מקדש הוא מבנה שנבנה למטרות דתיות או לטקסים רוחניים כמקום פולחן. כמעט לכל דת ותרבות קיים מקדש מסוג כלשהו אשר סגנון האדריכלות שלו תואם את אופי הפולחן ואת מאפייני החברה. בניית המקדש מייצגת בדרך כלל את מיטב האדריכלות של התרבות אשר בנתה אותו בתקופתה. הדבר משתקף בפאר המבנה, עבודות האמנות המלוות אליו ומיקומו של המבנה ביחס לעיר.
בנוסף להיות המקדש מקום לפולחן דתי, הוא משמש לעיתים את החברה גם לטובת התכנסות ופעילות קהילתית שאינה דתית. חלל המקדש או המרחב הסמוך אליו מתוכננים כך שקהילת המשתמשים בו תוכל להתכנס ולשמוע את מנהיגם, לקיים אירועים חברתיים שונים או אפילו לקיים בסמוך למקדש שוק, מתוקף העובדה שאנשים רבים מגיעים למקום זה. מאפיינים אלה גלובליים אך לכל סוג של מקדש בכל דת ותרבות קיימים מאפיינים שונים בתכלית.
בעת העתיקה נתפש המקדש כבית מגוריו של האל. פולחן האל על ידי כהניו היווה למעשה טיפול בצרכי האל - מזון (קורבנות), אווירה (קטורת), בידור (ריקודים, שירה וכדומה) ואף מין פולחני.
הבדל ניכר בין המקדשים בעת העתיקה ניתן למצוא בסגנון הבניה:
מקדש הינדו, שנבדלים בצורתם בהתאם לאליל אליו משויך המקדש ולאזור הגאוגרפי (צפון הודו או דרום הודו). על פי אמונת ההינדו, המקדש משמש למעשה כמקום משכנו של האליל.
בדת הג'ייניסטית המקדש קרוי דראסאר (בגוג'ראטית: દેરાસર) או באסאדי (בקאנדה: ಬಸದಿ).
יפן
המקדשים ביפן לרוב מקודשים גם לבודהיזם וגם לשינטו, עם זאת מקדשים שנבנו עבור פולחן בודהיסטי לרוב יקבלו סיומת ג'י (Ji) בעוד מקדשים שינטואיסטים יקבלו את הסיומת ג'ינגוּ (Jingū)
סין
המקדשים הם חלק בלתי נפרד מהתרבות הסינית; ברחבי סין פזורים מקדשים רבים המשרתים את מאמיני הדתות המסורתיות בסין - דת קונפוציוס, טאואיזם, בודהיזם ופולחן האבות המסורתי העממי. מקדשים אלו בנויים בסגנון אדריכלי מסורתי שמקורו מימי הקיסרות, עשויים לרוב מעץ, ומקושטים בדגמי חיות מיתולוגיות כמו דרקונים.