נאדיה מוראד

נאדיה מוראד
نادية مراد
לידה 10 במרץ 1993 (בת 31)
קוצ'ו, עיראק עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה עיראק עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-2014 עריכת הנתון בוויקינתונים
תפקיד שגרירה של רצון טוב (16 בספטמבר 2016) עריכת הנתון בוויקינתונים
השקפה דתית יזידיה עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
nadiasinitiative.org
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

נאדיה מוראד באסי טאהא (בערבית: نادية مراد باسي طه, תעתיק מדויק: נאדיה מראד באסי טה; נולדה ב-10 במרץ 1994) היא פעילה יזידית מן הכפר קוצ'ו באזור סינג'אר שבעיראק, שנחטפה ושועבדה על ידי ארגון הטרור "המדינה האסלאמית" במהלך כיבוש סינג'אר בחודש אוגוסט 2014.[1] לאחר שלושה חודשים בשבי הצליחה לברוח ומצאה מקלט אצל משפחה סונית בעיר מוסול, שהצליחה, באמצעות מסמכים מזויפים, להבריח אותה אל מחוץ לתחומי שליטת המדינה האסלאמית. זוכת פרס נובל לשלום ל-2018.

לאחר שחרורה שהתה מוראד במחנה פליטים בכורדיסטן העיראקית ולאחר מכן שולבה בתוכנית שיקום מיוחדת לנשים יזידיות ששוחררו מן השבי בחסות ממשלת גרמניה ובתחומה. אחרי מספר חודשי שיקום בגרמניה, יצאה מוראד למסע במדינות שונות בעולם שבו ביקשה להשמיע את זעקתן של הנשים היזידיות החטופות ולדרוש מן הקהילה הבינלאומית להתערב להצלתן ולהילחם במשעבדיהן. במסגרת מסע זה נשאה דברים בפני ועדת האו"ם לזכויות אדם בז'נבה, בפני מליאת מועצת הביטחון של האו"ם בניו יורק וכן ביקרה בקהיר, שם פגשה את נשיא מצרים, עבד אל-פתאח א-סיסי ואת שייח' אל-אזהר ודרשה מהם לפרסם גינוי סוני רשמי למעשי דאעש ולהוביל את העולם הסוני להתנערות מן הארגון הקיצוני. היא ביקרה גם בבגדאד, בכווית, באתונה, באוסלו ובלונדון.

ביוגרפיה

מוראד נולדה בכפר קוצ'ו שבמחוז סינג'אר, עיראק. בגיל 19, כאשר הייתה סטודנטית, לוחמי האסלאם כינסו את הקהילה היזידית בכפר והרגו 600 בני אדם - בהם שישה מאחיה ומאחיה החורגים, ולקחו את הצעירות לעבדות. באותה שנה, מוראד הייתה אחת מ-6,700 הנשים שנלקחו בשבי על ידי המדינה האסלאמית בעיראק. מוראד נמלטה למשפחה שכנה, שהצליחה להבריח אותה מהאזור הנשלט על ידי המדינה האסלאמית, ואיפשרה לה להגיע למחנה פליטים בדוהוק שבצפון עיראק. היא הייתה מחוץ לתחום המדינה האסלאמית בתחילת ספטמבר 2014 או בנובמבר 2014.

בפברואר 2015 היא העבירה את עדותה הראשונה לכתבים של עיתון בלגי בזמן שהיא התארחה במחנה רואנגה. בשנת 2015 היא הייתה אחת מ-1,000 נשים וילדים שנהנו מתוכנית פליטים של ממשלת באדן-וירטמברג (גרמניה), שהפכה לביתה החדש.

ב-16 בדצמבר 2015, מוראד סקרה את נושא הסחר בבני אדם והסכסוך במועצת הביטחון של האו"ם. זו הייתה הפעם הראשונה שהמועצה קיבלה מידע על סחר בבני אדם. כחלק מתפקידה כשגרירה, השתתפה מוראד ביוזמות הסברה עולמיות ומקומיות על מנת להעלות את המודעות לסחר בבני אדם ולפליטים. מוראד עזרה לקהילות פליטים וניצולים, הקשיבה לעדויות של קורבנות סחר ורצח עם.

ב-3 במאי 2017 פגשה מוראד את האפיפיור פרנציסקוס והארכיבישוף גלאגהר בעיר הוותיקן. במהלך הפגישה היא "ביקשה לסייע ליזידים שעדיין נתונים בשבי דאעש, הודתה על תמיכת הוותיקן למיעוטים, דנה בהיקפו של אזור אוטונומי למיעוטים בעיראק, הדגישה את המצב הנוכחי ואתגרים העומדים בפני המיעוטים הדתיים בעיראק ובסוריה, קורבנות, עקורים ומהגרים".

ספרה של מוראד, "הנערה האחרונה: סיפור השבי שלי והמאבק שלי נגד המדינה האסלאמית" (The Last Girl: My Story of Captivity, and My Fight Against the Islamic State, באנגלית), פורסם ב-2017. בשנת 2018 הוציאה במאי אלכסנדריה בומבאך סרט דוקומנטרי בשם "על כתפיה", שבו הוצג סיפור חייה של מוראד.

פרסים

ב-5 בינואר 2016 הגישה ממשלת עיראק את מועמדותה של מוראד לפרס נובל לשלום לשנת 2016, עבור הפעילות הציבורית להעלאת המודעות לסוגיה היזידית ולסוגיית הנשים היזידיות החטופות שנותרו בשבי "המדינה האסלאמית".[2] אודון ליסבאקן, חבר פרלמנט נורווגי, הגיש גם הוא באופן עצמאי את מועמדותה של מוראד לפרס.[3]

בספטמבר 2016 נתמנתה מוראד לשגרירה של רצון טוב מטעם האו"ם למען כבודן של ניצולות סחר בבני אדם. מוראד פועלת יחד עם עורכת הדין אמל קלוני להבאתם של פשעי דאעש לדין בבית הדין הבין-לאומי לצדק (ICJ).[4]

באוקטובר 2016 הוכרז כי מוראד ולמיה עג'י באשר הן הזוכות בפרס סחרוב לחופש המחשבה.[5]

באוקטובר 2018 הוכרז על זכיתה של מוראד בפרס נובל לשלום ביחד עם דניס מקווגי "על מאמציהם להפסיק את השימוש באלימות מינית ככלי נשק במלחמות ובעימותים חמושים".[6]

בדצמבר 2024 דורגה מוראד ברשימת מאה הנשים המשפיעות של ה- BBC לשנת 2024.[7]

ראו גם

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא נאדיה מוראד בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ Nadia Murad Basee Taha (ISIL victim) on Trafficking of persons in situations of conflict - Security Council, 7585th meeting
  2. ^ פרס נובל לנאדיה מוראד?, באתר הפורום לחשיבה אזורית.
  3. ^ Nadia Murad, Pope Francis among Nobel Peace Prize candidates
  4. ^ טל כרמון, ‏האם סיפורן של יזידיות שנחטפו ונאנסו בעיראק יידון בהאג?, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 13 ביוני 2016
  5. ^ שלמה פפירבלט, הנשים היזידיות נדיה מוראד ולמיה באשר שנמלטו מדאעש זכו בפרס סחרוב, באתר הארץ, 27 באוקטובר 2016
  6. ^ סוכנות AP ואוריאל לוי, ‏פרס נובל לשלום יוענק לנאדיה מוראד ודניס מקווגי, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 5 באוקטובר 2018
  7. ^ אתר למנויים בלבד סוכנויות הידיעות, שלוש ישראליות ברשימת 100 הנשים המשפיעות בעולם – והאמריקאית שיורה חיצים מהפה, באתר TheMarker‏, 3 בדצמבר 2024


זוכי פרס נובל לשלום
1901–1925 דינן, פאסי (1901) • דוקומון, גובאט (1902) • קרמר (1903) • המוסד לחוק בינלאומי (1904) • פון זוטנר (1905) • רוזוולט (1906) • מונטה, רנו (1907) • ארנולדסון, באייר (1908) • ברנארט, דה קונסטן (1909) • לשכת השלום הבינלאומית בשווייץ (1910) • אסר, פריד (1911) • רוט (1912) • לה פונטן (1913) • לא הוענק (1914–1916) • הצלב האדום (1917) • לא הוענק (1918) • וילסון (1919) • בורז'ואה (1920) • ברנטין, לאנגה (1921) • ננסן (1922) • לא הוענק (1923-1924) • צ'מברלין, דוז (1925)
1926–1950 בריאן, שטרזמן (1926) • ביוסון, קווידה (1927) • לא הוענק (1928) • קלוג (1929) • סודרבלום (1930) • אדמס, באטלר (1931) • לא הוענק (1932) • אנג'ל (1933) • הנדרסון (1934) • פון אוסייצקי (1935) • לאמאס (1936) • ססיל (1937) • משרד ננסן הבין-לאומי לפליטים (1938) • לא הוענק (1939–1943) • הוועד הבינלאומי של הצלב האדום (1944) • הול (1945) • באלץ', מוט (1946) • מועצת שירות הידידים הבריטית, אגודה אמריקאית לשירותי הידידים (1947) • לא הוענק (1948) • אור (1949) • באנץ' (1950)
1951–1975 ז'ואו (1951) • שווייצר (1952) • מרשל (1953) • נציבות האו"ם לפליטים (1954) • לא הוענק (1955–1956) • פירסון (1957) • פיר (1958) • נואל-בייקר (1959) • לוטולי (1960) • המרשלד (1961) • פאולינג (1962) • הצלב האדום (1963) • לותר קינג (1964) • UNICEF‏ (1965) • לא הוענק (1966–1967) • קאסן (1968) • ארגון העבודה הבין-לאומי (1969) • בורלוג (1970) • ברנדט (1971) • לא הוענק (1972) • קיסינג'ר, לה דק טהו (סירב לקבל) (1973) • מקברייד, סאטו (1974) • סחרוב (1975)
1976–2000 ויליאמס, מגווייר (1976) • אמנסטי אינטרנשיונל (1977) • בגין, סאדאת (1978) • תרזה (1979) • אסקיבל (1980) • נציבות האו"ם לפליטים (1981) • מירדאל, רובלס (1982) • ואלנסה (1983) • טוטו (1984) • האגודה הבין-לאומית של רופאים למניעת מלחמה גרעינית (1985) • ויזל (1986) • אריאס (1987) • כוחות שמירת השלום של האומות המאוחדות (1988) • גיאטסו (1989) • גורבצ'וב (1990) • סו צ'י (1991) • מנצ'ו (1992) • מנדלה, דה קלרק (1993) • רבין, פרס, ערפאת (1994) • רוטבלט, ועידות פגוואש בנושא מדע ועניינים בין-לאומיים (1995) • בלו, הורטה (1996) • המאמץ העולמי לאיסור על השימוש במוקשים, ויליאמס (1997) • יום, טרימבל (1998) • רופאים ללא גבולות (1999) • קים (2000)
2001 ואילך האומות המאוחדות, אנאן (2001) • קרטר (2002) • עבאדי (2003) • מאטאיי (2004) • הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, אל-בראדעי (2005) • יונוס, גרמין (2006) • גור, הפאנל הבין-ממשלתי לשינוי האקלים (2007) • אהטיסארי (2008) • אובמה (2009) • שיאובו (2010) • ג'ונסון-סירליף, בואי, כרמאן (2011) • האיחוד האירופי (2012) • הארגון למניעת הפצת נשק כימי (2013) • יוספזאי, סאטיארת'י (2014) • קוורטט הדיאלוג הלאומי בתוניסיה (2015) • סנטוס (2016) • התנועה הבינלאומית להשמדת נשק גרעיני (2017) • מוראד, מקווגי (2018) • אבי אחמד​ (2019) • תוכנית המזון העולמית​ (2020) • מוראטוב, רסה​ (2021) • ביאליצקי, ממוריאל, המרכז לחירויות אזרחיות (2022) • נרגוס מוחמדי (2023) •ניהון הידאנקיו (2024)