תל בית ירח

תל בית ירח: היפוקאוסט (אנ') – בית הקמין. בתוכו טורי אומנות־לבנים אשר חיממו את רצפת האולם.
שמות נוספים	"צינברי", "פילוטריה" ו"הכֶּרַךְּ"
מידות
אורך	1.2 ק"מ
רוחב	380 מטר
גובה מעל פני הים	כ-200 מטר מתחת לפני הים
היסטוריה
תרבויות	התרבות הכנענית
תקופות	התקופה הכלקוליתית ברונזה קדומה תקופת הברונזה המאוחרת תקופת הברזל התקופה ההלניסטית התקופה הערבית הקדומה התקופה הצלבנית
ננטש	התקופה הצלבנית
סוג	תל
אתר ארכאולוגי
חפירות	1945–1946 1949–1950 שנות ה-80 של המאה ה-20 2014
ארכאולוגים	בנימין מזר, מיכאל אבי יונה, משה שטקליס, עמנואל דונייבסקי, פסח בר אדון
מצב	הרוס
גישה לציבור	לא
מיקום
מדינה	ישראל ישראל
קואורדינטות	32°43′05″N 35°34′19″E / 32.717958°N 35.571864°E / 32.717958; 35.571864
(למפת הגליל העליון מוגדלת)   תל בית ירח (למפת הגליל העליון רגילה)   תל בית ירח (למפת ישראל רגילה)   ירושלים תל אביב חיפה ראשון לציון אשדוד באר שבע נתניה אילת קריית שמונה בית שאן קצרין טבריה עפולה חדרה נהריה עכו כרמיאל אשקלון מצפה רמון ערד עזה יריחו ירדן סוריה לבנון סיני (מצרים) הים התיכון נצרת לוד רהט הים האדום תל בית ירח (למפת ישראל מוגדלת)   ירושלים תל אביב חיפה ראשון לציון אשדוד באר שבע נתניה אילת קריית שמונה בית שאן קצרין טבריה עפולה חדרה נהריה עכו כרמיאל אשקלון מצפה רמון ערד עזה יריחו ירדן סוריה לבנון סיני (מצרים) הים התיכון נצרת לוד רהט הים האדום תל בית ירח

תל בית ירח הוא תל ארכאולוגי וגן לאומי לחופה הדרום מערבי של הכנרת, בסמוך למוצא הירדן מהכנרת, המזוהה עם היישובים הקדומים בית ירח וצינברי - שתי עיירות יהודיות סמוכות זו לזו, הנזכרות רבות בכתבי חז"ל ובמקורות נוספים מן התקופה הרומית.

בתל ממצאים מתקופות רבות, החל מן התקופה הכלכוליתית ועד התקופה הצלבנית, וכן שרידי בית כנסת מתקופת התלמוד ושרידי כנסייה ביזנטית.

גובהו של התל 15 מטרים מעל פני הכנרת, אורכו כ-1.2 ק"מ ורוחבו 380 מטרים. צורת התל משולשת כשבסיסו בדרום וקצהו בצפון. כיום זורם נהר הירדן מדרום לתל, אך בעת העתיקה זרם הנהר מצפון וממערב לתל. במאה ה-19, בשנים גשומות, זרם הירדן משני נתיביו, והתל הפך למעשה לאי. לא ברור מתי שינה הירדן את נתיבו ועבר לנתיב הדרומי. ככל הנראה קרה הדבר בסוף התקופה הביזנטית (יש חוקרים הסבורים כי שינוי הנתיב הוא מעשה ידי בוני ארמונות בית אומיה).

שמות התל הם "בית ירח", "צינברי", "פילוטריה" ו"הכֶּרַךְּ" (אלכרכ). מקור שמה של העיר בתקופה הכנענית, והיא, בדומה ליריחו, קרויה על שם אל הירח שהיה אל העיר. מקור השם "צינברי" או "סינברי" ככל הנראה בשמו של האל הכנעני סין.

זיהוי נוסף שהוצע לתל הוא עם העיר "פילוטריה",^[1] שנוסדה בתקופה ההלניסטית, על ידי המלך תלמי השני, שקרא לה על שם אחותו, הנסיכה התלמית פילוטרה. עיר זו, שישבה דרומה לכנרת, נזכרת לראשונה בקשר לפעולותיו הצבאיות של אנטיוכוס השלישי, שהשתלט עליה בשנת 218 לפנה"ס. בתקופה ההלניסטית היא הייתה עיר חשובה באזור.^[2] היא נזכרת שוב בימי אלכסנדר ינאי, בין הערים ההלניסטיות שכבש, ככל הנראה בעשור הראשון לשלטונו.^[3]

בתקופה הצלבנית, עקב עיוות השם "צינברי", נקראה העיר "סאנה בוריה" (Sane Boria), ועד המאה ה-19 נקרא האתר סין-א-נאברה.

בשירה של רחל המשוררת "כנרת" מוזכר המקום במילים: ”מַה יִּרְבּוּ פְּרָחִים בַּחֹרֶף עַל הַכֶּרַךְּ, דַּם הַכַּלָנִית וְכֶתֶם הַכַּרְכֹּם.”

היישוב הראשון בתל מקורו בתקופה הכלכוליתית (כ-6,000 שנה לפני זמננו) - מתקופה זו התגלו בורות ששימשו לאחסון מזון ובישול. מתקופה מאוחרת יותר התגלו מבני טיט קטנים. לפני כ-5,000 שנה נוסדה העיר בית ירח שהייתה לעיר השנייה בגודלה בארץ (אחרי יריחו). מתקופה זו התגלו כלי חרס ייחודיים, וכן חומות העיר ורחובות מרוצפים שנסללו בה. חומות העיר נבנו מלבני טיט שיובשו בשמש, ועובי החומה הגיע לשמונה מטרים.

בתקופת הברונזה הקדומה גדלה העיר והתגלו בה כלי חרס ייחודיים המכונה על שם העיר "כלי בית ירח". מתקופה זו התגלה אסם ציבורי גדול ממדים. גודלו של האסם 30 על 40 מטרים, והיו בו רציפים שרוחבם 10 מטרים המקיפים בור מרוצף. סביב האסם התגלו יסודות של שמונה מגדלים עגולים שקוטר כל אחד מהם כ-8 מטרים (ייתכן שהיו שני מגדלים נוספים אולם לא נתגלו יסודותיהם). מגדלים אלה שימשו כאסמי תבואה, והם היו בנויים לבני טיט. אסם תבואה ציבורי זה היה יכול להכיל 1,500 טון גרעיני חיטה - כמות אשר יכלה להזין 6,000 אנשים במשך שנה שלמה.

מתקופת הברונזה הקדומה נותרו שרידיהן של שלש חומות, שלפחות אחת המשיכה לכיוונה של דגניה א', דבר המעיד על כך שהירדן לא זרם באפיקו הנוכחי לפני כ־5,000 שנה. מתחת לחומה התגלתה מנהרת סתרים שהוליכה לכיוון הכנרת. ייתכן שמדובר במנהרה להובלת מים או להבאת מים לתוך העיר, ואם כך הדבר, המדובר במפעל המים הקדום ביותר שהתגלה בארץ.

בסוף תקופת הברונזה הקדומה נעזבה העיר, ומתקופת הברונזה התיכונה התגלו רק בתים בודדים ובית קברות ייחודי.

התל נותר נטוש במשך כ-1,000 שנה, עד התקופה ההלניסטית בה העיר שבה וגדלה. בעיר התגלו שרידי כלי חרס מיוון העתיקה - דבר המעיד על סחר רחב היקף. כמו כן התגלה בעיר מטמון של מטבעות שקלי כסף שמקורם במאה הרביעית לפני הספירה. בתקופה זו נבנתה סביב העיר חומה שאורכה היה יותר מ-1,600 מטרים, גובהה ארבעה מטרים, ורוחבה 6–7 מטרים. בחומה היו מגדלים מרובעים ועגולים לסירוגין, וכן היה בה מעבר סתרים סודי שאיפשר יציאה מן העיר מבלי להתגלות.

בתקופת המרד הגדול, בשנת 67 לספירה, לאחר כיבוש העיר יודפת חנה בעיר הצבא הרומי בדרכו לגולן:

ומשם יצא אפסיאנוס צפונה בראש שלושה לגיונות וחנה במרחק שלושים פרסה מטבריה במקום נראה היטב לעיני המורדים שמו סינבריס.

— מלחמת היהודים, ג', 9, 7

בצינברי הייתה מפקדת הרומאים והחיילים עצמם חנו סביב דרום הכנרת. מטרתו של אספסיאנוס הייתה לשבור את המורל של המורדים שראו מהגולן (מגמלא) את 18,000 החיילים החונים סביב הכנרת. בתקופה הרומית נבנו בעיר בית מרחץ גדול, בית כנסת ומצודה, ובתקופה הביזנטית נבנתה בעיר כנסייה גדולה. בית המרחץ המפואר, שהיה "מרכז הקהילה" כלל אולם מים קרים (פריג'ידריום) שגודלו 11 על 10 מטרים, שהיה מצופה שיש לבן, ותקרתו צופתה פסיפס מוזהב, חדר חם (קלדריום) וחדר פושר (טפידריום) שהיו מדרום וממזרח לאולם המים הקרים, בהתאמה. החדר החם והחדר הפושר נבנו על עמודים ותחת העמודים הוזרם אוויר חם שחימם את החדרים.

בתקופה הביזנטית נבנתה גם אמת מים שהזרימה מים לעיר מנחל יבנאל. אורך האמה כ־16 ק"מ.

המצודה שנבנתה בתקופה הרומית הייתה מבנה ריבועי שמידותיו 60 על 60 מטרים, והיא הייתה בנויה אבני גוויל מסותתות. מגדלים נבנו בכל פינה של המצודה. בתוך המצודה התגלה עמוד ועליו חרוטים מנורה עם שבעה קנים, לולב, אתרוג ומחתה - כנראה מקורו של העמוד במבנה קדום יותר.

בית הכנסת העירוני היה מבנה גדול שאורכו 37 מטרים ורוחבו 22 מטרים, והיה מחולק על ידי שתי שורות עמודים לאולם מרכזי ושני אולמות צדדיים (סיטראות). בקיר הדרומי, הפונה לירושלים, היה אפסיס ששימש כהיכל. בית הכנסת היה מרוצף פסיפס צבעוני המתאר צמחים ובעלי חיים. בקרבת בית הכנסת התגלו שרידי בית מדרש. העיר "צינברי" נזכרת רבות במקורות חז"ל בני התקופה, בעיקר בתלמוד הירושלמי ובמדרשים, הן בשל סמיכותה למוצא הירדן והן בשל האמורא בן המקום רבי לוי צנבריא.^[4]

הכנסייה שנבנתה באתר בתקופה הביזנטית הייתה בצורת בזיליקה ורצפתה הייתה מקושטת בפסיפס. הכנסייה הורחבה מספר פעמים, ופסיפס שנוסף בהרחבה האחרונה מתארך אותה לשנת 529. הכנסייה נהרסה במאה השביעית, לאחר הכיבוש הערבי.

בתקופה הערבית הקדומה התגוררו בעיר בחודשי החורף הח'ליפים של בית אומיה. ארמון החורף של הח'ליפים נבנה על שרידי הכנסייה הביזנטית. בשנת 1113 נערך בקרבת העיר קרב בין הצלבנים לבין המוסלמים, ולפני קרב קרני חיטין חנה צבאו של צלאח א-דין בצינברי. לאחר הכיבוש הצלבני ננטשה העיר ולא נבנתה מחדש.

בשנת 1905 נקנו אדמות התל על ידי חיים מרגליות קלווריסקי בתיווכו של יהושע חנקין, ומאוחר יותר נמכר התל ונרכש על ידי התנועה הציונית. ארתור רופין רצה להגשים את חזונו של בנימין זאב הרצל, המתאר בספרו אלטנוילנד את "טבריה החדשה" - עיר נופש שתיבנה מדרום לכנרת. רופין תכנן הקמת עיר גנים יהודית שתיבנה על "חצי האי כרך", ואף שלח תוכניות אלה לאירופה שם הן זכו לתהודה רבה. בספרו של ג'יימס ג'ויס - יוליסס מופיע תיאור של הגיבור לאופולד בלום, הקונה בשר באיטליז בדבלין, הנעטף ב"פרוספקט" המתאר את "החווה לדוגמה בכנרת על חוף אגם טבריה".

ב-8 ביולי 1908, (א' בסיוון ה'תרס"ח) הוקמה בקרבת התל חוות כנרת. ב-כ' בתמוז תרס"ט - יום השנה החמישי למותו של הרצל, נערך בתל טקס זיכרון והוקם על התל גל אבנים לזכרו של הרצל.

כבר במאה ה-19 החלו החפירות הארכאולוגיות בתל. חפירות אלה בוצעו על ידי הקרן הבריטית לחקר ארץ ישראל אשר סברה כי במקום נמצאים שרידי העיר טריכיי (אף שכיום טריכיי מזוהה עם האתר הארכאולוגי מגדלא באזור מגדל הצפונית יותר).

החפירה המדעית הראשונה נערכה בשנות ה-20 של המאה ה-20 על ידי ויליאם פוקסוול אולברייט, אשר גילה במקום סוג ייחודי של כלי חרס, וקרא להם על שם העיר כלי בית ירח (או כפי שהייתה ידועה בעת החפירה - "כלי חירבת כרך" (Khirbet Kerak Ware).

בעת סלילת כביש טבריה צמח על ידי גדוד העבודה גילו בוני הכביש, העובר על התל, חרסים רבים, והחתך שנוצר בתל נבדק על ידי הארכאולוג אלעזר ליפא סוקניק. חפירה נוספת ביצע במקום הארכאולוג הפיני סאריסאלו בשנות ה-30.

בחפירה שבוצעה בעיר בשנת 1936 התגלה בעיר מטמון מטבעות קדום מהמאה הרביעית לפני הספירה - לאחר כיבוש הארץ על ידי אלכסנדר מוקדון. מטבעות אלה נטבעו בעיר צור והם נושאים את שמות שני המלכים האחרונים של העיר וכן את שמו של המושל הפרסי, וכן מטבעות הנושאים את שמו של אלכסנדר מוקדון ויורשיו. בין השנים 1945–1946 בוצעה חפירה נוספת על ידי הארכאולוגים בנימין מזר, מיכאל אבי יונה, משה שטקליס ועמנואל דונייבסקי, בה התגלתה חומת העיר וכמה מבני מגורים.

בין היתר התגלו בחפירה זו בניין המעגלים (תקופת הברונזה הקדומה), בית המרחץ (תקופה רומית) ומצודה (מאותה תקופה).

בין השנים 1949–1950 נערכו חפירות על ידי מחלקת העתיקות של מדינת ישראל, והתגלה בית כנסת קדום. במהלך חפירות אלה גילה הארכאולוג פסח בר אדון כי היו בתל 16 שכבות יישוב.

בשנים 1952–1953 חפרה במקום משלחת של המכון האוריינטלי של אוניברסיטת שיקגו בראשותו של פנחס דלוגז הוא קיים חפירות נוספות באתר בשנים 1963–1964. בסיועה של הלין קנטור (Helene J. Kantor).^[5] המשלחת גילתה את המבנים מתקופת בית אומיה וכן כנסייה ביזנטית. בשנת 1967 נערכה בתל חפירת הצלה בהנהלת סוקניק אשר גילה במקום כלי עבודה מתקופת הברונזה הקדומה. חפירות נוספות בוצעו בניהול רות עמירן ודן בהט.

בשנות ה-80 חפרו בתל עמנואל אייזנברג ואורה יוגב מרשות העתיקות.

בחודש מאי 2014 נעשתה חפירת הצלה בתוך שטח תיכון בית ירח בשטח שיועד להקמת אולם ספורט. בית הספר יושב כולו על שטח העיר הקדומה. בחפירה נמצאו שרידי מבני מגורים שחלקם הופרדו על ידי סמטה צרה. נמצאו גם כמה כלי חרס מרוסקים ושלמים, בהם פכים ופכיות מטיפוס כלי אבידוס, ברמת גימור הרומזת שאולי הכילו נוזל כמו יין או שמן. הממצאים מתוארכים מלפני 4,800 שנים החפירה נוהלה על ידי ד"ר אמיר גולני מרשות העתיקות. החפירה הסתיימה ביום 1 ביוני 2014, והאתר שנחפר כוסה. מעליו יבנה בית הספר.

ערך מורחב – משפחת כלי בית ירח

כאמור, בתל התגלו סוג כלים ייחודי שנוצר באמצע האלף השלישי לפני הספירה. סוג ייחודי זה של כלים נקרא על ידי אולברייט (או כפי שהייתה ידועה בעת החפירה - "כלי חירבת כרך" (Khirnet Kerak Ware)). החוקרים משערים שסוג ייחודי זה נוצר על ידי גל של מהגרים שהגיע לארץ והמשיך לייצר את הכלים כפי שייצרם בארץ מוצאו (אשר אינה ידועה - ומשערים שהייתה באזור הרי קווקז).

הגם ששמו המקורי של התל לא השתמר, אלא בצורה אלכרכ, עוד במאה ה-19 הוצע לזהותו עם "בית ירח" או עם "צינברי" הנזכרות רבות במקורות חז"ל כעיירות סמוכות השוכנות בסמוך למוצא הירדן מהכנרת.

בתוספתא נזכר כך:

נהר היוצא ממערת פמיאס ועובר בימה של סופני ובימה של טבריה, אף על פי ששמו ירדן – אין מתחשב עם הירדן. איזהו ירדן? מבית ירחו ולמטה.

— תוספתא, בכורות פרק ז', הלכה ב'

וכן בתלמוד הבבלי: ”אין ירדן אלא מבית ירחו ולמטה”.^[6]

בתלמוד הירושלמי בית ירח וצינברי נזכרות כשתי עיירות סמוכות:

שני אבטוניות (עיירות גדולות) היו – בית ירח וצינברי – שהן מגדלות כינרין (קני סוף).

— תלמוד ירושלמי, מסכת מגילה, פרק א', הלכה א'

כך גם במדרש בראשית רבה נזכרות שתי העיירות כצמודות, וכשוכנות בסמוך למוצא הירדן מהכנרת:

"מִכִּנֶּרֶת".^[7] רבי אלעזר אמר: ירח. רבי שמואל בר נחמן אמר: בית ירח. רבי יהודה בן רבי סימון אמר: סנבראי ובית ירח.

— בראשית רבה, פרשה צ"ח, פסקה י"ז

צינברי נזכרת בכתבי יוסף בן מתתיהו בצורה "Γινναβρὶν" (גינַבּרין)^[8] או "Ἔνναβρις" (אֶנַבּריס).^[9] בצינברי עצמה ישב בין היתר האמורא רבי לוי צנבריא הנזכר מספר פעמים בתלמוד הירושלמי,^[10] וכן מובא בתלמוד הירושלמי מעשה שבו נפגם ספר תורה בעיירה.^[11]

בנוסף, במדרש בראשית רבה נזכרים לשבח גידוליה החקלאיים של העיירה, המשווים לפירות ארץ גושן:

"גשנה" – זה שהיא קלה ופרותיה גסים. אמר רבי יהושע בן לוי: דומים לפרות צניבריי.

— בראשית רבה, מוסף לסדר ויגש, צ"ה, ו'

במדרש שמואל מתקופת האמוראים זוהתה בית ירח התלמודית עם האתר המקראי אֶרֶץ תַּחְתִּים, שם עבר יואב בן צרויה.^[12]

• זלמן וינוגרדוב, "בית ירח", ספר הכנרת, חלק ב': חופים ואתרים, (עורך: יצחקי גל), משרד הביטחון – ההוצאה לאור.
• זלמן וינוגרדוב, "התוכנית להקמת עיר וילות על הכרך (תל בית ירח)", אריאל 103-102, תשנ"ד, עמ' 92–96.
• רות הסטרין, "בית ירח", בתוך: אפרים שטרן ואחרים, האנציקלופדיה החדשה לחפירות ארכיאולוגיות בארץ ישראל, בהוצאת החברה לחקירת א"י ועתיקותיה, משרד הביטחון וכרטא, 1992, כרך 1, עמ' 175–181

• רפי גרינברג ושרית פז, "רחובות בית ירח", ארץ ישראל - ספר אמנון בן תור, כרך ל, הוצאת החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה, עמ' 156–164

• אתר האינטרנט הרשמי של תל בית ירח
• אוניברסיטת תל אביב, תל בית ירח: עדות חדשה לקשרים עם השושלת הראשונה של מצרים, באתר הידען, 1.9.2009
• אוניברסיטת תל אביב, אתר החפירות
• עמנואל טל, ‏קֶרַק על חוף הכינרת – מושבת וילות או עיר גנים?, קתדרה 79, מרץ 1996, עמ' 113-95
• מידע על אתר תל בית ירח, בארכיון המנדטורי באתר רשות העתיקות