1999 על ידי הוועד האולימפי הבינלאומי. המודעות לנושא זה הולכת ועולה בשנים האחרונות, והיקף הבדיקות לגילוי סמים בתחרויות ספורט הולך ועולה. מאידך, יש הטוענים שמדובר במעין "ציד מכשפות", ויש הטוענים, שהמאבק נגד סמים יקר מאוד, חודר לפרטיות של הנבדקים, ואיננו מצליח למגר את התופעה.
באנגלית, התופעה של סמים בספורט נקראת Doping, ומילה דומה גם ברוב השפות האירופאיות. המקור מהמילה ההולנדית Dop - סוג של משקה אלכוהולי מעורר שהיה בשימוש אצל שבט הזולו בדרום אפריקה.
שימוש בסמים ממריצים בספורט החל להיות נפוץ בשנות ה-20, וההתאחדות הבינלאומית לאתלטיקה חובבנית - שהפכה מאוחר יותר להתאחדות האתלטיקה הבינלאומית - אסרה בשנת 1928 על שימוש בסמים ממריצים, וכך הייתה לגוף הראשון שהתייחס לנושא. אולם באותה תקופה לא היו קיימות עדיין בדיקות סמים, ולא הייתה דרך מעשית לאכוף הוראה זו.
מדינה שבלטה במיוחד הייתה גרמניה המזרחית, שהנהיגה תוכנית מיוחדת לקידום הספורט הייצוגי. המנהל הרפואי של תוכנית זו, ד"ר מנפרד הופנר (Manfred Höppner), נתן סטרואידים אנאבוליים באופן שיטתי לספורטאים רבים החל משנות ה-60. תוכנית זו אפשרה לגרמניה המזרחית להוביל במשך שני עשורים בענפי ספורט רבים, תוך זכייה בתחרויות רבות ובשיאים רבים, הרבה מעבר לגודלה היחסי של מדינה זו - 17 מיליון תושבים. דור שלם של ספורטאים וספורטאיות נפגע בגלל סימום שיטתי מילדות, עם תופעות לוואי קשות לאורך שנים. לאחר נפילת הממשלות הקומוניסטיות בסוף שנות ה-80 של המאה ה-20 ואיחוד גרמניה התגלו מסמכים רבים שתיעדו את התוכנית, ובכיריה הורשעו (אך קיבלו עונשי מאסר על תנאי),[3] ואילו הספורטאים שנאלצו להשתמש בסמים - קיבלו פיצויים.[4]
שימוש בסטרואידים אנאבוליים, בהורמון הגדילה ולעיתים אף באינסולין - הפך לנפוץ גם בקרב העוסקים בפיתוח גוף, ואף השרירן ושחקן הקולנועארנולד שוורצנגר - לימים מושל קליפורניה - הודה[5] בשימוש בסטרואידים. לפי דוברו, לא השתמש שוורצנגר בסטרואידים מאז 1990 - השנה שבה הם הפכו לבלתי חוקיים בארצות הברית. בסלנג של מפתחי גוף, מכונים סטרואידים לעיתים בכינוי "ארנולדים".
בדיקות לגילוי שימוש בסטרואידים אנאבוליים ובתרופות ממריצות הוכנסו ליותר ויותר תחרויות ספורט, והחל מ-1988 הוכנסו בדיקות פתע לספורטאים - שלא בזמן תחרויות. קיים כנראה קשר בין הרחבת הבדיקות לבין ירידה בשיעור הישגי השיא בסוגי ספורט מסוימים החל משנות ה-90[6]
"חזית" חדשה - "סימום דם"
במקביל, נפתחה "חזית" חדשה החל משנות ה-70: ספורטאים החלו להשתמש בשיטות להגדלת כמות הדם באמצעות עירויי דם ובאמצעות אריתרופויאטין (EPO). המונח באנגלית לתופעה זו הוא Blood doping (יש המעברתים ל"סימום דם"). בשנת 1986 אסר הוועד האולימפי הבינלאומי על שיטות אלה, ובשנת 2000 הוכנסו בדיקות לגילוי שימוש בתכשירי אריתרופויאטין ולגילוי עירויי דם מתורמים אחרים. מעתה לוקחים מהמשתתפים בתחרויות לא רק דגימת שתן אלא גם דגימת דם. המעבר המתבקש של הספורטאים, היה לשיטה של עירויי דם עצמיים: הספורטאי תורם תרומת דם אשר נשמרת בקירור, ומוזרקת אליו בחזרה סמוך לתחרות ספורט. האיגוד הבינלאומי לאופניים (UCI) פתר את בעיית חוסר היכולת לגלות עירויי דם עצמיים, והוא מונע מראש השתתפות של רוכבים בעלי נפח רב מדי של תאי הדם: מי שיש לו המטוקריט מעל 50% לא יורשה להשתתף בתחרות. בנוסף, שוקדים על פיתוח בדיקה לגילוי תרומות דם עצמיות. בשנים האחרונות אירעו מקרים לא מעטים של מוות פתאומי עקב אוטם שריר הלב אצל רוכבי אופניים מקצועיים,[7] ובמקביל בוצעו חקירות ופשיטות משטרתיות לגילוי חומרים אסורים וציוד המשמש לעירויי דם.
שערוריות סמים רבות אירעו במרוץ האופניים היוקרתי טור דה פראנס. בשנים האחרונות הוחמר הפיקוח, ורוכבים לא מעטים סולקו מה"טור" עקב שימוש בחומרים כאלו. האירועים הבולטים:
"פרשת פסטינה" - בשנת 1998 נתפס רכב של קבוצת הרוכבים המובילה "פסטינה", ובו סוגים רבים של תרופות אסורות. כן התגלו סמים אסורים בפשיטת המשטרה בחדרים בהם לנו אנשי קבוצה אחרת.
נגד האמריקאי לאנס ארמסטרונג, שזכה במקום הראשון בשבעה מרוצים רצופים בשנים 1999–2005, הצטברו במשך השנים עדויות נסיבתיות רבות המצביעות, בעיני רבים, על קשרים עם גורמים העוסקים בסמים בספורט. בשנת 2005 התגלו עקבות אריתרופויאטין בדגימת שתן ישנה שלו משנת 1999, אולם לא ניתן היה להאשים את ארמסטרונג בשעתו, עקב צורך בבדיקת שתן חוזרת לפי הנוהל - בדיקה שלא נמצאה. ביוני 2012 הרשות לפיקוח על שימוש בסמים בספורט האמריקני (ה-USADA) מצאה עדויות לשימוש שלו בחומרים אסורים והוא הואשם בכך והושעה מתחרויות רכיבה על אופניים. באוגוסט באותה שנה, בעקבות שמיעת עדויות גם מחבריו לצוות, החליטה הרשות על השעייתו לכל החיים מכל תחרויות רכיבה על אופניים, ושלילת כל התארים בהם אמסטרונג זכה לאחר ה-1 באוגוסט 1998.[8]
בשנת 2006, בעקבות מבצע פוארטו, מנעו מארגני המרוץ משתי קבוצות ספרדיות לזנק למרוץ. כמו כן, ארבעה רוכבים בולטים (מתוכם שניים שהיו המועמדים הבכירים לזכייה במרוץ) הושעו על ידי קבוצותיהם. במבצע זה, של המשמר האזרחי בספרד, נתפסה כמות גדולה של סטרואידים אנאבוליים, עירויי דם וציוד לטיפול במוצרי דם. נעצרו רופא ועוד ארבעה עסקנים שהיו קשורים למספר רב של רוכבי אופניים (פורסמו שמותיהם של 34 מתוך 56 רוכבים - לא כולם השתתפו ב"טור" - אשר טופלו על ידי אותו רופא), וגם לספורטאים בענפים אחרים - כדורגל, טניס.
בשנת 2006 בפעם הראשונה נשלל התואר ממנצח המרוץ - פלויד לאנדיס, שכמות גבוהה מדי של טסטוסטרון התגלתה באחת מדגימות השתן שלו. התואר נשלל כעבור כשנה, לאחר מאבק משפטי ארוך.
בשנת 2007 התגלו סמים אצל ארבעה רוכבים (אחד מהם חודש לפני התחרות) ושתי קבוצות מובילות נאלצו לפרוש. הרוכב מיכאל ראסמוסן שהיה קרוב לזכייה, הודח. הצטברות השערוריות הובילו את העיתון הצרפתיליברסיון, לקראת סיום המרוץ, לצאת בכותרת: "La mort du Tour - מותו של ה"טור"".
השיא הגיע בשנת 2012, לאחר שהתגלו עדויות לשימוש בסמים אסורים אצל גדול הזוכים במרוץ לאנס ארמסטרונג, אשר זכה 7 פעמים ברציפות בין השנים 1999 עד 2005. כל תאריו שבהם זכה החל מ-1 באוגוסט 1998 נשללו ונאסר עליו להשתתף בתחרויות.[9] בתחרות בשנת 1999, בה ניצח לראשונה, נמצא קורטיקואיד בדמו, אך התאחדות האופניים הבינלאומית, ה-UCI קיבלה את טענתו כי הימצאות החומר נובעת משימוש במשחה במרשם לטיפול בשפשופים וכאבים הנובעים מישיבה ממושכת על אוכף האופניים. בדגימות שתן של ארמסטרונג, שנלקחו בזמן הטור דה פראנס של 1999, ואשר נבדקו שוב על ידי מעבדה צרפתית ב-2005, נתגלו עקבות של החומר EPO. החשדות התרבו עם השנים, ובשנת 2011 רוכב בקבוצתו של ארמסטרונג, טיילר המילטון, טען בתוכנית התחקירים האמריקנית "60 דקות" כי ראה את ארמסטרונג מזריק חומרי אמרוץ, וכי השתמש בהם כבר כאשר זכה בטור הראשון שלו.[10] בינואר 2013 הודה ארמסטרונג בשימוש בחומרי אמרוץ בכל שבעת ניצחונותיו בטור דה פראנס. הוא התנצל ואמר שהוא אכזב אנשים רבים שהאמינו בו.
שערוריות הסמים בטור דה פראנס, ומקרי המוות של רוכבי אופניים - הגבירו את המודעות לנושא הסמים, הביאו את צרפת להפוך למדינה המובילה במלחמה כנגד סמים בספורט והראשונה לחוקק חוקי-מדינה נגדם, ונתנו את הדחיפה העיקרית להקמת הסוכנות העולמית נגד סמים בספורט (WADA).[6]
מיסוד המלחמה בסמים בספורט
עד שנות ה-90 התנהלה המלחמה בסמים בספורט בצורות שונות ובסטנדרטים שונים. לכל מדינה ולכל ארגון ספורט היו הגדרות שונות, שיטות שונות איך ומה לבדוק, וכן דרכי ענישה שונות. המצב גרם לבלבול ולחילוקי דעות גם ברמה המשפטית, ולמצבים בהם בתי משפט אזרחיים מבטלים החלטות של רשויות ספורט. היה אומנם שיתוף פעולה בין מדינות ובין ארגוני הספורט השונים, שהחל להיווצר בשנות ה-80, אבל היה חסר גוף בינלאומי בלתי תלוי, אשר ינחה מדיניות וסטנדרטים אחידים.
בשנת 1989 התקיים כנס בינלאומי בשטרסבורג שבצרפת נגד סמים בספורט מטעם מועצת אירופה ובהשתתפות מדינות גם מחוץ לאירופה. בכנס זה נקבעו סטנדרטים ונהלים אחידים. כל מדינה שהשתתפה בכנס לקחה על עצמה להילחם בתופעת הסמים בספורט, ליצור גוף לאומי שיטפל בנושא, ולהעמיק את הבקרה ואת החינוך כנגד סמים בספורט.
מאז ייסוד הסוכנות העולמית נגד סמים בספורט, המודעות לנושא זה הולכת ועולה, והיקפי הבדיקות הולכים ומוגברים, לרבות בדיקות פתע שלא בזמן תחרות - וכך יותר ויותר ספורטאים נתפסים בבדיקות סמים. מאידך - ספורטאים רבים מצליחים להערים על הבדיקות ולא להיתפס. דוגמה בולטת לכך היא האתלטית האמריקנית המצטיינת מריון ג'ונס, אשר לא נתפסה מעולם בבדיקות סמים, אך בשנת 2007 הודתה בשימוש בסטרואידים לפני אולימפיאדת סידני (2000) בה זכתה בחמש מדליות, מהן שלוש מדליות זהב. מובן שהמדליות נשללו ושיאי העולם שלה בוטלו.
קיים מגוון רחב של שיטות כיצד להימנע מלהיתפס בבדיקות, החל משימוש בתרופות משתנות או בעירויים המדללים את ריכוז החומרים בשתן, שימוש בלוחות זמנים קפדניים להפסקת התרופות זמן מספיק לפני התחרויות, שימוש באישורים רפואיים כוזבים לקבלת אישור לתרופה מסוימת, ועד להתחזויות ולהונאות במתן הבדיקות. שיטת הונאה ידועה במתן דגימת שתן היא החדרת צנתר (קתטר) אל שלפוחית השתן והזרקת שתן של אדם אחר לתוכה, כך שהספורטאי הנבדק יוכל לאחר מכן להשתין ולמסור דגימת שתן שאיננה שלו.
סכומי הכסף שמרוויחים ספורטאים בענפים מסוימים הולכים ועולים משנה לשנה - הרבה מעבר לתקציבי הארגונים למלחמה בסמים בספורט - וכך עולה גם הפיתוי להשתמש בסמים, כדי להגיע להישגים גבוהים יותר. שיטות הבדיקה הולכות ומשתכללות לאורך השנים, אך במקביל קיימת תעשייה שלמה המפתחת סמים מתוחכמים וקשים יותר לגילוי כגון פקטורי גדילה דמויי אינסולין - שספורטאים החלו להשתמש בהם בשנים האחרונות כי אין עדיין בדיקות עבורם. שימושים אפשריים בעתיד בטיפולים גנטיים עלולים לא להתגלות כלל בבדיקות לגילוי סמים.
תופעה נוספת שהולכת ותופסת תאוצה היא תוספי מזון לספורטאים, המכילים חומרים אסורים, מבלי ליידע מראש את רוכשי המוצרים, וכך עלולים לגרום להכשלת ספורטאים תמימים בבדיקות לגילוי סמים.[11]
1999: הכדורגלן הישראלי כפיר אדרי נתפס בלקיחת סם ממריץ מסוג אפדרין (מקבוצת האמפטמינים). הפרשה נקראה בתקשורת "פרשת האפדרין" ובעקבותיה ספגה קבוצתו אז מכבי תל אביב עונש של הפחתה של ארבע נקודות ליגה וקנס של 100 אלף ש"ח. אדרי הורחק לשישה משחקים, ואילו מאמן הכושר של הקבוצה, גיא עזורי - אשר סיפק את התרופה - הורחק לשנתיים מהמגרשים.
2004: אנה טקאץ', שיאנית ישראל בריצת 400 מטר, נמצאה חיובית בתחרות שנערכה בנוביסד בסרביה ביולי 2004. היא הושעתה מיידית מכל פעילות על ידי איגוד האתלטיקה בישראל.[16][17]
2008: אצל השייטאודי גל שהתכונן לאולימפיאדת בייג'ינג התגלו עקבות של סטרואיד אנאבולי בשתי בדיקת שתן - מספר שבועות לפני האולימפיאדה. לדברי אודי גל מדובר היה בשאריות של התרופה פינסטריד נגד התקרחות. בעבר הושעו מספר ספורטאים על שימוש בתרופה זו, שאסורה לספורטאים, כי השימוש בה יכול לשמש גם כהסוואה לשימוש בסטרואידים אנאבוליים. לאחר הליך שימוע ננזף גל, ולא סולק מהמשלחת הישראלית לאולימפיאדה.[18][19]
2008: מקס ג'ייבן, אלוף ישראל בשחיית 200 מטר, הושעה מסגל אולימפיאדת בייג'ינג, לאחר שבבדיקת שתן התגלה שהשתמש בסוג של סטרואיד אנאבולי בשם בולנדון.[20]
2014: אולגה לנסקי קבעה בתחרות שנערכה בתל אביב ב-19 באפריל 2014 בריצת 100 מטר שיא ישראלי חדש של 11.42 שניות, תוצאה המהירה ב-3 מאיות שנייה מהשיא שבו החזיקה אסתר רוט-שחמורוב במשך 42 שנה. אולם היות שלא התייצבה לבדיקת סמים לאחר הריצה, לא הוכר השיא שלה, והיא הושעתה עד סוף שנת 2014.[22]
2014: אסף מלכה, אלוף ישראל בעבר בריצת 100 מטר, הושעה לשנתיים לאחר שנמצא חיובי בשימוש בסמים אסורים בנובמבר 2014.[23]
הסוכנות העולמית נגד סמים בספורט
סמלילהסוכנות העולמית נגד סמים בספורט. מבוסס על סימן השוויון - לציון שוויון והגינות. הצבע הירוק מסמל בריאות וטבע, הרקע השחור מסמל נייטרליות ואת צבע בגדיהם של שופטים בספורט.
הארגון המקצועי המרכז את הפעילות כנגד סמים בספורט הוא הסוכנות העולמית נגד סמים בספורט World Anti-Doping Agency (WADA), שנוסדה בשנת 1999 על ידי הוועד האולימפי הבינלאומי, בעקבות כנס בינלאומי למלחמה בסמים בספורט, שנערך בלוזאן, שווייץ באותה שנה. מטה הארגון שכן בלוזאן עד 2002, ומאז עבר למונטריאול, קנדה.
הסוכנות הכינה "קוד עולמי נגד סמים בספורט",[24] שהיא מסגרת הכוללת נהלים מפורטים, כיצד לקחת דגימות מספורטאים, שיטות הבדיקה ועונשים לנתפסים. הסוכנות מפרסמת רשימה של חומרים ושיטות טיפול אסורות,[25] ומנגד - קריטריונים ונהלים לקבלת פטור מהאיסור על תרופות מסוימות.[26] הסוכנות עוסקת במחקר ופיתוח של בדיקות לגילוי סמים בספורט, מסייעת לארגוני ספורט ולמדינות בהטמעה ובהדרכה, ומבצעת בדיקות לספורטאים לגילוי סמים - שלא במסגרת של תחרויות ספורט.
נכון לשנת 2007, מעל 570 ארגוני ספורט מחויבים לקוד העולמי נגד סמים בספורט, ביניהם כל 35 פדרציות הספורט הבינלאומיות הכפופות לוועד האולימפי הבינלאומי, כל הוועדים האולימפיים של המדינות השונות, וכל הארגונים הפאראלימפיים המקבילים.
איסור על חומרים ובדיקות לגילוי השימוש בהם
רשימת התרופות האסורות[25] של הסוכנות העולמית נגד סמים בספורט (WADA) מבחינה בין:
חומרים ושיטות טיפול האסורים תמיד - בזמן תחרויות ספורט וגם שלא בזמן תחרויות ספורט. בקבוצה זו נמצאים, בין היתר, חומרים הגורמים ל"בניית גוף" כגון סטרואידים אנאבוליים.
חומרים ושיטות טיפול האסורים בזמן תחרויות ספורט, אבל מותרות שלא בזמן תחרויות. בקבוצה זו נמצאים, בין היתר, חומרים ממריצים כגון אמפטמינים.
חלק מהתרופות אסורות בענפי ספורט מסוימים, אך מותרות בענפים אחרים.
בדיקות שתן ודם הנעשות לספורטאים מבדילות אף הן בין בדיקות מחוץ לתחרות (Out-of-Competition Testing) לבין בדיקות בעת תחרות (Event Testing או In-Competition Testing). בדיקות במהלך תחרויות נעשות לפי נהלים קבועים מראש, כגון: בדיקת ספורטאים שהגיעו למספר מקומות ראשונים בכל מקצוע או לחלופין הגרלה בין המשתתפים בתחרות. בדיקות שלא בזמן תחרויות נעשות כבדיקות פתע תוך 48 שעות מקבלת ההודעה על הבדיקות, והן נחשבות כבדיקות יעילות מאוד למניעת שימוש בתרופות מסוימות בתקופה שבין תחרויות.
WADA פרסמה קריטריונים ונהלים לקבלת פטור מהאיסור על תרופות מסוימות.[26] נהלים אלה מאפשרים לדוגמה, לספורטאי חולה סוכרת לקבל אישור לקבלת טיפול באינסולין ולחולה אסתמה לקבל אישור לקבלת טיפול בסאלבוטאמול (ונטולין).
על פי נוהלי WADA, סירוב לתת בדיקה, או כל סוג של הונאה או התחזות בעת מתן הבדיקה - אסורים בהחלט.
ביקורת נגדית
האוסטרלית מישל גאלן, עורכת דין בנושאי ספורט ובעבר שחיינית מצטיינת, טוענת[27] שרדיפת הספורטאים פוגעת בחפים מפשע, ושמדובר במעין "ציד מכשפות" מודרני. יש לה ביקורת גם על צרפת, בה שימוש בסמים בספורט נחשב לעבירה פלילית, ועל הטור דה פראנס שמקובל בו להשעות מהתחרות קבוצה שלמה של רוכבים עד לסיום החקירות - גם אם נתפסו רק חלק מאנשי הקבוצה.
קיימת טענה,[28] שהבדיקות עולות כסף רב וחודרות לפרטיות של הנבדקים, ומאידך אינן מונעות למעשה את תופעת הסמים בספורט. בדיקת דם אחת לגילוי אריתרופויאטין (EPO) עולה כ-$60 ובדיקת שתן לגילוי אותו חומר עולה כ$400, וזהו רק חומר אחד מתוך רשימה ארוכה מאוד של חומרים. הפיתוי להשתמש בסמים גדול מאוד, ובכל פעם שמפותחות בדיקות מעבדה לגילוי שימוש בחומרים מסוימים - עוברים הספורטאים לשימוש בדור חדש של חומרים שעדיין לא ניתן לגלותם.
קיימת גם ביקורת על חוסר איזון בין ענפי הספורט השונים. רופא הספורט אופמיאנו פואנטס - אשר נתפס במבצע פוארטו עם כמות גדולה של תרופות אסורות וציוד לעירויי דם - טוען,[29] שברכיבת אופניים נתפסים רבים על סמים כיוון שבענף זה עושים יותר בדיקות. לעומת זאת, בענפי ספורט אחרים, בעיקר בהם הכנסות כספיות רבות, שיעור המשתמשים בסמים זהה כמו ברכיבת אופניים, אך נתפסים פחות ספורטאים, כי באותם ענפים מקפידים פחות על בדיקות (רופא זה טיפל בסמים הן ברוכבי אופניים והן בשחקני כדורגל וטניס). טענה דומה השמיע ריצ'רד פאונד, ראש הסוכנות העולמית למלחמה בסמים בספורט, בנובמבר 2007, עת טען כי העובדה שבמבצע פוארטו דלף מידע רק על רוכבי אופניים לא נראית לו הגיונית.[30]
סוגי חומרים ושיטות טיפול
להלן החומרים העיקריים ושיטות הטיפול העיקריות. לפירוט מלא יש לפנות לרשימת התרופות האסורות[25] של הסוכנות העולמית נגד סמים בספורט (WADA).
חומרים אנאבוליים
חומרים המעודדים גידול וחלוקת תאים, וכתוצאה מכך גדילה של מספר סוגי רקמות ובעיקר שרירים ועצמות, ובכך גורמים ל"בניית גוף" ולזירוז ריפוי והתאוששות של רקמות שריר פגועות. החומרים האנאבוליים העיקריים המשמשים כסמים בקרב ספורטאים וכן בקרב העוסקים בפיתוח גוף :
סטרואידים אנדרוגניים אנאבוליים (Anabolic androgenic steroids; בראשי תיבות AAS) - הם הורמוניםסטרואידים סינתטיים וטבעיים אשר מאיצים את סינתזת החלבונים בתאים, ובכך מעודדים גידול ופיתוח רקמות, ובעיקר רקמות השרירים. מנגנון נוסף המסייע לפיתוח שרירים: הורמונים אלה מנטרלים את הקורטיזול (סטרואיד טבעי מקבוצת הגלוקו-קורטקואידים) שגורם להרס רקמת שריר. טסטוסטרון - הורמון המין הגברי הטבעי - הוא אחד מהסטרואידים האנאבוליים הטבעיים החזקים ביותר, ויתר הסטרואידים האנאבוליים בנויים על פיו. טסטוסטרון מיוצר באופן טבעי אצל הגבר באשכים, ואצל האישה בכמויות קטנות בשחלות. הורמונים אלה מגבירים תכונות גבריות - שיער על פני הגוף, גדילת מיתרי הקול.
טיפול בעיכוב ההתבגרות המינית אצל נערים בנים, וכן כטיפול לגברים עם רמות נמוכות של טסטוסטרון - לשיפור הליבידו.
שימוש בספורט:
השימוש בסטרואידים אנאבוליים בספורט נהיה פופולרי מאוד בקרב ספורטאים תחרותיים החל משנות ה-50 כאמצעי המסייע לפיתוח מהיר של שרירים ושל הכוח הפיזי, וכן אצל העוסקים בפיתוח גוף. כיום השימוש אסור כמעט על ידי רוב ארגוני הספורט הבינלאומיים, והשימוש בו למטרות לא רפואיות נחשב אף לעבירה פלילית במדינות רבות, ועל כן התפתח שוק שחור שעוסק בייצור, בהברחה ובמכירה בלתי חוקית של תרופות אלה. ברשימת התרופות האסורות[25] לשנת 2007 של הסוכנות העולמית נגד סמים בספורט (WADA) מופיעים 22 סוגי חומרים טבעיים (לרבות מטבוליטים של הורמונים טבעיים) וכן 46 חומרים סינתטיים.
בדיקות לגילוי סמים: שרידי סטרואידים אנאבוליים ניתן לגלות בבדיקות שתן. גילוי עקבות זעירים ביותר של חומר סינתטי או של מטבוליט שלו נחשב לתוצאה חיובית. בדיקה נוספת שנעשית: יחס בין טסטוסטרון לבין אפיטסטוסטרון (Epitestosterone) הקרוי "יחס T/E" (T/E ratio), אם הוא מעל 4:1 לטובת הטסטוסטרון - זוהי בדיקה מחשידה, ואז נדרשת חקירה ובדיקות נוספות לפי תקני הבדיקות[31] של הסוכנות העולמית נגד סמים בספורט (WADA).
הורמון הגדילה האנושי Human growth hormone (GH / hGH) או סומטוטרופין Somatotropin הוא הורמוןחלבוני המופרש מבלוטת יותרת המוח (היפופיזה) ותפקידו בין היתר לווסת ייצור חלבונים ולהמריץ צמיחת עצמות אצל ילדים. מחסור בהורמון זה אצל ילדים יגרום לעצירת הגדילה ולקומה נמוכה. לחלופין, עודף בהורמון יגרום לאקרומגליה או לקומה גבוהה וענקות. הורמון זה מסייע - בין היתר - בגידול מסת השרירים ובהקטנת רקמת השומן, מגביר את קליטת הגלוקוז בשרירים, מעלה את תפוקת הלב, מאיץ ריפוי פצעים ועלייה בפעילות החיסונית, מחזק רקמת העצם. תכשירי הורמון הגדילה יקרים: החל מכ-$500 לחודש למנה חוקית, ועד לכ-$4,000 לחודש בשוק השחור.
שימוש בספורט:
השימוש בהורמון הגדילה בספורט - כאמצעי המסייע לפיתוח מהיר של שרירים, לחיזוק עצמות ולהפחתת רקמת השומן - נהיה פופולרי בקרב ספורטאים תחרותיים ובקרב העוסקים בפיתוח גוף החל משנות ה-70 - עם הכנסת הבדיקות לגילוי של סטרואידים אנאבוליים לתחרויות ספורט, מכיוון שעד היום טרם נמצאה דרך מעשית לגילוי שימוש לא חוקי בהורמון זה. ישנם ספורטאים המשלבים שימוש בהורמון זה ביחד עם סטרואידים אנאבוליים ויש מפתחי גוף המשלבים הורמון זה עם אינסולין. הורמון זה אסור על ידי הסוכנות העולמית נגד סמים בספורט (WADA).
בדיקות לגילוי סמים: עד היום לא נמצאה דרך מעשית לגילוי שימוש לא חוקי בהורמון זה - אם השימוש נעשה בתקופה שקדמה לתחרות.
ישנם מפתחי גוף המשתמשים באינסולין, עקב תכונותיו להגדלת השרירים, לריבוי כלי דם ולהופעה של עור דק המבליט את השרירים ואת כלי הדם. משערים, שספורטאים בענפים נוספים נוהגים אף הם להשתמש באינסולין. אינסולין נאסר על ידי הסוכנות העולמית נגד סמים בספורט (WADA).
בדיקות לגילוי סמים: בדיקות לגילוי שימוש לא חוקי מבוססות על איתור חומרים נוספים הנמצאים בתמיסת ההזרקה בנוסף לאינסולין (האינסולין עצמו הוא הורמון טבעי ואין טעם לאתר אותו). במרץ 2007 דווח[32] על פיתוח בדיקה ראשונה לגילוי עקבות בשתן של אינסולין לטווח ארוך מסוג Insulin Glargine (שם מסחרי: אינסולין לאנטוס). בדיקה זו איננה מאתרת סוגים אחרים של אינסולין.
תופעות לוואי:
השימוש באינסולין מסוכן ביותר, ועלול לגרום להיפוגליקמיה - מיעוט גלוקוז בדם - מצב חירום שעלול להסתיים במוות. שימוש ממושך עלול לגרום להופעת סוכרת מסוג 2 ולתופעה של עמידות קבועה לאינסולין.
פקטור גדילה דמוי אינסולין 1 - Insulin-like growth factor 1 (IGF-1) - בעל חשיבות גדולה בגדילה של ילדים, ואצל מבוגרים יש לו השפעה אנאבולית - גדילת שרירים ועצמות וזירוז ריפוי והתאוששות לשרירים שנגרם להם נזק. קיימים תכשירים רפואיים של הורמון זה, המשמשים לטיפול במקרים נדירים של גמדות מסוג תסמונת לרון.
פקטור גדילה מכנו (MGF) - גורם לגדילת רקמת השריר ומזרז את ריפוי והתאוששות הרקמה במקרה שנגרם לה נזק. קיימים תכשירים רפואיים של הורמון זה.
פקטור גדילה דמוי אינסולין 2 - Insulin-like growth factor 2 (IGF-2) - בעל תפקיד בעיקר בתקופת ההריון - כהורמון הקשור לגדילת העובר. טרם פותח תכשיר רפואי מהורמון זה.
שימוש בספורט: בשנים האחרונות החל שימוש בלתי חוקי ב-IGF-1 וב-MGF על ידי ספורטאים - לפיתוח השרירים והעצמות. כל סוגי פקטורי הגדילה אסורים לשימוש על ידי הסוכנות העולמית נגד סמים בספורט (WADA).
איסור שימוש: חומרים אלה אסורים בזמן תחרויות בלבד, אך אינם אסורים לספורט מחוץ לתקופת התחרויות. חלקם סמים אסורים בחוק ברוב המדינות. קפאין, שהיה אסור במינון גבוה - איננו אסור יותר.
להלן החומרים הממריצים העיקריים. לפירוט מלא יש לפנות לרשימת התרופות האסורות.[25] של הסוכנות העולמית נגד סמים בספורט (WADA).
אמפטמינים
אמפטמין ("ספיד"), מתאמפטמין, אפדרין, מתילפנידאט וסמים נוספות מקבוצת האמפטמינים Amphetamines - הם קבוצת תרופות השייכת לקטגורית הסמים הממריצים. שימושים רפואיים לתרופות אלה: אמפטמין ומתאמפטמין משמשים כתרופות לדיכוי תיאבון, ולטיפול בנרקולפסיה (נרדמות) ובהפרעת קשב ריכוז והיפראקטיביות (ADHD). אפדרין שימש בעבר לטיפול באסתמה ומשמש כיום לטיפול בלחץ דם נמוך עקב הרדמה אפידורלית, לטיפול בנרקולפסיה ובהרטבת לילה. מתילפנידאט (שמות מסחריים: ריטלין, קונצרטה) משמש אף הוא לטיפול בהפרעת קשב ריכוז והיפראקטיביות (ADHD). חלק מתרופות אלו שכיחות גם בתור סמים בלתי חוקיים, בעיקר בתערובת עם סמים אחרים.
אמפטמין מתחיל לפעול במוח כחצי שעה לאחר לקיחתו, והאפקט שלו שם נמשך שעתיים עד ארבע שעות. החומר מביא להצפה המוח במוליך העצבידופמין, וכמו כן לעלייה ברמת הסרוטונין ונוראפינפרין. כל אלה מביאים להרגשה הטובה ולתחושת האופוריה, וכן להגברת מערכת העצבים הסימפתטית. האמפטמינים עוזרים לגוף להתמודד עם פסולת עקב תהליכים אל-אווירניים (אנאירוביים), וכן מעלים את סף הכאב.
תרופות אחרות מקבוצה זו הם הלוצינוגנים - גורמים להזיות (הלוצינציות) המתבטאות בשינויים סובייקטיביים בתפיסה, במחשבה, ובדמיון.
שימוש בספורט:
תרופות אלה מתאימות לענפים בהם נדרשים כוחות מתפרצים, והן אינן מתאימות לסוגי ספורט הדורשים סבולת לב ריאה מוגברת או ממושכת, מכיוון שהאמפטמינים מעמיסים מתח רב מאוד על הלב ועלולים לגרום למכת חום.
בדיקות לגילוי סמים:
ניתן לגלות עקבות של תרופות אלה בבדיקות שתן.
תופעות לוואי:
תופעות לוואי שונות בין סוגי התרופות השונות. התופעות הבולטות ברוב התכשירים: הזעת יתר, נשימה מהירה, עלייה בלחץ הדם, בלבול, ירידה בתיאבון ובליבידו, היפראקטיביות, תנועות גוף בלתי רצוניות, בחילות, גרד, הפרעות קצב ועד למוות. כאבי ראש ועייפות רבה בסיום השפעת התרופה. בנוסף, שימוש ארוך עלול להביא לתופעות פרקינסוניות, להפרעות בשריר הלב, ולאיחור בגדילה אצל ילדים ומתבגרים.
רוב התרופות האלו יכולות לגרום בקלות להתמכרות ולכל התופעות הקשות הכרורות בכך ובגמילה - רעד, שינויים בהרגלי השינה, חוסר מנוחה, חרדות, דיכאון, ועד לשינויי התנהגות כגון אלימות, לתופעות פסיכוטיות ולתופעות פסיכיאטריות קשות אחרות.
שימוש בספורט: רוב הסמים האלה מפחיתים כאבים, ומאפשרים התגברות על כאבי פציעות. סיבה נוספת לאיסור הספורטיבי על סמים אלה, קשורה קרוב לוודאי לכך שסמים אלה אינם מתאימים כלל לרוח הספורטיבית.
בדיקות לגילוי סמים: ניתן לגלות עקבות של תרופות אלה בבדיקות שתן.
שימוש בספורט: סטריכנין במינון נמוך היה סם ממריץ פופולרי בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20. עקב רעילותו הרבה, כבר אין משתמשים בו יותר.
תופעות לוואי: הרעלת סטריכנין יכולה להיות קטלנית בבני אדם. כעשר עד עשרים דקות לאחר החשיפה מתחילות התכווצויות שרירים בכל הגוף, עם עוויתות, עד לקישות עמוד השדרה. המוות נגרם בדרך כלל עקב שיתוק העצביים האחראים לנשימה או עקב תשישות, הנגרמת על ידי העוויתות הבלתי פוסקות.
שיטות להגדלת כמות הדם
חומרים ושיטות להגדלת כמות תאי הדם האדומים מכונים Blood doping (יש הנוהגים לעברת ל"סימום דם"). ככל שהדם נושא בתוכו יותר תאי דם אדומים - כך הוא יכול להוביל יותר חמצן מהריאות אל השרירים, ובכך גדלה היכולת האווירנית (אירובית) של הספורטאי. השיטות הקיימות: עירויי דם ואריתרופויאטין.
CERA (ראשי תיבות באנגלית של Continuous erythropoitin receptor activator - מפעיל רציף לקולטני האריתרופויאטין) הוא שם לקבוצת תרופות חדשה ("דור שלישי") המפעילות את קולטני האריתרופויטין. התרופה Methoxy polyethylene glycol-epoetin beta (שם מסחרי: Mircera), נועדה לטיפול באנמיה במקרים של אי ספיקת כליות כרונית - בדומה לתכשירי האריתרופויאטין. החידוש בתרופה זו הוא, שיש לה אורך חיים ארוך יותר, מה שמאפשר להזריק אותה לחולה לעיתים רחוקות יותר - פעם ב-3–4 שבועות.
תחליפי דם
טכנולוגיות חדשות של חומרים היכולים לשמש לשם הובלת חמצן לרקמות דרך מערכת הדם:
שימושים בספורט: השימוש באריתרופיאטין ובעירויי דם עצמיים או מתורמים אחרים - מקובלים בעיקר בסוגי ספורט הדורשים סבולת רבה -מרוצי אופניים, בתחרויות טריאתלון, אצל רצים למרחקים ארוכים, ועוד. במקרים של תרומת דם עצמית, הספורטאי תורם תרומת דם אשר נשמרת בקירור, ומוזרקת אליו בחזרה סמוך לתחרות ספורט.
בדיקות לגילוי שימוש לא חוקי:
אריתרופויאטין: בשנת 2000 פותחה בדיקה משולבת של דם ושל שתן - היכולה לגלות עקבות של אריתרופיאטין סינתטי, ולהבדילו מההורמון הטבעי. מאז הבדיקה הזו בשימוש רב, בעיקר במרוצי אופניים ובתחרויות טריאתלון. אולם, בדיקה זו איננה אמינה כל כך, ועלולה לא להבחין בין אריתרופיאטין סינתטי ובין חלבונים אחרים שעשויים להימצא בשתן, ולתת תוצאה חיובית שגויה. בדיקה זו מגלה רק שימוש שנעשה לאחרונה באריתרופויאטין, ולא שימוש בעבר.
CERA: חברת רוש מפתחת התרופה Mircera, היא זו שסייעה לסוכנות העולמית נגד סמים בספורט לפתח בדיקה לגילוי שימוש בתרופה זו, ובמרוץ האופנייםטור דה פראנס2008, התגלו שלושה רוכבים שנטלו תרופה זו. בעקבות זאת הודיע הוועד האולימפי הבינלאומי, שישה שבועות לאחר סיום אולימפיאדת בייג'ינג (2008), כי כל 5,000 דגימות השתן שנלקחו מהספורטאים במהלך האולימפיאדה - תישלחנה לבדיקה מחודשת, כדי לאתר שרידי CERA[12]
עירויי דם מתורמים אחרים: בדיקת דם - שקיימת משנת 2000 - משווה את האנטיגנים שעל פני כדוריות הדם האדומות. תוצאה חיובית, משמעה שתאי הדם משתייכים לשתיים או יותר אוכלוסיות של תאים - השונות מבחינה גנטית, מצב כזה אפשרי במקרה של קבלת תרומת דם מאדם אחר.[33]
עירויי דם עצמיים: כיום אין שיטת בדיקה לאיתור משתמשים בעירויי דם של עצמם. בפיתוח בדיקה שתצליח לזהות מי שהשתמש בעירוי דם - אפילו של עצמו. הפיתוח עדיין סודי, אבל ישנן השערות שהבדיקה העתידית תתבסס על מדידת רמת החומר 2,3-Bisphosphoglycerate (2,3-BPG), אשר ריכוזו יורד בכדוריות דם ששהו זמן מסוים מחוץ לגוף האדם.
אין עדיין שיטות לגילוי שימוש בלתי חוקי בתכשירים גנטיים הגורמים להפרשת אריתרופויאטין טבעי.
תופעות לוואי:
פוליציטמיה (עודף דם) שעלולה לגרום להעלאת צמיגות הדם, לעומס על הלב, ועד לאי ספיקת לב ולהיווצרות קרישי דם העלולים לגרום למחלת לב כלילית או מחלות אחרות בכלי הדם. בתקופה של כ-13 חודשים נמנו[7] 8 רוכבי אופניים מקצועיים מאירופה שלקו כולם בהתקף לב, שבעה מהם נפטרו מוות פתאומי. ההנחה הרווחת היא, שהסיבה לתופעה זו היא צמיגות יתר של הדם.
אחסון דם בקירור ועירוי של מנות דם בתנאים לא נכונים - כפי שקורה לעיתים אצל ספורטאים הפועלים בהיחבא - עלולים לגרום לזיהומים ולרעילות - אפילו בעירויי דם עצמיים.
שימוש בספורט: תרופות אלה גורמות לירידה ברעד בשרירים, ולכן מסייעות לענפים ספורטיביים הדורשים יציבות ודיוק כמו מקצועות הקליעה. תרופות אלה אינן עוזרות למקצועות בהם נדרש מאמץ גבוה.
בדיקות לגילוי סמים: ניתן לגלות תרופות אלה בבדיקות שתן.
איסור שימוש: השימוש אסור בתרופות אלה בענפי ספורט מסוימים בלבד - בהם תרופות אלה עשויות להועיל: מקצועות הקליעה, מקצועות התעמלות, קפיצות סקי, סוגי ספורט מוטורי ועוד. ברוב הענפים - האיסור מתייחס אך ורק בעת תחרויות (אין איסור לקחת תרופות אלה שלא בזמן תחרות ספורט).
טיפולים הורמונליים נוספים
ברשימת התרופות האסורות[25] לשנת 2007 של הסוכנות העולמית נגד סמים בספורט (WADA) מופיעים הורמונים וטיפולים הורמונליים נוספים:
לפירוט מלא יש לפנות לרשימת התרופות האסורות של הסוכנות העולמית נגד סמים בספורט (WADA).
שימוש בספורט: חומר זה, שנחשב לרעיל, אולם שימוש בכמות קטנה יכול לגרום להמרצה מנטלית, להרחבת כלי דם במוח, להמרצת הנשימה ובסך הכל - לזרימה מוגברת של חמצן בדם.[36]
איסור שימוש: אין איסור, החומר מותר.
עירוי נוזלים
עירוי נוזלים משמש למגוון רחב של שימושים ברפואה - למתן נוזלים במקרים של חוסר נוזלים בגוף, למתן תרופות דרך הווריד ועוד.
שימוש בספורט: הגדלת נפח השתן, המביא לטשטוש עקבות של חומרים אסורים, באמצעות הקטנת הריכוז היחסי של מטבוליטים.
בדיקה לגילוי שימוש בלתי חוקי: לא קיימת.
איסור שימוש: אסור תמיד, ולא רק במהלך תחרויות - אלא אם כן יש צורך רפואי.
אלכוהול
אלכוהול אסור בשימוש בענפי ספורט מסוימים בלבד, שבהם פגיעה ביכולת השיפוט העצמי עלולה לגרום לתאונות, כגון בענפי ספורט מוטורי, בענפי קליעה ובקרטה.
האיסור חל אך ורק בעת תחרויות, ואין איסור על אלכוהול שלא בזמן תחרות ספורט.
שיטות של ריפוי גני - החדרת גנים לתוך תאים או רקמות של חולים על מנת לרפאם, ובעתיד אף שיטות נוספות - הן ברובן המוחלט עדיין בשלבי מחקר, אולם ככל הנראה צפוי להן עתיד רב.[37]
תכשיר גנטי בשם המסחרי Repoxygen הגורם להפרשת אריתרופויאטין טבעי.
ספורטאים עלולים להשתמש בעתיד בטיפולים כאלה, ולא להיתפס על ידי רשויות הספורט, מכיוון שההורמונים המופרשים עקב הגנים הסינתטיים - אינם שונים במאומה מהורמונים טבעיים המופרשים על ידי הגוף, ואין כל דרך מעשית לגלות בבדיקות דם או שתן מי קיבל טיפול גנטי.
בדיקות לגילוי סמים: עד היום טרם פותחו בדיקות לגילוי שימוש בלתי חוקי, מאידך - אין עדיין עדויות לספורטאים שקיבלו טיפולים כאלה. הסוכנות העולמית נגד סמים בספורט פנתה אל מדענים כדי למצוא דרכים למנוע שימוש של ספורטאים בטיפולים גנטיים, וכנסים שונים מתקיימים בנושא החל משנת 2001.
איסור שימוש: טיפולים אלה אסורים על ספורטאים תמיד - גם שלא בזמן תחרויות ספורט.
^הבדיקה לגילוי עירויי דם מתורמים אחרים עלולה לתת תוצאה חיובית שגויה למי שיש לו פסיפס גנטי - כלומר אדם הנושא בתוכו לפחות שתי אוכלוסיות תאים שונות מבחינה גנטית.
אזהרה: השימוש בסמים בספורט אסור על ידי רוב ארגוני הספורט. רוב הסמים אסורים לשימוש ללא התוויה מתאימה - לפי חוקי מדינת ישראל ומדינות רבות אחרות, ורובם עלולים לגרום לנזק בריאותי בלתי הפיך.
