מפת המערה. הכניסה המקורית בתחתית המפה, והכניסה הנוכחית למעלה משמאל. הקו האדום, המסלול שעוברים המבקריםהעתק של הציורים שמשערים שהם מייצגים את הפות של האישהראש עז מגולף מקרן של אייל ממערת טיטו בוסטייו
היא התגלתה בשנת 1968 על ידי קבוצת חוקרי מערות מטורבלנקה, בהדרכת כמה צעירים מהעיירה. כעבור שלושה שבועות נפטר סלסטינו "טיטו" בוסטייו (Celestino "Tito" Bustillo) בתאונת טיפוס הרים והם כינו את המערה לכבודו, מכיוון שאחותו הייתה בין המגלים המקוריים של המערה. ביולי 2008 היא נכללה באתר המורשת העולמית "מערת אלטאמירה ואמנות המערות בתקופת האבן המוקדמת בצפון ספרד" של ארגון אונסק"ו.
תיאור
גישה למערה
בשנת 1969 שיקם חבר הנאמנים של המערות הפרהיסטוריות של אסטוריאס את הכניסה המקורית שנחסמה עד אז על ידי מפולת שהתרחשה לאחר תקופת התרבות המגדלנית (לפני כ-16,500 ל-14,000 שנים), ובשנת 1970 פתח חבר הנאמנים פתח כניסה נוסף באמצעות קידוח מנהרה בסלע באורך 165 מטר סלע במרחק של שלושה קילומטרים מהעיירה ריבאדסיה.
המעבר המרכזי
דרך המנהרה נכנסים למערה ומגיעים למעבר שהוא קטע מנהרה הארוך מבין שלושת הענפים של המערה. לאורך נתיב זה, אשר גם בזמנו נחסם על ידי מפולת נוספת, ישנה מצד ימין גומחה של סימני של מגן באדום, המזוהים כמייצגים את הפות של האישה, כאזכור של פוריות. לאחר 540 המטרים במעבר זה מגיעים לחדר בו המערה מתפצלת לשלושה ענפים.
מימין המערה ממשיכה לכיוון הכניסה המקורית, שם נמצא האתר החשוב והנרחב ששימש כמטבח והיו בו כלי האוכל של האדם הפרהיסטורי, מכיוון ששם הייתה הכניסה ששימשה את המשפחות שהתגוררו במערה. בחדר שבו מתרחש הפיצול לשלושה כיוונים, יש כתם של ציור המתאים לסוס הצבוע באדום כהה, כמעט סגול. הציור מטושטש מאוד מכיוון שמים זרמו על הסלע בזמן שיטפון.
משמאל המערה שמובילה לחדר הציור. בהליכה לאורכה משאירים מאחור, מימין, נקיק בעומק של כעשרים מטרים שבתחתיתו זורם נחל. קצת יותר רחוק על הקיר מתחיל אוסף הציורים יוצא דופן בן אלפי שנים.
חדר הציורים
הציורים מתחילים ככתמים אדומים. במרחק קצר מהם, וקרוב מאוד לגובה הקרקע, יש כמה דמויות קטנות: שני איילים, ככל הנראה רצים זה אחר זה, תחומים בקו שחור וצבועים בחום בהיר למילוי פנים הציור.
ואז יש כמה כתמים ופסים, כנראה שרידים למספר דמויות נוספות שנעלמו. בהמשך מצוירים איילים קטנים ובמפלס נמוך יותר איילים. בהמשך, ובאותה גובה מהקרקע, יש סוס בגודל טבעי (באורך 1.75 מטר) צבוע לגמרי, עם שינויי צבע, בצבעים טבעיים סגול ושחור. תחת דמות זו יש עוד דמות גדולה לא ברורה צבועה בשחור.
הפאנל המרכזי
בהמשך הסלע מתיישר ויוצר משטח חלק, נוח מאוד לצביעה וחריטה. הדמות הראשונה המזוהה בפאנל זה היא של איילה תחומה בקו שחור, וקרוב אליה ראש סוס המצויר גם הוא בקו שחור. בין שתי הדמויות יש חמישה סוסים, איילה, ושני איילים. כמו כן, בתוך לוח זה יש שתי דמויות סוסים חרוטות, ראש צבי וראש צבייה, פר ושני ראשי צבאים נוספים.
כל הדמויות המצוירות גדולות, אורכן עולה על שני מטרים. הם מיוצרים בעזרת מגוון צבעים: שחור, אדום, סגול וחום. רוב הדמויות משורטטות תחילה באמצעות חריטה, לעיתים עמוקה ופעמים אחרות שטחית מאוד.
הפאנל השני
מול הפאנל הגדול הזה יש עוד אחד שכנראה היו מצוירים בו מספר דמויות, אך כיום ניתן לזהות רק פרה וביזון. ההשערה היא שלציורים יש מטרה פולחנית לשיפור הציד.
דמוי אנוש
בשנת 2000 התגלתה בחלק העמוק והבלתי נגיש ביותר של המערה דמות של צורה אנושית, תערובת של אישה וגבר. תיארוך פחמן-14 הוכיח שזהו הציור העתיק ביותר, בן 33,000 שנים בערך. חלק מהמדענים טוענים כי את הציור עשה האדם הניאנדרטלי אם כי סברה זו לא הוכחה.[1]
חפצים נוספים
מלבד הציורים, השתמרו בצורה מושלמת כמה חפצים מתקופת התרבות המגדלנית. החשובים שבהם הם כמה חכות עשויות מעצם וראש עז מגולף מקרן של אייל.
מרכז אמנות הסלע של טיטו בוסטייו
במרץ 2011 נחנך מרכז אמנות הסלע טיטו בוסטייו (Centro de Arte Rupestre Tito Bustillo), פרויקט מוזיאוני להפצת וקידום אמנות הסלע הפלאוליתית של אסטוריאס. המרכז נמצא 250 מטרים מהמערה על שטח של 6,500 מטרים רבועים ב-3 מפלסים: קומת הכניסה, קומת מרכז אמנות וקומת תצפית.
המוזיאון משלב מערכות אורקוליות, שבאמצעות טכנולוגיות חדשות ומערכות אינטראקטיביות מודרניות, נועדו להנגיש תוכן אמנותי והיסטורי.
